וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים...

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (פרק יא פסוקים א' - ד')

לאחר המבול יוצאים נח ומשפחתו מהתיבה ומתחילים ליישב את העולם. במשך הזמן מתרחבת וגדלה משפחתו של נח שהחלה משלושת בניו, שם חם ויפת. ומשם ממשיכה היא להתפרס להמוני משפחות שהם השורש של כל אותם שבעים אומות שיאכלסו את העולם בעתיד. אחד מצאצאיו של נח היה אדם בשם נמרוד, אדם שהיה מאוד חזק וגיבור ציד, דבר שהביא אותו לידי גאווה ורצון לשלוט על כל מה שרק אפשר.

נמרוד היה בנוסף בעל השפעה רבה, והיה "צד" אנשים בדיבורו, ואכן הצליח הוא לשכנע את רבבות האנשים שחיו בתקופה זו, שהיו כולם בעלי שפה אחת (לשון הקודש) ודברים אחדים (עצה אחת),  באחד מרעיונותיו  הנועזים  שהיה לבנות  מגדל  שראשו  יגיע השמימה,

ובכך לסמל את ההתקוממות של האדם מול בורא העולם, וגרם להם להתייצב ולעמול בכדי לממש את  משאלתו  המוזרה.

עוד לאחר המבול כבר כותבת התורה את דבריו של הקב"ה שמעיד על האדם, נזר הבריאה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, נתן בו יצר הרע" (בראשית רבה לד י'). כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע. ואכן למרות שמדובר רק בקצת יותר מ-300 שנה לאחר המבול, שעוד חקוק לכל האנושות העונש החמור שבא בעקבות פריקת עול ומתירנות, מתחילים דור הפלגה להתקומם נגד מי שאמר והיה העולם.  לא רוצים הם  לחיות  לפי החוקים!

רוצים לפרוק עול, ולהתעלם אף משבע מצוות בני נח. אך מה ניתן לעשות? נמצאים הם באיזור בקעה ששמה "שנער", שעליה אמר ריש לקיש (בראשית רבה לז ד'): ולמה נקרא שמה שנער? ששם נִנְעֲרוּ מתי דור המבול! רואים הם בבקעה מה עלה בגורלם של כל אותם אנשי העולם שנגזר עליהם כליה בגלל מעשיהם, וכתגובה הם מרגישים שחייב לקום ולמחות נגד.

רש"י עורך השוואה בין דורו של נח - דור המבול, לדור הפלגה: ואומר שאם תבוא ותשאל איזה דור היה יותר גרוע במעשיו, דור המבול, או דור הפלגה? הרי רשעת דור הפלגה קשה יותר! שאומנם לא חטאו בעבירות חמורות כדור המבול, אך העזו למרוד ולכפור בהקב"ה! ואם כן למה עונשם של דור המבול היה יותר קשה, שאֵלו [דור המבול] נשטפו במים ונאבדו מן  העולם לגמרי, ואילו  בני  דור הפלגה רק  נפוצו על פני כל הארץ?

עונה על כך רש"י: שדור המבול היו גזלנים והייתה מריבה בניהם. ואילו דור הפלגה היו נוהגים אחווה ורעות בניהם שנאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". אם כן הייתה אחווה גדולה בין פועלי הבניין הכופרים של דור הפלגה. ומעניין לראות שקצת לאחר שה' מענישם ובולל את שפתם, כפי שנאמר: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". מבאר רש"י שהם הגיעו למצב של "אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" זה שואל לבנה וזה מביא טיט וזה עומד עליו ופוצע את מוחו...

שואל הרב שטיינמן שליט"א: איך יתכן שדווקא במצב של אחדות נפלאה שכזו: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.." הגיעו הרשעים הללו לרצוץ את מוחו של איש באחיו?! הייתכן?! האם זו אחדות?! מה בסך הכל עשה המסכן, לא הבין מה ביקשו?! ומבאר הרב מהי אחדות אמיתית: אחדות שהיא לא לשם שמים, אלא כדי למרוד בהקב"ה זו אחדות מדומה, שמביאה לידי רצח!!! אם ראית אחדות בין רשעים המבקשים למרוד בה' ולעקור את שורשי היהדות אל לך לתמוה אם לבסוף יאכלו הם האחד את "רעהו" עכ"ל. אחדות, זה שאתה מוכן לעשות למען חברך גם שזה בא על חשבון טובתך האישית! לא כל מטרה מקדשת את האמצעים! אצל בוני המגדל כל האחווה והאהבה שהיו בניהם נעלמו כלא היו ברגע שראו שצריכים הם לוותר למען האיש שלצדם.

מספרים לנו חז"ל (מדרש תהלים לז) שאברהם שאל את שֵׁם בן נח: "בזכות מה יצאתם מהתיבה?" הרי כל העולם בתקופת המבול היה בזמן של דין, והייתה צריכה להיות לכם זכות שתוציא אתכם מהתיבה. ענה לו שֵׁם: "בזכות הצדקה שהיינו עושים שם". אמר לו אברהם: "וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם?" ענה לו שֵׁם: "בצדקה שעשינו עם הבהמה חייה ועוף. לא היינו ישנים! אלה נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה". אותה שעה אמר אברהם: "ומה אלו, אילולי [אם לא] שעשו צדקה עם הבהמה וחיה ועוף לא היו יוצאים. ואני אם אעשה צדקה עם בני אדם שהם צלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה". זהו חסד אמיתי, חסד שהוא לא על מנת לקבל תמורה.

אדם שכל רצונו הוא לעשות את דברו של הקב"ה מסוגל להגיע לרמה כזאת של אהבה ונתינה גם ברגעי קושי. אך אדם שכל האחווה והנתינה שבו מגיעים מרצונו של יצרו הרע, בהגיע המשבר הכי קטן נשבר הוא, וכך נעלמים להם האחווה והנתינה.

כי יש שכר לפעולתך...

"וַיַּעֲבֹד  יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים  וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים  אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ  אֹתָהּ" (פרק כט' פסוק כ')

יעקב אבינו מגיע לשלב שבו הוא נדרש להקים את בית ישראל, בית שעתיד להוות ראש ומגדל לכל עם ישראל לדורותיו. אביו יצחק מצווה אותו: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן! קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ, וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ (כח א'-ב').

לָבָן כמובן מקבל את יעקב בשמחה. הוא עדיין זוכר את ביקורו של אליעזר עבד אברהם שהביא עמו כסף וזהב ועשרה גמלים טעונים בכל טוב. בלית ברירה לאחר שהוא מגלה כי יעקב בא בידיים ריקות, הוא מכניסו לביתו משום שהוא קרוב משפחה. יעקב פונה אל לָבָן ואומר לו שמוכן הוא לעבוד אצלו שבע שנים תמימות בכדי להינשא לרחל ביתו. לָבָן מסכים בחפץ לב, אך ליעקב זה לא מספיק. הוא מודע לאופי הבעייתי וההפכפך של לָבָן ויודע שהוא יכול לשנות את ההסכם ולא לתת לו דווקא את רחל לאישה, אלה לתת לו אישה אחרת. לכן יושב יעקב עם רחל מבעוד מועד ונותן לה כמה סימנים, והוא מבקש ממנה שבליל הכלולות תאמר לו אותם וכך ידע שאכן הוא לא נפל קורבן לעוד תרמית של לָבָן.

לאחר שבע שנים, מגיע ליל הכלולות הנכסף שאליו מוזמנים כל אנשי העיר חרן מגדול ועד קטן. הלילה יורד והכתובּה נחתמת, ובסיום השמחה אט אט מתפזרים איש אל אוהלו. פונה יעקב אל כלתו מבעד להינומה ושואל אותה רק בכדי להיות בטוח על אותם סימנים שאותם נתן לרחל מבעוד מועד, מיד מקבל הוא את כל אותם סימנים ראשון ראשון ואחרון אחרון. אך.. "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף! (סוטה ב.)". גם הסימנים שיעקב נתן לא עוזרים, "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה" (כט כה'). מה?? איך זה יתכן? הרי זה נגד כל מה שהיה מתוכנן.. ועוד לאחר עבודה של שבע שנים...

"צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ" (הגדה של פסח).. לָבָן החליף את רחל בלאה, ותירץ זאת בכך ש: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה".. מה שנקרא: יש להם "מנהג!". אבל דבר אחד לא מובן.. איך יתכן שלאה ידעה את הסימנים? הרי הסימנים נועדו בכדי למנוע את התרמית הצפויה הזאת..

מתברר, שרחל מסרה את הסימנים ללאה. רחל אומנם עשתה תנאי עם יעקב, והתנאי אומר שסימנים אלו נשמרים בסוד בכדי שלָבָן לא יחבל בנישואיהם. אבל ממש זמן קצר לפני החתונה מתבשרת רחל שיגיעו אורחים מכל קצוות העיר, דבר שבשגרה לא יתכן בבית של לָבָן הקמצן. מסתבר שלָבָן הזמין את כל העיר לחתונה [על חשבונם כמובן (בראשית רבה ע יח')]. ובמצב החדש כבר רחל מתחילה להסיק מסקנות..

אם היתה חתונה מצומצמת רק של המשפחה הקרובה [כפי שהיה מתוכנן] אז אכן הסימנים יגלו את האמת. אבל עכשיו שכל העיר מוזמנת לפתע, כבר לא שייך לשמור את הסימנים לעצמי, אלה חייבת אני להעביר אותם לאחותי שלא תתבייש מול כל העיר!.

ומה לגבי הקמת הבית עם יעקב, שרחל חולמת עליו כבר שבע שנים? רחל מוותרת! לא שווה לה שום דבר שבעולם אם על ידי כך היא תצטרך לבייש את אחותה, ועוד מול כל העיר... איזו גבורה! לוותר על כל החלומות שלה, בשביל שאחותה לא תתבייש!

אך זה עדיין לא הכל! מספרת התורה (ל יד'): "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ. וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה, תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ".. רחל מבקשת מאחותה לאה קצת מהדודאים שהביא בנה מן השדה. מה אנחנו היינו עונים לרחל? וודאי! איזו שאלה, קחי את כולם! אך מה עונה לה לאה? "וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?!" כלומר, לא מספיק שאת גונבת את בעלי גם יש לך עוד בקשות!!??

וזה קשה עד לב השמיים! איך יתכן שלאה אומרת כך לרחל לאחר שזו הייתה מוכנה לותר על החיים לצד יעקב אבינו (הרי לא ידעה שתינשא גם היא ליעקב לאחר מכן) וכל זאת למענה??

בכדי להבין זאת צריכים אנו לברר מהם היו אותם סימנים שיעקב מסר לרחל.

מפורש בספר "דעת זקנים" מבעלי התוספות (פרשת ויצא), ששלשת הסימנים שמסר יעקב לרחל הם שלשת הדינים המסורים לנשות ישראל, והם הלכות הפרשת חלה, הלכות נידה, והלכות הדלקת הנר לכבוד שבת. ורחל שמוסרת את הסימנים ללאה לא מגלה לה שאלו "סימנים", אלה מלמדת אותם בצורה של שיתוף דברים בינה לבין אחותה: "הנה עוד מעט את מתחתנת, בואי נלמד ביחד כמה מן ההלכות שנצטרך לקיים.." לאה לא ידעה שאלו סימנים, וששאל עליהם יעקב השיבה לו בתמימות ושמחה על כך שמכירה את ההלכות ש"במקרה" שאל.. ולכן לאחר שיעקב לוקח גם את רחל לאשה ואוהב אותה יותר, מרשה לאה לעצמה לומר: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי!".

ורחל? רחל שותקת! כובשת את חרפתה ולא עונה. לא תספר את האמת שתכלים את אחותה גם לאחר שעבר זמן וכבר יש לה ילדים מיעקב, אלה מקיימת את החסד בשלמות, חסד של אמת ללא כל תמורה, בלי שמקבל החסד ידע ממי הוא קיבל. פשוט מושלם!

אך גם אם המעשים הטובים מוסתרים מעיני בני אדם, מבורא העולם שום דבר לא נעלם! כשכר על ההקרבה העצומה  של רחל מבטיח לה הקב"ה:  "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ  מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם.  כֹּה אָמַר ה'  מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי  וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵך ְ  נְאֻם ה'  וְשָׁבוּ  מֵאֶרֶץ אוֹיֵב". הבנים  שבים לגבולם  מגלות בבל  בזכות  רחל אימנו, בזכות החסד שעשתה עם הסימנים (רש"י ירמיה לא').

ומוסיף עוד הקב"ה ומבטיח לרחל: "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".  בזכותך גם לעתיד לבוא (מלבי"ם שם) בזמן אחרית הימים יזכו לשוב הבנים לגבולם לקראת הגאולה השלימה שנזכה לראות בקרוב. אמן!