יום חמישי, 17 ביולי 2014

שעה נוספת, ללא תוספת!

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ ... (פרק לב פסוק טז')


בני גד ובני ראובן פונים אל משה רבינו בבקשה להישאר בעבר הירדן, ולא להיכנס ולקבל נחלה בארץ ישראל. כי ראו שבעבר הירדן יש מקנה ועשב לכל צאנם הרב. אך בבקשתם מזכירים הם קודם את צאנם, ואח"כ את בניהם.

כותב על כך רש"י : "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה: לא כן! עשו העיקר עיקר, והטפל טפל. בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם". עכ"ל.

רואים אנו איך אדם שלהוט אחר הממון והרווח, מרחיק הצידה את כל הדברים שאמורים להיות הכי חשובים לו בחיים. אדם משקיע את כל זמנו ומאמציו, בכדי להגדיל את רווחיו, לאסוף הרבה וכמה שיותר. עוד שעה נוספת. ועוד שעה נוספת. והוא אפילו לא שם לב שדחק הוא את אשתו וילדיו למקום פחות חשוב בחייו. וכשבאים מסכנים אלו בטענות, משיב הוא שאת כל עבודתו הקשה, עושה הוא בשבילם, בשביל משפחתו...

האומנם? מה עדיף לאשתך או לילדיך?

איך ילדים יכולים לגדול כמעט בלי אבא? אח"כ כבר מאוחר מידי! שהילדים כבר גדולים, לא תוכל לשכנע אותם שיש להם אבא שאוהב אותם יותר מכל דבר. ואת זמן האיכות שיכל להיות לך עם החברה שלך לחיים, אשתך. כבר לא יהיה ניתן להשיב...