יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

הטלית נשארה שלמה!

את הסיפור המופלא הבא, סיפר הרב אלימלך בידרמן מלעבלוב, ששמע מפי הרב מנדל אקשטיין מבני ברק. הרב אקשטיין מומחה בהעברת ארונות קבורה מארץ לארץ.

מעשה ביהודי מבוגר מבני ברק, שבימי השואה, בהיותו נער, ברח עם אביו מפולין לסמרקנד, כמו יהודים רבים שנסו על נפשם. אביו של אותו יהודי, לא החזיק מעמד ימים רבים בשל מחלה בלבו והוא נפטר בגיל צעיר. לפני מותו ביקש מבנו, שלאחר שיירגע המצב, יעלה אותו לקבורה בארץ ישראל.

לאחר 70 שנה, כשאותו נער כבר התקרב לגיל 90, החליט שהוא צריך לקיים את צוואתו של אביו. ניגש לרב אקשטיין והעביר אליו את כל המידע שהיה ברשותו על קבר אביו בסמרקנד. והרב אקשטיין אכן נסע לשם ומצא את הקבר. כשנפתח הקבר, נדהם לגלות שהטלית עמה נקבר אותו אדם, נותרה שלמה. הוא חשש להמשיך את פעולת העברת  העצמות,  שכן  טלית  בד  היא  הראשונה  להיאכל  בקבר, וכיצד ייתכן שנותרה שלמה במשך 70 שנה?

בסיום המלאכה נטמן האב, שגופתו לא נותרה שלמה, בבית  העלמין "ארץ החיים"  בעיר בית שמש.  בהלוויה השתתפו  רבנים חשובים,  והרב אקשטיין  שטח  בפני  אחד  מהם את סיפור הטלית.  הרב  שנדהם  אף הוא,  לקח  את  הבן  הזקן לשיחה. תחילה רק אמר האיש שאביו היה איש חסד ותלמיד חכם, אולם הרב  הבין שצריך להיות סוד גדול  יותר מאחורי עניין הטלית. "אולי בכל זאת תיזכר במשהו" והבן אכן נזכר: "מהרגע שאבא לבש את הטלית, קיבל על עצמו לא לדבר דברים בטלים". "זה הסוד", פסק הרב. "וזה סודה של קבלה טובה", פסק הרב בידרמן. אותו אדם קיבל על עצמו קבלה טובה שעמדה לו לזכות!

על אף שבישראל מקפידים שלא לקבור עם טלית, פסק הרב דין שונה למנוח, והורה לקבור אותו עם הטלית המופלאה.
פורסם בהידברות: http://www.hidabroot.org/he/article/76690





המעשה הזה הזכיר לנו עוד נס מדהים שקרה בזכות מצוות הציצית:


 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=WVlcPo5Miu8[/embed]

-

יום חמישי, 4 בספטמבר 2014

אדם ניכר בכיסו ..

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ!  (פרק כג פסוק ה')



פסוק זה הסביר המגיד מדובנא במשל: פעם אחת בא כפרי אחד לישיבה ובקש מראש הישיבה כי ימצא בעבורו חתן הגון לבתו.

מתחייב אני - ענה הכפרי - לפרנס את חתני ולספק לו את כל צרכיו. בחר ראש הישיבה חתן מופלג בתורה ובמעשים טובים וכעבור זמן נשא החתן את בתו של הכפרי לאשה. למחרת החתונה הסב החתן בבית חמיו לארוחת הבוקר והנה מגישים לפניו לחם צר ומים לחץ...

החתן העדין לא אמר דבר ובקושי רב נגס בלחם ושתה מן המים. בערב חזר ונשנה הדבר שוב הניחו לפניו לחם קשה ומים וכך מדי יום... התקשה החתן באכילת מאכלים אלה משום כך הלך ורזה ופניו נפלו. כאשר ראה הכפרי כי חתנו אינו אוכל פתח עליו בצעקות: מפני מה אינך אוכל? וכי בהיותך בישיבה התרגל הגוף למאכלים מעודנים? משלא הועילו צעקותיו שכר הסוחר שני גויים גברתנים כדי שישגיחו על חתנו שיאכל. בכל ארוחה היו עומדים עליו ושוט בידיו בכל פעם שדחה החתן מלפניו את הלחם הקשה ולא אכל היו שני אלה מצליפים בו בשוט...

לילה אחד חמק החתן מבית חותנו ונמלט לישיבה. נכנס החתן החבול לראש הישיבה וסיפר לו את כל המאורעות מיום החתונה ועד היום. למחרת הגיע הכפרי לישיבה לחפש את חתנו. מדוע אינך נותן לחתנך מאכלים ראויים? שאל ראש הישיבה את הכפרי. אומר לכם את האמת - ענה הכפרי - אין באפשרותי לשלם אלא דמי לחם ומים...

רשע שכמוך!!! - צעק הרב - אין באפשרותך לקנות בעבורו אוכל טוב יותר? וכסף כדי לשכור שני גויים יש לך?! לשם כך כספך מספיק?!!!...

כן הוא גם הנמשל - סיים המגיד: נאמר בפסוק: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם". ואם תשאל שמא לא היה להם כסף לכך? ממשיך הפסוק ואומר: "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם... לְקַלְלֶךָּ!" -    הן היה בידם די כסף כדי לשכור את בלעם שיקלל את בני ישראל אם כן משמע שאך מתוך רשעות לא קדמו את בני ישראל בלחם ומים...