יום רביעי, 29 ביולי 2015

פרשת ואתחנן - טז' באב התשע"ה

פרשת ואתחנן  -  טז' באב התשע"ה




שבת נחמו


1947 שנה לחורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו !





[gview file="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2015/07/וידעת-היום-פרשת-ואתחנן.pdf"]


 

להיות לו לעם סגולה

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ! בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (פרק ז פסוק ו')


בכל בוקר אנו מברכים את ברכת "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ" ברכה שעליה אמר רב המנונא (ברכות יא:), שהיא המעולה שבברכות! ומדוע היא המעולה שבברכות? כותב על כך רש"י: לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל. עכ"ל.

מודים אנו בכל יום להקב"ה שבחר בנו להיות עם סגולה [דבר נחמד, שלא ימצא בשום מקום כמוהו – אבן עזרא], העם היחיד שקיבל תורת אמת, ושעלינו נאמר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד א). ולעומת זאת על הגויים נאמר: "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי, וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ" (ישעיה מ טו'). "מַר מִדְּלִי" – הן הטיפות שנשארות בתחתית הדלי לאחר ששופכים את תכולתו. ו"שַׁחַק מֹאזְנַיִם" – זוהי השחיקה הטבעית שיש למשקולות המאזנים שהיו בעבר משמשות את הרוכלים בשוק. האם מישהו מייחס חשיבות למשקולת מאזנים שיש לה שחיקה של פחות מרבע גרם? האם יש מישהו שמייחס חשיבות לטיפות המועטות שנשארות בדלי לאחר שמרוקנים אותו?? כך הוא הייחס של הקב"ה לאומות העולם לעומת ישראל. "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (שם יז).

למרות זאת אנו רואים שישנם קבוצות גדולות (מאוד!) של בני אדם בעולם, שטוענים דווקא שהאמת נמצאת אצלם. חלקם הביאו "ברית חדשה" וטוענים שמרגע מסוים בורא העולם החליף את העם  הנבחר. וחלקם טוענים שהנביא  שלהם הוא הממשיך של משה רבינו, והיה לו קשר עם אלוקים. וכעת הם מוכנים לערוף את ראשו של כל מי שימרה את חוקי האל...

משה רבינו מתחייב שגם אם יבוא אדם בדורנו בשנת 5775 לבריאת העולם, וירצה הוכחה לכך שבורא העולם  התגלה אך ורק לעם ישראל ונתן להם תורה,  תהיה לו דרך ברורה לדעת זאת.

אומר משה רבינו: "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי?? אוֹ, הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ??" (פרק ד לב'-לד')

אומר משה רבינו: תברר על כל ההיסטוריה, מהימים הראשונים של העולם ועד לנקודה בהיסטוריה שבה אתה נמצא. האם נשמע על עוד מאורע כמו מעמד הר סיני? האם עוד עם, אי פעם טען שהוא שמע את אלוקים מדבר אליו מתוך האש כמו שאתה שמעת? האם עוד עם בהיסטוריה טוען שנעשו להם ניסים גדולים כמו שנעשו לעם ישראל במצרים? לא יקום ולא יהיה! משה רבינו מתחייב עוד לפני הקמת כל הדתות הגדולות [נצרות (2.3 מיליארד), אסלם (1.8 מיליארד), ובודהיזם (500 מיליון)], שאף עם במשך כל ההיסטוריה, לא יטען שנגלה אליו אלוקים ועשה לו ניסים.

ואכן רואים אנו שכל הדתות הגדולות שהעולם נוהר אחריהן הם דתות שנבנות על איש אחד בלבד. איש אחד שטוען [או אנשים בדורות אחריו שטוענים] שהאלוקים נגלה אליו. לא מעמד מול עם שלם, ואפילו לא עדות של שני בני אדם. החל מאותו יש"ו של הנצרות, שבחייו אפילו לא חלם על המעמד לו זכה לאחר מותו. ועד מוחמד שטען להתגלות של המלאך ג'יבריל [גבריאל] במערה מסתורית - ללא שום עדים כמובן. וכלה ב"סידהארתה" שטען שגילה דרך להתמודד עם הסבל בעולם, ולימים "זכה" להיות כפסל עבודה זרה. לאף אחד מהם לא היה עדים! הדבר הכי מתבקש בכדי להתחיל דת שימשכו אחריה הרבה אנשים היא להביא כמה שיותר עדים שיכולים להעיד על קשר כל שהוא לאלוקים. אך כמובן שאם זה לא אמת, זה לא אפשרי! לא ניתן  לתאם גרסאות בין כמה אנשים לאורך זמן, כי ברגע שישאלו שאלות כל אחד יספר משהו אחר. כל שכן שלא ניתן להמציא סיפור על ידי עם שלם שֶׁמּוֹנֶה מיליוני בני אדם.

אז איך מושכים אנשים? הנצרות ביטלה את כל המצוות המעשיות, ואין מחויבות לשום דבר. האסלם מתחילתו ועד היום אוסף את מאמיניו בכוח הזרוע. והבודהיזם אכן תגרום לך להרגיש טוב, ולקוות שיום אחד אולי תגיע לאיזו נירוואנה (הארה). שום מחויבות! אף אחד לא שואל, ולכן לא צריך עדים.

רק היהדות טוענת להתגלות של בורא העולם לכל העם, לניסים גדולים שכל העם ראה אותם במו עיניו, ומצווה הוא להעביר את מה שראה מדור לדור. התורה עוברת במשך 3327 שנה ללא שום שינוי! לא אמונה במעשיות ללא עדים! אלה ידיעה ברורה ומדויקת שעוברת מאב לבן עד ימינו. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ! (ד לה')

דע את מקומך!

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ! (פרק ג פסוק כג')


אמר רבי יוחנן: מכאן אתה למד, שאין לבריה כלום אצל בוראו. שהרי משה רבן של כל הנביאים, לא בא אלא בלשון תחנונים (מדרש רבה).

משל למה הדבר דומה, לאריה אחד שקרא לחמור ובקש ממנו להתלוות אליו בדרכו. שמח החמור על בחירת האריה בו ללוותו וחשב לעצמו: "אכן, בחירה נבונה בחר מלך החיות, שהרי זקוק הוא לעזרתי, ומה יכול הוא לעשות בלעדי"?

וכך הלכו האריה והחמור יחדיו ביער, והחמור היה נוער נעירות עזות עד שהחיות היו נחרדות, והאריה היה דורסן ואוכלן. עקב כך גבה לב החמור, פנה לאריה ואמר: אדוני מלך החיות, תודה על האמת, מה היית עושה בלעדי? לפיכך אין זה מן הראוי שלך לבדך תהיה המלוכה, ראוי שנתחלק בה שווה בשווה".

רגז הארי והנחית את כפו על צוואר החמור, ושבר את מפרקתו של החמור. אמר לו הארי: "שאלת מה אעשה בלעדיך? תשובתי היא מה שעשיתי עד שלשום בלעדיך".

והנמשל הוא: שהקב"ה, הוא אשר עשה עושה ויעשה את כל המעשים כולם, והאדם בלי סייעתא דשמיא אינו מסוגל לעשות כלום! לפיכך אין לאדם לדרוש טובה בזכות עצמו. אלא, על האדם מצד אחד לפעול את פעולתו הגשמית ולהשתדל, ומצד שני עליו להכיר באפסיותו ולהכיר טובה לבוראו בתפילה, בבקשה, ובתחנונים.

לפיד המסורת נמצא כעת אצלך!

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ! (פרק ד פסוק ט')


הקב"ה מזהיר את עם ישראל באזהרה חמורה, לשמור ולזכור את אשר ראו במו עיניהם. כל הניסים הגדולים שנעשו במצריים ובקריעת ים סוף, וכמו כן את כל הניסים שהיו במדבר ובמעמד הר סיני.

חובה גדולה היא שמוטלת על כל אחד ואחד מעם ישראל להעביר את הלפיד של המסורת לדור הבא.

ואם יבוא אדם בדור שלנו ויטען שהוא לא יכול להאמין, כי בורא העולם לא עשה לו ניסים.  נבוא ונצטט לפני את דבריו של הרמב"ן (פרשת בֹּא) שאומר: "ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון."

פעם אחת בהיסטוריה בורא העולם עשה תצוגת תכלית, שבה הוא הראה לכולם את שליטתו הבלעדית בכל מה שמתרחש בעולם אשר ברא.

החל מניסי מצריים שתכליתם הייתה ללמד שה' שולט בכל הבריאה, ובהמשך במדבר, שהקב"ה מראה שיש הבדל גדול בין יהודי לגוי.

חובתנו ללמוד ולהפנים את מה שהדור הקודם נצטווה להעביר אלינו, וכמובן להעביר זאת לילדינו, לדור הבא. הלפיד של היהדות כעת בידיים שלנו, מחובתנו להעבירו בדייקנות ובשלמות לדור הבא!

_

[videojs youtube="https://www.youtube.com/watch?v=mJlSsvEtfFU" poster="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/05/%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%93.png" preload="auto" width="500" height="300"][/videojs]


_

אלוהי עץ ואבן

וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן... (פרק ד פסוק כח')


התורה מבטיחה כאן, שעם ישראל ישתעבד בגלותו לעובדי אלילים ויעלה להם מיסים, כך שיחשב להם כאילו עבדו בעצמם את אותם אלילים, וכלשונו של רש"י: "לא עבודת אלילים ממש, אלה [שיהיו] מעלים מס. עכ"ל.

אלילים אלה יהיו אלוהים, אשר לא עבדום מעולם, לא הם ולא אבותיהם, והם יהיו אלוהי עץ ואבן. לכשנסקור את ההיסטוריה, נראה, שישנן שתי דתות חדשות יחסית, שנולדו אחרי גלות עם ישראל מארצו, ואשר על כן עם ישראל מעולם לא עבד את עובדיהן ואשר סימלן הוא עץ ואבן, הלא הם הנצרות והאסלם, כידוע, סמלה של הנצרות הוא העץ, שעליו נצלב יש"ו, וסמלה של האסלם, הוא אבן, אותה אבן שבמכה.

