על פי שנים עדים יקום דבר !

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל !  ( פרק טו פסוק לד')

פרה אדומה, אחת מהמצוות הלא מובנות (חוקים), שאף שלמה המלך החכם מכל אדם אמר: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז כג') ביקש הוא לעמוד על טעם מצוות פרה אדומה, אך לא עלה בידו.

הפרה האדומה משמשת לטיהור אנשים שנטמאו בטומאת מת בעם ישראל, וזאת ע"י  תהליך שנעשה בבית המקדש שכלל את שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מים, והזאה מהמים על הנטמאים על ידי הכהן.

מיותר לציין שלהשיג פרה אדומה על פי דרישות התורה, היה מאוד קשה. מכוון שפרה זו צריכה להיות אדומה לגמרי. די בשתי שערות שאינן אדומות (שחורות או לבנות) כדי לפסול אותה. הפרה צריכה להיות מעל גיל שנתיים, ושלא עלה עליה עול כל שהוא מעולם, שום שק קמח לא הונח עליה, ולא חיברו לה מחרשה.



 

 

 

 

 

 

 

שאלה: האם מותר לקנות פרה אדומה מן הגוי? הרי הגוי חשוד על כל העברות, וגם יש סיכוי סביר שירצה להחטיא את ישראל, ולכן ישקר וימכור להם פרה שעלה עליה עול..

חכמים לא  חוששים, וקובעים שמותר!

ומעשה שהיה  שהצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא מצאו. עד שנודע להם שיש פרה כזאת אצל גוי אחד. נגשו אליו החכמים והציעו לקנותה, וביקש מהם ד' זהובים. הלכו החכמים להשיג לו את הכסף וכשהגיעו לביתו, אמר הגוי כי אינו רוצה למכור את פרתו. אמרו לו: אולי אתה רוצה שנרבה במחיר? הציעו לו חכמים ח' זהובים,  וכ' זהובים.  וככל שרואה אותו רשע  שהם דחוקים לקנות את הפרה,  הוסיף והרבה עליהם ממון, עד שהגיעו לאלף זהובים. סיכמו אתו החכמים שלא ישנה שוב את הסכום, והלכו להביא את הכסף.

לאחר שהלכו אמר הגוי לחברו, גוי אחר: "בוא תראה איך אני משחק עם היהודים האלה. גם אני אשים עול על פרתם, וגם אטול את ממונם.." וכך עשה אותו רשע, ושם על הפרה את העול למשך כל הלילה.

כאשר הגיעו החכמים למחרת בבוקר והביאו את הזהב, רץ אותו גוי והוציא את העול מעל הפרה, והוציאה להם. כשראו אותה החכמים אמרו לו: טול את פרתך! אין אנו צרכים לה! ופעם הבאה שבא לך לשחוק על מישהו, תשחק על אימא שלך! (לשון המדרש)

ומהיכן ידעו החכמים ששמו עול על הפרה?

שני סימנים שם הקב"ה בפרה האדומה. שני עדים שעל פיהם יקום דבר. ישנם שני שערות בצווארה של הפרה, שכל זמן שלא שמים עליה עול עומדות הן. וברגע שעלה עליה עול מיד נשכבות. וסימן שני שלאחר ששמים עליה משא, עיניה מתחילות לפזול. כיוון שראה הרשע שהחזירו לו את פרתו, ולקחו את הזהובים, אמר: "ברוך שבחר באומה זו". ואחר נכנס לביתו, תלה את החבל וחנק את עצמו. כן יאבדו כל אויבך ה'!

 

 

ניתן למות בשעות קבועות ...

זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל! (פרק יט פסוק יד')

ודורשים על פסוק זה חז"ל: אדם כי ימות באוהלה של תורה!

ה"חפץ חיים" מביא משל למה הדבר דומה.? לסוחר גדול אשר מכל ערי האזור היו קונים בחנותו. בכל שעות היום היה הסוחר טרוד בעסקיו וגם בלילה לא נח, אלה היה נוהג לחשב את חשבונותיו ולסדר את הסחורה שתהיה מוכנה ליום המחרת. כל כך היה עסוק ושקוע בחנותו, עד שלא מצא זמן אפילו להתפלל בציבור.

חלפו שנים, זקנו הלבין, ובלב הסוחר נכנסה דאגה, כי הנה מזקין הוא והולך, וגם כוחותיו אינם כפי שהיו, ועליו להתכונן ולהכין "צידה לדרך". דהיינו מצוות ומעשים טובים, אשר איתם יוכל לבוא לעולם האמת. גמלה בו החלטה לשנות את אורח חייו!..

למחרת השכים הסוחר לבית הכנסת, התפלל בציבור בכוונה גדולה, ולאחר התפילה ישב ולמד כשעתיים. לאחר הלימוד, החלו מחשבות להתגנב אל לבו... מה יהיה עם הקונים הרבים שלי? אולי יפנו לקנות בחנויות אחרות? אולם מיד דחה הסוחר מחשבות אלה שבאות מכח היצר הרע, וכך אמר בליבו: וכי מה יעזרו לי הקונים בעולם הבא?!

כאשר בא לחנותו באיחור רב, קדמה אותו אשתו בטענות: מה קרה לך? היכן היית? מדוע אחרת כל כך? קונים רבים באו, וכאשר ראו כי אינך בחנות, פנו והלכו להם...

הגידי נא לי, אמר הסוחר לאשתו. וכי מה היית עושה לו הגיע זמני להסתלק מן העולם? האם גם אז היית שואלת אותי: היכן היית? האם גם אז היית טוענת כנגדי, כי עליי לשרת לקוחות?... גם כעת כאשר אני יושב בבית ולומד בבית הכנסת, חשבי כי איני קיים כלל... וכעבור כמה שעות, כאשר בעזרת ה' אחזור לחנות, דמי בנפשך שקמתי לתחייה...

מוציאים את האדם מן העולם!

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד!     (פרק טז פסוק יט')

קרח נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה (רש"י פרק טז פסוק א') וזה מה שגרם לו לפתוח במחלוקת.

ומה ה״רווח״ שיצא לו מקנאה זו? לא קיבל את מה שרצה, הביא לאבדון את עצמו ואת כל עדתו ונבלעו חיים באדמה הם ורכושם...

״הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם!״ (אבות ד כא')

בכפר קטן שבגליל חיו בשכנות שני קנאים וצרי עין אחמד וסמיר, ולכל אחד מהם היה סוס. לסמיר היה נדמה משום מה שהשכן שלו - אחמד ״שם עין״ על הסוס שלו, הוא ראה את אחמד מסתכל על הסוס שלו בעיניים חמדניות... והוא פחד ששכנו יגנוב את הסוס. כדי להגן על רכושו, החליט סמיר 'לסמן' אותו וקצץ לו את קצה האוזן השמאלית, כך לא יוכל אחמד לטעון שזה הסוס שלו.

לא קשה לתאר כמה כעס סמיר למחרת, כשראה שגם אחמד קצץ לסוס שלו את קצה האוזן השמאלית, בדיוק באותו מקום.

״קלטתי אותך!״ סינן סמיר, והבין שכנראה השכן החמדן באמת מעוניין בסוס שלו. אחרת למה שיקצץ לסוס את האוזן בדיוק באותו מקום שהוא קצץ?!... הלך וקצץ את זנבו של הסוס.

הדם עלה לו לראש כשראה למחרת את סוסו של אחמד רועה באחו וגם הוא חסר זנב. ״קנאי חמדן וחסר בושה!״ כינה סמיר את שכנו החמדן, הלך ושבר את רגלו הימנית של הסוס.

