וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר, הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ! (פרק טו פסוק ה')
בפרשתנו הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו שזרעו יהיה רב ככוכבי השמים. אך יודעים אנו שאם יתבונן אדם אל השמים בלילה נטול עננים, גם אם יטפס על הר גבוה ומאוד יתאמץ יראה לכל היותר כמה מאות כוכבים, ואם כן מה הגדולה בכך שמבטיח הקב"ה לאברהם שכל צאצאיו יהיו כמה מאות בלבד? אלה שצריכים אנו להתבונן בפסוק יותר לעומק!
למה מתכוונת התורה באומרה: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה"?
כותב על כך רש"י: "הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים! וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה". כלומר, לצורך כך הקב"ה הוציא את אברהם אבינו לחלל! וכך מובן מה פשר הבטחה של "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". רק מהחלל רואים את כמות הכוכבים האמתית ויכולים להתפעל ממספרם.
את אותו מספר רב של כוכבים ידעו חז"ל לכתוב לנו בין דפי הגמרא (ברכות לב:):
"אמר לה הקב''ה [לכנסת ישראל] בתי, שנים עשר מזלות (קבוצות כוכבים היוצרות צורות שונות כמו מאזניים, עקרב, דגים וכו') בראתי ברקיע. ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל (כנגד כל מזל משנים עשר המזלות נבראו שלשים צבירי כוכבים) ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון (כל צביר משלשים הצבירים הללו מורכב משלשים לגיונות של כוכבים) ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון (כל לגיון מורכב משלושים רהטוני (גדודי) כוכבים), ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא. ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך".
אם נעשה חישוב של המספרים שמביאה הגמרא נגיע למספר עצום של 〖10〗^18 ברגע הבריאה!
מה שמפתיע הוא שהגמרא כתבה את הנתון הזה בתקופה שבה היו בטוחים שאין יותר מכמה מאות כוכבים. רק לפני 400 שנה בעת המצאת הטלסקופ הצליחו לצפות בכמות של כ-6000 כוכבים לכל היותר.
אך היום שיש כבר טלסקופים משוכללים וחלליות, מבינים כולם שהמספר של הכוכבים הוא אכן רב לאין שיעור מהמספר שהיה מקובל לחשוב בעולם. וכל אלו שלעגו לחכמי ישראל על חוסר הבנתם כביכול במדעי היקום, שבו והודו שאין כתורת ישראל!
מהו מיקומינו ביקום?
[embed]https://www.youtube.com/watch?v=eGze_05Y5_M[/embed]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה