וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי! (מתוך ההגדה- יחזקאל טז ז')
אחד ממקורבי האדמו"ר מבלאז'וב ספר עובדה מזעזעת שהתרחשה בגיא ההריגה בימי השואה האיומה, עובדה שהאדמו"ר היה עד לה, ואשר נהג לספר אותה בהזדמנויות רבות:
על האדמו''ר מבְּלָאז'וֹב הוטלה עבודת פרך בנסור עצים, בסמוך למקום שבו נטבחו מדי יום אלפי יהודים. יום אחד נודע, כי הצוררים קבעו מספר שעות לרציחה אכזרית של אלפי תינוקות, מבני יומם עד גיל שבועות מספר.
קול זעקת התינוקות שהושלכו לכבשן התערב בזעקת אמותיהם ועלה עד לשמים, אך הרשעים הארורים המשיכו במלאכתם באדישות ובלעג מר. לפתע פנתה אל האדמו''ר אשה, כשבידה חבילה קטנה ובקשה ממנו סכין. הוא שם לב, כי האשה אוחזת בידה תינוק פועה עטוף בבד, והבין כי מן הסתם האשה רוצה לאבד את עצמה לדעת יחד עם בנה הרך.
האדמו''ר לא הפסיק את עבודתו מחשש פן יפגעו בו הרשעים המשגיחים עליו, אך החל לדבר על לבה, כשהוא ממשיך בעבודתו ומוביל את הַמַּשּׂוֹר על גבי גזעי העצים.
''אני מבין שאת רוצה לעשות מעשה נורא, אך דעי לך, כי יש בורא לעולם הרואה הכל, ואפלו חרב חדה מנחת על צוארו של אדם – אל יתיאש. ואם באמת חס ושלום נגזרה הגזרה, הרי שעל כולנו להישרף בכבשן האש ולקבל דין שמים באהבה, ולא לחבל בעצמנו, חס ושלום.''
איש הגסטפו, ששמע את קולו של האדמו''ר, פנה אליו בגסות, אחז בגרונו ואמר: ''מה דברת?'' הוא השיב לו את האמת, כי האשה בקשה ממנו סכין, וכי הסביר לה שאין צורך, כי ממילא ישליכו את כולם אל הכבשן.
הרוצח לא האמין לדבריו, ושאל את האשה מה ביקשה. וזו השיבה לו שביקשה סכין. הנאצי מהר להוציא את סכינו הצבאי ונתן לה, כשהוא ממתין לראות ב''מחזה'', של אם יהודיה הרוצחת עצמה ואת בנה.
אך להפתעת הכל, הניחה האשה את ילדה על הארץ, התירה את חיתוליו, ברכה בקול: ''בָּרוּךְ אַתָּה ה'... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה'' וחתכה את ערלת בנה.
הרוצח עמד בעינים פעורות, ושאל אותה לפשר מעשיה, והאשה ענתה: ''היום ילדי בן שמונה ימים, והתורה מצוה לקים בו מצות מילה, בעוד זמן קצר ודאי תרצחו אותו, ורציתי לקיים את המצוה כל עוד רוחו בו.''
לאחר מספר שעות, הוצאה האם עם תינוקה, יחד עם עוד אלפי אמהות ותינוקות, אל הכבשנים.
מתוך: הגדה של פסח - אור דניאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה