יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

לחסוך פרוטת נחושת...

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד!   (פרק יח' פסוק כ')


לאנשי סדום, היו חוקים שמטרתם הייתה לשמור על ממונם מפני אורחים וקבצנים.

"החפץ החיים" מביא משל לאיכר פשוט אשר העמיס את עגלתו בתבואה משדהו, ונסע למכור אותה בעיר הגדולה. כאשר הגיע האיכר לעיר, מיד נמצאו רבים שרצו לקנות את התבואה המשובחת, אולם האיכר חשש שמה ירמו אותו הקונים ויקחו ממנו שקי תבואה ללא תשלום. משום כך אמר לקונים: "מלאו לכם תבואה בשקיכם כרצונכם, ועל כל שק מלא תטילו מטבע נחושת לתוך כובעי. כאשר תסיימו למלא, נספור כמה מטבעות יש בתוך הכובע, וכך נדע בעד כמה שקים עליכם לשלם לי".. הסכימו הקונים והתחילו למלא שקיהם מתוך העגלה, וכנגד כל שק מלא הטילו מטבע לתוך כובעו של האיכר. ראה האיכר מטבעות נחושת בתוך כובעו, לא עמד בניסיון, והכניס לכיסו בגניבה כמה מטבעות...

כמה שוטה איכר זה! אמר "החפץ חיים". אמנם גונב הוא כמה פרוטות... אולם כאשר יספרו את המטבעות, ימצאו בכובע פחות מטבעות מאשר שקים.. ובהתאם לכך הקונים ישלמו.. לפי המטבעות שבכובע. נמצא שעל כל מטבע נחושת שגנב איכר שוטה זה, מפסיד הוא תשלום בעבור שק תבואה שלם!

כך הוא הנמשל, סיים החפץ חיים. אדם הקופץ את ידו ואינו נותן צדקה, אומנם חוסך הוא פרוטת נחושת, אולם מפסיד הוא שכר מצוות עצום ורב...