יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

ועפר תאכל כל ימי חייך

אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ! (פרק ג פסוק יד')


מהי הקללה אצל הנחש?, הרי מזונו מצוי לו תמיד ללא כל טורח ובשפע? אלא, משל למה הדבר דומה: למלך אחד שהיה לו בן. והיה אביו מספק לו כל צרכיו ומבוקשיו, ולא חסך ממנו דבר. לימים, חטא הבן כנגד אביו. כעס עליו אביו והוכיחו בדברים. אך, ללא הועיל. קרא המלך לאחד משריו הקרובים, וביקש ממנו, כי הוא ייתן לבנו את כל מחסורו.

תמה השר ושאל את המלך, מדוע נותן הוא לבנו כל מחסורו, אם חטא לו?! הסביר המלך את פשר כוונתו ואמר, שכל עוד בנו חביבו הלך בדרך הטובה, רצה תמיד לפוגשו ולראותו, ולכן, בכל פעם שהיה צריך לדבר מה, היה בא אליו ומבקש, והייתי אני, המלך, נותן לו כל מבוקשו. אך, עתה שחטא לי, אין אני חפץ לראותו כלל, ולכן, מבקש אני ממך, שתיתן לו כל צרכיו, שלא יבוא כלל לבקרני בארמוני.

כך הוא הנמשל: גם אצל הנחש, הקב"ה לא מעוניין שיפנה אליו הנחש,  שגרם לחטא כל כך חמור. הוא רוצה שעפר  יהיה לו כל ימי חייו בכל מקום, ואפילו לא יצטרך לשמוע את תפילותיו ובקשותיו...