יום שני, 23 ביוני 2014

כל סוף הוא התחלה חדשה ...

וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.. (פרק טז פסוק לג')


אחד מעיקרי האמונה שלנו הוא האמונה בתחיית המתים. וכמו שכותב הרמב"ם: ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבנו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין בזה.. אבל הוא לצדיקים..  עכ"ל.

בורא העולם לימד אותנו בתורתו, שכל אדם בעולם הזה קיבל אתגר לזמן קצוב, שבו יש לו בחירה בין שמירת תורה ומצוות, לבין המרדף אחר הבל תענוגות העולם הזה. אם עמד הוא באתגר הזה, הרי שרומם הוא את נשמתו ועתיד הוא לקבל שכר גדול על פי  כמות  ההשקעה  והעמידה  בניסיונות.  אך לא רק נשמתו עתידה לקבל את שכרה. לעתיד לבוא הקב"ה מחזיר את כל הנשמות שעמלו בעולם הזה, לתוך גופם כבתחילה. בכדי שגם הגוף שעמל בניסיונות העולם הזה יקבל את שכרו. וכך לאחר שהעולם בימות המשיח יהיה מתוקן  מכל הרע שהיה בו,  כבר הגוף לא יהווה  מכשול לנשמה, ולא יצטרך שוב לעמוד בניסיונות, אלה יקבל יחד עם הנשמה את שכרם על עמלם בתקופת הניסיון.

בתורת הקבלה כתוב, שישנה עצם בגוף האדם ששמה עצם הלוז (נסכוי בלשון הגמרא), ובזמן תחיית המתים יתפתח ממנה כל הגוף כשמרים בבצק. ומשם יתפתח כל הגוף, עד שהקדוש ברוך הוא יכניס בה נשמה ויחיה אותה. כמו שכתוב (יחזקאל לז יב'):
"כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל,  וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'."

נשמע תהליך מורכב ומסובך. אך כשמדובר בבורא העולם מובן לנו, שמי שברא את העולם יש מאין, ודאי שיכול להחיות  את האדם  לאחר שכבר  היה חי וקים.

בעולמינו אנו רואים  דוגמאות אין סוף לתחיית המתים שמתרחשת בכל רגע ורגע. אם ניקח גרעין טרי מתוך תפוז שכרגע אכלנו, ונטמון אותו מתחת לאדמה, נראה איך לאחר כמה חודשים יוצא מתוך גרעין זה, צמח קטן, שיהפוך לעץ תפוז גדול עם כל התכונות שהיו לפרי שממנו הוצאנו את הגרעין. וזאת לאחר שאותו גרעין הרקיב באדמה והפך כמעט לעפר. בעולם החי גם ניתן לראות איך תולעת קטנה שאוכלת ונעה בחופשיות, לפתח מתחילה לשבוק חיים, אורגת היא סביב גופה כעין תכריכים, ושם היא מוצאת את מותה. אם תפתח את אותו הגולם שבו היא נמצאת, תגלה שכבר התולעת לא נמצאת שם, אלה הרקיבה וכמעט  נעלמה. אך לאחר כחמישה או שישה שבועות, יוצא מתוך גולם זה פרפר מרהיב  שעף בחופשיות במרחב ...

 

תחיית המתים