והוא יהיה פרא אדם!

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל! וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן... (פרק טז יא')

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). ועוד בטרם  נולד ה"שורש פורה ראש ולענה" הזה שממנו יצאו מחבלים מתאבדים ושאר מזיקים שיצרו לעם ישראל, מגדיר אותו המלאך: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ!" ותרגם על כך האונקלוס: "הוּא יְהֵא צְרִיךְ לְכֹלָא, וְאַף כָּל בְנֵי אֲנָשָׁא יְהוֹן צְרִיכִין לֵהּ". תרגום: הוא יהיה צריך לכולם, וידי כל בני אדם יהיו זקוקים לו.

הישמעאלי לא יוכל לעשות מאומה בלי עזרה מהעולם, זו תמונת מצב מדויקת של עמי ערב בימינו. למרות גודלם ועושרם אין להם מאומה משלהם, לא מצרכי מזון ותרופות ולא ידע מדעי, לא מכוניות, לא מטוסים וכלי נשק, הכל עליהם ליבא מבחוץ. אך מצד שני "ידא דבני נשא צריכים ליה", ידי כל העולם זקוקים לו. היום כל מערכת התחבורה המקשרת בין מקום למקום נשענת על הנפט הערבי, כל העולם זקוקים לנפט הערבי.

בני ישמעאל הם אלו שנבחרו להיות האויב המסכם את הגלויות של עם ישראל, כפי שמביא רבי חיים ויטאל (עץ הדעת טוב) על דברי הפסוק: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם. אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.." (תהילים קכד), וכותב שם: "אבל יש עוד גלות חמישי אחרון לכולם, וקשה מכולם, והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם..."

מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה: א."וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא'). ב."וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט'). ג."וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד'). ד."וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל".

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה פיגועים ודקירות לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן. אני הוא הנכבש, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל [ישמעאל] קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל.

הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על נאומים וכל מיני פתרונות של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז') וכדומה, זה רק מרדים אותנו! ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה בכל הגויים שהצרנו לנו בכל הדורות בכלל, ובבני ישמעאל בפרט. ונזכה להמשך נבואת דוד המלך ע"ה: "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם! נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ. עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

שנזכה לגאולה השלימה בקרוב מאוד! 

ע"פ הספר גלות ישמעאל | הרב נויגרשל

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=006xU4Rmvbo[/embed]

ליצר הטוב אין חלונות ראווה

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל! (פרק ג פסוק ו')

על פסוק זה כותב הכלי יקר: "כי בכל חטא יש ליצר הטוב ויכוח עם היצר הרע. כי היצר הטוב מבטיחו [לאדם] שכר הרוחני לעולם הבא, והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המומחשות לעין הרואה, כי תאוות העולם הזה נראים לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה.. ולכך נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה"! ראתה [את] דברי הנחש, וישרו בעיניה טענותיו - כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם.. שתאוות העולם הזה נראים עין בעין. שלא כמו חמדות העולם הבא שעין לא ראתה". עכ"ל.

ליצר הרע יש הרבה חלונות ראווה שבעזרתם הוא מראה את השקר הנוצץ שבתאוות העולם הזה. אך ליצר הטוב אין חלונות ראווה ומציע הוא לך לטעום! בלי לטעום לא ניתן להבין כמה טובים הם חיי התורה והמצוות. אם תרצה לשפוט על פי הראייה בלבד את חיי התורה והמצוות, תלך שולל אחר העצות של חבריך והתקשורת החילונית. ועל כך אומר דוד המלך ע"ה: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהילים לד) לא ניתן להרגיש טעם על פי ראייה בלבד!

ועל כך יעידו כל אלה שכבר טעמו...

המפתח ללשון נמצא אצלך!

וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה? (פרק יב פסוק ח')

שמירת הלשון עבודה קשה היא, עבודה יומיומית ותמידית. רבים שואלים: האמנם יש אדם היכול לעמוד בכך?...
בספר "שערי הלשון" מובא על כך משל נפלא.

למה הדבר דומה? לעיר, שמחלה קשה פקדה את כל תושביה. בזה אחר זה הוזעקו טובי הרופאים אל העיר, אך איש מהם לא הצליח להביא מרפא לבני העיר. התייאשו התושבים, והשלימו עם מר גורלם.
באחד הימים הגיע אל העיר רופא מומחה בעל מוניטין בכל רחבי תבל. ואולם, התושבים היו כה מיואשים, עד שכלל לא פנו אל המומחה לדרוש בעצתו... כולם, פרט לאחד.
היה זה אחד מבני העיר שלא שם אל לבו כלל מה דעת חבריו, אלא אץ רץ אל המומחה הדגול לבקש את עזרתו.

מדוע חשת אל הרופא, בעוד שאר התושבים כבר אמרו נואש מלמצוא מרפא? נשאל האיש בפליאה. שוטים שבעולם! השיב האיש. הרי חיי שלי תלויים כאן על כף המאזניים! האם יעלה על דעתי לראות מה עושים אחרים בשעה גורלית זו?...

אם כך הוא הדבר ברפואת הגוף, כך הוא גם על אחת כמה וכמה, ברפואת הנפש!
דוד המלך מייעץ לנו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה"! (תהלים לד יג')
אף אם יש אנשים שנואשו מלנצור לשונם, על כל אדם ואדם לדאוג לעצמו, עליו לחוש אל הרופא, וליטול את עצתו. כי חייו שלו מונחים כאן על כף המאזניים !!

"הדור קשה" זה לא תירוץ!

"פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן!" (תהילים קב יח'-יט')

הרב ישראל יעקב לוגאסי שליט"א - "ברומו של עולם"

יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן מַה מְבַשֵּׂר כָּאן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן דַּוְקָא, הֲרֵי לִכְאוֹרָה אֵין בְּכָאן שׁוּם חִדּוּשׁ מֵהַמְקֻבָּל לָנוּ מֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, שֶׁאָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹנֶה לִתְפִלָּתָם שֶׁל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ בּוֹזֶה אֶת תְּפִלָּתָם, וּמָה הַמְיֻחָד אִם כֵּן שֶׁיֵּשׁ בְּפָסוּק זֶה מֶסֶר מְיֻחָד לְדוֹר אַחֲרוֹן וְלֹא לְקוֹדְמָיו? בָּרוּר שֶׁהַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא אַחַת: יָדֹעַ יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁפְלוּת וִירִידַת הַדּוֹר הַמְסַיֵּם אֶת הַגָּלוּת, וּכְפִי שֶׁמְּסֻמָּן הוּא בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (סנהדרין צח:): "דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא חֻצְפָּא יַסְגֵּי, בֵּן קָם בְּאָבִיו וְכוּ' יִרְאֵי ה' יִמָּאֲסוּ" וְעוֹד..

אִם כֵּן, מֵאַחַר וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו יִתְבָּרַך, הַנִּסְיוֹנוֹת הַתַּקִּיפִים שֶׁיִּפְקְדוּ אֶת הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, וְכַמּוּבָא בָּ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים יִנָּתֵן הוּרְמְנָא (רְשׁוּת) לְכֹחַ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה לְשַׁחְרֵר אֶת כֹּחוֹתָיו לְמִלְחֶמֶת קִיּוּמוֹ בַּמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמַה שֶּׁלֹּא נִתַּן לְכֹחוֹת רֶשַׁע אֵלּוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתּוֹלֵל מִקֹּדֶם יִנָּתֵן לָהֶם רְשׁוּת בְּסוֹף הַיָּמִים לְהִצְטַיֵּד עִם מֵיטַב כֹּחוֹתֵיהֶם לִרְדֹּף וּלְהַקִּיף כָּל יְרֵא ה' וְאֶת כָּל הַמִּתְקָרֵב לַה' וּלְתוֹרָתוֹ וּלְהַגְבִּיר עָלָיו נִסְיוֹנוֹת מִכָּל צַד, פִּתּוּיִים וְגֵרוּיִים שֶׁמַּמָּשׁ צָרִיךְ נֵס לַעֲמֹד כְּנֶגְדָם, לְכָל נְשָׁמָה אִיש אוֹ אִשָּׁה שֶׁרַק יִרְצוּ לְהִתְחַזֵּק  וּלְהִתְקַדֵּם  בִּקְדֻשָּׁה   תֵּכֶף  יֵצְאוּ  לְעֻמָּתָם כֹּחוֹת הָרָע בִּמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת.