[מעניין לראות שהמילים יש"ו ומכה מופיעים באותו עניין בדילוג שווה של 49 אותיות – ראה בטבלה למטה].




הבטחה זו חוזרת גם בספר יחזקאל: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן..." (יחזקאל פרק כ פסוק לב').

התורה בהמשך מזהירה את עם ישראל ואומרת שלא נתפתה אחריהם: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא!" (יג א'-ד')

מעניין לראות שהתורה הזהירה כבר כ-1300 שנה לפני הנצרות מפני נביא שקר [יש"ו] שיגרום לאנשים להאמין בו על ידי אותות ומופתים (כשפים). וכ-1900 שנה לפני האסלאם, מפני אדם [מֻחַמַּד] שחולם חלום על מלאך שמתגלה אליו במערה מבודדת.

[גם כאן המילה יש"ו מופיעה באותו עניין בדילוג שווה של 7 אותיות. ומֻחַמַּד בדילוג שווה של 20 אותיות – ראה בטבלה למטה].


טבלה פרק יג

שניהם הצליחו לסחוף אחריהם חלק גדול מאוכלוסיית העולם, אך התורה כבר הזהירה את עם ישראל ואמרה שלא נתפתה אחריהם, ונדע שכל זאת "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"..

מהם "חיים" בעיני בורא העולם?

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ! (פרק ד פסוק א')


משה רבינו עומד מול כל העם, בהזדמנות אחרונה אולי להשפיע עליהם לפני שהם נכנסים לארץ ישראל. בעוד זמן קצר יהושוע בן-נון תופס את הפיקוד, ועם ישראל נכנס לשבע שנות כיבוש של הארץ, ולאחר מכן יעבור עוד זמן לא מבוטל שבו יצטרכו הם להתמקם כל אחד בנחלתו, לבנות את ביתו ולהיות טרוד בענייני הפרנסה וקשיי היום יום. זה כבר לא יהיה דור המדבר שהיה מוקף בניסים ונפלאות, דור שהיה רואה את השגחת הקב"ה עין בעין. לכן משה רבינו מנצל הזדמנות זו בכדי לחדד אצל עם ישראל כמה נקודות שחייבות להיות עמוד יסוד לכל קיומם.

פונה משה אל העם ואומר להם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת- לְמַעַן תִּחְיוּ!". עם ישראל פותח את המילון בערך "חַיִּים", ומגלה שהוא צריך לעדכן את מה שכתוב שם. הרי ישנם אנשים שאינם שומעים אל החוקים והמשפטים ועדיין הם נראים חיים, ואם כך מה נקרא חיים?

אם עד היום חשבנו שחיים זה יצור חי, שנושם אוכל שותה ויש לו תחביבים, עכשיו מסתבר שהתורה חושבת אחרת. התורה קוראת לישראל "חיים" ברגע שהם שומעים אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים. כמו שנאמר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד'). אומר הקב"ה: אם אתה שומע בקולי, אם אתה עושה את מה שאני אומר על פי התורה, אז אני קורא לך חי! אם אתה לא הולך על פי המשפטים והחוקים, על מה אני אקרא לך חי? הרי גם בעל חיים אוכל שותה ורץ...

האור החיים הקדוש על הפסוק:  "וְאַתֶּם  הַדְּבֵקִים  בַּה'  אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" כותב: "והכוונה בשיעור הדיבור על זה הדרך, להעיר שהחיים נמשכים להם ממקור החיים [הדבקות בה']. והכוונה בזה שזולת זה לא יקרא חיים, הגם שיתנועע ויאכל וכו'. שה"רשעים בחייהם קרוים מתים" (ברכות יח:) לצד שמקורם מקור המיתה. וזה הוא החידוש שמחדש להם משה במאמר זה שמודיעם שהם חיים ממקור החיים עכ"ל.

ולכן ממשיך משה ואומר: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד! פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ" (דברים ד ט'). לא לשווא יש כפל לשון בפסוק, גם "הִשָּׁמֶר לְךָ", וגם "וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". כי בעניינים של חיים ומוות לא משחקים!

אדם יכול להסתכל על סביבתו הקרובה, ולהרגיש שהוא בסדר גמור. "אני אדם טוב!(?)" "אני דתי בלב! [והתפילין בארון]" "איש איש באמונתו יחיה [וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה-במקור (חבקוק ב ד')]". אך בפועל בגלל מעשיו הוא נחשב למת! מה זה מת? מנותק! מנותק מבורא העולם. ואיך הוא הגיע למצב הזה? כי הוא לא קרא את הפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (דברים ו יח').
תפקידו של האדם הוא לקחת את כל מה שהוא למד מהסביבה, לשים בצד, ולעשות את הישר והטוב בעיני ה' ולא כפי מה שמתחשק לו! לא כמו איך שהסביבה שלו לימדה אותו!

אך אדם לפעמים חושב שהוא מבין.. משל למה הדבר דומה? יש תופעה שמלמדים אותה בקורס טיס והיא נקראת "וְרְטִיגוֹ" תופעה שבה טייס טס מעל הים, ולאחר כמה תמרונים, הוא לא בטוח מה זה השמיים ומה זה הים. מה שמלמדים את הטייס זה לא לסמוך על מה שהמוח שלו אומר לו, אלה לסמוך על המחשב שממולו. הרבה טייסים חשבו שהם יודעים מה הם עושים, וצללו אל תוך הים. אותו דבר בדיוק בורא העולם אומר לך: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ", תדע שלא תמיד אתה מבין מה טוב בשבילך!

לפעמים האמת שלך זה אוסף של שטויות שלמדת במהלך התקופות שעברת בחיים שלך, הדבר האמיתי היחיד זה הוראות היצרן!

ולמי שעדיין חושב שהוא מבין ויודע, אומר הקב"ה: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה', כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם!" (ישעיה נה') ההבדל בין ההבנה שלך להבנת ה' היא כמו בין השמים לארץ, ולכן כדאי שתתיישר על פי התורה!

אומר הנביא יחזקאל (לג יא'): "שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל"?! אדם ששב מדרכיו הרעים ומשנה את מעשיו, הוא יכול לשנות את הכל. לפני כמה רגעים הוא היה חשוב כמת בעני בורא העולם, והנה הוא בזכות מעשיו הופך לחי!

אומר בורא העולם: כשאתה שומע בקולי, אתה נחשב חי. אבל אם אתה נסחף אחרי הזרם, רק נראה שאתה חי..

חז"ל אומרים שזה כמו הדגים שמתים בים. מהצד נראה לך שהם חיים, אבל הם רק נסחפים עם הזרם. ברגע שתראה דג ששוחה גם נגד הזרם, אז אתה יכול להיות בטוח שהוא באמת חי!

שהאדם הולך אחרי האמת של ה',  ולא על פי  הסביבה החופשית והמתירנית שבה גדל עם חבריו ומוריו, הוא זה שזוכה להיקרא חי.

יום רביעי, 22 ביולי 2015

פרשת דברים - ט' באב התשע"ה

פרשת דברים  -  ט' באב התשע"ה


דברים


תענית תשעה באב ביום ראשון


כניסת הצום: 19:40 - סיום הצום: 20:06



1947 שנה לחורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו !





[gview file="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2015/07/וידעת-היום-פרשת-דברים.pdf"]


 

האם יש דבר כזה "שנאת חינם"?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה. מוֹל סוּף. בֵּין פָּארָן. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן. וַחֲצֵרֹת. וְדִי זָהָב.. (פרק א פסוק א')


רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, משה רבינו מכנס את כל העם שמורכב מאותם צאצאים של אותו דור שלא זכה להיכנס לארץ ישראל, דור המרגלים. ומוכיח אותם, על מעשיהם ומעשי אבותיהם. רגע לפני שכל אדם הולך לשבת תחת גפנו ותאנתו, משה רבינו רואה צורך לבוא ולתת קצת מוסר לאנשים שהוביל אותם 40 שנה עד עתה במדבר.

בתחילה משה רבינו בוחר להוכיח את עם ישראל, אך עושה זאת ברמז. כפי שנכתב בפסוק א': "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה. מוֹל סוּף. בֵּין פָּארָן. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן. וַחֲצֵרֹת. וְדִי זָהָב" ומסביר לנו רש"י: "שלפי שהן דברי תוכחות. ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל. עכ"ל. ובהמשך מפרט רש"י את התוכחות שרמז עליהם משה בתוך דבריו: בַּמִּדְבָּר- שהכעיסוהו במדבר, שאמרו (שמות טז ג'): "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ". בָּעֲרָבָה- שחטאו בבעל פעור, בשטים בערבות מואב. מוֹל סוּף- על מה שהמרו בים סוף, שאמרו: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" (שמות יד יא'). בֵּין פָּארָן- במדבר פארן ע"י המרגלים. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן- שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו:"וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה'). וַחֲצֵרֹת- במחלוקתו  של  קרח. וְדִי זָהָב- הוכיחן על חטא העגל. משה רבינו נזהר בכבודן של ישראל, ואפילו שביכולתו להוכיח את עם ישראל בצורה ישירה, ובטוח שיקבלו ממנו כי הרי הוא מנהיג העם וזהו תפקידו, עדיין אמר זאת רק ברמז ולא בצורה ישירה. ולמה? בכדי לא להלבין את פניהם של ישראל (ילקוט שמעוני, כי תצא).

משה רבינו שנשא את העם כולו ממצרים "כַּאֲשֶׁר  יִשָּׂא הָאֹמֵן  אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא יב'), מבין שגם לאחר ארבעים שנה רצופות, צריך הוא להיזהר בדבריו, למרות שאלו אירועים שקרו לפני עשרות שנים, ולמרות שכמעט כל הדור לא היה ברוב האירועים שאותם הזכיר. יש סיכוי שמישהו יפגע? יש אפשרות שמישהו יתבייש? אז לא אומרים!

עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, מתו על שום כך שלא נהגו כבוד זה בזה. בית המקדש השני, למרות שהייתה בו תורה ועבודה וגמילות חסדים, נחרב בשרפת אש. וכל זה על כך שהיו בתקופתו עבירות של בין אדם לחבירו. מה שחז"ל מגדירים כשנאת חינם.

ומהי אותה שנאת חינם? יבוא אדם ויאמר שהשנאה שלו לחברו היא כלל לא לחינם. ויפרט הוא את כל מעללי חברו, וכמה שיש לו זכות מלאה לשנוא אותו על כך. אז איך ניתן לקרוא לזה שנאת חינם, אם השנאה היא כלל לא חינם? אלה עונים חז"ל ואומרים שברגע שחברך עשה לך עוול כלשהו, יש לך זכות מלאה לטפל בדבר. צריך לדבר אליו, ולהסביר לו את התוצאה של מעשיו. ניתן להוכיחו בעדינות ובדרכי נועם, ואם זה לא עוזר אף ניתן לתבוע אותו לדין על מעשיו, או על הנזק שגרם. אבל בשום פנים ואופן לא ניתן לשנוא אותו! כי הרי זה לא עוזר במאומה, זה רק גורם למחלוקת וריחוק בעם ישראל. מה עוזר לאדם בכך שהוא שונא אדם אחר? הוא באמת מרגיש יותר טוב? בדיוק להיפך! הכל ניתן לפתור בקצת וויתור ופשרה. קצת עזרה מצד שלישי שמחבר בין הצדדים, והכל שב להיות כבתחילה. ולכן השנאה היא שנאת חינם! היא לא עוזרת בכלום. היא ממש לחינם, ואנחנו בכלל לא צריכים אותה! כי בעבירות שבין אדם לחבירו אסור לשחק! הקב"ה מוכן לסלוח על כל מה שבינך לבינו, וברגע שיעבור עליך יום כיפור בתשובה ובקשת סליחה, הקב"ה ימחל לך בצורה מושלמת, ותהיה אף יותר צדיק מבתחילה. אך אם מדובר בעבירות שבין אדם לחבירו, לכל הפוסקים והשיטות אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חבירו!

משה רבינו שהקב"ה מעיד עליו: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז') וזכה להיקרא "עבד ה'", ברגע של חוסר תשומת לב, בכך שקרא לקבוצה קטנה בעם ישראל: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" [סרבנים, שוטים -רש"י](במדבר כ י). לא הועילו לו כל תפילותיו, ונגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל. מה נאמר אנחנו אזובי הקיר? כמה אנו צריכים להיזהר...

לרגל ימי האבל על החורבן שאנו נמצאים בעיצומם, צריכים אנו לשאול את עצמינו האם אנו דנים כל יהודי לכף זכות? האם אנו יכולים לנהל שיחה מבלי לדבר לשון הרע על הזולת? האם אנו נזהרים שלא להלבין את פני חברינו? האם שאנו מרגישים צורך להוכיח את חברינו, אנו עושים זאת בדרכי נועם?

עדיף לנו לחשוב על כך לפני מעשה, ולדעת שבכל השתדלות שלנו באהבת החינם, אנו בונים ומוסיפים עוד שורת אבנים בחומות ירושלים שיבנו במהרה בימנו אמן!

חובת הבכייה לדורות

וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם, וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (פרק א פסוקים כו' כז')


עם ישראל בוכה שאינו רוצה להיכנס לארץ ישראל. המרגלים שמדברים לשון הרע על הארץ, גורמים לעם ישראל לאבד את הראש. איך יתכן שהארץ הטובה שהובטחה לעם ישראל עוד בהיותו במצרים, ארץ זבת חלב ודבש, פתאום לא מספיק טובה לעם ישראל? מדוע כבר לא בוטחים בבורא העולם, שהוא זה שיודע מה הכי טוב בשבילנו?

עם ישראל יושב על הרצפה ובוכה שאינו רוצה להיכנס אל הארץ. ועל כך הקב"ה נשבע שכל אותו הדור שבכה לא יזכה להיכנס אל הארץ. ובנוסף אומר הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כט.).

ואכן הבכייה נקבעה לדורות! הרבה צרות עברו על עם ישראל, ובראשם שני בתי מקדש שחרבו לנו באותו היום שתוקן לנו לבכייה. יום תשעה באב. הקב"ה תיקן לנו בכייה לדורות, בגלל בכיית החינם שבכו  אבותינו

בכל  הדורות   בהגיע  ערב   תשעה  באב  היהודים מתקבצים בבתי הכנסת, יושבים על הרצפה ואומרים קינות. בוכים הם על כך שאין להם את בית המקדש. בוכים ומבקשים שהשכינה תשרה בארץ ישראל כבימי קדם. להרגיש את קרבת ה', ולהחזיר העטרה ליושנה. ועל ידי בכייה זאת שלנו היום, מתקנים אנו את הבכייה של אבותינו. הם מאסו בארץ חמדה, ואנו מתחננים בדמעות שאנו רוצים לזכות לה. הם לא רצו להכנס לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש, ואנו מתקנים זאת על  ידי שאנו מבקשים מהשי"ת:  "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם?  תָּקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם!" 

הכותל המערבי לא יחרב לעולם!

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר-השירים פרק ב פסוק ט')


מפרשים על כך חז"ל במדרש (שיר-השירים רבה פרשה ב פסוק ט אות ד): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", אחר כותל מערבי של בית-המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם... ולמה? ששכינה במערב.

בפעם הבאה שאנו עומדים לפני הכותל המערבי בירושלים, צריכים אנו לדעת שאנו עדים לאחת הנבואות המדהימות שקיימות. מדרש רבה שנכתב לפני 1600 שנה, כותב שיש לנו הבטחה שעד סוף כל הדורות הכותל המערבי של בית המקדש* יעמוד על תילו. האם מישהו יכול לתת הבטחה כזו חוץ מבורא העולם שיודע את אשר יהיה בכל הדורות?

כ-3000 שנה מזמן חורבן בית המקדש הראשון, הכותל המערבי עומד על תילו למרות שקמו הרבה גויים שנשבעו שלא להשאיר בירושלים אפילו אבן אחת על חברתה. ולמרות שירושלים נבנתה ונחרבה יותר מתשע פעמים. ובנוסף רעידות אדמה חזקות שהיו בירושלים, אחת מהם בשנת ה'תרפ"ח ב-11 ביולי 1927 שבה מסגד אל-אקצה התפרק לחתיכות! אך לכותל המערבי לא אירע מאומה.

הכותל שרד באורח פלא, גם כששליט מסוים חפץ מאד להחריבו, כפי שמסופר במדרש (איכה רבה א, לא): "כשכבש אספסיאנוס את העיר, חילק את ארבעה צדדי העיר להחריבם לארבעה דוכסין, ועלה השער המערבי בגורל לדוכס ששמו פנגר. והרי גזרו מן השמים שלא יחרב לעולם. למה? ששכינה במערב.  הללו החריבו  את שלהם  והוא [פנגר] לא החריב את שלו. שלח אספסיאנוס והביאו. אמר לו: "למה לא החרבת את שלך?". אמר לו: "חייך, לשבחה של מלכות עשיתי, שאילו החרבתיו לא היו יודעין מה החרבת, עכשיו יראו הבריות ויאמרו: ראו כוחו של אספסיאנוס מה החריב!". אמר לו: "יפה עשית, אלא בשביל שעברת על מצוותי – עלה לראש הגג והפל עצמך, אם תחיה - תחיה. ואם תמות – תמות". עלה לראש הגג והפיל עצמו ומת".

מעבר לכך במהלך כל ההיסטוריה הייתה ירושלים תחת שלטונם של הרבה עמים כמו הביזנטיים, הפרסים, המוסלמים התורכים והבריטים. וכולם הצליחו להחריב את כל מה שנקרא בדרכם, מלבד הכותל מערבי של בית המקדש. ולמה? שנשבע לו הקב"ה שהוא לא יחרב לעולם!

זוהי כוחה של נבואה!

 

* אין ספק שכוונת המדרש במילים "כותל מערבי של בית המקדש" מתייחסת לכותל המערבי שלנו, שהוא הכותל של הר הבית - מקום בית המקדש, [ואכן, מצינו בתנ"ך ובדברי חז"ל בכמה מקומות ש"הר הבית" נקרא בשם "בית המקדש"]. שהרי בזמן כתיבת המדרש, כבר היה בית המקדש עצמו חרב, ולא יתכן שהמדרש יכתוב דבר בניגוד למציאות שמול עיניו, אלא כוונתו על הכותל המערבי של הר הבית, שהוא אכן קיים עד ימינו אנו, והדברים ברורים.

 

קיצור התלאות שעברו על ירושלים בכיבושים השונים:

  • ג'תת"ל לבריאת העולם (70 למניינם) – טיטוס מחריב את בית-המקדש השני.

  • ג'תתצ"ט לבריאת העולם (135 למניינם) – אדריאנוס חורש את ירושלים, ובונה עליה את "איליה קשיטולינה".

  • ד'פ"ד לבריאת העולם (324 למניינם) – כיבוש הביזנטיים.

  • ד'שע"ד לבריאת העולם (614 למניינם) – כיבוש הפרסים.

  • ד'שפ"ח לבריאת העולם (628 למניינם) – כיבוש מחדש של הביזנטיים.

  • ד'שצ"ח לבריאת העולם (638 למניינם) כיבוש ירושלים ע"י המוסלמים, הכליף עומר מפנה מקום הר הבית.

  • ד'ת"פ לבריאת העולם (720 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י אביסייד מוסלמים.

  • ד'תש"ס לבריאת העולם (1000 למניינם) – כיבוש א"י ע"י המוסלמים (פאטמיים).

  • ד'תתל"א לבריאת העולם (1071 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י הסלגו'קים.

  • ד'תתנ"ח (1098 למניינם) – כיבוש מחדש של ירושלים ע"י המוסלמים (פאטמיים).

  • ד'תתנ"ט לבריאת העולם (1099 למניינם) -  כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים.

  • ד'תתקמ"ז לבריאת העולם (1187 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י צאלח א-דין.

  • ד'תתקפ"ט לבריאת העולם (1229 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י פרידריך ה-2.

  • ה'ד' לביראת העולם (1244 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י המונגולים.

  • ה'ג"ט לבריאת העולם (1299 למניינם) – כיבוש הארץ בידי גזאן המונגולי.

  • ה'רע"ו לבריאת העולם (1516 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י התורכים.

  • ה'תרע"ז לבריאת העולם (1917 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י הבריטים.

ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ !

וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם ! (פרק א פסוק לב')


מהו הדבר שבו עם ישראל לא האמינו?

רבינו חיים בן-עטר מסביר שמדובר על ניסי המדבר. שבהם הקב"ה נשא את ישראל, כמו אב שנושא את בנו, כמו שכותב הפסוק: "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם.." (דברים א לא') ואף על פי כן עדיין לא האמינו.

האור החיים מביא משל למה הדבר דומה? לאב שהיה נושא את בנו על כתפו, וכל מה שהיה מבקש הבן מאביו בדרך להרים וליתן לו, היה נותן לו. ובעודו על כתפו של אביו, פגשו באדם אחד. שאל הבן את אותו אדם: ''הראית את אבי היכן הוא?'' כששמע זאת אביו, השליכו מעל כתפו ופגע בו הכלב ונשכו. אמר: ''הינך על כתפי וכל אשר שאלת ממני נתתי לך, ולבסוף הינך שוכח אותי ושואל היכן אני?! הריני משליכך לכלבים!''

וכן נאמר בישראל: כיון ששאלו לאחר כל הנסים והנפלאות שנעשו להם: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן'' (שמות יז ז'), מיד גירה בהם את הדוב שנאמר: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם'' (שמות יז ח').

יום שישי, 17 ביולי 2015

אלה מסעי בני ישראל !

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' (פרק לג פסוקים א'-ב')


בתחילת פרשת מסעי, מפרטת לנו התורה את כל מ"ב המסעות שעברו בני ישראל במדבר, מצאתם ממצרים ועד לערבות מואב אשר בסמוך לנהר הירדן. ושואלים חז"ל: מדוע התורה הייתה צריכה לפרט את כל המסעות שעברו עם ישראל במדבר?

על כך עונה ה"מדרש תנחומא" ומביא משל לבן מלך שהיה חולה מאוד, ולא ידעו מה לעשות לצורך רפואתו. עד שבאו הרופאים ואמרו שמה שיעזור לילד זה רק דבר אחד. ילכו עם הילד למסעות ממקום למקום, ולנסות אולי במקום מסוים שיעברו שם, יועיל אוויר המקום לרפואתו. לקחו אביו והיה מהלך איתו במסעות ממקום למקום וחיפש לו מקום ששם האוויר יוכל להבריא אותו. לאחר שעברו כמה וכמה מקומות, הגיעו למקום מסוים ששם החל הילד להתחזק עד שנתרפא. לאחר שהבריא הילד לגמרי, החלו לחזור לביתם דרך כל אותם מקומות שחנו בהם בתחילה. ובכל מקום ומקום שעברו, אמר לו אביו: "בני, זוכר אתה מקום זה שבו לא היינו יכולים לישון בגלל שהאוויר היה חם מידי?" ובמקום אחר אמר לו: "זוכר בני, איך שהגענו למקום זה, החולי שלך התגבר?" ובמקום אחר הזכיר לו איך הוא התקרר בגלל האוויר הקר שבאותו מקום. וכך היה אומר לו בכל מקום ומקום שהיו עוברים בדרך חזרה לביתם.

אף כאן כשיצאו בני ישראל מארץ מצריים, היו הם במצב של חולי מחמת טומאת העבודה זרה שהיו שקועים בה. והוציאם משם הקב"ה והוליכם למקום שבו התחלף האוויר. ושם ציפה וחיכה מתי יבריאו ויחזרו בתשובה. ובכל מקום ומקום שעברו, לא היו נקיים הם מאיזה חטא חדש שנדבקו בו באותו מקום. וכך היה בכל הארבעים שנה במדבר, וכל זה בכדי שיחזרו מדרכם הרעה ויתרפאו. ועכשיו שהגיעו לפתחה של ארץ ישראל ונתרפאו לגמרי, אמר הקב"ה למשה: "רצוני שתמנה לפניהם את כל המקומות שעברנו בהם, ותזכיר להם איך עשיתי להם ניסים  והצלתי אותם, אף על פי שהם היו חוטאים ולא שילמתי להם רעה תחת רעה".

המטרה של הזכרת כל מסעות בני ישראל היא שעם ישראל ייזכר בחסדיו של הקב"ה עימו, ואף יבין שלפעמים הוא  עובר תלאות  ומסעות שכל תכליתן זה להעיר אותו מחולי  מסוים שרובץ עליו. תמיד שאנו נזכרים בתקופה שהייתה קשה מבחינתנו, יכולים אנו להצביע על דברים שגילנו בעצמינו דווקא מתוך אותה צרה. כל אדם ואדם זוכה להכיר את הקב"ה בעוצמה הכי גבוהה, דווקא בתקופות של מצוקה מסוימת בחייו.

ולכן צריכים אנו ללמוד מהמסעות שעברנו בחיינו, להתבונן בהם, ולהתכונן יותר טוב להמשך המסעות והמקומות  שנצטרך  לעבור  בהם  בעתיד.  במיוחד ברגע שאנו עוברים תקופה פחות טובה, צריכים אנו לזכור שזוהי רק תקופה, רק מסע אחד מכל אותם מסעות שנעבור במהלך חיינו. והיום אולי המצב קשה ודוחק, אך מעבר לפינה כבר נמצא המסע הבא, שיכול לקחת אותנו מבחינה אישית למקום הרבה יותר טוב. בנוסף צריכים אנו לזכור שתפקידה של התקופה שנמצא בה האדם היא לבחון אותו ולגרום לו לשפר את מעשיו וע"י כך להתרפא. ואם נשכיל ונבין זאת, המסע יהפוך להיות יותר קצר, ונפיק ממנו את המקסימום בהתפתחות אישית ובקרבה אל ה'.

עוד אומרים חז"ל על הפסוק: "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' " (פרק לג פסוק ב'). שאדם לא עובר מאורע כלשהו בחייו אם זה לא על פי ה'. יש מי שמוביל אותנו בכל תלאות הדרך של מהלך חיינו. ולא תמיד אנו מבינים להיכן הולכים, ומהי המטרה. אך צריכים אנו לדעת שהקב"ה הוא אב רחום, שמוליך אותנו כמו אב שמוליך את בנו על מנת שיתרפא, ומחכה הוא שבנו יתעורר וישוב אליו כשהוא בריא וחזק. כפי שאומר הפסוק: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ!" (דברים ח' טז'). כל הניסיונות שבאים על האדם מטרתם היא לזכך אותו בכדי לקבל את שכרו שלם בעולם הבא.

רואים אנו בחיינו רק את העבר וההווה והם רק חלק מהמסלול. ניתן לדמות זאת לכביש ארוך מלא פיתולים, ואדם שיושב במכונית בתחילת הכביש או באמצעו, אינו יודע כלל איך יראה קטע הכביש שמעבר לפנייה. אך בורא העולם שמשקיף עלינו מלמעלה ורוצה בטובתנו רואה את כל הכביש בשלמותו ומוביל אותנו במסלול שהוא הכי טוב לנו, הן בכדי שנהיה קרובים אליו והן בכדי להטיב לנו לאחר שנשפר את מעשינו ונבריא.

 

1 (43)

 

יום שלישי, 14 ביולי 2015

ארכאולוגיה במדבר סיני

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' (פרק לג פסוקים א'-ב')


יהושוע עציון בספרו "התנ"ך האבוד" (ע' 53). מראה שהממצאים הארכיאולוגיים מתאימים בצורה מפליאה לתיאורי התורה.

אחד הגילויים המעניינים בספרו, הינם שרידים של מסעות בני ישראל במדבר. וכך הוא כותב:

"מקובל לראות בחצי-האי סיני את מקום הנדודים של בני ישראל. סקרים וחפירות ארכיאולוגיות מצומצמות נערכו בחצי-האי כבר בשלהי המאה ה-19. היו שקיוו לגלות בסיני שרידים המעידים על נוכחותם במקום של בני ישראל יוצאי מצרים. ואכן נתגלו בסיני ובמדבר צין ממצאים רבי עניין. ניתן לייחס את רוב הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים בחצי האי סיני וברמת הנגב המרכזית, לבני ישראל שיצאו ממצרים.

הממצא הבולט, שהתגלה בחפירות ובסקרים, היה שדות קבורה פזורים במרחבי חצי-האי  וברמת  הנגב  המרכזית.  הקברים  נמצאו  לפעמים  בריכוזים  גדולים  ולעיתים  במפוזר.  צורת הקברים לא אחידה. לרוב צוין מקום הקבורה בגלי האבנים הקרויים טומולי, לעיתים היו אלה מבני קבורה ממש. על יד ריכוזי הקברים נתגלו אתרי מגורים.  קשה היה להבחין בדגם ארכיטקטוני מסוים. לרוב נמצאו שרידים של מבנים מעוגלים, שהיו ערוכים מסביב לחצר מרכזית. קירות המבנים היו בנויים טור אבנים אחד. התגלתה כמות קטנה בלבד של אבני מפולת, דבר המעיד שהגג וחלקם העליון של הקירות היו עשויים מענפים, מעורות או מאריגים. התיאור חופף לסיפור המקראי המתאר את ישיבתם של בני ישראל בסוכות". בהמשך הוא מוסיף: "אתרי המעגלים ושדות הטומולי, שנמצאו בסיני מראים בעליל, שבמשך תקופה קצרה בעת העתיקה חלפו דרך סיני המוני בני אדם. מה היו אם כן מקורות המים של רבבות אלה בזמן שהותם במדבר? לפי התיארוך החלופי, המונים אלו הם כאמור יוצאי מצריים.  כמבואר בתורה, שתו בני ישראל מבארה של מרים, שהלך איתם בדרך נס. מקורות המזון של הנוודים הקדומים בסיני, אף הם אינם מחוורים די הצורך. המקרא מספר, שיוצאי מצריים אכלו מן, שירד בדרך נס מן השמיים.

תופעה מעניינת קשורה למבני המגורים של תושבי המדבר המסתוריים: באתרים רבים בחצי האי סיני, שבהם מצויים שרידים של מבני קבע, לא נמצאו חרסים. שהם סממן של מגורי קבע. בשונה מהמקובל באתרים ארכיאולוגים אחרים. מה שמלמד שאלו היו מגורים ארעיים ביותר.

הארכיאולוגים כותבים שאין לתופעה זו הסבר. מצד אחד נראה שאלו היו מבני קבע, ומצד שני לא מוצאים בהם שברי חרסים. אולם לפי הסיפור המקראי, המתאר את חניותיהם של בני ישראל, נפתרת התעלומה. בכל חניה וחניה שחנו במדבר, לא ידעו בני ישראל מראש כמה זמן יחנו, ולכן ליתר ביטחון הם בנו לעצמם מבני קבע. לעיתים אכן החנייה ארכה זמן ממושך, שהצדיק את מבנה הקבע. אך לעיתים היא הייתה קצרה ביותר והמבנה היה מיותר. במקומות אלה, אכן לא נמצאו חרסים"..




 

יציאת מצרים בזווית מדעית-ארכיאולוגית


 גלגלי מרכבות המצרים, גופתו החנוטה של פרעה, תפילה חרוטה בסלע ועוד. השערות וכיוונים שונים – בסרטון שלפניכם:


.



[videojs poster="https://www.youtube.com/watch?v=3Abk1u_lVbY" width="500" height="250" preload="true"]



ולמה נקרא שמו ישמעאל?

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ! (פרק לא פסוקים א'-ב')



הפרשה פותחת בציווי ה' למשה לנקום במדיינים על כך שהחטיאו את עם ישראל בעבודה זרה ובזנות והפילו בעצתם כ"ד אלף מישראל.

ומסביר ה"כלי יקר" (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ) שידע משה שברגע שישמע העם שהקב"ה אמר לו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" ימחלו ישראל על כבודם, ויוותרו על הנקמה במדיינים, מפני שידעו שחיי משה תלויים בדבר, ולא ירצו להיפרד ממנהיגם. ולכן שינה ואמר להם: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (לא ג'). וכך ידעו ישראל שחייבים הם לצאת להילחם ולנקום במדיין, כי אינם יכולים למחול על נקמתו של הקב"ה. עם ישראל יכולים למחול על נקמתם, אך לא ניתן למחול על נקמתו של הקב"ה!

אומרים חז"ל שעתיד הקב"ה לנקום לעתיד לבוא בכל אלו אשר הצרו לישראל בכל הדורות כולם. לא יהיה אחד שינקה מנקמת ה'. ואנו מבקשים זאת באומרנו: "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים! (תהילים צד').

כמה זמן אנו צריכים לחכות לנקמת ה' שתגיע? מה ניתן לעשות שכבר יגיע הקץ לסבל ולצרות שעם ישראל סוחב על עצמו במהלך כל הגלות הארוכה?

את הפתרון נוכל למצוא במי שנבחרו להיות המשוכה האחרונה שמפרידה בנינו ובין הגאולה: "בני ישמעאל"!

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה:

א. "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא').

ב. "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט').

ג. "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד').

ד. "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" .

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" .

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה טילים קטנים לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל. הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על מגיני חיצים (כ.ב) וכדומה, זה רק מרדים אותנו!  ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה, נקמה שלא ניתן למחול עליה.

"כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. 



וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם!"



(יחזקאל כה)



להמשך צפייה:



שעת האפס

נחלתם של שבט לוי

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת, וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. (פרק לה פסוק ב')



וכך כותב הרמב"ם (שמיטה ויובל פרק יג): "וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו?
מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג י') "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם. לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן. אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג יא') "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ". וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח כ') "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ".
ממשיך הרמב"ם ואומר: וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד! אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ, וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה', וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹקִים, וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם, הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. עכ"ל.
בכל דור ודור שבט לוי הם האנשים שמוכנים לקבל על עצמם את עול התורה הקדושה, ולהיות חיל ההגנה הרוחני של עם ישראל. מחובתנו לסייע להם ככל יכולתנו, ולעשר להם מממוננו ..

כבוד מדומה

וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב! (פרק לא פסוק ח')


ושואל ה"בן איש-חי": מה בא ללמד אותנו פסוק זה על בלעם?

ויובן על פי משל לאיש אחד בור ועם הארץ שהחליט לבוא בשבת לבית הכנסת.

בבית הכנסת היו ספסלים מסודרים עם שמות המתפללים איש איש ומקומו. בשתי השורות האחרונות היו ספסלים מיוחדים לאורחים. כאשר הגיע עם הארץ זה אל בית הכנסת היו הקהל באמירת ברוך שאמר, על כן נעמדו כולם על רגליהם. ליבו של עם הארץ עלץ בקירבו! הקהל כולו קם לכבודו! ללא כל היסוס פנה האיש היישר אל כותל המזרח שם התיישב על מקומו של ראש הקהל!

כאשר הגיע אל המקום סיימו הקהל את אמירת ברוך שאמר והתיישבו כולם. עתה לא נותר ספק בליבו של האיש שהקהל מכבד אותו עד מאוד שהרי מיד כאשר הגיע אל מקומו המכובד כולם התיישבו!.. לפתע ניגש אליו הגבאי והובילו אחר כבוד אל הספסל האחרון ספסל האורחים... לא עברו רגעים מועטים וראש הקהל נכנס וצעד אל מקומו.

הביט האיש וראה כי את ראש הקהל לא מכבדים כל כך כמו שכיבדו אותו, שכן מפניו כולם קמו בבת אחת, ואילו מפני ראש הקהל עמדו האנשים רק כאשר עבר בקירבתם...

כאשר שב לביתו סיפר לאשתו את רוב הכבוד שנחל בבית הכנסת. רק הגבאי השוטה - כך סיפר - לא כיבד אותי כראוי!...

אשתו שהיתה חכמה ממנו הבינה מיד את אשר ארע לבעלה והסבירה לו כי כפי הנראה נכנסת בדיוק כאשר הקהל היו צריכים לעמוד מחמת התפילה. וראיה יש לי - כך אמרה - שהרי בשעה שהגבאי לקח אותך אל ספסל האורחים איש לא עמד לכבודך!...

וכן הוא גם הנמשל: אמר ה"בן איש חי"- בלעם חשב שהוא ראוי לנבואה ומחמת כבודו נכתבה נבואתו בתורה לצד נבואותיו של משה רבינו עליו השלום... וכדי שתתברר טעותו עשה הקב"ה שלא יתקיים בו מה שניבא על עצמו, "וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (כג י') אלא מת בחרב מיתת שפלים. סופו הוכיח על תחילתו שכל מה שנכתבה נבואתו בתורה לא נכתבה מפני חשיבותו, אלה מפני כבודם של ישראל!

יום שלישי, 7 ביולי 2015

האם אתה קנאי לה' ?

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם! (פרק כה פסוק יא')



הפרשה פותחת בתיאור השכר שקיבל פינחס על המעשה האמיץ עליו קראנו בפרשה הקודמת. לאחר שעם ישראל התפתה אחרי בנות מואב, נגרר לעבודת אלילים, והגיע לשיא השפל כאשר נשיא שבט שמעון לקח אישה נוכרית, הבת של אחד מחשובי מדיין לעיני כל עדת ישראל. ובעוד שאף אחד לא ידע מה לעשות, קם פנחס ודקר את שניהם למוות לעיני כולם. מעשה זה השיב את הסדר לכנו ועצר את המגיפה הנוראה שבאה בגלל חטא העם.

אך למרות המעשה הנכון והאמיץ, היו עדיין כאלה שרִננו אחרי פנחס בטענה שמניעיו אינם כל כך טהורים. כפי שמביא רש"י (פרק כה יא') שהיו השבטים מדברים עליו ומבזים אותו. והיו אומרים: "הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים, והרג נשיא שבט מישראל"?! כלומר לאחר מעשה שהוא אמיץ לכל הדעות. מעשה שכולם ידעו שבגללו נפסק ההרג מעל עם ישראל, עדיין היו כאלה שמצאו בפנחס דופי. טענתם הייתה, שלפנחס לא הייתה בעיה עם כך שעם ישראל עבד עבודה זרה, כי הרי הוא נכדו של יתרו שהיה כהן מדיין, והיה בעברו מפטם עגלים לעבודה זרה. ובגלל ששורש זה של העבודה זרה עבר גם אליו, לא מיחה בידי עובדי העבודה זרה. וכנראה שגם במעשה זה, שבו הוא הרג נשיא מישראל, ודאי גם פה מעורבים כל מיני מניעים פסולים והמעשה אינו טהור...

בתשובה לכל אלו, ובמטרה לפרסם את שמו ולתת לו שכר על מעשיו, כרת הקב"ה ברית עם פנחס והבטיח לו כי כל זרעו אחריו יזכה בכהונת עולם. ועוד כותב הקב"ה בתורה: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי". כלומר, ייחס הכתוב את פנחס לאהרון הכהן [סבו מצד אביו], ולא ליתרו [שהיה סבו מצד אמו]. בכדי לומר, שלא היו מניעים כל שהם במעשה של פנחס, אלה רק קנאה צרופה ונקייה לה' כמו שהייתה לאהרון הכהן.

ונשאלת השאלה, מהי קנאה לה'? מתי אדם יודע שבאמת הוא מקנא לה', והמניעים שלו לא נובעים מנקודה אישית פסולה?

לפני שנענה נקדים ונאמר, שקינאה נכנסת באדם בשני מקרים: א. שיש דבר שאדם מאוד רוצה, והוא בטוח שדבר זה צריך להיות שלו. ב. שלקחו לאדם דבר ששייך לו.

להבנה של העניין, ישנה גמרא שמספרת: "תנו רבנן, מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה דף מח:). הגמרא במסכת סוכה מספרת על אדם צדוקי שאינו מאמין בדברי חכמים, ששפך את מי ניסוך המים על רגליו במקום על המזבח, [ניסוך המים לא כתוב בתורה שבכתב, אלא נלמד בדרשה מפסוקי התורה. ולכן הצדוקי שפך את המים על רגליו להראות שאין מצווה כזו בתורה.] ואז ברגע אחד, כל האנשים שהיו בסביבתו באותו זמן בבית המקדש, בלי אומר ודברים זרקו עליו את אתרוגיהם והרגוהו. וכל כך למה? בגלל קינאה שהייתה בהם לדברי חכמים, ברגע שבה אדם ומבזה את מה שקדוש להם, הם לא חושבים אפילו עוד רגע נוסף, וזורקים עליו את הדבר הראשון שנמצא בידיהם. אדם שמקנא לדבר מסוים, מרגיש הוא שייכות עמוקה לדבר. כפי שהרגישו העם את עלבונה של התורה ואת עלבונם של דברי חכמים והרגישו שזהו עלבונם שלהם ממש. שאדם מקנא הוא מרגיש חייב לעשות מעשה, הוא מרגיש חייב למחות! אדם שלא מוחה, כנראה שדבר זה לא בנפשו, קרוב לוודאי שדבר זה לא כל כך מפריע לו ,ולכן לא מתפרצת ממנו כל תגובה.

וחלילה לנו מלחשוב שאנו מדברים על תגובה כשל פנחס, לקחת רומח בידינו ולהניף אל על את כל מי שגורם לנו לשינוי מצב רוח. וכדברי הגמרא במסכת יבמות (דף סה:): "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בן רבי שמעון, כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע". למרות שיש גם בימינו מצוות תוכחה, אין אנו יכולים לפעול ולנהוג ככל העולה על רוחנו על מנת להוכיח, גם אם עולה בנו קנאה עד אין קץ, ואנו לא מסוגלים להתאפק. העם הוא לא אותו עם, וגם אנחנו לא בדיוק פנחס...

בשביל לקנא לה' לא צריך לעבור על החוק, לשרוף פחים או להסית לרצח רח"ל. נבין זאת ממה שמספרים על אדם אחד שהגיע אל החפץ חיים זצ"ל וסיפר לו על העיר שממנה הוא בא. ומספר שהמצב בעיר לא פשוט, קמו אנשי השכלה שפרצו את חומת הדת, וכבר ישנם חנויות שאינן כשרות, ובעיות צניעות וסכנת התבוללות, ואין מי שישגיח ואין מי שיעשה.. ופונה הוא לחפץ חיים ושואל אותו: "יאמר נא לי הרב, איך ניתן להמשיך? מה יש ביכולתי לעשות?" ענה לו הרב החפץ חיים: "להתעלף כבר התעלפת?"

רוצה לדעת אם אתה מקנא לה'? בוא נראה עד כמה זה כואב לך!? נראה עד כמה זה אכפת לך!? אדם שמרגיש את הכאב של הקב"ה מתמלא צער בראותו חילול ה', כואב לו על חילולי השבת, על החינוך הכללי שמדרדר, כואב הוא על כך, שלאן שלא פונים יש חוסר צדק ועוולה.

אם אתה מזיל בימים אלו דמעה על בית המקדש שחרב ובגינו אנו עדיין בגלות הקשה הזאת, זה מראה שאכפת לך, זה מראה שבית המקדש שייך גם לךזוהי קנאה אמתית לה'!

מקווה טהרה בסלון!

רצו לשדרג את הסלון, ונדהמו לגלות שמתחתיו ממתין מקווה עתיק מלפני אלפיים שנה!


2A251F3B00000578-3146085-image-a-11_1435762814363תגלית ארכיאולוגית והיסטורית בסלון הבית הפרטי: בני זוג משכונת עין כרם בירושלים ביצעו לאחרונה עבודות שיפוצים בביתם. במהלך השיפוצים התגלה מקווה טהרה עתיק מימי בית שני, שלפי הערכות נבנה לפני יותר מאלפיים שנה!

עם סיום השיפוצים התקינו בני המשפחה דלתות עץ המובילות אל המקווה והזמינו את נציגי רשות העתיקות לחקור את המקום ולתעד אותו.

2A251F3700000578-3146085-Tal_Shimshoni_and_his_family_discovered_the_bath_while_renovatin-a-8_1435762393772

"מציאת עתיקות מתחת לבית פרטי יכול להתרחש רק בארץ ישראל, ובפרט בירושלים", מסביר עמית ראם, ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות. "מעבר להתרגשות ולסיפור הלא שגרתי של גילוי המקווה, יש לחשיפתו חשיבות ארכיאולוגית.

הממצא  מחזק  את  הסברה  שבשטח  עין כרם של היום היה יישוב יהודי בימי בית שני".

המקווה שנמצא נחשב גדול ממדים: אורכו 3.5 מטר, רוחבו 2.4 מטר ועומקו 1.8 מטר. הוא חצוב בסלע, מטויח ומוקפד לפי דיני הטהרה המופיעים בהלכה. גרם מדרגות נוסף מוביל אל תחתית אגן הטבילה. בתוך המקווה נמצאו  גם   כלי  חרס  מימי  בית  שני  וסימני שריפה, אשר יתכן שמהווים עדות לחורבן הבית. ברצפת המקווה נמצאו גם שברים של כלי אבן שהיו נהוגים בימי בית שני.

2A251F4B00000578-3146085-After_discovering_the_miqwe_during_house_rennovations_the_owners-a-12_1435762818520 2A23295400000578-3146085-The_bath_would_once_have_been_easily_accessible_in_an_ancient_ho-a-25_14357639326072A232BAC00000578-3146085-image-a-6_1435762291407 2A232A8400000578-3146085-image-a-9_1435762545707 2A232A7800000578-3146085-image-a-4_1435762277130

 

"בהתחלה לא ידענו בוודאות מה חשיבותו של הממצא והיססנו לפנות לרשות העתיקות כי חששנו מההשלכות", סיפרו בני המשפחה.

"הייתה לנו תחושה חזקה שכפי הנראה שוכן מתחת לסלון הבית ממצא בעל ערך היסטורי והמחויבות האזרחית הכריעה את הכף. הרגשנו שהממצא הזה ראוי להיות גלוי ומתועד כהלכה. לשמחתנו, אנשי רשות העתיקות הפגינו מקצועיות, ענייניות ונועם. כל דאגתם הייתה נתונה לשמירה על הממצאים ולחקירתם".

ביום ד' השבוע (30/6) הוענקה להם תעודת הוקרה מטעם הרשות על אזרחות טובה, ועל כך שדיווחו על גילוי המקווה ותרמו לחקר הארץ.

_

[videojs youtube="https://www.youtube.com/watch?v=-L070-6QUq8" poster="https://www.youtube.com/watch?v=-L070-6QUq8" preload="auto" width="600" height="300"][/videojs]

ואם לא עכשיו, אמתי ?

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר.. כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לו!  (פרק כז פסוק ג')



איכר אחד עלה בידו למכור בשוק מעט ירקות, ותמורתם קיבל מספר פרוטות נחושת. שמח וטוב לב פנה האיכר אל בית המרזח כשהוא מקשקש בפרוטות המצלצלות בכיסו. מוזג! הרעים האיכר בקולו. הב לי משקה משובח ואנא הזדרז להביא! לגם האיכר כוסית אחרי כוסית. בטנו הלכה וטפחה, וכנגדה הלך כיסו והתרוקן... לבסוף אחרי סביאה הגונה, משלא נותר בכיסו דבר, יצא האיכר את בית המרזח בהילוך מתנודד ובראש מסוחרר, כשהוא מזמר בקול ניחר זמר של שיכורים.

כאיכר זה ממש, אמר החפץ חיים, דומה גם האדם. בראשית ימיו בטוח הוא כי נותרו לו עוד שנות חיים רבות. ועל כן חושב בליבו כי לעת עתה ייהנה מתענוגות החיים, ואילו כעבור שנים כאשר יתבגר מעט ישקיע את זמנו בלימוד התורה, יש זמן לכל...

אולם יש לדעת כי זו עצת היצר, שכן החיים חולפים עוברים ביעף, והאדם הולך ומתבגר, הולך ומזקין, וכבר לא נותרו לו שנים רבות כבעבר, ואם לא עכשיו, אמתי? וכמאמר חז"ל במסכת אבות (פרק ב' משנה ד') "וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה"...

תכונות של מנהיג

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם! (פרק כז פסוקים יח'-יט')



לאחר שנתבשר משה רבינו, שלא הוא יהיה המנהיג שיכניס את העם לארץ ישראל, מבקש משה מהקב"ה שימנה מנהיג ראוי במקומו על מנת שהעם לא יהיה "כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (פרק כז יז'). הקב"ה עונה למשה, שייקח את יהושוע בן נון ויבצע לו "סמיכה", כי הוא האדם הראוי להנהיג את עם ישראל.

