שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֶֹקיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה! (פרק לד' פסוק כג'-כד')
אחת הנבואות המדהימות שניתנות על ידי משה רבינו, שמוכן להתחייב מראש שעם ישראל במשך כ-1400 שנה כל ימי משכן שילה, נוב וגבעון, ובזמן שבית המקדש היה קיים, הרכוש של עם ישראל יהיה שמור, בזמן שלא היו בביתם!
בעת העלייה לרגל השאירו ישראל את כל רכושם, שדותיהם כרמיהם חנויותיהם וביתם בכל רחבי הארץ ללא כל שמירה בשלושת הרגלים, ועלו לירושלים. רק בורא העולם יכול להבטיח שבתקופה זו שאורכת בכל רגל כשבוע ויותר, הרכוש והארץ יהיו שמורים ומוגנים. וההבטחה אכן קוימה! עדויות היסטוריות רבות מלמדות שעם ישראל עלה לרגל בהמוניו, ובכל אותן תקופות לא התרחשה התקפה של אויבים, או גניבת רכוש. שכן אם הייתה מתרחשת, יש להניח שעם ישראל היה מפסיק לעלות לרגל, או אפילו נוטש את קיום המצוות חלילה.
וכך מובא בתלמוד ירושלמי (פאה פרק ג' הלכה ז') וכן במדרש רבה על שיר השירים (ז-א'): מעשה באחד ששכח לנעול דלת ביתו ועלה לפעמי רגלים. וכשבא, מצא נחש קשור בטבעות דלתותיו.
שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולותיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים, ובא ומצא חתולות מקורעות לפניהם. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חיטים (ערמת חיטים שנשארה בחוץ לאחר קצירת התבואה) לתוך ביתו, ועלה לרגל . וכשבא מצא אריות מקיפין לחיטים.
אמר רבי פנחס: מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון, והיו להם שכנים רעים מאומות העולם. והיו אומרים אמתי אלה היהודים יעלו לירושלים ואנו נוטלים כל מה שיש להם. הגיע הזמן ועלו. זימן להם הקב"ה מלאכים כדמותן והיו נכנסין ויוצאין בתוך בתיהם. כאשר שבו מירושלים, חילקו דרונות (מתנות) ממה שהביאו עמהם לכל מכריהם. אמרו להם היכן הייתם? אמרו להם: בירושלים. אימתי עליתם? ביום פלוני. ואימתי חזרתם? ביום פלוני. אמרו ברוך אלוקי היהודים שלא עזבם ולא יעזבם.
על כך אומר שלמה המלך בשיר השירים: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב" (ז'-ב'). שאומות העולם מתפעלים מפעמי (צעדי) עם ישראל בעלותם לרגל, שכולם עולים בבטחה ובשלווה. בידיעה שה' שומר דלתות ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה