וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם, וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (פרק א פסוקים כו' כז')
עם ישראל בוכה שאינו רוצה להיכנס לארץ ישראל. המרגלים שמדברים לשון הרע על הארץ, גורמים לעם ישראל לאבד את הראש. איך יתכן שהארץ הטובה שהובטחה לעם ישראל עוד בהיותו במצרים, ארץ זבת חלב ודבש, פתאום לא מספיק טובה לעם ישראל? מדוע כבר לא בוטחים בבורא העולם, שהוא זה שיודע מה הכי טוב בשבילנו?
עם ישראל יושב על הרצפה ובוכה שאינו רוצה להיכנס אל הארץ. ועל כך הקב"ה נשבע שכל אותו הדור שבכה לא יזכה להיכנס אל הארץ. ובנוסף אומר הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כט.).
ואכן הבכייה נקבעה לדורות! הרבה צרות עברו על עם ישראל, ובראשם שני בתי מקדש שחרבו לנו באותו היום שתוקן לנו לבכייה. יום תשעה באב. הקב"ה תיקן לנו בכייה לדורות, בגלל בכיית החינם שבכו אבותינו.
בכל הדורות בהגיע ערב תשעה באב היהודים מתקבצים בבתי הכנסת, יושבים על הרצפה ואומרים קינות. בוכים הם על כך שאין להם את בית המקדש. בוכים ומבקשים שהשכינה תשרה בארץ ישראל כבימי קדם. להרגיש את קרבת ה', ולהחזיר העטרה ליושנה. ועל ידי בכייה זאת שלנו היום, מתקנים אנו את הבכייה של אבותינו. הם מאסו בארץ חמדה, ואנו מתחננים בדמעות שאנו רוצים לזכות לה. הם לא רצו להכנס לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש, ואנו מתקנים זאת על ידי שאנו מבקשים מהשי"ת: "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם? תָּקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה