הערך הכספי של לימוד התורה

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד- שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ! (תהילים קכב)

אמר רבי יהושע בן לוי: מהו שכתוב (מכות י.): "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ"?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים, מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי. עכ"ל

דוד המלך היה חפץ בכל מאודו לבנות את בית המקדש, אך לא קיבל לכך אישור מה' מפני שהיו בתקופת מלכותו הרבה מלחמות על גבולות הארץ ודוד המלך לקח בהם חלק פעיל. ולכן בישר לו נתן הנביא שרשאי הוא רק להתחיל ביסודות של המקום, ואילו בית המקדש עצמו יוכל להיבנות רק על ידי שלמה בנו.

העם ששמע את הבשורה, אהב מאוד את המלך דוד אך גם ציפה וייחל לביניין בית המקדש. ולפעמים היו נאנחים ואומרים: "אחח, מתי כבר נוכל לבנות את בית המקדש, ונעלה לרגל כפי שכתוב בתורה.."

דוד המלך שהיה שומע מהעם את האנחות הללו, היה שמח. למרות שיש פה גם קצת איזה רמז לכך שהעם ממתינים לסיום מלכותו.. דוד לא הקפיד על דבריהם של העם, ולהפך.. ברוב ענוותנותו פנה אל ה' בבקשה לקצר את מלכותו (וימי חייו) בכדי לאפשר לבית המקדש להיבנות..

בתגובה לבקשתו של דוד - "אמר לו הקב"ה: "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" (תהילים פד), טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!" (מכות י.)

כלומר, הקב"ה מעדיף יום אחד שדוד המלך עוסק בתורה יותר מהעולות שעתיד שלמה להקריב על גבי המזבח בבית המקדש.

ואם אפשר לאמוד את זה בכסף...:

מתארת לנו התורה (מלכים א, ח) את יום חנוכת המקדש, ואת כמות הקורבנות שהקריבו שם:

כמות עצומה של קורבנות :

כמה כסף "נשפך" ביום הראשון של חנוכת בית המקדש?

מתוך "ארגון מגדלי הבקר בישראל" המחיר הממוצע של בקר (פרה למשל) הוא: 10,000 ש"ח , והמחיר הממוצע של צאן (כבש) הוא 2,500 ש"ח. ואם נכפיל את הסכום במספר הקורבנות שהוקרבו באותו היום:

זה מצטבר לסכום עצום של:

יותר מחצי מליארד שקל! הקריבו באותו יום על גבי המזבח.

ולמרות כל הזהב והכסף שעלה למרומים לריח ניחוח לה', אומר הקב"ה לדוד המלך: "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" (תהילים פד), טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!".

כך הקב"ה המחיש לדוד המלך, את הערך של לימוד התורה.

וכך הוא המסר שדוד המלך מעביר לנו ש- "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף!. (תהילים קיט ט)

"הדור קשה" זה לא תירוץ!

"פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן!" (תהילים קב יח'-יט')

הרב ישראל יעקב לוגאסי שליט"א - "ברומו של עולם"

יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן מַה מְבַשֵּׂר כָּאן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן דַּוְקָא, הֲרֵי לִכְאוֹרָה אֵין בְּכָאן שׁוּם חִדּוּשׁ מֵהַמְקֻבָּל לָנוּ מֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, שֶׁאָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹנֶה לִתְפִלָּתָם שֶׁל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ בּוֹזֶה אֶת תְּפִלָּתָם, וּמָה הַמְיֻחָד אִם כֵּן שֶׁיֵּשׁ בְּפָסוּק זֶה מֶסֶר מְיֻחָד לְדוֹר אַחֲרוֹן וְלֹא לְקוֹדְמָיו? בָּרוּר שֶׁהַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא אַחַת: יָדֹעַ יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁפְלוּת וִירִידַת הַדּוֹר הַמְסַיֵּם אֶת הַגָּלוּת, וּכְפִי שֶׁמְּסֻמָּן הוּא בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (סנהדרין צח:): "דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא חֻצְפָּא יַסְגֵּי, בֵּן קָם בְּאָבִיו וְכוּ' יִרְאֵי ה' יִמָּאֲסוּ" וְעוֹד..

אִם כֵּן, מֵאַחַר וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו יִתְבָּרַך, הַנִּסְיוֹנוֹת הַתַּקִּיפִים שֶׁיִּפְקְדוּ אֶת הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, וְכַמּוּבָא בָּ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים יִנָּתֵן הוּרְמְנָא (רְשׁוּת) לְכֹחַ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה לְשַׁחְרֵר אֶת כֹּחוֹתָיו לְמִלְחֶמֶת קִיּוּמוֹ בַּמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמַה שֶּׁלֹּא נִתַּן לְכֹחוֹת רֶשַׁע אֵלּוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתּוֹלֵל מִקֹּדֶם יִנָּתֵן לָהֶם רְשׁוּת בְּסוֹף הַיָּמִים לְהִצְטַיֵּד עִם מֵיטַב כֹּחוֹתֵיהֶם לִרְדֹּף וּלְהַקִּיף כָּל יְרֵא ה' וְאֶת כָּל הַמִּתְקָרֵב לַה' וּלְתוֹרָתוֹ וּלְהַגְבִּיר עָלָיו נִסְיוֹנוֹת מִכָּל צַד, פִּתּוּיִים וְגֵרוּיִים שֶׁמַּמָּשׁ צָרִיךְ נֵס לַעֲמֹד כְּנֶגְדָם, לְכָל נְשָׁמָה אִיש אוֹ אִשָּׁה שֶׁרַק יִרְצוּ לְהִתְחַזֵּק  וּלְהִתְקַדֵּם  בִּקְדֻשָּׁה   תֵּכֶף  יֵצְאוּ  לְעֻמָּתָם כֹּחוֹת הָרָע בִּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת.

וְאִם דִּבַּרְנוּ בְּאָדָם שֶׁהָיָה מֵאָז וּמִתָּמִיד הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' וּבְכָל זֹאת יִתְעָרְמוּ עָלָיו נִסְיוֹנוֹת לְהַשְׁבִּיתוֹ מִדַּרְכּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מִי שֶׁהָיָה נָתוּן עַד עַתָּה בְּרֶשֶת הַטֻּמְאָה וְהֶעֱבִיר אֶת חַיָּיו בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּבְאִסּוּרֵי עֲרָיוֹת וְהֶחְלִיט יוֹם מִן הַיָּמִים עַל יְדֵי רוּחַ טָהֳרָה שֶׁעָבְרָה עָלָיו לִבְגֹּד בְּכֹחוֹת הַטֻּמְאָה וְלַעֲבֹר לְכֹחוֹת הַקְּדֻשָה. כַּמָּה קְשָׁיִים יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר אֶחָד כָּזֶה, הֲלֹא יִרְדְּפוּ אוֹתוֹ כֹּחוֹת הָרָע וְהָרֶשַׁע עַד חָרְמָה, שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁו הָיָה נוֹתֵן לָהֶם חַיּוּת, וְהָיוּ הֵמָּה מְקַבְּלִים חַיּוּתָם וְקִיּוּם מִמֶּנּוּ, וּבָא עַתָּה לְהַשְׁבִּית מֵהֶם הַיְנִיקָה שֶׁיָּנְקוּ דַרְכּוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם כָּל חַיּוּתָם בְּכָךְ שֶׁיוֹנְקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶּרֶךְ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשׁוֹת הַשְּׁבוּיוֹת תַּחַת יָדָם.

וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרִי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹש, שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לְהַחֲיוֹת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְגַם אֶת אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַיְרוּדוֹת וּשְׁקוּעוֹת בְּעִמְקֵי הַסִּטְרָא אַחְרָא, וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹלַחַת לָהֶם מָזוֹן לְהַחְיוֹתָם יוֹנְקִים כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחְרָא מֵאוֹתָהּ סְעוּדָה וְנִזּוֹנִים מִמֶּנָּה וּמִשָּׁם חַיּוּתָם. וְעַתָּה שֶׁאוֹתָהּ נְשָׁמָה מַחְלִיטָה לַעֲלוֹת מֵהֶם וְלִבְרֹחַ לְכֹחוֹת הַקְּדֻשָּׁה הֲרֵי שֶׁנִּפְסֶקֶת מְנַת מְזוֹנָם שֶׁהָיוּ זוֹכִים לָהּ בַּעֲבוּר אוֹתָהּ נְשָׁמָה וְלָכֵן יִרְדְּפוּהָ לְהַחְטִיאָהּ.  וְזוֹ  הַסִּבָּה  לַסֵּבֶל  הַנּוֹרָא  שֶׁסּוֹבְלִים אוֹתָם הַמִּתְקָרְבִים לַתְּשׁוּבָה...

וְכָאן שְׁלוּחָה לָנוּ בְּשׂוֹרָה מְיֻחֶדֶת לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן - "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר", וּבְשׂוֹרָה זוֹ תֵּיטִיב לִהְיוֹת מוּבֶנֶת לָנוּ עַל פִּי פֵּרוּשׁ הָאֲרִ"י - עַרְעָר, אוֹתִיּוֹת - רַע רַע, לוֹמַר לָנוּ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים שִׁפְלוּת וִירִידַת הַדוֹר הָאַחֲרוֹן וְעַד כַּמָּה יִהְיוּ מַכְשֵׁלוֹתָיו - עַד כְּדֵי בְּחִינַת - רַע רַע. עִם כָּל זֶה לֹא יִבְזֶה ה' תְּפִלָּתָם אֶלָּא יִפְנֶה אֵלֶיהָ. וְאַף אִם יִזְעַק אֵלָיו הָאָדָם מִתּוֹךְ הָרָע וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה שֶׁמָּעַד אֵלֶיהָ, וּמִמֶּנָּה - יִצְעַק לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַצִּילוֹ לְהַבָּא - לֹא בָּזָה הָאֱלֹקִים אֶת תְּפִלָּתוֹ!

נִתְבַּשַּׂרְנוּ, הֲגַם שֶׁנִּפֹּל לְשִׁפְלוּת גְּדוֹלָה וְלִירִידוֹת עִם כָּל זֶה תְּהֵא לָנוּ הַזְּכוּת עֲדַיִן לִפְנוֹת בִּתְפִלָּה לַה' לְהַצִּילֵנוּ, וּמֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁיִּפְנֶה הָאֱלֹקִים לִתְפִלָּתֵנוּ וְלֹא יִמְאֲסֵנוּ, "תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן", דּוֹר אַחֲרוֹן שֶמְּעִידוֹתָיו יִהְיוּ רַבִּים וַעֲמֻקִּים נִכְתַּב לוֹ לֵאמֹר: "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם", וְזֹאת בְּהִתְחַשֵּׁב בְּרִבּוּי הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמַּשְׁבְּרִים וּבְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם הַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁיֻּשְׁפַּע בָּהֶם דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמּוֹסִיפִים עַל דִּכְדּוּךְ הַנֶּפֶשׁ, וְלָכֵן הַבְטָחָה מְיֻחֶדֶת לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּפְנֶה מֵעֹמֶק לִבּוֹ לַה' - יִפְנֶה ה' לִתְפִלָּתוֹ בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא נִמְצָא. שנזכה לביאת משיח צדקנו ב"ב אמן!

 

להישאר יהודים כאבותינו

וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם! (פרק א פסוק ו'-ז')

ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא. (מתוך ההגדה של פסח) שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר (בראשית טו יג'-יד'): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע. כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי. וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"

את מניין ה-400 השנה שהיו צריכים עם ישראל להיות בעבדות במצרים, החל לספור לנו הקב"ה ברחמיו החל מהולדת יצחק. יצחק אבינו הוליד את יעקב בגיל 60 (בראשית כה כו'), ויעקב אבינו יורד למצרים בגיל 130 שנה (בראשית מז ט'). וכך יוצא שעם ישראל היה במצרים רק 210 שנה, שמתוכם לא היה שעבוד כל עוד השבטים היו בחיים. לוי האריך ימים יותר מכל השבטים ונפטר בגיל 137 שנה. ומשמת לוי ועד יציאת מצרים נותרו 117 שנה שהם השנים של השעבוד. קושי השעבוד החל מרגע שנולדה מרים [שנקראה על שם המרירות שהחלה בשעבוד], 86 שנה לפני יציאת מצרים.

