רקב עצמות קינאה

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו, וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל. (פרק נ פסוק ב')

כותב על כך האור החיים הקדוש: שיוסף נתן לרופאי מצרים לחנוט את אביו, כדי שלא יטעו ויחשבו שהוא אלוה. כי הרי רשעים אלו היו חונטים את מלכיהם בכדי שלא יסריחו, ואם היו רואים שגופת יעקב לא שולט בה רימה ותולעה גם ללא החניטה היו הופכים את מקום קבורתו לפולחן.

האם יש קשר בין מידת צדיקותו של האדם למצב גופו ששוכב בקבר? מספרת לנו הגמרא (בבא מציעא פג:),  שרבי אלעזר בנו של רבי שמעון,  רצה להוכיח שלא תשלוט בגופו רימה ותולעה לאחר מיתתו. מה עשה? לאחר שביצעו בו ניתוח לשאיבת שומן (לפני 2000 שנה!), לקח את הסלים עם נימי הדם והשומן שהוציאו ממנו ושם אותם בשמש. והיה זה בחודשים תמוז ואב  (שהשמש חזקה ביותר),  ואף על פי  כן  אפילו תולעת אחת לא נגעה בבשרו. ועל כך קרא את הפסוק: "אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (תהילים טז), שאף אחרי מיתתו מובטח לו שלא תשלוט רימה ותולעה בבשרו.

שמעתי מרב ב"באר יעקב" על אישה יהודייה שנפטרה באוקריינה ומכיוון שלא היו לה קרובים ובני משפחה, נקברה בטעות בבית קברות נוצרי באחת העיירות.

כעבור חמש שנים נודע הדבר לאחד הרבנים המקומיים, והוא פעל להוציאה מבית הקברות הנוצרי ולהעביר את קברה לארץ. מיטתה נשלחה מאוקריינה לבית העלמין בבאר יעקב, ושם נדהמו אנשי ה"חברה קדישא" לראות שגופתה היתה שלימה כאילו זה עתה נפטרה! לאחר הקבורה החלו לברר פרטים על האישה בכדי להבין איך זכתה שנשארה שלימה אף לאחר מותה. מתברר שאישה זו בגיל 17 איבדה את הכרתה והייתה במצב של "צמח" במשך 73 שנה. כשבאו עם הפרטים אל הרב קנייבסקי שליט"א אמר הגאון: שלמה המלך אמר: "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי יד ל'), דהיינו שהדבר שגורם לעצמות להרקיב  בקבר זה הקנאה.  וכיון שאשה זו  כמעט כל ימיה היתה  ללא הכרה, לא הספיקה  לקנא באף אחד, ולכן נותרה  גופתה שלימה...