יום שלישי, 21 באפריל 2015

מעלין בקודש, ואין מורידין בקודש.

וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם! (פרק כ פסוק כג')



רב אחד השתדך עם עגלון מעיר רחוקה. ומכיוון שבתיהם היו רחוקים מרחק רב זה מזה, קבעו המחותנים בניהם, כי החתונה תיערך בעיירה אחת הנמצאת באמצע הדרך.

ביום החתונה חשב הרב בליבו: הן אם אבוא אל החתונה בלבוש הרב, בחליפה הדורה ומגבעת, אבייש את המחותן העגלון... חשב ועשה.. פשט הרב את בגדיו המפוארים, ולבש בגדים פשוטים, כדרך העגלונים, נעל מגפיים לרגליו, ולראשו חבש מצנפת פשוטה.

בלבו של המחותן העגלון, עברה מחשבה דומה. וכך חשב בליבו: הרב כמובן יבוא לחתונה בבגדים מהודרים. ואילו אני.. לבוש בגדי עגלון. אין זה נאה! משום כך מיהר העגלון ופשט את בגדיו הפשוטים, ובמקומם לבש בגדי רב מהודרים. חליפה נאה עניבה ומגבעת.

כאשר הגיעו שניהם לאולם, חשבו כולם כי העגלון הוא הרב, והרב הוא העגלון...

וכן הוא הנמשל, אמר המגיד מדובנא: בגלות גדל וצמח "דור תהפוכות", דור של השכלה, וחיקוי תרבות הגויים. הגויים רואים כי מעשי היהודים ישרים וטובים הם, ומשום כך מסגלים לעצמם הרבה ממידותיהם הטובות של היהודים. ואילו היהודים מאידך, לומדים למרבה הצער, ממעשי הגויים, ומחקים לבושתנו את חוקותיהם. (כאותו רב שמחקה את העגלון)