רש"י במקום מסביר לנו על יסוד שחייב להיות קיים אצל כל מנהיג בעם ישראל. בתחילה משה מצווה לקחת את יהושוע בדברים ולומר לו: "אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום". אך מיד משה רבינו מוסיף ואומר לו: "דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך". כלומר תדע לך שכבוד גדול הוא להנהיג את בניו של הקב"ה, אך כבוד זה, מגיע עם טרחה ואחריות גדולה. לכל אדם ואדם בעם ישראל יש יכולות גדולות מבחינה רוחנית, ויכול הוא להתרומם ע"י מעשיו ולהיות  ככוכבי הרקיע.  אך מצד שני  במידה  וינצל  הוא את  כוחותיו בצורה  שלילית ינמיך הוא  וירד  עד  תהומות  שאין  להם  תחתית  ויפספס  את  הכל. ולכן ישנה חשיבות גדולה למנהיג שמוביל את העדר בעם ישראל. חשוב שיהיה קשוב לכל אדם ואדם באשר הוא, ויְמַָצֵא מכל אחד את הפוטנציאל העצום הגלום בו.

מנהיג שיחפוץ אך ורק בתפקיד ובשררה, ולא יהיה מוכן להיות קשוב אל העם ואל צרכיו, יכשל לבטח בתפקידו.

כלל זה אינו רק למנהיגי העם, אלה לכל יהודי בביתו. שהרי הוא כמנהיג בביתו ואחראי על ילדיו שקיבל מהקב"ה כפיקדון. חובה עלינו לדעת שמעבר להנאה שמסבים לנו הילדים, יש לנו אחריות כלפיהם, הן מבחינה גשמית, וכמובן שמבחינה רוחנית. כל ילד יהודי נולד עם פוטנציאל עצום להתקרב לבורא העולם, ללמוד תורה, ולקיים מצוות, ולהיות כמשה רבינו, (הרמב"ם הל' תשובה ה' ב')  ועלינו להשתדל ככל שניתן ולגרום לו להגיע לזאת.

מנהיג טוב  הוא  מנהיג  שמזהה את  היכולות  החיוביות  שיש  לעם,  ועוזר  להם  להצליח  להגיע  אליהם,  למרות  הקשיים  והמגבלות.

יום רביעי, 1 ביולי 2015

בזכות מצווה אחת...

לצערנו התבשרנו בשבוע שעבר על האסון הקשה שאירע באולם השמחות "עדיה" ביבנה, שבו אישה אחת נהרגה ו-21 נפצעו עקב קריסה של גוף תאורה במהלך החתונה.

אסון ביבנה 1

בשולי האסון באולם השמחות ביבנה, מתפרסם סיפורו של יקיר גואטה, שניצל מפציעה חמורה או ממוות, בזכות מצווה  אחת שקיים.

הפוסט (מאמר) שפרסם יקיר בדף הפייסבוק שלו מתאר את השתלשלות האירועים:

יקיר גואטה - פייסבוק

שלום לכולם, החלטתי להעלות את זה בעצמי כדי לעשות סדר בשמועות. השבוע הלכתי לחתונה של חבר ילדות שלי, מהחברים האלה שגדלים איתם ביחד ממש כמו תאומים.

היה אירוע מדהים ושמח, בשלב מסוים אחרי המנה העיקרית, אחד האחים רצה שנלך לבר לשתות עוד כוסית.

אמרתי לו שכדאי שקודם  נעשה "זִּמּוּן" (משהו שאפשר לעשות רק כשיש שלושה גברים שאכלו ביחד), ונברך על המזון, אז שיישאר אתנו לברכה, מה שעד היום אף פעם לא התעקשתי לעשות. אז אחים שלי ואני עשינו את הזימון ובירכנו ברכת המזון..

ברגע שסיימנו לברך, הבר הפך למלכודת מוות והארוע המשמח הפך לטרגדיה נוראה. והכל  קרה  מטרים  מאיתנו,  בדיוק במקום שבו היינו אם היינו הולכים לבר...

אני לא מבין בניסים או בחשבונות שמיים, אני רק יודע שכנראה שקיבלנו את החיים שלנו במתנה. אני מפרסם את זה כדי שיידעו שאני לא איזה דוס או אברך גדול, גם אני חוטא ולא תמיד מקיים מצוות. אני בסך הכל בן אדם פשוט שעשה מצווה אחת קטנה. רק כי הוא החליט להגיד תודה על המזון שהוא אוכל. אז תודה על המזון ועל המחיה... ע"כ

דע! כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי בדורות האלה הקליפה גוברת ''מאוד מאוד'' עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים, ואלו היית שם באותם הדורות הקדומים, היו מעשיך וחכמתך נפלאים יותר מכמה צדיקים ראשונים

(רבינו האר''י ז''ל בשער הגילגולים).

"וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" - סוד הקיום של העם היהודי!

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ, הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב! (פרק כג ט')


הברכה הראשונה שאנו מברכים בתפילת העמידה היא: "ברוך אתה ה' מגן אברהם". וצריכים אנו לשאול בשל אלו מעשים זכה אברהם אבינו שהקב"ה היה לו למגן?

חז"ל מספרים לנו שאברהם אבינו נדרש להשתחוות לנמרוד הרשע, שאיים להשליך את אותו לאש. ואברהם אבינו היה מוכן להישרף, ובלבד שלא יתכחש לידיעתו שיש בורא לעולם. זהו המבחן הראשון של אברהם אבינו, והוא היה קשה עד שאפילו מלאכי השרת לא ידעו האם באמת אברהם יהיה מוכן למסור את נפשו בשביל אמונתו בה'.

וכך מביא המדרש רבה (פרשת לך-לך) על מה שנכתב בשיר השירים (ח ח'): "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ"- שאומרים מלאכי השרת לפני הרבש"ע: אחות לנו קטנה והיא אברהם אבינו. אך עדיין הוא לא גילה סמני בגרות שמראים שמאמין הוא בלב שלם. "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ?"- מה נעשה ביום שיידרש הוא להשליך את עצמו לאש ולהוכיח את אמונתו? האם הוא מספיק ראוי שיעשה לו נס?. ועונה להם הקב"ה: "אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף"- אם הוא יוכיח שאמונתו היא כמו חומה שלא ניתן לעבור אותה, נעטוף אותו בכסף שהוא עמיד בפני חום האש, ונציל אותו. "וְאִם דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז!"- ואם אמונתו היא כמו דלת, שפעם נסגרת ופעם נפתחת, נשים עליו לוח מעץ ארז שנשרף בקלות, מכיוון שלא ראוי הוא להינצל.

על זה עונה אברהם: "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת"- אמונתי היא כמו חומה, ששום דבר לא יכול לשבור אותה. ומוכן אני להוכיח זאת!. "אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם". אז אברהם אבינו קיבל חותמת, על כך שהוא עבר את הניסיון הראשון שלו. עמד הוא במבחן הראשון שבו הוא התייצב יחיד בצדו של בורא העולם. ולכן מאז נקרא אברהם אבינו: "אַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית יד יג'). שהיה עומד מן העבר האחד, וכל העולם כולו עמד מן העבר השני. ורק במצב הזה הקב"ה ברוך הוא היה מוכן לעשות לו נס, ולהיות "מגן אברהם".

חז"ל מלמדים אותנו שחייב האדם לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב"?! (ילקוט שמעוני דברים ה'). כלומר, שאיפת האדם צריכה להיות שמעשיו יהיו כשל אבותיו, אברהם יצחק ויעקב. וכמו שאבותינו היו מוכנים לעמוד מול כל העולם, ולא להתחשב בדעותיהם המלומדות והמנומקות, צריכים אנו בכל מעשינו להכריז שיש בורא לעולם ו"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה').

הייחוד של עם ישראל בתור העם שנבחר ע"י בורא העולם, זה להיות אור לגויים! ככתוב "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ (ישעיהו ס ג'). צריכים אנו לא לרדוף אחר דעותיהם ומנהגיהם, אלה לעמוד בעוז על שמירת התורה והמצוות על פי רצונו של הקב"ה, ולהיות כמגדלור שכל מי שמסביבו הולך וניזון על פי אורו.
עלינו לדעת שהאושר המדומה שקיים להם ברודפם אחרי תאוות העולם הזה הוא כאין וכאפס לעומת התענוג הגדול השמור לצדיקים הן בעולם הזה על ידי חיים מלאי סיפוק ואושר, וכמובן למה שמעותד לנו לעולם הבא, ש"עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיה סד ג').

אף בלעם הרשע ידע זאת באומרו, שהזכות קיום של עם ישראל בעולם הזה היא בזכות כך ש"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". כשעם ישראל לא מסתכל בכל עת מאחורי הכתף לראות מה הגויים עושים אלה מתקדם על פי רצון ה', זוהי זכות הקיום שלו! והראייה היא מאבותינו "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" מהאבות שהיו כצורים חזקים, ואמותינו שהיו כגבעות חזקות בדעותיהן. הם אלו ששמרו על עצמם מלהתערבב בין העמים ובדעותיהם ולכן אנחנו היום חזקים כמותם.

הסכנה היא גדולה בעיקר מפני שהקב"ה מזהיר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ [הגויים] וָאָקֻץ בָּם! [נמאסו עלי!] וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ'). אנחנו קדושים, מיוחדים ומובדלים מכל השאר. קיבלנו נשמה גדולה, שהיא כמנוע גדול שמאפשר לנו להתקרב אל הקב"ה ע"י המעשים שלנו בעולם. אך אם אנו לוקחים את המנוע העוצמתי שקיבלנו, ומשתמשים בו על מנת לחקות את דרכי הגויים אנו יכולים ומצליחים להיות אף יותר גרועים מהם!

על כך כבר נתבשר אברהם שאמר לו הקב"ה שיהיה זרעו כ"עֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג'), וגם כ"כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כו'). ומדייקת הגמרא (מגילה טז.): בשל מה נאמר גם כעפר הארץ וגם ככוכבי השמיים? אלה "כשהן יורדין, יורדין עד עפר. וכשהן עולין, עולין עד לכוכבים". אם נסתכל בכל עת אל הגויים, ניראה כמותם ונחקה את מעשיהם, נוכל למרות הפוטנציאל הגדול שקיבלנו לרדת ממש עד העפר. בכוחנו כיהודים להתמקד בתורתנו הקדושה, להיות מובדלים לטובה ולעשות קידוש ה' בעולם, וע"י כך להידמות לכוכבים שבשמיים.

