יום ראשון, 22 ביוני 2014

אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים.

וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה. (במדבר פרק טז' לג')



אמר רבי ירמיה בר אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם: אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים. במדבר דכתיב: "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" (במדבר טז' לג'). בים דכתיב: "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי" (יונה ב'-ג').  בירושלים דכתיב: "נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָים" (ישעיה לא'-ט').

ואומרים משמו של רבי יהושע בן לוי, וי"א משמו של רבי יוחנן בן זכאי: "שתי תמרות (עצי תמר) יש בגי בן הנום בירושלים, ועולה עשן מביניהן.. וזו היא פתחה של גיהנם". המהרש"א (מורנו הרב רבי שמואל איידלס) מסביר למה הפתח נמצא דווקא בין שתי עצי התמר. ואומר: "כי יורדי הגיהנם הם ההולכים אחרי מתיקות ותענוגי העולם הזה כדובשה של ב' תמרות הללו, וזהו שמביניהן פתח המביא לגיהנם".

ועל הפתח שנמצא במדבר, מספר בגמרא רבה בר בר-חנה (בבא בתרא עד:), שהיה מהלך במדבר. ופגש ישמעאלי אחד, שהראה לו את המקום שבו  נבלעו קורח ועדתו  במדבר. וסיפר רבה בר בר-חנה שהוא הטה את אזנו לשמוע את המתרחש בבטן האדמה, ושמע את בלועי קורח שנמצאים בשאול צועקים: "משה אמת ותורתו, והן [קורח ועדתו], [ה]בדאים"..  

וכותב  היע"בץ (רבי יעקב עמדין בן צבי) שחי בשנים 1698-1776: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק ג' דערובין שפתח אחד של הגהינם נמצא בים.. דבר מפורסם הוא בעולם ונזכר בס' רושמי הכדור, כי באי איסלנד העומד בים הגדול הצפוני, יש הר אחד מקיא אש תמיד כנחל גופרית.. וסמוך לו נשמע קול יללה נבהלה, והמולה גדולה." עכ"ל.

קשה לשכוח איך לפני כשנתיים התפרץ הר הגעש שבאיסלנד למשך שבועיים. לפני ההתפרצות נמדדו כ-3000 רעידות אדמה באזור הר הגעש. ולאחר ההתפרצות עלה ענן עם אפר געשי שהתפשט עד לדרום צרפת ואיטליה במזרח אירופה. דבר שסגר את נמלי התעופה כמעט בכל אירופה למשך שבוע.


[video width="640" height="360" mp4="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/06/eyjafjallajokull_Island.mp4"][/video]

 




ישנו משל לאדם אחד שחלם שהנה הוא מהלך לצד מלאך בעולם האמת. אומר לו המלאך: "בוא, ואני אראה לך את הגהינום". הם נכנסו לחדר בו ישבה חבורת אנשים סביב קדרת תבשיל ענקית. כולם היו מורעבים, נואשים, על סף מוות מרעב.  כל אחד החזיק כף שהגיעה לקדרה,  אך ידית הכף הייתה כה ארוכה יותר מזרועם, שלא ניתן היה להשתמש בה כדי להגיש את התבשיל לפה. הסבל היה נורא. "בוא עכשיו אראה לך את גן עדן", אמר המלאך.

הם נכנסו לחדר נוסף, והאדם רואה שזה העתק של החדר הראשון - קדרת התבשיל, חבורת האנשים, אותן כפות ארוכות ידית. אבל שם כולם היו מאושרים ושבעים. "אני לא מבין" אמר האדם, "למה כאן הם מאושרים ובחדר השני כולם אומללים, כשהכול אותו דבר?", המלאך חייך. "אה, זה פשוט," הוא אמר. "אנשים שעבדו על מידותיהם בחייהם, יודעים בגן עדן איך ניתן להאכיל אחד את השני..."