‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמת היצר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמת היצר. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

כישלון אינו סוף הדרך !

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד! (פרק יג פסוק יג')


לעיתים, אמר רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", יש והאדם נכשל בדבר עבירה, ואז ממהר אליו היצר הרע ומנסה להסיתו, וכך אומר לו: "ראה נא! בין כך ובין כך נכשלת בעבירה חמורה, על כן אם תעבור עוד עבירה הדבר לא יעלה ולא יוריד"...

משל למה הדבר דומה? אומר ה"חפץ חיים", לאותו אדם ההולך במדבר. סביבו רק חול ושממה עד אין סוף, והשמש קופחת על ראשו. הנה בכליו נותר רק מעט מזון וכמה לגימות מים. וכך הוא הולך עוד כברת דרך... לאחר כמה זמן עומד ההלך ופותח את שקו לראות מה נותר לאכול ולשתות, ורואה כי אין בצקלונו כדי מחיה. מה יעשה? חושב האיש בליבו: "ממילא אין בכלי די מזון ומשקה. אשליך את המעט שנשאר... דבר לא ישתנה"... שוטה האיש הזה!

כן הוא גם הנמשל סיים ה"חפץ חיים". אל לו לאדם לתת לאותו מנוול להסית את ליבו לדבר עבירה, ואף אם נכשל, "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד טז').

הצדיק נקרא כך משום שיודע לקום לאחר הנפילה. לא נכנס הוא לייאוש מיותר, אלה ישר לאחר שנפל מיד קם ומתעלה.

יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

עולם כמנהגו נוהג!

וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. (פרק א לא')


גולת הכותרת של כל הבריאה, היא יצירתו של האדם הראשון - נזר הבריאה.

אדם הראשון זה לא מה שלימדו אותנו בבית הספר הממלכתי, על האדם הקדמון שחי במערה והיה רץ אחרי בעלי חיים עם נבוט. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה! ואומרים חז"ל (קהלת רבה פרשה ח) שעקבו היה מכהה גלגל חמה [כלומר: החלק הכי נמוך אצלו, העקב. היה ברוחניות יותר גבוהה מאור השמש], ואף המלאכים חשבו לומר לפניו קדוש קדוש.. כי טעו בו וחשבו שהוא בורא (בראשית רבה פרשה ח). וטעות בידינו לחשוב שזהו "אדם" כפי שאנו מכירים, ילוד אישה.. ולמרות גדולתו הרבה, רואים אנו שזמן קצר לאחר יצירתו כבר אכל מהעץ היחיד שנאסר עליו לאכול ממנו. ועלולים אנו לחשוב שאולי יש פה איזה פחיתות ברמתו של אדם הראשון, ועלולה אפילו להתגנב מחשבה לליבנו שאנו היינו מצליחים להישמר מלטעום מאותו פרי אסור. אך עלינו לדעת שעניין חטא אדם הראשון הוא עמוק ונסתר. הרמב''ן בפתיחה לספר בראשית כותב שאין לנו הבנה בחטאו, ולראיה אף מלאכי השרת שאלו להקב''ה: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?" (שבת נה:), הניסיון של אדם הראשון באותם רגעים היה מורכב מכל הניסיונות שאנו מתמודדים איתם היום ביחד. כל התאוות שקיימות היום, בגלולה אחת ברגע אחד.

וברגע שלאחר החטא כבר לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה. האדם הראשון יורד מרמתו המופלאה ונקנסת מיתה לעולם, ובנוסף ישנם 39 קללות שמורידים את העולם מרמתו שהייתה בעת הבריאה.  אך ניתן לומר שהשינוי הכי מהותי שהתרחש הוא, שעד לפני החטא יצר הרע היה חיצוני לאדם, ורצון האדם היה אך ורק לעשות טוב מטבעו. אולם כפי שכותב רבי חיים ויטל זצוק"ל: "מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, אין לך דבר שאינו מעורב מטוב ורע, ואפילו התורה הקדושה שאין יותר ''טוב'' ממנה, גם בה יכול האדם ליפול לרע, וכמו שאמרו חז"ל (יומא עב:): זכה- נעשית לו סם חיים. לא זכה- ..." (שערי קדושה שער א'). ונטייתו הטבעית של האדם היא כבר לא לטוב, אלה לרע! כפי שמעיד הקב"ה בעצמו: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח כא'). ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, ניתן בו יצר הרע". כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע, ובכל משך חייו עתיד הוא לעשות עמו מלחמות גדולות, ולנסות להרחיקו מן הטוב.

אך לשמחתנו המציאות הזו של העולם שקיימת עד היום, היא זמנית ולצורך תיקון בלבד. ותמשך כפי שאומרים חז"ל (סנהדרין צז.), 1000 שנה כנגד כל יום בבריאה. והנה אנו נמצאים היום כבר בשנת 5776! שזה ממש רגעים אחרונים לפני כניסת השבת. ליתר דיוק אנו נמצאים ביום השישי בשעה 18:37. [אומנם הכניסה הכי מאוחרת של השבת על פי הלוחות היא  ב 19:34 (עניין של 40 שנה בערך), אך איננו יודעים ע"פ איזו כניסת שבת החליטו בשמיים, ואולי בכלל לפי שעון חורף...].