86 שנה בלבד במקום 400 זו הנחה רצינית, אך אם כבר קיבלנו הנחה מדוע לא בוטל השעבוד לגמרי והיינו פשוט נשארים בגלות במצרים עד סוף ה-400 שנה?

עונה על כך המדרש (ילקוט שמעוני שמות א): כשנתיישבו ישראל בארץ גושן, היו עמלים בתורה בבתי המדרשות שתיקן להם יעקב אבינו ובניו, והיו מְצֶרים ומצטערים על כך שנמצאים הם בגלות מארץ אבותיהם, ובזה שהיו באותו צער, נפטרו [בזכות זה] מאותו השעבוד הקשה. וכיון שמת יוסף, ומתו השבטים וכל אותו דור, התחילו מחסרים הם מתלמודם, ובטלו מן אותו צער שהיה להם בשל כך שעזבו את ארץ אבותיהם, והסיחו דעתם מן הישועה, ואמרו: הבה נהיה כמצרים. וכולם הפרו ברית מילה, חוץ משבט לוי. והחלו להתפזר בכל ארץ מצרים עד ש: "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". אמר רבי יוחנן: שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קירקסיאות (מקומות הבילוי במצרים) מהם. עכ"ל.

במילים אחרות, עם ישראל החל לצאת מהעיירות הקטנות שבארץ גושן, עזב את ספסלי בית המדרש ונהר לעבר מופעי הספורט והבידור שבערים הגדולות שבמצרים. זנחו את תלמודם לטובת לימודי השכלה ועבודת אלילים ורצו להשתלב באומה המצרית בכל תחום, וכמעט שאיבדו את זהותם כבני ישראל. אך בשלב כלשהו הקב"ה עוצר את החגיגה ואומר: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם, הָיוֹ לֹא תִהְיֶה! אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן" (יחזקאל כ לב').. יהודי לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו!

ליהודים יש תפקיד מאוד חשוב בהיסטוריה וברגע שאנו מתחילים לאבד אותו, הקב"ה ברוך הוא פונה אל הגויים ו"מתכנת" אותם למצב החדש. כפי שכותב דוד המלך בתהילים (קה כה'): "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו". הקב"ה הופך את הלב של הגויים לשנוא את עם ישראל, וכל זאת בכדי שנבין שאנו לא כמוהם, ואין לנו צורך להידמות להם. כפי שאמר האדמו"ר מקוצק: אם היהודי לא עושה לעצמו קידוש, כלומר לא מקדש את עצמו, הגוי עושה לו הבדלה. אבל אם היהודי עושה לעצמו הבדלה, הגוי מקדש אותו.

אם היינו עוצרים כמה יהודים באותה תקופה של אז בארץ מצריים, בתחילת תקופת השעבוד והיינו שואלים אותם: תגידו, מדוע השתנה היחס של בני המקום כלפינו? מדוע החלה השנאה הגדולה הזאת מצד המצרים? הדעות יהיו חלוקות ולא נקבל תשובה אחת.

יהיו כאלה שיאמרו שאכן, בגלל שהתחלנו להתקרב אל הגויים ולנהוג כמוהם, הפך ה' את ליבם בכדי להחזיר אותנו למוטב. וכל מה שצריך בשביל לתקן זה לחזור בתשובה אל ה'.

ומהצד השני יהיו כאלו שבטוחים שהשנאה היא בגלל שלא היינו מספיק דומים לעם המצרי, והשוני הוא זה שגרם להם לשנאה הגדולה. מה צריך לעשות? צריכים אנו יותר להידמות להם ולא להראות שונים. נוריד את הזקן, נחליף את השמות ואת הבגדים. נראה להם שאנו מתמצאים יותר בתרבות שלהם ואז הם ודאי יאהבו אותנו..!?

ההיסטוריה של עם ישראל הוכיחה שאותם אלו שחשבו להידמות לגויים שמסביבם, התבוללו ונעלמו ממפת ההיסטוריה היהודית ואינם כבר חלק מעם ישראל.