וְאִם דִּבַּרְנוּ בְּאָדָם שֶׁהָיָה מֵאָז וּמִתָּמִיד הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה' וּבְכָל זֹאת יִתְעָרְמוּ עָלָיו נִסְיוֹנוֹת לְהַשְׁבִּיתוֹ מִדַּרְכּוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מִי שֶׁהָיָה נָתוּן עַד עַתָּה בְּרֶשֶת הַטֻּמְאָה וְהֶעֱבִיר אֶת חַיָּיו בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּבְאִסּוּרֵי עֲרָיוֹת וְהֶחְלִיט יוֹם מִן הַיָּמִים עַל יְדֵי רוּחַ טָהֳרָה שֶׁעָבְרָה עָלָיו לִבְגֹּד בְּכֹחוֹת הַטֻּמְאָה וְלַעֲבֹר לְכֹחוֹת הַקְּדֻשָה. כַּמָּה קְשָׁיִים יִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר אֶחָד כָּזֶה, הֲלֹא יִרְדְּפוּ אוֹתוֹ כֹּחוֹת הָרָע וְהָרֶשַׁע עַד חָרְמָה, שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁו הָיָה נוֹתֵן לָהֶם חַיּוּת, וְהָיוּ הֵמָּה מְקַבְּלִים חַיּוּתָם וְקִיּוּם מִמֶּנּוּ, וּבָא עַתָּה לְהַשְׁבִּית מֵהֶם הַיְנִיקָה שֶׁיָּנְקוּ דַרְכּוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם כָּל חַיּוּתָם בְּכָךְ שֶׁיוֹנְקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶּרֶךְ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשׁוֹת הַשְּׁבוּיוֹת תַּחַת יָדָם.

וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרִי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹש, שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לְהַחֲיוֹת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְגַם אֶת אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַיְרוּדוֹת וּשְׁקוּעוֹת בְּעִמְקֵי הַסִּטְרָא אַחְרָא, וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹלַחַת לָהֶם מָזוֹן לְהַחְיוֹתָם יוֹנְקִים כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחְרָא מֵאוֹתָהּ סְעוּדָה וְנִזּוֹנִים מִמֶּנָּה וּמִשָּׁם חַיּוּתָם. וְעַתָּה שֶׁאוֹתָהּ נְשָׁמָה מַחְלִיטָה לַעֲלוֹת מֵהֶם וְלִבְרֹחַ לְכֹחוֹת הַקְּדֻשָּׁה הֲרֵי שֶׁנִּפְסֶקֶת מְנַת מְזוֹנָם שֶׁהָיוּ זוֹכִים לָהּ בַּעֲבוּר אוֹתָהּ נְשָׁמָה וְלָכֵן יִרְדְּפוּהָ לְהַחְטִיאָהּ.  וְזוֹ  הַסִּבָּה  לַסֵּבֶל  הַנּוֹרָא  שֶׁסּוֹבְלִים אוֹתָם הַמִּתְקָרְבִים לַתְּשׁוּבָה...

וְכָאן שְׁלוּחָה לָנוּ בְּשׂוֹרָה מְיֻחֶדֶת לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן - "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר", וּבְשׂוֹרָה זוֹ תֵּיטִיב לִהְיוֹת מוּבֶנֶת לָנוּ עַל פִּי פֵּרוּשׁ הָאֲרִ"י - עַרְעָר, אוֹתִיּוֹת - רַע רַע, לוֹמַר לָנוּ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים שִׁפְלוּת וִירִידַת הַדוֹר הָאַחֲרוֹן וְעַד כַּמָּה יִהְיוּ מַכְשֵׁלוֹתָיו - עַד כְּדֵי בְּחִינַת - רַע רַע. עִם כָּל זֶה לֹא יִבְזֶה ה' תְּפִלָּתָם אֶלָּא יִפְנֶה אֵלֶיהָ. וְאַף אִם יִזְעַק אֵלָיו הָאָדָם מִתּוֹךְ הָרָע וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה שֶׁמָּעַד אֵלֶיהָ, וּמִמֶּנָּה - יִצְעַק לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַצִּילוֹ לְהַבָּא - לֹא בָּזָה הָאֱלֹקִים אֶת תְּפִלָּתוֹ!

