יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

מי יצליח להוריד ליהודי את המעיל?

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (פרק לב פסוק כה')


כל מהותו של יעקב היא פרישות. הוא לא משנה את שמו לשונו ומלבושו גם שנמצא בבית לבן, והוא לא מנסה אפילו להחזיר את לבן בתשובה למרות שהיה עובד אלילים.


שרו של עשיו מבין את משמעות הנצחיות של יעקב שבאה ע"י הפרישות ["עִם לָבָן גַּרְתִּי" - ותרי"ג מצוות שמרתי (לב ה')], והוא מנסה להתחבר אל יעקב בדרך של: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" ומסביר ה "כלי יקר": [ש]מילת "וַיֵּאָבֵק" היא כמו וַיְחַבֶּק. מנסה עשיו להתחבר אל יעקב על ידי חיבוק ובכך לשבור את הנצחיות שלו.


החפץ חיים אומר על כך שבכל הדורות ניסו לכלותינו ודווקא שבאו עלינו סערות קשות ניצלנו וה' בא לעזרתנו, אך כשהתחברנו עם הגויים ספגנו את האבדות הקשות ביותר..


משל למה הדבר דומה: השמש והרוח התערבו מי יוריד את המעיל ליהודי. הרוח נשבה בעוז, וככל שהתגברה היהודי תפס את המעיל וסגר את הכפתורים וקשר את הכובע והיא לא הצליחה.


משלא הצליחה, הגיעה השמש לעומתה. הפיצה את חומה, קפחה על ראשו ומיד היהודי פשט את מעילו...


כן הוא הנמשל: כשעם ישראל עומד בפני סערות קשות הוא יודע להתגונן כנגד אויביו, אך כאשר אומות העולם נותנים לו טיפה חום [חיבוק] הוא מיד פושט את מעילו, מתחבר אליהם וסופג את האבדות הקשות ביותר בהיסטוריה...


יש לנו ללמוד מיעקב כיצד להישאר שונה ומיוחד, ולא להתפתות ולחבק את תרבות הגויים הקורצת. רק כך נשמור על נצחיותנו..