התורה מלמדת אותנו שלפני היציאה ממצרים, כל אלה שלא שמרו על שמם לבושם ומנהגיהם מבני ישראל [80%!] וניסו להידמות למצרים לא זכו לצאת ממצרים (תנחומא בשלח א). וזאת משום שלא השכילו להבין שהתכלית של עם ישראל היא לקבל את התורה, להגיע לארץ ישראל, ולזכות לחיי עולם הבא, שאלו דברים שנקנים ביסורים.

מה שהיה נכון לעבר, נכון מאוד גם היום. אומרים אנו בתפילה: "הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית" (קדושת מוסף של שבת). הגאולה באחרית [הימים], תהיה כמו הראשית [במצרים]. כמו שיוצאי מצרים היו דווקא אלו ששמרו על שמם לבושם ומנהגיהם, כך גם בימינו חובה לדאוג שאנו לא נסחפים אחרי תרבות הניכר שקיימת ממש לידינו. לא להתבלבל ולחשוב שמותר לנו לאבד את זהותנו תחת מסווה של קידמה, כי להישאר יהודי כאבותינו זה התנאי ליציאה ממצרים.

 

 

עלייתה ונפילתה של גרמניה.

אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה ! (תהילים פרק קמ פסוק ט')

דוד המלך כותב פסוק זה בתהלים לפני 2900 שנה. והגמרא (מגילה דף ו'), כ 900 שנה לאחר מכן מסבירה על מה דוד המלך מדבר: אמר רבי יצחק מאי דכתיב: "אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה"? אמר יעקב לפני הקב"ה, ריבונו של עולם אל תתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק- זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.





במסכת מגילה מבאר לנו רבי יצחק שהפסוק בתהלים הוא למעשה תפלתו של יעקב אבינו ע"ה המבקש מבורא עולם שלא יתן לעשיו הרשע לממש את זממו ולכבוש את העולם [באמצעות ממלכת גרממיא שהיא עמלק מזרעו של אדום שהוא עשיו] ומי היא אותה גרממיא של אדום?

ממשיכה  הגמרא  ואומרת: אמר  רבי חמא  בר  חנינא: "תלת מאה קטירי  תגא איכא בגרממיא של אדום". בתרגום לעברית אומרת לנו הגמרא, ש-300 נסיכויות יש בגרממיא של אדום.



 

האומנם? מה זה בכלל נסיכויות?! אם נפתח את האנציקלופדיה העברית בערך גרמניה (עמוד 432), נקבל את התיאור הבא:

"להתפוררות הפוליטית של גרמניה היו תוצאות מרחיקות לכת, 300 הנסיכויות והערים החופשיות שמרו בקנאות על עצמאותן הכלכלית והכבידו על המסחר ע"י הטלת מכסים כבדים. גרמניה יצאה כמעט לחלוטין מהמסחר העולמי, ואף לא לקחה חלק בהתפתחות הקולוניאלית שבוצעה ביד שאר העמים הגדולים באירופה במאות ה- 17-18".

 



 

הגאון מוילנה כבר לפני כ-250 שנה, כתב שבמקום "גרממיא" יש לגרוס "גרמניא", וכן כותב היעב"ץ (רבי יעקב עמדין) לפני כ-250 שנה, "גרממיא רצונו לומר גרמניא [ש]היא אשכנז שלנו". הגמרא בשם רבי יצחק ובשם רבי חמא בר חנינא מדברת על גרממיא המורכבת  בדיוק מ- 300 נסיכויות, המון זמן לפני שגרמניה הייתה בתכנון. וזהו שהביא דוד המלך את תפילת יעקב שהקב"ה לא יתן לעשיו לבצע את זממו, וימנע ממנו לצאת  ולהחריב את העולם  כולו. ומי יודע מה היה יכול  להיות חלילה  גורל העולם אלמלא אותה תפילה של  יעקב אבינו.

 

כיצד ידעה הגמרא מה יתרחש בעתיד עם מדינה שלא היתה קיימת בזמנם? הפוך בה והפוך בה וכולה בה!