יום שני, 22 בדצמבר 2014

אוי לנו מיום הדין !

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.. (פרק מה פסוק ג')



מובא במדרש: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר: "אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, וּמַה יּוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָיו לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא דַּיָן וּבַעַל דִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין וְדָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין כָּל בָּשָׂר וָדָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְפָנָיו" (בראשית רבה פרשה צג יא'). מה היה כל כך מיוחד בתוכחתו של יוסף לאחיו, שחז"ל ממשילים זאת לתוכחה שתהיה לכל אדם ואדם לאחר 120 שנה?

שחז"ל מדברים על יום הדין ועל תוכחת הקב"ה, הם לא מתכוונים רק לאדם רשע שהשתדל בכל מאודו שלא לקיים אפילו מצווה אחת בכל ימיו, אלה מדברים הם גם לאדם שיודע שיש בורא לעולם ומנהיג לבריאה, ואפילו מקיים חלק גדול מהמצוות. אבל מה? הוא מסתפק במועט! קשה לו עם כל ה"דקדוקים" של המצוות, זה מכביד עליו. מעיק עליו כל ההלכות ה"קטנוניות" של שמירת השבת, להתפלל שלוש תפילות ביום, הקפדה על כשרות... וכאשר שואלים אותו: "מה תענה לפני בורא עולם לאחר 120?" תשמע, העיקר הלב! הוא אומר..

לא שהוא אינו מאמין בעולם הבא, חס וחלילה. אלא שהוא מרגיש שהוא עם בורא עולם כבר יוכל להסתדר, הוא יטען לבורא עולם שככה הוא גדל, שקשה להשתנות, הוא גם לא רצה להכביד על האישה והילדים ולעורר מחלוקות. ובכלל הוא הרי השתדל להיות אדם טוב, לא עשה רע לאף אחד, היתה לו אמונה חזקה. וזה הרי העיקר, לא? הוא בטוח שבורא עולם ''יבין'' אותו ויסלח לו, הוא הרי אבא רחמן! וכך הוא ממשיך לו את שגרת חייו ללא דאגות וללא נקיפות מצפון. ממשיך הוא "להסתפק במועט" ללא דקדוקי הלכה וכשרות, ללא הקפדה על קביעת עיתים לתורה בצורה מסודרת, ועל עבודת המידות ולשון הרע אין מה לדבר איתו, כי הרי הוא סך הכל "אדם טוב"..

חז"ל מלמדים אותנו את הטעות במושג [הלא קיים!]: "מי שמאמין לא מפחד".. מי שלא מפחד, סימן שהוא לא באמת מאמין!! ככל שאדם יותר מאמין, הוא יותר חרד לגבי יום הדין המתקרב, כפי שכותב החכם באדם: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד!" (משלי כא יד'). אדם צריך תמיד לבדוק ולבחון את מעשיו בכדי לוודא שהוא בדרך הנכונה, כפי שעושים ביער חשוך שכל פניה לא נכונה עלולה להוביל אותך אל מלתעותיהם של חיות הטרף.

הזוהר הקדוש כותב שלכל אדם שנפטר מראים שתי תסריטים שונים, מראים לו באיזו דרך הוא הלך, ובאיזו דרך הוא היה אמור ללכת על פי הכלים והיכולות שהוא קיבל מבורא העולם. בדרך אחת מראים לו את מה שבחר בחייו, להיות מפורסם בזכות זה שהוא פוליטיקאי שמנצל את ההשפעה שלו בכדי להילחם בתורה ובלומדיה. ובדרך

השנייה הוא היה יכול להיות אדם שמפורסם בזכות כך שהוא סוחף בדיבורו אנשים טועים, וגורם להם להתקרב לבורא עולם. מצד אחד הוא צועד "לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב), ומצד שני היה צריך לצעוד לעולם שכר שכולו טוב.
האדם המשכיל צריך להיות פוחד וחרד מלעשות אפילו טעות קטנה שיכולה להסיט אותו מהמסלול הישר שבו הוא אמור לצעוד. בכל כך קלות יכול האדם לטעות לגבי היעד שאליו הוא אמור להגיע, ולעיתים זה קורה אפילו מטעות קטנה של "חוסר תשומת לב".
אדם ניגש לרב בבית הכנסת מראה לו את זוג התפילין המרופטות שירש מסבו, ושואל אותו אם הרצועה שנהיתה כבר חומה משני הצדדים כשרה? הרב עונה לו שזה כשר בדיעבד, ופני האיש זורחות! איזה מזל, חשבתי כבר שזה פסול... הסיבה שאדם זה מחייך היא כי הוא לא יודע שלאחר 120 שנה ישאגו עליו: איך יתכן שיש לך בכיס מכשיר פלאפון הכי חדש שעולה 3000 שקל, ואתה מוכן ללבוש תפילין בדיעבד מתקופת סבא שלך?? מצווה חשובה שצריך לקיים יום יום ועליה נאמר (ראש השנה יז.): קרקפתא [ראש] שלא מניח תפילין, נקרא פושע ישראל בגופו! [שגיהנם כלה והם אינם כלים], איך יתכן שבזה אתה לוקח סיכונים? הרי מדובר בחיים שלך בעולם הבא! אתה רוצה עולם הבא בדיעבד??
שתשאל אדם למה הוא לא מגיע לשיעורי תורה, הוא יטען שהוא מגיע מהעבודה גמור מעייפות. מה שהוא לא יודע זה שבעולם האמת יראו לו וידאו שבו הוא שואב כוחות של אריה ומזנק לעבר המנורה ברגע שנכנסת חתיכת עור מטופשת לשער. הוא גם טוען שהוא לא הולך לשיעור תורה כי אין לו רגע של זמן פנוי, אך לפתע מראים לו בווידאו איך הוא יושב עם השלט ורוטן: "אני משלם על 240 ערוצים ואין בכלל מה לראות"...

התוכחה ביום הדין קשה מפני שאז לראשונה האדם נחשף בשלמות לתוצאות שנגרמו ממעשיו. עד לאותו רגע, ניתן היה להשתיק את המצפון בכל מיני תירוצים שנשמעים מאוד משכנעים, כי ההרס והחורבן לא נראים באופק. אך לפתע שרואים את הדברים בשלימות מבינים את המשמעות של בחירה נכונה, תוך שיקול דעת ותשומת לב.
אחי יוסף שמעו: "אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי?" ונבהלו. כי לפתע הם היו צריכים להתמודד עם התוצאה של המעשה שעשו לפני 22 שנה. חז"ל אומרים שגם אנו נגיע אחרי 120 לרגע שבו נשמע: "אֲנִי ה' אֱלֹקֶיךָ!" ושם נצטרך להתמודד עם תוצאות הבחירות שבחרנו בעולם הזה.