אחר הצהרים נפגשו שניהם, אחמד וסמיר, במרכז הכפר כשרגלי הסוסים של שניהם שבורות. ״טיפשים מטופשים״, צעק לעברם אחד השכנים, 'עד מתי תמשיכו להתעלל בסוסים המסכנים שלכם?! אתם עוד תהרגו אותם בסוף!!!..״

סמיר קפץ וקרא: 'ומה אעשה?! שכני ה״יקר״, אחמד, ״שם עין״ על הסוס שלי, הייתי חייב לסמן אותו כדי שהוא לא יחליף לי אותו!״ ״וגם אני!״ קפץ אחמד, ״גם אני הבחנתי כבר מזמן שסמיר ״שם עין״ על הסוס שלי והחליט להחליף אותו בשלו, הייתי חייב לסמן אותו!...

״תגידו נפלתם על הראש?!״ התריס לעברם השכן, ״אתם לא רואים שסוס אחד שחור וסוס אחד לבן?!...

שיש באדם מידות רעות כקנאה, תאוה או כבוד - אין שכל,  אין מחשבה,  אין שקול דעת -  אין אדם בעולם!

כל סוף הוא התחלה חדשה ...

וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.. (פרק טז פסוק לג')

אחד מעיקרי האמונה שלנו הוא האמונה בתחיית המתים. וכמו שכותב הרמב"ם: ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבנו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין בזה.. אבל הוא לצדיקים..  עכ"ל.

בורא העולם לימד אותנו בתורתו, שכל אדם בעולם הזה קיבל אתגר לזמן קצוב, שבו יש לו בחירה בין שמירת תורה ומצוות, לבין המרדף אחר הבל תענוגות העולם הזה. אם עמד הוא באתגר הזה, הרי שרומם הוא את נשמתו ועתיד הוא לקבל שכר גדול על פי  כמות  ההשקעה  והעמידה  בניסיונות.  אך לא רק נשמתו עתידה לקבל את שכרה. לעתיד לבוא הקב"ה מחזיר את כל הנשמות שעמלו בעולם הזה, לתוך גופם כבתחילה. בכדי שגם הגוף שעמל בניסיונות העולם הזה יקבל את שכרו. וכך לאחר שהעולם בימות המשיח יהיה מתוקן  מכל הרע שהיה בו,  כבר הגוף לא יהווה  מכשול לנשמה, ולא יצטרך שוב לעמוד בניסיונות, אלה יקבל יחד עם הנשמה את שכרם על עמלם בתקופת הניסיון.

בתורת הקבלה כתוב, שישנה עצם בגוף האדם ששמה עצם הלוז (נסכוי בלשון הגמרא), ובזמן תחיית המתים יתפתח ממנה כל הגוף כשמרים בבצק. ומשם יתפתח כל הגוף, עד שהקדוש ברוך הוא יכניס בה נשמה ויחיה אותה. כמו שכתוב (יחזקאל לז יב'):

"כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל,  וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'."

נשמע תהליך מורכב ומסובך. אך כשמדובר בבורא העולם מובן לנו, שמי שברא את העולם יש מאין, ודאי שיכול להחיות  את האדם  לאחר שכבר  היה חי וקים.

בעולמינו אנו רואים  דוגמאות אין סוף לתחיית המתים שמתרחשת בכל רגע ורגע. אם ניקח גרעין טרי מתוך תפוז שכרגע אכלנו, ונטמון אותו מתחת לאדמה, נראה איך לאחר כמה חודשים יוצא מתוך גרעין זה, צמח קטן, שיהפוך לעץ תפוז גדול עם כל התכונות שהיו לפרי שממנו הוצאנו את הגרעין. וזאת לאחר שאותו גרעין הרקיב באדמה והפך כמעט לעפר. בעולם החי גם ניתן לראות איך תולעת קטנה שאוכלת ונעה בחופשיות, לפתח מתחילה לשבוק חיים, אורגת היא סביב גופה כעין תכריכים, ושם היא מוצאת את מותה. אם תפתח את אותו הגולם שבו היא נמצאת, תגלה שכבר התולעת לא נמצאת שם, אלה הרקיבה וכמעט  נעלמה. אך לאחר כחמישה או שישה שבועות, יוצא מתוך גולם זה פרפר מרהיב  שעף בחופשיות במרחב ...

 

אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים.

וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה. (במדבר פרק טז' לג')

אמר רבי ירמיה בר אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם: אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים. במדבר דכתיב: "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" (במדבר טז' לג'). בים דכתיב: "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי" (יונה ב'-ג').  בירושלים דכתיב: "נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָים" (ישעיה לא'-ט').

ואומרים משמו של רבי יהושע בן לוי, וי"א משמו של רבי יוחנן בן זכאי: "שתי תמרות (עצי תמר) יש בגי בן הנום בירושלים, ועולה עשן מביניהן.. וזו היא פתחה של גיהנם". המהרש"א (מורנו הרב רבי שמואל איידלס) מסביר למה הפתח נמצא דווקא בין שתי עצי התמר. ואומר: "כי יורדי הגיהנם הם ההולכים אחרי מתיקות ותענוגי העולם הזה כדובשה של ב' תמרות הללו, וזהו שמביניהן פתח המביא לגיהנם".

ועל הפתח שנמצא במדבר, מספר בגמרא רבה בר בר-חנה (בבא בתרא עד:), שהיה מהלך במדבר. ופגש ישמעאלי אחד, שהראה לו את המקום שבו  נבלעו קורח ועדתו  במדבר. וסיפר רבה בר בר-חנה שהוא הטה את אזנו לשמוע את המתרחש בבטן האדמה, ושמע את בלועי קורח שנמצאים בשאול צועקים: "משה אמת ותורתו, והן [קורח ועדתו], [ה]בדאים"..  

וכותב  היע"בץ (רבי יעקב עמדין בן צבי) שחי בשנים 1698-1776: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק ג' דערובין שפתח אחד של הגהינם נמצא בים.. דבר מפורסם הוא בעולם ונזכר בס' רושמי הכדור, כי באי איסלנד העומד בים הגדול הצפוני, יש הר אחד מקיא אש תמיד כנחל גופרית.. וסמוך לו נשמע קול יללה נבהלה, והמולה גדולה." עכ"ל.

קשה לשכוח איך לפני כשנתיים התפרץ הר הגעש שבאיסלנד למשך שבועיים. לפני ההתפרצות נמדדו כ-3000 רעידות אדמה באזור הר הגעש. ולאחר ההתפרצות עלה ענן עם אפר געשי שהתפשט עד לדרום צרפת ואיטליה במזרח אירופה. דבר שסגר את נמלי התעופה כמעט בכל אירופה למשך שבוע.

[video width="640" height="360" mp4="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/06/eyjafjallajokull_Island.mp4"][/video]

 

---

ישנו משל לאדם אחד שחלם שהנה הוא מהלך לצד מלאך בעולם האמת. אומר לו המלאך: "בוא, ואני אראה לך את הגהינום". הם נכנסו לחדר בו ישבה חבורת אנשים סביב קדרת תבשיל ענקית. כולם היו מורעבים, נואשים, על סף מוות מרעב.  כל אחד החזיק כף שהגיעה לקדרה,  אך ידית הכף הייתה כה ארוכה יותר מזרועם, שלא ניתן היה להשתמש בה כדי להגיש את התבשיל לפה. הסבל היה נורא. "בוא עכשיו אראה לך את גן עדן", אמר המלאך.

הם נכנסו לחדר נוסף, והאדם רואה שזה העתק של החדר הראשון - קדרת התבשיל, חבורת האנשים, אותן כפות ארוכות ידית. אבל שם כולם היו מאושרים ושבעים. "אני לא מבין" אמר האדם, "למה כאן הם מאושרים ובחדר השני כולם אומללים, כשהכול אותו דבר?", המלאך חייך. "אה, זה פשוט," הוא אמר. "אנשים שעבדו על מידותיהם בחייהם, יודעים בגן עדן איך ניתן להאכיל אחד את השני..."