להתנסות באש חיה

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ - ל (פרק כג פסוק כג')


המגיד מדובנא מביא משל לשר צבא אחד אשר שמע כי בארץ רחוקה המציא אדם חכם משחה מיוחדת אשר כל המושח בה את גופו לא יזיקו לו שום כלי מלחמה לא חץ ולא חרב.

החליט השר להשיג את המשחה המופלאה, משום כך נסע אל אותה ארץ רחוקה וקנה את משחת הפלאים בממון רב. בדרכו חזרה לביתו פגש שודדים, הללו ירדו לעברו חיצים, אולם השר שהקדים ומשח את גופו במשחת הפלאים לא נפצע כלל...

כאשר ראו השודדים כי עומד מולם אדם שאינו נפגע מחציהם נבהלו ופנו לברוח. קרא להם השר ואמר להם: "עמדו ואל תפחדו בואו ואכבד אתכם ביין ובמגדנות"... "מדוע אתה נוהג עמנו כך"? התפלאו השודדים, "והרי עמדנו להרגך ובתמורה אתה גומל עמנו טובות"!?

"טובה גדולה עשיתם עימי" אמר השר, משום שמשחה נפלאה קניתי המסוגלת להגן על בעליה מפגיעה, אולם כל הדרך ניקר בליבי החשש שמא רימוני? אולי המשחה אינה מועילה כלל? אמנם יראתי לנסות אותה שמא באמת אינה מועילה ואפגע. ועכשיו שיריתם בי ולא נפגעתי, בטוח אני ביעילותה של המשחה ואוכל להתייצב כנגד אויבי ללא פחד!!

כן הוא גם הנמשל - סיים המגיד,

במשך כל השנים ידעו ישראל "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" הקסמים אינם שולטים בבני ישראל שהרי יעקב היה בבית לבן הארמי והיה לבן מתנכל ליעקב בקסמיו אולם לא היה יכול לו. אולם ידעו ישראל סגולה זו אך פחדו מלנסותה כי מי ירצה להכניס עצמו בסכנה?! והנה כאשר שלח בלק את בלעם לקלל ולהזיק לישראל בקסמיו ולא הצליח, אמר ה' לבלק: "טובה גדולה עשית עם בני ישראל עכשיו יודעים בני לבטח כי מובטחים הם בפני קסמים ולחשים שלא יזיקום!"

ספר הנבואות של 'בלעם ברבער'

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק: הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה, הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה? הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר! (פרק כב פסוק לח')



דמותו של בלעם בן בעור, זכתה אף היא לעדנה בממצאים הארכיאולוגיים.

בלעם בא על-פי בקשתו של בלק בן ציפור, מלך מואב, לקלל את ישראל, ולבסוף ברכם בעל כורחו, עקב רצון ה'.

להלן תמצית מאמרו של ברוך אברהם לוין מאוניברסיטת ניו-יורק, "כתובות בלעם מדיר עלא", בכתב העת "קדמוניות":

"בשנת 1967 חשפה משלחת הולנדית, בראשותו של הארכיאולוג פראנקן (Franken) כתובת על טיח בתל דיר עלא, שבעמק הירדן. התל נמצא כ-8 ק"מ ממזרח לירדן ומצפון לנחל יבוק. בחפירות התגלו ליד אחד המבנים גושי טיח ועליהם סימני כתב הכתובים בדיו. מסתבר, שהגושים נפלו מן הקירות. לאחר איחוי גושי הטיח התברר כי מדובר בשני טקסטים עיקריים. למרבה הפלא התברר כי השם 'בלעם ברבער' ('בר' בארמית  פירושו 'בן' בעיברית,  כלומר בלעם בן בעור) חוזר מספר פעמים בטקסט הראשון. הופעת שמו של בלעם בן בעור בעבר הירדן עוררה עניין רב בקרב חוקרי המקרא.

"הכתובות פורסמו בשנת 1976 בידי החוקרים הופטייזר וואן דו-קוי מאוניברסיטת ליידן שבהולנד. בפרסום הראשוני קובע הופטייזר כי לשון הכתובות היא ארמית, אולם לאחר בדיקות חוזרות ונשנות הסכימו רוב החוקרים כי שפת הכתובות קרובה יותר למואבית ולעברית מקראית. בכתובות משתקפת אמונה מיתולוגית בריבוי אלים ומוזכרת בהם עבודה זרה בשם 'שגר עשתר'.

"בכתובת הראשונה מוצג 'בלעם ברבער' וספר נבואותיו, שהן נבואות זעם ופורענות, ותמציתן הוא אסון המתקרב על הארץ ויושביה. הכתובת מתארת אות מאגי מאותות השמיים.  במיתולוגיה הסורית-מסופוטמית מזוהה האל 'עשתר' עם הכוכב ונוס. בלעם מוזכר כמי שניסה לפרש את האסון הקרב, אולם קשה לדעת אם זה אסון טבע או מלחמות, מכיוון שהשורות האחרונות בחיבור לא שרדו.

"מצב השתמרותו של הטקסט השני היה גרוע מהראשון, עם זאת ניתן להבין משורותיו על אדם (כנראה בלעם בעצמו), שנגזר עליו שלא ישמעו עוד קללותיו, כפי שעשה עד עכשיו. לדעת החוקרים הכתובות מעידות על רמה ספרותית גבוהה מאוד."

(מתוך: "אנחנו לא לבד" של הרב עדי כהן)

כיום ניתן לראות יותר ויותר כיצד הארכיאולוגייה יודעת לספר לנו על האירועים שהתרחשו בעברינו.

כך היא אומנתו של יצר הרע ...

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (פרק כה א')



הגמרא בסנהדרין (קו.) מספרת שעם ישראל הגיע לידי עבירה לאחר שבעצת בלעם, עמדו נשים זקנות שהציעו למכור את מרכולתם לישראל. משנענו להם, מצאו שיש הצעה יותר זולה, מאישה צעירה שיצאה לפתע מהאוהל. ברגע שהסכימו להצעה, הוזמנו להיכנס לתוך האוהל כי שם יש סחורה יותר טובה. נפתח בקבוק יין בכדי להשלים את העסקה, ואז כטוב ליבם ביין חטאו בגילוי עריות, ולא לפני שטעמו מן העבודה זרה..

"כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה." (שבת קה).

צריכים אנו ללמוד מכך על דרכו של היצר הרע, שכל תכליתו היא להחטיא את האדם בדבר הכי קשה. אך כמובן שאף יהודי לא רוצה לעבור על דבר הכי קשה, רוצה הוא לשמור על נשמתו. מה עושה יצר הרע? מתחיל הוא בדברים קטנים, בוא נלך למקום פלוני, בוא נעמוד במקום פלוני, ולאחר מכן בוא נשב רק כמה דקות.. הרי מה כל כך נורא בלשבת? אנחנו עדיין חושבים שאנו שולטים במצב.. אך משם הדרך לנפילה קצרה מאוד, שותים משקה, מתחילים בשיחה, ואז... וואי, איך הגעתי לפה? מה אני עושה פה? הרגשה של חרָטה..!

נוטים אנו לייחס את הנפילה, למעשה האחרון שעשינו, אך הסיבה היא שלא נמנענו מהדבר הראשון שהתחיל את השרשרת. בכדי לנצח את יצר הרע, חובה להקים גדרות! לא לפול באותו בור פעמיים!

ועל כך כותב דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ! בַּעֲצַת רְשָׁעִים. וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד! וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא  יָשָׁב!" (תהילים א א')  ברגע שאתה מתלבט אם לעבור ליד מקום שלילי תדע, שמי שהלך, סופו לעמוד, ומי שעומד סופו לשבת !

עדיף שיהיה סלון גדול ומרווח

תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ !  (פרק כג פסוק י')


רצה בלעם הרשע, לחיות כמו בלעם, אך לקבל עולם הבא כישראל.

דרשו חז"ל במסכת אבות (פרק ד משנה טז'): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". העולם הזה דומה למבוא המוביל אל העולם הבא שהוא האולם הגדול. כל אדם צריך להכין את עצמו בעולם הזה במצוות ובמעשים טובים, כדי שלעתיד לבוא יוכל להיכנס לטרקלין- העולם הבא.

המשיל זאת ה"חפץ חיים", לעשיר אחד, אשר רצה לבנות לעצמו בית יפה. הזמין העשיר אדריכל כדי שיתכנן את ביתו. "שים לב" אמר העשיר לאדריכל: "בעיקר שיהיה הסלון גדול ונוח, אולם ברצוני שגם המבוא לסלון יהיה גדול ומרווח".

מדד האדריכל את שטח המגרש שעליו רצה העשיר לבנות את ביתו, חישב את חישוביו, ולאחר מכן אמר לעשיר: "דע לך, כי אין מקום גם לסלון מרווח וגם למבוא גדול ומרווח, אמור נא לי מה עדיף לך סלון או מבוא? ...

אשיא לך עיצה טובה, הוסיף האדריכל, עשה את הסלון גדול ומרווח. ואת המבוא הקטן. כי כך הוא מנהג העולם, אם תעשה להפך, מבוא גדול וסלון קטן, יגחכו לך כולם"...

כן הוא הנמשל אמר ה"חפץ חיים", אנו שוהים בעולם הזה, ועלינו לדאוג לתיקונו של העולם הבא, שיהיה חלקנו בו גדול, וכיצד נדאג? על ידי קיום התורה והמצוות!

כמה מגוחך הוא האדם הדואג כל ימיו לעולם הזה לייפותו ולנאותו, דומה הוא לאותו העשיר הבונה לעצמו מבוא גדול וסלון קטן... הלא ילעגו לו כולם!