‏הצגת רשומות עם תוויות שמירת הלשון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמירת הלשון. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 2 ביוני 2015

המפתח ללשון נמצא אצלך!

וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה? (פרק יב פסוק ח')



שמירת הלשון עבודה קשה היא, עבודה יומיומית ותמידית. רבים שואלים: האמנם יש אדם היכול לעמוד בכך?...
בספר "שערי הלשון" מובא על כך משל נפלא.

למה הדבר דומה? לעיר, שמחלה קשה פקדה את כל תושביה. בזה אחר זה הוזעקו טובי הרופאים אל העיר, אך איש מהם לא הצליח להביא מרפא לבני העיר. התייאשו התושבים, והשלימו עם מר גורלם.
באחד הימים הגיע אל העיר רופא מומחה בעל מוניטין בכל רחבי תבל. ואולם, התושבים היו כה מיואשים, עד שכלל לא פנו אל המומחה לדרוש בעצתו... כולם, פרט לאחד.
היה זה אחד מבני העיר שלא שם אל לבו כלל מה דעת חבריו, אלא אץ רץ אל המומחה הדגול לבקש את עזרתו.

מדוע חשת אל הרופא, בעוד שאר התושבים כבר אמרו נואש מלמצוא מרפא? נשאל האיש בפליאה. שוטים שבעולם! השיב האיש. הרי חיי שלי תלויים כאן על כף המאזניים! האם יעלה על דעתי לראות מה עושים אחרים בשעה גורלית זו?...

אם כך הוא הדבר ברפואת הגוף, כך הוא גם על אחת כמה וכמה, ברפואת הנפש!
דוד המלך מייעץ לנו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה"! (תהלים לד יג')
אף אם יש אנשים שנואשו מלנצור לשונם, על כל אדם ואדם לדאוג לעצמו, עליו לחוש אל הרופא, וליטול את עצתו. כי חייו שלו מונחים כאן על כף המאזניים !!

יום חמישי, 26 בפברואר 2015

איך להצליח בשמירת הלשון

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת (פרק כח פסוק לא')



מפרשים חז"ל שהמעיל של הכהן הגדול בא לכפר על חטא לשון הרע. חטא הלשון הוא חטא חמור ביותר, ועל כן שם לנו הקב"ה מחסומים וגדרים לכך, את השיניים ואת השפתיים שתי חומות בצורות היכולות לסגור על הלשון. אך חומות אלו יכולות בנקל להתמוטט אם לא יודעים כיצד לשמור עליהן.

המגיד מדובנא בספרו "אהל יעקב" מסביר את העניין עפ"י משל לשני שכנים עניים, אחד מהם היה חוטב עצים והשני היה גנב, והיו לזה בנות ולזה בנות.

כאשר הגיעו בנותיו של חוטב העצים לפרקן השיא אותן אביהן ברוב פאר והדר, ואילו הגנב לא היה לו ממון להשיא את בנותיו ונשארו בתולות זקנות.

הפציר הגנב בשכנו שיסביר לו איך הצליח להשיא את בנותיו ולתת להן נדוניא, בשעה שהוא עני ואביון כמוהו? השיב לו חוטב העצים, שמנהגו הוא שבו שנולד לו ילד, עושה לעצמו תיבה קטנה (קופה) סגורה במסגר, ויום יום הוא נותן בתוכה אגורה אחת, ועד שיגיע לפרקו כבר יש לו  עבורו כל צרכי הנישואין. חוטב העצים הציע לשכנו שיעשה כן גם הוא, דהיינו שיעשה ארגז קטן סגור במסגר וייתן בתוכו מידי יום מטבע עד שיתמלא..

כששמע הגנב את דבריו ואת עצתו, צחק מאוד ואמר:  "העצה הזאת  טובה רק  עבורך,  כי כאשר  תיתן את  המטבע לתוך הארגז הסגור, יהיה מונח עד שיגיע הילד אל פרקו, ואין חשש שתפתח אותו לפני הזמן גם אם תהיה דחוק, אבל אנכי הלא גנב אני, ואני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים, וכל שכן מסגר קטן זה אשר אני עשיתיו, שבוודאי שאני אפתח אותו כאשר אהיה דחוק לכסף"...

והדברים  ברורים:  מי ששומר על תורה  ומצוות יכול לעשות  לעצמו מסגרת גם לפיו,  והוא בוודאי גם  יוכל לשמור  אותו.  אך מי שעובר על מסגרות אשר גדרה התורה, גם את שתי החומות הבצורות הבאות להגן על הלשון ישבור בקלות.

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

תלוי מהי סיבת הבקשה..

וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה (פרק ז' פסוק ב')


התורה כותבת "ומן הבהמה אשר לא טהורה", ולא: "ומן הבהמה הטמאה", שאין לדבר דיבור שאינו הגון. ונשאלת השאלה, הרי בספר ויקרא מוזכרת המילה טמא פעמים רבות!?

מסביר זאת המגיד מדובנא ע"י משל: בעיר אחת גר יהודי עשיר מופלג, ועם זאת היה גם תלמיד חכם גדול. בשכונתו גר יהודי פשוט ועם הארץ, עני ואביון, הידוע בכינויו: "יוסל בוּר".

יום אחד התדפק הלך על דלתו של הגביר. פתח המשרת ושאל אותו מה רצונו. מחפש אני את כתובתו של ר' יוסף הגר ברחוב הזה, ענה ההלך. מי???, פרץ המשרת בצחוק גדול, וודאי מתכוון אתה ליוסל בוּר!, ובכן, הוא מתגורר בבקתה העלובה הזו ממול... שמע בעל הבית את דברי המשרת ונזף בו, האם אינך מתבייש?, להעליב שכן בפני אדם זר בכינויי גנאי, אין זה נאה!

לאחר כמה ימים התדפק על דלתו של הגביר, שדכן. וביקש להתראות עם בעל הבית. השכן, אמר השדכן, ר' יוסף שלחני אליך, ברצונו להציע את בנו הבחור כחתן לבתך... מי???, צעק בעל הבית בקול גדול, יוסל בוּר???, שאני אשתדך עם יוסל בוּר?, צא מעלי, ואל תציע לי הצעות כגון אלו...

סלח לי, אם אעז ואשאל,  פנה המשרת לאדונו, לפני כמה ימים גערת בי שכיניתי את השכן, בכינוי שאני שומע אותו מפיך כעת? וודאי, ענה לו בעל הבית, כשבא יהודי ושואל, מהי כתובתו של השכן, אין זה נוגע לנו, ואין זה המקום לספר על "תאריו" של השכן. אך, כשמציעים לי שידוך, את בנו, צריך אני להודיע, מדוע שידוך זה אינו ראוי לנו...

כן הוא הנמשל: כך גם כאן, כשהתורה מונה לנו אילו חיות ובהמות נכנסות אל התיבה, אין זה מענייננו לדעת מי מהם טהורה ומי מהם איננה טהורה, משום כך, שינה הכתוב והאריך בלשונו, כדי ללמדנו חומרת הדיבור שאינו ראוי. אולם, בשאר המקומות, כשמדובר בשמירת נפשו של היהודי ממאכלים אסורים, שם אין צורך להשתמש בצורה עקיפה ועדינה, כי אם לומר בכל חומרת הדין כי: "טמא הוא לכם"!...