15 דברים עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים!

רבי ישמעאל אומר: חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים!  (פרקי דרבי אליעזר פרק ל)

הקטע הבא מפרקי דרבי אליעזר (רבי אליעזר בן-הורקנוס, רבו של רבי עקיבא) מפרט חמישה עשר דברים שעתידים להתרחש בזמן שבני ישמעאל יהיו בארץ ישראל בתקופת אחרית הימים:

א. ימודו הארץ בחבלים – חבלים הם כלי מדידה. מרמז על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל, שהם יטענו לבעלות על כל מטר.

ב. יעשו בית הקברות למרבץ צאן ואשפתות – יהפכו בתי קברות בארץ למרבץ צאן ואשפתות, ובעיקר בהר הזיתים שנקברו בו יהודים עוד מימי בית ראשון ושני. כך זה נראה בתקופת שלטון הירדנים ואף היום.



קישור מהאתר "לדעת"

קישור מאתר "קול חי"

ג. ומדדו בהן ומהן על ראשי ההרים – שברי המצבות של הקברים שבהר הזיתים שמשו למרבה הכאב לשימושים שונים לצורך גדרות ולסלילת דרכים.

ד. וירבה השקר – בני ישמעאל לא מפסיקים לשקר לעולם על מנת להצדיק את מעשיהם ולקדם את עצמם פוליטית.



ה. ויגנז האמת – כל אחד והאמת שלו, והאמת של התורה נעדרת (עדרים עדרים – סנהדרין צז.)

ו. וירחק חק מישראל – מערכת החק יעלימו עין מהפשעים של בני ישמעאל. בעת שנציגים מבני ישמעאל אפילו ישבו בכנסת.

ז. ותרבה עונות בישראל שני תולעת כצמר – עם ישראל יהיה באותה עת במצב של "שני תולעת כצמר" הפוך ממה שצריך להיות ביום הכיפורים. (אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ (ישעיהו, א י"ח)).

ח. ויקמל הנייר והקולמוס – ויוחלפו ע"י התקשורת והמחשבים. ובנקל יוכלו הישמעאלים להעביר את דת המרצחים שלהם לכל מקום בעולם.



ט. ויפסל סלע מלכות – כל ערך המטבעות יושפע ממחיר הנפט של בני ישמעאל.

י. ויבנו הערים החרבות – יבנו את ערי ישראל שהיו חרבות 2000 שנה לאחר הגלות – עבודה ערבית.

יא. ויפנו הדרכים – יסללו הכבישים בארץ.

יב. ויטעו גינות ופרדסים – יעבדו בגינות ובפרדסים.

יג. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש – הוואקף ועבודותיו בהר הבית (ואין פוצה פה!).



יד. ויבנו בית בהיכל –בניית כיפת הסלע מעל אבן השתיה. בדיוק במקום ההיכל, היכן שהיה בעבר קודש הקודשים.



טו. ושני אחים יעמדו עליהם נשיאים בסופן – לא ברור עדיין.

     ובימיהן יעמוד צמח (משיח) בן דוד.

ועוד היה ר’ ישמעאל אומר: שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנאמר "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ. מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה (א) וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה (ב) וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ג)" (ישעיה כ"א, טו), ואין חֲרָבוֹת אלא מלחמות.. ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו, ומשם יבוא לארץ ישראל.. עכ"ל.

יש לציין שנבואה זו נכתבה לפני יותר מאלפיים שנה בזמן שבני ישמעאל לא היו יותר מקומץ נודדי מדברות. ודאי שאף אחד לא העלה על הדעת אז, שהם יהיו דומיננטיים באחרית הימים, ויבנו את כיפת הסלע בדיוק במקום קודש הקודשים, ושהם אלו שיבנו לנו את כל הבתים והכבישים במדינה.

שבעזרת ה' יתקיים בהם גם הסימן האחרון (15), ותושלם זכותם הזמנית על אדמתנו. ונזכה לראות את משיח צדקנו בקרוב!

 

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע...

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ... (כח טו')

קוראים אנו השבת בחיל ורעדה את התוכחות והקללות שכתובות בפרשתינו, מה פשר תוכחות אלו ולאיזו תקופה נכתבו?

הרמב"ן בפירושו לפרשת התוכחה שנכתבה בפרשת בחוקותי כותב: "ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת, הגלות והגאולה ממנו... אבל הברית שבמשנה תורה [כאן בפרשתינו כי תבוא] ירמז לגלותנו זה שנגאל ממנו, לא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה" (רמב"ן, ויקרא כו טז'). כלומר, נבואת התוכחה שנכתבה בספר ויקרא התקיימה בחורבן בית ראשון, ואילו נבואת התוכחה כאן בפרשת כי תבוא, התגשמה בחורבן בית שני ועדיין ממשיכה להתגשם עד לביאת משיח צדקנו בב"א.  נביא את חלקם:

"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ... יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ"

[העם שיחריב את בית המקדש השני ויפזר את עם ישראל בגלות, יהיה עם שלא הכרת עד לאותו יום. ואכן הרומאים היו עם שלא הכירו אבותינו עד לאותה תקופה]



"יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ"

[אכן הגיעו הרומאים מקצה הארץ (העולם נקרא ארץ בתורה) מרחק של אלפי קילומטרים, מה שלא היה מצוי בימים ההם, שעם נלחם בעם שמצוי כה רחוק ממנו]



"כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר"

[סמלם של הרומאים היה הנשר, דגל שנשאו איתם בכל מלחמותם]



"גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ"

[מעולם לפני כן לא שמענו את שפתם של הרומאים]

"גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן"

[תרבות רומאית, של זלזול בזקנים ובחלשים, חוסר בושה ועזות פנים]

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=u7bL0eG4KKM[/embed]

-

"וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ  בָּהֵן"

[עם ישראל בטח בחומותיו שיגנו עליו מפני כל האויבים, עד לאותו רעב שהכניע את העם במצור של האויב]

"וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ"

[נבואה שלא ניתן היה להעלות אותה על הדעת, שתתרחש אצל יהודים רחמנים אך התגשמה כמו כל השאר (ראה יוספוס פלביוס "מלחמות היהודים" עמוד שמה-שמו, על האישה מכפר בית אזובא)]



"וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת"

[היציאה לגלות הייתה ע"י אניות למצרים]

"וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה"

[על פי ההיסטוריונים (שירר, מינטאר, תולדות עמ"י בימי קדם), בשוק של מצריים נמכר עבד יהודי במחיר מנה יומית של סוס!]

בהמשך הנבואות על החורבן, מתאר משה רבינו את היציאה לגלות שאנו נמצאים בעיצומה עד ימים אלו:

"וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ"

[אין מקום ומדינה בעולם שלא הגיעו לשם יהודים במהלך הגלות]

"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ"

[לאחר שחלק מעם ישראל חשב שיכול להיות נחמד בגלות בין הגויים, מהר מאוד הבין הוא את מה שהבטיח משה ש"בַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ לֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ"]

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=VgV_QdK7Zy0[/embed]

-

"וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה"

[(עד לרגע זה) בכל מקום בעולם תמיד ידברו על היהודים, רק מה שקורה אצל היהודים יתפוס את הכותרות ויהפוך לשיחת השבוע]



"וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ"

[עם ישראל מעולם לא עלה מעל כ 17 מליון איש! עם שהתחיל לפני הסינים ויש לו מצוות פרו ורבו היה צריך להיות כיום מיליארדים!!]

לנבואות קשות אלו יש סוף, וניתן לקבל נחמה מהמשך פסוקי הנבואה שמתארות את מה שמתחיל להתרחש מול עינינו בימים אלה:

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [בתקופת הגלות] הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ... וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ [ותחזור בתשובה] כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ [חזרה לארץ ישראל] מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. [גם] אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ [בעז"ה לקראה הגאולה הקרובה]. וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם!"

אלוהי עץ ואבן

וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן... (פרק ד פסוק כח')

התורה מבטיחה כאן, שעם ישראל ישתעבד בגלותו לעובדי אלילים ויעלה להם מיסים, כך שיחשב להם כאילו עבדו בעצמם את אותם אלילים, וכלשונו של רש"י: "לא עבודת אלילים ממש, אלה [שיהיו] מעלים מס. עכ"ל.

אלילים אלה יהיו אלוהים, אשר לא עבדום מעולם, לא הם ולא אבותיהם, והם יהיו אלוהי עץ ואבן. לכשנסקור את ההיסטוריה, נראה, שישנן שתי דתות חדשות יחסית, שנולדו אחרי גלות עם ישראל מארצו, ואשר על כן עם ישראל מעולם לא עבד את עובדיהן ואשר סימלן הוא עץ ואבן, הלא הם הנצרות והאסלם, כידוע, סמלה של הנצרות הוא העץ, שעליו נצלב יש"ו, וסמלה של האסלם, הוא אבן, אותה אבן שבמכה.

[מעניין לראות שהמילים יש"ו ומכה מופיעים באותו עניין בדילוג שווה של 49 אותיות – ראה בטבלה למטה].

הבטחה זו חוזרת גם בספר יחזקאל: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן..." (יחזקאל פרק כ פסוק לב').

התורה בהמשך מזהירה את עם ישראל ואומרת שלא נתפתה אחריהם: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא!" (יג א'-ד')

מעניין לראות שהתורה הזהירה כבר כ-1300 שנה לפני הנצרות מפני נביא שקר [יש"ו] שיגרום לאנשים להאמין בו על ידי אותות ומופתים (כשפים). וכ-1900 שנה לפני האסלאם, מפני אדם [מֻחַמַּד] שחולם חלום על מלאך שמתגלה אליו במערה מבודדת.

[גם כאן המילה יש"ו מופיעה באותו עניין בדילוג שווה של 7 אותיות. ומֻחַמַּד בדילוג שווה של 20 אותיות – ראה בטבלה למטה].

שניהם הצליחו לסחוף אחריהם חלק גדול מאוכלוסיית העולם, אך התורה כבר הזהירה את עם ישראל ואמרה שלא נתפתה אחריהם, ונדע שכל זאת "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"..

הכותל המערבי לא יחרב לעולם!

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר-השירים פרק ב פסוק ט')

מפרשים על כך חז"ל במדרש (שיר-השירים רבה פרשה ב פסוק ט אות ד): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", אחר כותל מערבי של בית-המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם... ולמה? ששכינה במערב.

בפעם הבאה שאנו עומדים לפני הכותל המערבי בירושלים, צריכים אנו לדעת שאנו עדים לאחת הנבואות המדהימות שקיימות. מדרש רבה שנכתב לפני 1600 שנה, כותב שיש לנו הבטחה שעד סוף כל הדורות הכותל המערבי של בית המקדש* יעמוד על תילו. האם מישהו יכול לתת הבטחה כזו חוץ מבורא העולם שיודע את אשר יהיה בכל הדורות?

כ-3000 שנה מזמן חורבן בית המקדש הראשון, הכותל המערבי עומד על תילו למרות שקמו הרבה גויים שנשבעו שלא להשאיר בירושלים אפילו אבן אחת על חברתה. ולמרות שירושלים נבנתה ונחרבה יותר מתשע פעמים. ובנוסף רעידות אדמה חזקות שהיו בירושלים, אחת מהם בשנת ה'תרפ"ח ב-11 ביולי 1927 שבה מסגד אל-אקצה התפרק לחתיכות! אך לכותל המערבי לא אירע מאומה.

הכותל שרד באורח פלא, גם כששליט מסוים חפץ מאד להחריבו, כפי שמסופר במדרש (איכה רבה א, לא): "כשכבש אספסיאנוס את העיר, חילק את ארבעה צדדי העיר להחריבם לארבעה דוכסין, ועלה השער המערבי בגורל לדוכס ששמו פנגר. והרי גזרו מן השמים שלא יחרב לעולם. למה? ששכינה במערב.  הללו החריבו  את שלהם  והוא [פנגר] לא החריב את שלו. שלח אספסיאנוס והביאו. אמר לו: "למה לא החרבת את שלך?". אמר לו: "חייך, לשבחה של מלכות עשיתי, שאילו החרבתיו לא היו יודעין מה החרבת, עכשיו יראו הבריות ויאמרו: ראו כוחו של אספסיאנוס מה החריב!". אמר לו: "יפה עשית, אלא בשביל שעברת על מצוותי – עלה לראש הגג והפל עצמך, אם תחיה - תחיה. ואם תמות – תמות". עלה לראש הגג והפיל עצמו ומת".

מעבר לכך במהלך כל ההיסטוריה הייתה ירושלים תחת שלטונם של הרבה עמים כמו הביזנטיים, הפרסים, המוסלמים התורכים והבריטים. וכולם הצליחו להחריב את כל מה שנקרא בדרכם, מלבד הכותל מערבי של בית המקדש. ולמה? שנשבע לו הקב"ה שהוא לא יחרב לעולם!

זוהי כוחה של נבואה!

 

* אין ספק שכוונת המדרש במילים "כותל מערבי של בית המקדש" מתייחסת לכותל המערבי שלנו, שהוא הכותל של הר הבית - מקום בית המקדש, [ואכן, מצינו בתנ"ך ובדברי חז"ל בכמה מקומות ש"הר הבית" נקרא בשם "בית המקדש"]. שהרי בזמן כתיבת המדרש, כבר היה בית המקדש עצמו חרב, ולא יתכן שהמדרש יכתוב דבר בניגוד למציאות שמול עיניו, אלא כוונתו על הכותל המערבי של הר הבית, שהוא אכן קיים עד ימינו אנו, והדברים ברורים.

 

קיצור התלאות שעברו על ירושלים בכיבושים השונים:

• ג'תת"ל לבריאת העולם (70 למניינם) – טיטוס מחריב את בית-המקדש השני.


• ג'תתצ"ט לבריאת העולם (135 למניינם) – אדריאנוס חורש את ירושלים, ובונה עליה את "איליה קשיטולינה".


• ד'פ"ד לבריאת העולם (324 למניינם) – כיבוש הביזנטיים.


• ד'שע"ד לבריאת העולם (614 למניינם) – כיבוש הפרסים.


• ד'שפ"ח לבריאת העולם (628 למניינם) – כיבוש מחדש של הביזנטיים.


• ד'שצ"ח לבריאת העולם (638 למניינם) כיבוש ירושלים ע"י המוסלמים, הכליף עומר מפנה מקום הר הבית.


• ד'ת"פ לבריאת העולם (720 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י אביסייד מוסלמים.


• ד'תש"ס לבריאת העולם (1000 למניינם) – כיבוש א"י ע"י המוסלמים (פאטמיים).


• ד'תתל"א לבריאת העולם (1071 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י הסלגו'קים.


• ד'תתנ"ח (1098 למניינם) – כיבוש מחדש של ירושלים ע"י המוסלמים (פאטמיים).


• ד'תתנ"ט לבריאת העולם (1099 למניינם) -  כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים.


• ד'תתקמ"ז לבריאת העולם (1187 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י צאלח א-דין.


• ד'תתקפ"ט לבריאת העולם (1229 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י פרידריך ה-2.


• ה'ד' לביראת העולם (1244 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י המונגולים.


• ה'ג"ט לבריאת העולם (1299 למניינם) – כיבוש הארץ בידי גזאן המונגולי.


• ה'רע"ו לבריאת העולם (1516 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י התורכים.


• ה'תרע"ז לבריאת העולם (1917 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י הבריטים.

העיקר שיהיה שלום!

זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה, אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת (במדבר פרק ה פסוקים כט'-ל')

בפרשתנו אנו למדים על מצב שבו בעל מקנא לאשתו מפני שנסתרה עם גבר אחר. והוא חושד בה שעשתה מעשה לא ראוי עם אותו אדם. במקרה זה, חייהם של אותו זוג אינם חיים. השלום בבית הופר, הבעל חושד, האישה שבה ומתנערת מאשמה, אין מי שיפסוק עם מי הצדק, ולא ניתן להחזיר את החיים למסלולם.

התורה נתנה פתרון למצב זה מפאת גודל חשיבותו של שלום הבית. אותו זוג, היה צריך ללכת לבית המקדש אל הכהן הגדול, והכהן היה מנסה לברר את העניין.

אם האישה הנחשדת הייתה מודה ואומרת שחטאה, הייתה היא מגורשת ללא כתובה מבעלה. אך אם הייתה שבה ומכחישה, הכהן היה לוקח כלי, וממלא אותו במים מן הכיור שבמקדש, שם בומעט אפר מהקרקע, ולוקח קלף שבו כתוב את פרשת הסוטה כפי שהיא כתובה בתורה, ונותן לאישה לשתות מן המים. אם אותה אישה באמת חטאה לבעלה, נענשת היא בעונש חמור ("וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ"), ואף הנואף שאתו היא חטאה נענש במקביל באופן דומה. אך במקרה שהאישה לא נטמאה ולא חטאה לבעלה, היא תקבל שכר על כל המהלך, שוודאי גרם לה עוגמת נפש. מקבלת היא הבטחה להיפקד בבנים, אם עדיין לא זכתה לפרי בטן ("וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע"). וכל הבנים שעתידים להיוולד להם מעתה יהיו יפים ומוצלחים. וכל זה בגלל שחשדו בה לחינם.

הקב"ה היה מוכן להתערב במקרה זה של אישה סוטה, ולעשות נס גלוי לעיני כולם, ואף למחות את שמו שנכתב על הקלף, וכל זה למען כך שהשלום ישכון בבית היהודי.

ואכן כך במשך כ-1000 שנה, עד כמעט סוף תקופת בית המקדש השני [עד שרבי יוחנן בן זכאי ביטל את טקס הסוטה, עקב ריבוי המקרים], כל יהודי ידע וראה בעיניו, שהקב"ה עושהניסים גלויים לעם ישראל, וגם הנבואה על מה שיקרה לאישה שנחשדה ע"י בעלה, קיימת ועומדת.

ראיה לאמיתות הנבואה, אנו מוצאים בסיפור של חנה, שהייתה עקרה הרבה שנים, ומאוד חשקה בפרי בטן, ביחוד שפנינה, אשתו השנייה של בעלה, ילדה כבר שבעה ילדים. חנה שהתפללה מעומק ליבה, שנה אחרי שנה, לא זכתה לילדים. ובצר לה, שראתה שעדיין לא נפקדה, אמרה בתפילתה להקב"ה: "אם אני לא יפקד בבן, אני אלך ואסתר מבעלי. ואני אגרום לו לחשוד בי שעשיתי מעשה אסור. בעלי ייקח אותי אל הכהן, כדי לברר את העניין. ובעת שאני אשתה מהמים בעוד שלא בגדתי בבעלי, אני אתברך בפרי בטן, כי כך כתבת בתורתך! הרי לא תעשה את תורתך שקר כביכול..."

ובדבריה גרמה חנה שייוולד לה באותה שנה הבן שמואל, שלימים הפך להיות אחד הנביאים הכי גדולים של עם ישראל.

"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים"

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ... (זכריה פרק ח פסוקים ד'-ה')

הגמרא במסכת מכות (כד:) מספרת: פעם אחת היו עולין [רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע, ורבי עקיבא] לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים! התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק! אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א נא'): "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?

אמר להן [רבי עקיבא]: לכך אני מצחק, כי הרי כתוב (ישעיה ח ב'): "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ". וכי מה ענין [נבואת] אוריה אצל [נבואת] זכריה? [הרי] אוריה [היה נביא בתקופת] המקדש הראשון, וזכריה [היה] במקדש שני.! אלא תלה (התנה) הכתוב  [בתורה, את]   נבואתו   של  זכריה,  בנבואתו

של אוריה. באוריה כתוב (מיכה ג יב'): "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". ובזכריה כתוב (זכריה ח ד'): "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה [על חורבן ירושלים ובית המקדש], הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה [על השיבה לארץ ישראל וירושלים]. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקימת

[בדיוק] בלשון הזה! אמרו לו [רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע]: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו! עכ"ל.

רבי עקיבא רואה את נבואת החורבן של אוריה הנביא מתגשמת, ולמרות הצער שבדבר הוא שואב מכך עידוד. יודע הוא לבטח שכמו שהתקיימה נבואת החורבן של אוריה, עתידה להתגשם גם נבואת השיבה והבניין של זכריה הנביא, נבואה שאנו עדים אליה בימינו!

לאחר גלות ארוכה וקשה זכינו לחזור לירושלים ולראות את נבואת זכריה מתגשמת מול עינינו. "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיה" (זכריה ח ד').

נבואה זאת ועוד רבות מתגשמות כיום לעינינו כחלק מתהליך הגאולה השלימה שבעזרת ה' תגיע בקרוב מאוד, אמן.

הגלות היא לא לתמיד

ואָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. (פרק כו פסוק לד'-לה')

בפרשת בחוקותי, מתארת התורה נבואות של חורבן, שיעבור על עם ישראל, אם לא יעשו את רצונו של הקב"ה. נבואות דומות, אך שונות במהותן מופיעות גם בפרשת כי תבוא. מה מתארות לנו נבואות אלו?

כותב הרמב"ן (פרק כו פסוק טז' ד"ה ודע): שהנבואה על חורבן בית ראשון מופיעה בפרשת בחוקותי. ואילו הנבואה על חורבן בית שני והגלות שאחריה, מופיעה בפרשת כי-תבוא (נביא את הדברים אי"ה).

רואים אנו בפרשתנו איך התורה מזהירה את עם ישראל מראש, בעודם במדבר. מה הולך לקרות בעוד כ-900 שנה. במידה ועם ישראל יזלזל בשמירת התורה והמצוות, התוצאה היא: "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ ניחֹחֲכֶם". ולאחר מכן יציאה לגלות, שתגרום לעם ישראל לחשוב על המעשים שגרמו לו להתפזר מארצו, ולשנות את דרכיו.

אך ידעו אבותינו, שהגלות היא לא לתמיד, הרי יש לנו את נבואתו של ירמיהו: "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו כטי'). ועל פי נבואה זו ידע לבטח עם ישראל שלאחר 70 שנה, תסתיים הגלות. וכך היה! עם ישראל חוזר לארצו לבניין בית המקדש השני, בדיוק לאחר 70 שנה. התגשמות בלתי הגיונית של נבואה, כנגד כל הסיכויים!

מהי הסיבה שגלות בית ראשון הייתה דווקא 70 שנה?  זאת רואים אנו בפרשתנו.

אורך הגלות נקבע על פי מספר שנות השמיטה שעם ישראל לא שמר, בעודו יושב בארץ ישראל. כמו שאומר הפסוק: "אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ". (ויקרא פרק כולה'). עם ישראל לא שמר 70 שמיטות (רש"י כו לה'), ולכן נגזר עליו ש-70 שנה הוא יהיה בגלות מארצו. רואים אנו איזה כוח ודיוק יש לנבואה. ובעיקר כמה הכל תלוי במעשינו, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..."

מת לחיות - ההזדמנות השבועית

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת .. (פרק לה פסוקים א'-ב')

הפרשה שלנו פותחת בציווי על קדושת השבת, אותה קדושת שבת שתמיד הייתה הקשר בין היהודי לבין בורא העולם, לב ליבה של היהדות. השבת היא העדות לכך שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ושבת ביום השביעי וקידש אותו. ארז אותו בעטיפה יפה, ואמר למשה רבינו: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל - לך והודיעם" (שבת י:). מתנה שהיא רק של ישראל! כמו שאנו אומרים בתפילת שחרית: "ולֹא נְתַתּוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים,  כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ". כלומר, אם הגויים רוצים יום מנוחה, הם יבחרו את יום ראשון, שישי או כל יום אחר (נבואה שהתגשמה להפליא, ראה מאחור), אבל יום השבת הוא של עם ישראל. רק לנו יש את הזכות במתנה הנפלאה הזו, שהיא מקור הברכה להכל!

יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם ובלבד שלא יחללו ואף במשהו את קדושת השבת. "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות לא יג') אומר הקב"ה. ברגע שהיהודי שומר את השבת, זה סימן שהוא מחובר לבורא עולם. ואם אינו שומר? מגלה לנו התורה את דינו: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא יד')! וכי אדם שאינו שומר שבת דינו מיתה? מעשים שבכל יום מראים שאיש הישר בעיניו יעשה, ולאף אדם לכאורה אין נזק נראה לעין..

אלה שברור לנו, שהתכלית של העולם היא לאפשר בחירה לאדם. ואם הרשעים במעשיהם היו נענשים מיד על פי מה שכתוב בתורה, כל הבחירה בעולם הייתה מתבטלת, ואפילו גויים היו יושבים בשבת בשילוב ידיים מחשש שיקרה להם נזק. אם כן, למה מתכוונת התורה באומרה: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", אם בפועל אנו רואים שלרשעים לא קורה כלום!?

הקב"ה אומר ע"י הנביא יחזקאל: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, נְאֻם ה'.." (יח לב'). האם שייך להמית את המת? הרי הוא כבר מת! אז איך ה' אומר, כי לא אחפוץ במות המת? אלה ממשיך ואומר הפסוק: "כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה". זאת אומרת, שאדם יכול להפוך את מצבו ממת לחי, ולהפך מחי למת, והכל על פי מעשיו. שהקב"ה אומר על השבת: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", הקב"ה מראה לנו את מצב האדם ברגע שהוא לא שומר את השבת - מוֹת יוּמָת! מוֹת בעולם הזה, ויוּמָת לעולם הבא.

ישנם אנשים שנראים לנו, שמחים רוקדים ושרים וכביכול "מְבַלִּים", ובפועל בורא העולם מחשיב אותם כמתים רוחנית. איך אדם יכול להעביר 120 שנה, ולדעת שזה שמספק לו חמצן, נותן לו כח, ילדים ופרנסה, מחשיב אותו בכל רגע כמת??? איך אדם שנולד כיהודי וקיבל כרטיס כניסה לעולם הבא, יכול להרשות לעצמו לבעוט בזכות הגדולה הזאת, ובמקום זה להכנס לקטגוריה של: "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא יד'). האדם במו ידיו מסלק מעצמו את נשמת היהודי שהייתה בקרבו, כפי שפוסק הרמב"ם (ערובין ב טז'): ש"מחלל שבת, הרי הוא כגוי לכל דבריו" (נכתב גם מס' פעמים ב"שולחן ערוך").

החפץ-חיים נותן משל לדבר, על בעל חנות שנסע לחופשה, וסגר את חנותו למשך כמה ימים. בכל אותו שבוע, אנשים הגיעו וראו שדלת החנות סגורה, וכולם ידעו שזה עניין של כמה ימים עד שבעל החנות יחזור. וילד אחד שאל את אימו: אמא, אולי המוכר כבר לא רוצה למכור בחנות? אולי הוא עזב לתמיד??

ענתה לו אמו בביטחון גמור: בני, ברגע שהשלט מעל החנות עדיין מתנוסס לו, ועדיין מודיע על תכולת החנות, אנו יודעים שהחנות עדיין פעילה, והמוכר ישוב בעוד יום או יומיים. אך ברגע שהמוכר יסיר את השלט שקבוע מעל החנות, בידוע שעזב את חנותו, אינו מתכוון למכור יותר, ואולי מישהו אחר יתפוס את מקומו.. אומר לנו החפץ חיים בכאב, שהשבת היא השלט שמתנוסס מעל ומעיד, אני יהודי! אם אדם מועד בשאר המצוות, הוא כמו אותו מוכר שהלך לכמה שעות או כמה ימים, ואח"כ יחזור למקומו. אך אם אדם אינו שומר את השבת, הרי הוא כמסיר את השלט המעיד על היותו קשור לבורא העולם.

ככל שאדם מקפיד יותר על שמירת השבת עם כל פרטיה ודקדוקיה, כך הוא יותר מרגיש את העונג שבה. וככל שהוא מכבד אותה פחות, הוא "מת" כבר שהיא תצא.. ועל כך אומר הנביא ישעיה (נח נג'): "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי- וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד. וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ (שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול), מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ (חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין) וְדַבֵּר דָּבָר (שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול). [ו]אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'..."

הכוח ליהנות משמירת השבת נמצא בידינו. והכוח בהנאה שנשיג משמירת השבת יכול לחלחל ולגרום לכל הקרובים והרחוקים שרואים אותנו ונמצאים במחיצתנו, להפסיק לנסות "לעשות חיים", כי "טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ". החיים האמיתיים נמצאים במתנה הנפלאה שקיבלנו מבורא העולם, ושבת שמה. (- לך והודיעם!)

 

 

.

להיות מיוחד זה מחייב!

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה! (פרק כד פסוק ג')

עם ישראל מקבלים את משפטי התורה וטעמיהם, ומבינים מהו ההבדל בין יהודי לבין שאר אומות העולם. כפי שכותב הפסוק: "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ח'). משפטי התורה שהם אמות מידה ומוסר שפועלים על פי הכרת נפשו של האדם והפיכתו לאדם טוב יותר על פי חוקי היצרן. שום אומה לא מסוגלת אפילו להבין מה זה לפעול על פי דרכי התורה, כפי שכותב דוד המלך: "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם" (תהילים קמז). הגויים מחויבים בהקמת מערכת משפט על פי 7 מצוות בני נח, אך "מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם"! משפטיהם לא כמשפטינו, ודרכיהם לא כדרכינו!

"בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת". הקב"ה לא רוצה שנהיה כמו כולם, ולכן בחר בנו ונתן לנו מצוות ומעשים טובים, בכדי שנהייה קדושים! כפי שאומר הפסוק: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (כב ל'). קדוש המשמעות שלו זה מובדל. כשאדם אומר לארוסתו בחתונתם: "הרי את מקודשת לי", הוא בעצם אומר לה שמהרגע הזה והלאה, היא שייכת אך ורק אליו ומובדלת מכל העולם לנצח. כך הקב"ה קידש אותנו והבדיל אותנו מכל העולם.

במהלך כל ההיסטוריה, למרות שעם ישראל היה בגלות בין הגויים, תמיד הוא שמר על עצמו וניסה ככל האפשר שלא להדמות לגוי. לכאורה זה נראה מאוד קשה, כי הרי אדם לא אוהב להרגיש שונה מכולם, אלה אוהב להתמזג ולהתערב עם הסובבים אותו. אך התורה ציוותה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יח ל'), על חכמי כל דור ודור, לחוקק גדרים וסייגים בכדי למנוע התבוללות והידמות לגויים, וזאת בכדי שעם ישראל ימשיך להיות יהודי כאבותיו.

להיות שונה, זה לא תמיד היה קל. להיות בגלות במקום שבו קשה לקיים את היהדות בפרהסיה, ובנוסף הגויים שתמיד ניסו להגביל את היהודים, אם זה בהתפתחות כלכלית, ואם זה בחקיקת חוקים נגד לימוד התורה, השחיטה, ברית המילה, או כל סממן יהודי. אך היהודים תמיד זכרו שיש להם שליחות בהיסטוריה. הם לא צריכים  להיות  כמו הגויים  ח"ו,  במיוחד  לאחר שבורא העולם פונה לעם ישראל ואומר להם: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד א'), "בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם" (דברים ז ו'), "לֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם" (ויקרא כ כב'), אתם מיוחדים! אתם לא כמו כולם! ואבותינו שידעו זאת היו מוכנים למסור את נפשם, ובלבד שישארו יהודים טהורים בניו של הקב"ה. בכל לילה בגלות בשעת תיקון חצות, בכו יהודים ואמרו: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהילים קמז'). יש לנו נבואות, שאחרי כל התלאות שעברו עלינו בגלות נגיע לארץ ישראל ושם נחדש ימינו כקדם. נחזור לימי הזוהר של עם ישראל בתפארתו, נוכל לקיים מצוות מבלי להסתתר, נקיים חיים על פי ההלכה, חיים ללא פרעות וגזרות שמד, ונזכה ל"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה". חיים על פי משפטי התורה הקדושה, ועל פי החכמים גדולי הדור...

בינתיים הגענו חזרה לארצנו ב"ה, אך ישנה סכנה חדשה שמרחפת על ראשינו. מקבלי ההחלטות הכניסו בשערי הארץ המוני גויים וגרמו לטשטוש מסוים של זהות המדינה. והתורה כבר הזהירה: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי. כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"! (כג לג'). ועל כן צריכים אנו להיזהר שבעתיים מהגויים שנמצאים גם כיום מסביבנו ולזכור שהקב"ה הבדיל אותנו מכל העמים ע"י התורה והערכים שבה.

עם ישראל אמור להיות מגדלור מוסרי לכל העולם. בזמן שעם ישראל שומר על עצמו ועל הייחודיות שלו למרות כל הגויים שמסביבו, הוא נשאר יהודי ומיוחד. היו שניסו להיטמע ולהתערבב במנהגי הגויים שמסביבם, אלו על פי רוב נעלמו מעל מפת ההיסטוריה בעוד העם היהודי ממשיך ומעביר את המסורת בשלבים האחרונים של מרוץ השליחים הגדול.

צריכים אנו לקרוא את המפה ולהבין, שאם נתעקש על כל סממן יהודי- נשרוד. אם נתחיל לייבא מחו"ל את כל הערכים שלנו, נאבד מרגע לרגע את הזהות שהקב"ה ייחד לנו. השלטון יהיה על פי חוקי הגויים, הילדים ילמדו מתוכניות הטלוויזיה והאינטרנט מהו מוסר, ואיך [לא] לכבד הורים. האלימות תרקיע שחקים על פי מוחו המעוות של הבימאי ההוליוודי, והצניעות תקבע על פי מעצב האופנה המושחת...

התורה אומרת שעל היהודי, "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ!" (דברים י יג'). הפירות על מעשינו הם בעולם הזה, ובעיקר בעולם הבא. צריכים אנו להיצמד לתורה הקדושה ולמשפטיה ולחיות חיים מלאי אושר וסיפוק, לחיות חיים של ערכים וכבוד על פי הוראות היצרן, ולהוות מודל לחיקוי לילדינו ולכל העולם!

אשר יקרה אתכם באחרית הימים

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים! (פרק מט פסוק א')

ואמר ר' שמעון בן לקיש: ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים, ונסתלקה ממנו שכינה (פסחים נו.).

אז אומנם אין אנו יודעים את הזמן המדויק של הגאולה, אך סימנים רבים קיבלנו על מאפייני התקופה שבה עתיד לבוא הגואל והדברים מפורשים בנביאים ובתורה שבעל פה. אחד מהתנאים שחז"ל אומרים שחייב לקרות לפני בוא המשיח זה התהליך שבו עם ישראל חוזר בתשובה. כפי שכותב הרמב"ם: כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר: "וְהָיָה כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל א').

רואים אנו את הדברים מתגשמים לנגד עינינו ואת עם ישראל שב לכור מחצבתו לאחר תקופה קצרה של ניתוק שנוצר בסוף הגלות ובמהלך ההתאקלמות החדשה בארץ ישראל. כפי שאומר הנביא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ. לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי הּ'" (ח יב').

אך למרות גל התשובה הגדול כותבים חז"ל בכמה וכמה מקורות שהתקופה של אחרית הימים לא הולכת להיות קלה כלל וכלל. ההתמודדות תהיה מול צרות על גבי צרות מבית ומחוץ, וגם מי שיחזור בתשובה ויחזיק בַאֱמֶת, יתמודד בפני קשיים עצומים במישור הגשמי ובעיקר ברוחני.

וכך כותב הזוהר הקדוש (כרך ב שמות דף ז:): רבי שמעון זקף את ידיו ובכה, ואמר, אוי למי שיהיה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיהיה באותו הזמן ההוא [באמונה], משום שכאשר יבא הקב"ה לפקוד את האיילה שהיא השכינה. יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל במעשים של כל אחד ואחד... וכמה צרות על צרות יהיו לישראל, אשרי מי שימצא באותו הזמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך! ועל הזמן ההוא כתוב: "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה יג ט') [כפי שהצורף מוציא מהכסף והזהב רק את המובחר, כך הקב"ה יעשה עם הנותרים (ע"ש)] אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל. וכל העמים ומלכיהם יתייעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה... ואחר יתגלה המשיח, ויקבצו עליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות עמו מלחמה וכמה מפריצי ישראל [ערב רב שבתוכם] יתהפכו לחזור אל הגויים ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח... עכ"ל.

כפי שנראה זו לא הולכת להיות תקופה פשוטה, אך לחושך הזה עתיד להיות סוף טוב. הדבר הכי חשוב מבחינתנו הוא להמשיך לחזור בתשובה ולהחזיק חזק בכל הכח כי הסוף הוא ממש קרוב!

גילה סודו אל הנביאים

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אלוקים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים! (עמוס פרק ג' פסוק ז') 

בהפטרת השבוע (וישב) קוראים אנו בנביא עמוס שהיה נביא בימי בית המקדש הראשון.

באחד הפסוקים בהפטרה כתוב: "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אלוקים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים." וכותב על כך המצודת דוד: "פסוק זה מביא ראיה שהכל בא בהשגחה. כי אין ה' עושה דבר, כי אם יגלה סודו בתחילה אל הנביאים." כלומר כל מאורע שקורה בעולם מושגח ע"י הקב"ה, ולראיה ניתן לראות שהוא גילה לנביאים את מה שעתיד להתרחש בעולם.

ישנה  נבואה  שהתנבאו  ישעיהו הנביא  ולאחר מכן גם ירמיהו,  על הבבלים שהחריבו את  בית  המקדש הראשון. הנבואה היא על העיר בבל שהקב"ה עתיד להחריב אותה, ושהיא לא תבנה שוב לנצח! וכך כתוב בפסוקים: "וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹקים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם (ישעיהו יג')." "וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם נְאֻם ה'. הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית נְאֻם ה' הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה, וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם ה' (ירמיהו נא')."

אם כן הנביאים מתנבאים על העיר בבל שהיתה אימפריה בתקופתם, שהיא עתידה להיחרב ולא להיבנות עד עולם, לנצח! האומנם זה מה שקרה? חורבות העיר בבל נמצאות 34 ק"מ דרומית לבגדד ומשתרעות על פני שטח של 8.5 קמ"ר בקירוב. כותב ד"ר פנחס ביברפילד: (Ancient jewish History) "אחרי מלוך כורש, עוד הוסיפה בבל להיות עיר חשובה, אחת הבירות של האימפריה הפרסית, אבל לאט לאט חרבה העיר ללא תקנה. אלכסנדר הגדול חלם להפכה למרכז האמפריה העולמית שלו, אך מותו  הפתאומי מנע את מימוש הרעיון. לבסוף נעלמה בבל מבמת ההיסטוריה, היא הייתה לתל חרבות עד זמננו אנו, וחורבותיה משמשות עדות אילמת ומתמדת לאמת הנבואה העברית". או בלשון האינצקלופדיה המקראית (ערך בבל): "בבל – עיר זו שהייתה במשך האלף השני והאלף הראשון לפני הספירה בירתן של אימפריות שונות, לא נשאר ממנה היום אלא שדה חורבות נרחב על שפת נהר פרת ממזרחו".

יודעים אנו שאף סדאם חוסיין [ימ"ש] הציב ציור עצום של עצמו ושל נבוכדנצאר בכניסה להריסות העיר. הוא גם בנה מחדש חלק מהשרידים לחרדתם של הארכאולוגים, והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצאר. כתובת מצויה הכתובה על חלק מההריסות אומרת, "דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצאר, לתפארת עיראק". אך גם שליט זה מת כידוע לפני שהצליח להקים מחדש את החורבות.

נבואה מדהימה! מדוע על הנביאים ל"הסתכן" בנבואה ארוכת טווח עד קצה ההיסטוריה"? אלה שיודעים אנו שה"סיכון" כביכול לא קיים בכלל. מפני ש "לֹא יַעֲשֶׂה ה' אלוקים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים". דברי הנביאים הם דבריו של הקב"ה, שנתן לנו על ידם את אשר עתיד להתרחש מאז ועד אחרית הימים.

 

[caption id="attachment_2734" align="alignright" width="434"] חורבות העיר בבל כיום[/caption]

 

 

 

 

 

 

 

הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ ?

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם,

הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי ??

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים,

כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ ??  (פרק ד פסוקים לב'-לד')

משה רבינו מתחייב שגם אם יבוא אדם בדורנו בשנת 5774 לבריאת העולם, וירצה הוכחה לכך שבורא העולם התגלה לבני אדם ונתן להם תורה, תהיה לו דרך ברורה לדעת זאת.

אומר משה רבינו: תברר על כל ההיסטוריה, מהימים הראשונים של העולם ועד לנקודה בהיסטוריה שבה אתה נמצא, האם נשמע על עוד מאורע כמו מעמד הר סיני? האם עוד עם, אי פעם טען שהוא שמע את אלוקים מדבר אליו מתוך האש כמו שאתה שמעת? האם עוד עם בהיסטוריה טוען שנעשו להם ניסים גדולים כמו שנעשו לעם ישראל במצרים?

לא יקום ולא יהיה!

משה רבינו מתחייב עוד לפני הקמת כל הדתות הגדולות [נצרות (2.3 מיליארד), אסלם (1.8 מיליארד), ובודהיזם (500 מיליון)], שאף עם במשך כל ההיסטוריה, לא יטען שנגלה אליו אלוקים ועשה לו ניסים.

ואכן רואים אנו שכל הדתות שהעולם נוהר אחריהן הם דתות שנבנות על איש אחד בלבד. איש אחד שטוען [או אנשים בדורות אחריו שטוענים] שהאלוקים נגלה אליו. לא מעמד מול עם שלם, ואפילו לא עדות של שני בני אדם. החל מאותו יש"ו של הנצרות, שבחייו אפילו לא חלם על המעמד לו זכה לאחר מותו. ועד מוחמד שטען להתגלות של המלאך ג'יבריל [גבריאל] במערה מסתורית ללא שום עדים כמובן. וכלה ב"סידהארתה" שטען שגילה דרך להתמודד עם הסבל בעולם, ולימים "זכה" להיות כפסל עבודה זרה. לאף אחד מהם לא היה עדים!

הדבר הכי מתבקש בכדי להתחיל דת שימשכו אחריה הרבה אנשים היא להביא כמה שיותר עדים שיכולים להעיד על קשר כל שהוא לאלוקים. אך כמובן שאם זה לא אמת, זה לא אפשרי!  לא ניתן  לתאם גרסאות בין  כמה אנשים לאורך זמן, כי ברגע שישאלו שאלות כל אחד יספר משהו אחר. כל שכן שלא ניתן להמציא סיפור על ידי עם שלם שמונה מיליוני בני אדם.

אז איך מושכים אנשים?

הנצרות ביטלה את כל המצוות המעשיות, ואין מחויבות לשום דבר. האסלם מתחילתו ועד היום אוסף את מאמיניו בכוח הזרוע. והבודהיזם אכן תגרום לך להרגיש טוב, ולקוות שיום אחד אולי תגיע לאיזו נירוואנה (הארה). שום מחויבות! אף אחד לא שואל, ולכן לא צריך עדים.

רק היהדות טוענת להתגלות של בורא העולם לכל העם, לניסים גדולים שכל העם ראה אותם במו עיניו, ומצווה הוא להעביר את מה שראה מדור לדור.