נִתְבַּשַּׂרְנוּ, הֲגַם שֶׁנִּפֹּל לְשִׁפְלוּת גְּדוֹלָה וְלִירִידוֹת עִם כָּל זֶה תְּהֵא לָנוּ הַזְּכוּת עֲדַיִן לִפְנוֹת בִּתְפִלָּה לַה' לְהַצִּילֵנוּ, וּמֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁיִּפְנֶה הָאֱלֹקִים לִתְפִלָּתֵנוּ וְלֹא יִמְאֲסֵנוּ, "תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן", דּוֹר אַחֲרוֹן שֶמְּעִידוֹתָיו יִהְיוּ רַבִּים וַעֲמֻקִּים נִכְתַּב לוֹ לֵאמֹר: "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם", וְזֹאת בְּהִתְחַשֵּׁב בְּרִבּוּי הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמַּשְׁבְּרִים וּבְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם הַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁיֻּשְׁפַּע בָּהֶם דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמּוֹסִיפִים עַל דִּכְדּוּךְ הַנֶּפֶשׁ, וְלָכֵן הַבְטָחָה מְיֻחֶדֶת לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיִּפְנֶה מֵעֹמֶק לִבּוֹ לַה' - יִפְנֶה ה' לִתְפִלָּתוֹ בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא נִמְצָא. שנזכה לביאת משיח צדקנו ב"ב אמן!

 

לקבל ייסורים באהבה

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' ... וַיִּדֹּם אַהֲרֹן!  (פרק י פסוקים ב'-ג')

מסביר לנו רש"י הקדוש, ש"אהרון קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל?

עלייתה ונפילתה של גרמניה.

אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה ! (תהילים פרק קמ פסוק ט')

דוד המלך כותב פסוק זה בתהלים לפני 2900 שנה. והגמרא (מגילה דף ו'), כ 900 שנה לאחר מכן מסבירה על מה דוד המלך מדבר: אמר רבי יצחק מאי דכתיב: "אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה"? אמר יעקב לפני הקב"ה, ריבונו של עולם אל תתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק- זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.





במסכת מגילה מבאר לנו רבי יצחק שהפסוק בתהלים הוא למעשה תפלתו של יעקב אבינו ע"ה המבקש מבורא עולם שלא יתן לעשיו הרשע לממש את זממו ולכבוש את העולם [באמצעות ממלכת גרממיא שהיא עמלק מזרעו של אדום שהוא עשיו] ומי היא אותה גרממיא של אדום?

ממשיכה  הגמרא  ואומרת: אמר  רבי חמא  בר  חנינא: "תלת מאה קטירי  תגא איכא בגרממיא של אדום". בתרגום לעברית אומרת לנו הגמרא, ש-300 נסיכויות יש בגרממיא של אדום.



 

האומנם? מה זה בכלל נסיכויות?! אם נפתח את האנציקלופדיה העברית בערך גרמניה (עמוד 432), נקבל את התיאור הבא:

"להתפוררות הפוליטית של גרמניה היו תוצאות מרחיקות לכת, 300 הנסיכויות והערים החופשיות שמרו בקנאות על עצמאותן הכלכלית והכבידו על המסחר ע"י הטלת מכסים כבדים. גרמניה יצאה כמעט לחלוטין מהמסחר העולמי, ואף לא לקחה חלק בהתפתחות הקולוניאלית שבוצעה ביד שאר העמים הגדולים באירופה במאות ה- 17-18".

 



 

הגאון מוילנה כבר לפני כ-250 שנה, כתב שבמקום "גרממיא" יש לגרוס "גרמניא", וכן כותב היעב"ץ (רבי יעקב עמדין) לפני כ-250 שנה, "גרממיא רצונו לומר גרמניא [ש]היא אשכנז שלנו". הגמרא בשם רבי יצחק ובשם רבי חמא בר חנינא מדברת על גרממיא המורכבת  בדיוק מ- 300 נסיכויות, המון זמן לפני שגרמניה הייתה בתכנון. וזהו שהביא דוד המלך את תפילת יעקב שהקב"ה לא יתן לעשיו לבצע את זממו, וימנע ממנו לצאת  ולהחריב את העולם  כולו. ומי יודע מה היה יכול  להיות חלילה  גורל העולם אלמלא אותה תפילה של  יעקב אבינו.

 

כיצד ידעה הגמרא מה יתרחש בעתיד עם מדינה שלא היתה קיימת בזמנם? הפוך בה והפוך בה וכולה בה!