ההבדל שבין צדיק לעם הארץ

אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! (פרק לו פסוק יג')

החיילים ואנשי הצבא אשר למלך, כל מחסורם ניתן להם מאוצר המלך. לכולם, ללא יוצא מן הכלל, יינתנו מדים אחידים, כולם יאכלו את אותו מזון פשוט, וכולם ישנו באותם השמיכות, רכוש הצבא.

ההבדל היחיד בן החיילים ניכר כאשר הם משתחררים מן הצבא ושבים איש איש אל ביתו. העשירים שבהם פושטים את המדים הפשוטים ולובשים את המחלצות השמורות להם, האוכל בביתם משובח לאין ערוך, וכלי המיטה והשמיכות, מבדים משובחים ונעימים למגע. לעומתם, העניים עצובים כאשר מסתיימת תקופת הצבא, שכן בצבא היו להם מדים ומזונות, ואילו בבית אין כל בלתי בלויי סחבות טלאי על גבי טלאי.. מזון אין בלתי לחם יבש ומים לחץ, ובמקום משכבם הנוח בו ישנו בהיותם בצבא המלך, ישנים הם בביתם על מזרון קש קרוע המוטל על הרצפה הקרה..

אומר המגיד מדובנא: בעולם הזה חיים כולם ככלל אחד, וכולם מעורבים זה בזה ואין אתה מכיר ומבדיל. אולם לעתיד לבוא, כאשר מגיע זמנו של כל אחד לבוא לפני בית דין של מעלה, או אז מתגלה ההבדל הגדול שבין צדיק נשגב, לבין עם הארץ. הצדיק, פתוחים לפניו שערי גן עדן, ושכר אין סופי מוכן לו על טוב מעשיו ומצוותיו שהשכיל לקיים בעולם הזה, ואילו עם הארץ... רחמנא ליצלן...

"לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם"

"קטסטרופה", כך מגדיר יהודה הלדסהיים, חובש 'איחוד הצלה' בראשון לציון שנקלע לתוך קו האש יחד עם עשרות שכנים בבניין מגורים במרכז העיר, שנעתקה נשימתם למול גודל הנס שאירע להם, אך לא פחות מכך הם נאחזו חרדה עמוקה ממה שחלילה יכול היה להתרחש בבניין שלהם.
"זו הייתה אזעקה כמו כל האזעקות שהיו בשבוע האחרון באזור ראשון לציון", משחזר הלדסהיים בראיון ל'בקהילה', "לא חשבנו שזה משהו יותר, אבל למרבה הנס, הפעם ראינו את ההשגחה הפרטית איך יש שמירה מיוחדת על עם ישראל. כשהגענו למקום ראיתי ממש ליד בלוני הגז של הבניין, מטר ליד, שוכבת לה פצצת גראד שלמה. אני לא רוצה לחשוב אילו מימדי אסון היו כאן אילו הפצצה הייתה מתפוצצת ועמה בלוני הגז. רק מלחשוב על זה כולנו מלאי חרדה.
"מדובר בנס גלוי שאין לו כל הסבר אחר", אומר הלדסהיים, "הרקטה שנפלה בחצר

הבניין לא התפוצצה למרות שנפלה על שטח מרוצף, ולא רק זה, מסביב גם היו חלקים רבים של טילי כיפת הברזל, שנפלו על מקום שרק לפני כמה שניות היו בו עשרות מילדי השכונה, ילדים ששמעו להוראות פיקוד העורף והצליחו להיכנס במרוצה למרחב מוגן ולא נפגעו פיזית. הענקנו במקום סיוע לשמונה נפגעי חרדה במצב קל, מרביתם ילדים שנבהלו עקב האזעקה ונפילת הרקטה בסמוך למקום בו שהו לפני רגע".

הלדסהיים מדגיש כי הפעם ראו את הניסים במוחש: "אני מגיע למקומות רבים ובפרט בשבוע הזה של המבצע, אבל הפעם כשהתושבים יצאו מהבית וראו מה שקרה להם, חלקם לא יכלו לעמוד מרוב בהלה וחרדה, ולכן היו פגועי הלם רבים שהיינו צריכים לטפל בהם. אנשים לא האמינו למה שהם ראו, אבל מבחינתי זה רק מעצים את גודל הנס ואת החובה שלנו להודות להשי"ת על הנס הגדול.
"ככלל, אחד כמוני שמסתובב בשטח להושיט עזרה רואה מדי שעה בשעה את הניסים הגדולים ואת ההשגחה הפרטית, אבל הסיפור הזה אותו חוויתי בחצר בניין המגורים בראשון לציון, זה משהו אחר בכלל, זה נס מופלא ביותר, עד כי מצמרר לחשוב מה יכול היה להיות אלמלא פצצת הגראד הייתה נוחתת בשלמותה"..

 



 

האם יש לישמעאלים זכות בארץ ישראל?

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" ולאחר מכן מצווה אותו: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם".

ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, ירושת הארץ  תלויה  במצוות  ברית  המילה.

וכאן מתעוררת שאלה:

האם לישמעאלים שמקיימים את ברית המילה יש זכות על ארץ ישראל?

את התשובה לכך אנו מוצאים בזוהר הקדוש (זוהר חלק ב' דף לב.) : נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (לך-לך פרק יא פסוק ל') אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל!..

בוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [בני ישראל] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר]: ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

שעה נוספת, ללא תוספת!

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ ... (פרק לב פסוק טז')

בני גד ובני ראובן פונים אל משה רבינו בבקשה להישאר בעבר הירדן, ולא להיכנס ולקבל נחלה בארץ ישראל. כי ראו שבעבר הירדן יש מקנה ועשב לכל צאנם הרב. אך בבקשתם מזכירים הם קודם את צאנם, ואח"כ את בניהם.

כותב על כך רש"י : "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה: לא כן! עשו העיקר עיקר, והטפל טפל. בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם". עכ"ל.

רואים אנו איך אדם שלהוט אחר הממון והרווח, מרחיק הצידה את כל הדברים שאמורים להיות הכי חשובים לו בחיים. אדם משקיע את כל זמנו ומאמציו, בכדי להגדיל את רווחיו, לאסוף הרבה וכמה שיותר. עוד שעה נוספת. ועוד שעה נוספת. והוא אפילו לא שם לב שדחק הוא את אשתו וילדיו למקום פחות חשוב בחייו. וכשבאים מסכנים אלו בטענות, משיב הוא שאת כל עבודתו הקשה, עושה הוא בשבילם, בשביל משפחתו...

האומנם? מה עדיף לאשתך או לילדיך?

איך ילדים יכולים לגדול כמעט בלי אבא? אח"כ כבר מאוחר מידי! שהילדים כבר גדולים, לא תוכל לשכנע אותם שיש להם אבא שאוהב אותם יותר מכל דבר. ואת זמן האיכות שיכל להיות לך עם החברה שלך לחיים, אשתך. כבר לא יהיה ניתן להשיב...

הגמילה המושלמת !

וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר! (פרק לא ז')

במדרש (ילקוט שמעוני) מובא שהיה משה מתאוה לראות בנקמת מדין ועליו נאמר: "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם"! (תהילים נח יא')

את דברי המדרש הללו הסביר המגיד מדובנא כדרכו במשל: לעשיר אחד היה בן יחיד בחור חמד, אלא שחיסרון  גדול היה בו שבכל עת היה נותן עינו בכוס ושותה יין לשכרה. כל תחנוניו של העשיר לא הועילו והבן נשאר בסורו.

לימים בא לעיר רופא חכם. מיהר העשיר אליו ותינה בפניו את צערו. שמע הרופא ואמר כי הוא יכול לרפא את הבן מהרגלו הרע עד שכל משקה יהפוך בעיניו למשוקץ. טיפל הרופא בבן ועשה מה שעשה ולאחר זמן לא רב בא אל העשיר ובישר לו כי הטיפול הצליח והבן שונא יין ושאר משקים.

השגיח האב על בנו וראה כי אכן הוא אינו נוגע ביין, אולם האב רצה להיות בטוח בהצלחת הטיפול על כן שלח את בנו אל המוזג כדי שיקנה כד יין. בא הבן לבית המזיגה וביקש כד יין. ירד המוזג למרתף כדי להביא את אשר התבקש והבחור המתין למעלה. על הדלפק עמדו כדי יין ריקים וכאשר הריח הבחור את ריח היין היה הריח כה מאוס בעיניו עד אשר לקח מקל ושבר את כל הכדים...

כאשר עלה המוזג מן המרתף וראה את אשר עולל הבחור מיהר ורץ אל אביו וסיפר לו את אשר הזיק בנו בבית המזיגה. שמח האב מאוד ואמר:  אל  דאגה אני אשלם לך  את מלא הנזק  אולם  שמחה גדולה בליבי כי עכשיו אני נוכח לדעת ששנאת היין בליבו של בני כאשר אמר הרופא.

כן הוא גם הנמשל אמר המגיד: משה רבינו ביקש לראות את נקמת מדיין כי רצה לברר לעצמו האם בני ישראל שונאים את המדיינים או שמא יש בליבם חלק מן התאווה שראו אצל מדיין. על כן אם בשדה הקרב יעמדו בני ישראל כנזופים ברפיון ידים, ידע כי אין שנאת המדינים בליבם. ואם ילחמו בכעס ובחימה, ידע כי שונאים בני ישראל את המדינים. וזה שאומר המדרש: "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם"!