התורה עוברת במשך 3326 שנה ללא שום שינוי! לא אמונה במעשיות ללא עדים! אלה ידיעה ברורה ומדויקת שעוברת מאב לבן עד ימינו.

עלייתה ונפילתה של גרמניה.

אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה ! (תהילים פרק קמ פסוק ט')

דוד המלך כותב פסוק זה בתהלים לפני 2900 שנה. והגמרא (מגילה דף ו'), כ 900 שנה לאחר מכן מסבירה על מה דוד המלך מדבר: אמר רבי יצחק מאי דכתיב: "אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה"? אמר יעקב לפני הקב"ה, ריבונו של עולם אל תתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק- זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.





במסכת מגילה מבאר לנו רבי יצחק שהפסוק בתהלים הוא למעשה תפלתו של יעקב אבינו ע"ה המבקש מבורא עולם שלא יתן לעשיו הרשע לממש את זממו ולכבוש את העולם [באמצעות ממלכת גרממיא שהיא עמלק מזרעו של אדום שהוא עשיו] ומי היא אותה גרממיא של אדום?

ממשיכה  הגמרא  ואומרת: אמר  רבי חמא  בר  חנינא: "תלת מאה קטירי  תגא איכא בגרממיא של אדום". בתרגום לעברית אומרת לנו הגמרא, ש-300 נסיכויות יש בגרממיא של אדום.



 

האומנם? מה זה בכלל נסיכויות?! אם נפתח את האנציקלופדיה העברית בערך גרמניה (עמוד 432), נקבל את התיאור הבא:

"להתפוררות הפוליטית של גרמניה היו תוצאות מרחיקות לכת, 300 הנסיכויות והערים החופשיות שמרו בקנאות על עצמאותן הכלכלית והכבידו על המסחר ע"י הטלת מכסים כבדים. גרמניה יצאה כמעט לחלוטין מהמסחר העולמי, ואף לא לקחה חלק בהתפתחות הקולוניאלית שבוצעה ביד שאר העמים הגדולים באירופה במאות ה- 17-18".

 



 

הגאון מוילנה כבר לפני כ-250 שנה, כתב שבמקום "גרממיא" יש לגרוס "גרמניא", וכן כותב היעב"ץ (רבי יעקב עמדין) לפני כ-250 שנה, "גרממיא רצונו לומר גרמניא [ש]היא אשכנז שלנו". הגמרא בשם רבי יצחק ובשם רבי חמא בר חנינא מדברת על גרממיא המורכבת  בדיוק מ- 300 נסיכויות, המון זמן לפני שגרמניה הייתה בתכנון. וזהו שהביא דוד המלך את תפילת יעקב שהקב"ה לא יתן לעשיו לבצע את זממו, וימנע ממנו לצאת  ולהחריב את העולם  כולו. ומי יודע מה היה יכול  להיות חלילה  גורל העולם אלמלא אותה תפילה של  יעקב אבינו.

 

כיצד ידעה הגמרא מה יתרחש בעתיד עם מדינה שלא היתה קיימת בזמנם? הפוך בה והפוך בה וכולה בה! 

העולם מכין את עצמו לביאת המשיח

לאחר פטירת 24,000 אלף התלמידים, עמד רבי עקיבא ושנה את התורה לחמשת תלמידיו הנותרים, וביניהם רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. רואים אנו את המעט שאנו מבינים מספר הזוהר שחיבר, ומסוגלים אנו להבין את גודל ההפסד בפטירת כל תלמידיו הרבים של רבי עקיבא.

כותב רבי שמעון בר יוחאי:

וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה. כְּבַר נָשׁ דְּמִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה מֵכִי עָרַב שִׁמְשָׁא לְאֲעָלָא בְּשַׁבַּתָּא ...(זוהר פרשת וירא קלב)

תרגום: בשנת שש מאות שנה לאלף הששי (הת"ר – 5600) יפתחו שערי החכמה למעלה, ומעינות החכמה למטה. ויתכונן העולם להיכנס לאלף השביעי כבן אדם שמתכונן להיכנס לשבת.
הזוהר הקדוש אומר, שבשנת הת"ר שהיא שנת 5600 לבריאת העולם (לפני כ180 שנה), יפתחו מעיינות החכמה למטה, והעולם יתכונן להיכנס לאלף השביעי. (שהוא כנגד השבת. כל יום בבריאה כנגד 1000 שנה) כמו שאדם מתכונן לקבל את השבת, ודואג שהכל יהיה מוכן ומסודר, כך העולם יכין את עצמו לקבלת הגאולה. ועינינו רואות שלפני 180 שנה חל שינוי בעולם (המהפכה התעשייתית). אם עד אז כל ההמצאות והגילויים בעולם, היו לא כ"כ משמעותיים ובקצב נורמאלי, מתקופה זו ואילך, זה עלה בכמה וכמה דרגות. רכבות, ספינות, לוויינים, חלליות, מטוסים, תקשורת מכל העולם בזמן אמת. ואין סוף לידע ולהתחדשות. כל אדם שכיום מפתח מוצר, יודע שהוא זמני. כי תוך זמן קצר יוציאו משהו הרבה יותר משוכלל ומתוחכם. מהיכן כל פרץ הידע האין סופי הזה, שלא היה קיים בעבר?

מסביר הזוהר, שהעולם צריך להכין את עצמו לימות משיח, ולכן הקב"ה פתח שערי חוכמה למעלה, ובעקבות כך מתגברים מעיינות החוכמה למטה. כשאבותינו קראו את הפסוק בנביא: "וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה, אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ". פסוק שמבשר את החזרה לארץ ישראל, הם שאלו הרבה שאלות. איך יתכן שעיור, נכה, ואשה שבזמן בהריון, שלא יוצאים למסעות, יצאו למסע "יַחְדָּו" לארץ ישראל. ועוד מעל "נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ"?! איך זה יתכן? אך לאחר המצאת המטוסים, הכל מובן. כולם מגיעים "יַחְדָּו" לארץ ישראל "בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ". אבותינו שקראו את הפסוק: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' ", לא הבינו איך זה יתכן שכל העולם יראה את קידוש ה' ברגע בוא המשיח. אך לנו זה מובן! לא לשווא המציאו את הלוויינים התקשורת  ומסכי  הטלוויזיה.

הכל קיים בכדי לקיים את דברי התורה, ולהכין את העולם לביאת המשיח במהרה בימינו אמן!