כך או כך צריכים אנו כבר להתחיל להחזיק חזק ולהמשיך להאבק ללא פשרות ביצר שנטמן בנו לצורך תפקידינו, ולהמשיך לתקן את אותו חטא קדמון שגם לנו היה חלק בו, כי הרי כל נשמות ישראל הם ניצוצות מנשמתו של אדם הראשון. המטרה היא להגיע בהצלחה לכניסת השבת ולקבל את פני המשיח. ומי שיטרח בערב שבת יאכל בשבת! (עבודה זרה ג.)

ורק אז יגיעו הימים שהעולם נברא למענם, ימים של עונג רוחני עצום שלא ניתן לתארם במילים. ימים שעליהם הרמב"ם אומר: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג" (מלכים יב א). כלומר, העולם חוזר לנהוג כמנהגו הראשון כפי שנברא בראשית! המצב של היום, זה כבר לא מנהגו של העולם לאחר שהשתנה ללא היכר בעת שניתקלל וצנח ממדרגתו.

גם האדם עתיד לחזור למדרגתו בכך שיצר הרע כבר לא ישכון בתוכו ויתבטל. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה, ובכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע. כפי שאומר הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (פרק לו פסוק כו').

שנזכה בעז"ה להיכנס לימים אלו בקרוב..

ליצר הטוב אין חלונות ראווה

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל! (פרק ג פסוק ו')


על פסוק זה כותב הכלי יקר: "כי בכל חטא יש ליצר הטוב ויכוח עם היצר הרע. כי היצר הטוב מבטיחו [לאדם] שכר הרוחני לעולם הבא, והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המומחשות לעין הרואה, כי תאוות העולם הזה נראים לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה.. ולכך נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה"! ראתה [את] דברי הנחש, וישרו בעיניה טענותיו - כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם.. שתאוות העולם הזה נראים עין בעין. שלא כמו חמדות העולם הבא שעין לא ראתה". עכ"ל.

ליצר הרע יש הרבה חלונות ראווה שבעזרתם הוא מראה את השקר הנוצץ שבתאוות העולם הזה. אך ליצר הטוב אין חלונות ראווה ומציע הוא לך לטעום! בלי לטעום לא ניתן להבין כמה טובים הם חיי התורה והמצוות. אם תרצה לשפוט על פי הראייה בלבד את חיי התורה והמצוות, תלך שולל אחר העצות של חבריך והתקשורת החילונית. ועל כך אומר דוד המלך ע"ה: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהילים לד) לא ניתן להרגיש טעם על פי ראייה בלבד!

ועל כך יעידו כל אלה שכבר טעמו...

יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

אל תסמוך על הסוס!

הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ (פרק ל' פסוק יט')


סוחר אחד שכר עגלון בכדי שיוביל אותו ואת סחורתו מעיר אחת לשנייה. בטרם יצאו לדרך אמר הסוחר לעגלון כי הוא עייף מאוד ורוצה להירדם, וביקשו להשגיח היטב על הסוס לבל יסטה מן הדרך. זמן קצר לאחר מכן שקע הסוחר בשינה עמוקה ואחריו נרדם גם העגלון, ובעקבות זאת הסוס התהלך ללא פיקוח וללא כיוון.

בהמשך הדרך הבחין הסוס בעשבים גבוהים הגדלים לצד הדרך ופנה לעברם בכדי לאוכלם, אך מיד כשירד הסוס מדרך המלך נגררה אחריו גם העגלה עד שהתהפכה, והסוחר והעגלון נזרקו מן העגלה ונחבטו בקרקע.

התמלא הסוחר כעס על העגלון שלא נשמע לדבריו ולא השגיח על הסוס והטיל עליו את האשמה להתהפכות העגלה, אך הסוחר ניער מעליו את האשמה ואמר לסוחר: בתחילת הדרך אכן השגחתי על הסוס והולכתי אותו באמצע הדרך, אך מכיוון שאני יודע שהסוס נבון ומשכיל ומכיר היטב את הדרך ישנתי מעט, כי לא העלתי כלל על דעתי שהסוס יסטה מן הדרך ויתהפך עם העגלה...

כעס הסוחר על תגובתו של העגלון וצרח עליו: שוטה שכמותך! וכי אפשר לומר על בהמה שהיא משכלת?! הלא בסופו של דבר היא בהמה! וכאשר היא רואה דבר שהיא מתאווה לו, התאווה מתגברת עליה והיא הולכת על פי תאוותה ורצונה, לכן היה אסור לך להסיח את דעתך מההשגחה עליה, על כן אתה הוא האשם! ולא הבהמה.

והנמשל הוא אומר החפץ חיים: בקשת הסוחר להשגיח היטב על הסוס היא הוראתו של ה' יתברך לעגלון שהוא האדם בעל הנשמה הטהורה, ותפקידו הוא להשגיח היטב על הנפש הבהמית שהיא כסוס, ולהוליכה תמיד בדרך הישרה. כי כאשר הנשמה הטהורה מסירה את הפיקוח מן הנפש הבהמית אפילו לזמן מועט, הנפש הבהמית גוררת את הנשמה האלוקית לתאוותיה ומדרדרת את שתיהם להתרסקות בתהום, לפיכך התורה נתנה לאדם המלצה אלוקית להשגיח על הנפש הבהמית באמצעות הבחירה בעצות היצר הטוב על מנת לזכותו בחיי נצח, שנאמר: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה!"

יום חמישי, 27 באוגוסט 2015

כי תצא למלחמה על אויביך

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ ! (פרק כא פסוק י')


פרשת "כי תצא" רומזת לנו בתחילתה על המאבקים והמלחמות שיש לו לאדם עם יצרו. אותם מאבקים שמתחילים מרגע הלידה, ונמשכים עד לרגע הנשימה האחרון של כל אדם. כמו שכותב רש"י על הפסוק: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא'), שברגע שננער לצאת ממעי אמו נִּתַן בו יצר הרע! עכ"ל. ומשם הוא מלווה את האדם במשך כל חייו, ומעורר עליו מלחמות גדולות בלי סוף.

רבינו בחיי מביא בספרו חובות הלבבות (חלק ב-ה') מעשה בחסיד אחד שראה אנשים הולכים ותופים בידם ושמחים על שניצחו במלחמה נגד המדינה הסמוכה. פנה אליהם החסיד ואמר להם: למה אתם כל כך שמחים? את המלחמה הקטנה ניצחתם, המלחמה הגדולה עדיין לפניכם. אמרו לו האנשים: אבל זו הייתה מלחמה גדולה מאוד, איך אתה אומר שזו מלחמה קטנה? אמר להם החסיד: כי כל מלחמה בעולם הזה נחשבת לקטנה לעומת המלחמה נגד היצר הרע, שהיא ורק היא נחשבת למלחמה גדולה.

המלחמה עם היצר נחשבת למלחמה הכי גדולה שיש, מפני שאי אפשר להשוות אותה לכל מלחמה אחרת. בכל מלחמה ברגע שמכניעים את האויב וגורמים למפלתו, הוא נחלש בכוחו וספק אם יתאושש מכך בקרוב, הכל על פי גודל התבוסה שנחל. אך במלחמה עם היצר הרע, אחרי כל קרב או מלחמה שאנו מנצחים, האויב מתחזק וגודל ואף לומד מכך תחבולות ותכסיסים שונים ומשונים. וכמעט לא יהיה ניתן לנצחו פעם נוספת באותו דרך, כי לאחר מפלתו ישר לומד הוא מה גרם לו הפסד בפעם הקודמת, ויוצא למלחמה חמוש בתחבולות חדשות. וכך גם כותבת הגמרא (קידושין ל:): ש"בכל יום ויום יצרו של האדם מתגבר ומתחדש יותר". ולכאורה נראה שלא אפשרי לנצח אויב כזה כלל... אם כן מה ניתן לעשות? איך אדם יכול לשרוד מול אויב כזה במשך כל חייו?

דוד המלך מלמד אותנו (תהלים לז לב'): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, [ו]ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". הרשע זהו יצר הרע שתמיד מצפה ומחכה לאפשרות הכי קטנה בשביל להפיל את הצדיק. ובנוסף מבקש הוא להמיתו. לא פחות מזה! מלחמה על כל הקופה. אך ממשיך הפסוק ואומר: "וה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". זאת אומרת שבדרך הטבע האדם הצדיק מפסיד בטוח, והפסד במלחמה זו פרושה מוות. אך הקב"ה בא לעזרתו ומציל אותו בכל מלחמותיו. בלעדי הקב"ה לא ניתן לנצח כלל בשום מלחמה, ולכן אנו חייבים את העזרה הזאת מול אויב חזק ואכזרי כיצר הרע. איך ניתן לקבל את העזרה הכל כך נצרכת הזאת?

הגמרא (קידושין ל:) אומרת: כך הקב''ה אמר להם לישראל: "בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד ז'). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (שם). הקב"ה מלמד אותנו שהתורה היא התבלין שאיתו ניתן לנצח את יצר הרע. ללא העיסוק בתורה, הרמות שבהם תוכל לנצח את יצר הרע הם מאוד נמוכות. ומה שמוטל על כל אחד זה לעסוק בתורה שהיא הנשק הכבד, ואז לצאת להילחם נגדו ולא להיכנע, ובעקבות כך ה' יתברך עוזר לאדם ומנצח לו את הקרב.

וצריך אדם עוד לדעת שעליו להשכים ולצאת למלחמה נגד היצר עוד לפני שהוא מתארגן עם כוחותיו, "אם בא להרגך השכם להורגו!" (סנהדרין עב.). משל למה הדבר דומה? לעיר מבוצרת עם חומות גבוהות. ובאחד מן הימים מקבל המלך ידיעה, שהשומר במגדל זיהה שישנה התגודדות של כמה קבוצות קטנות מחוץ לחומה, ומתארגנות הם לעשות מלחמה על העיר.

האם יתכן שהמלך ישב בחיבוק ידיים ולא יעשה כלום? אמת שזה קבוצות קטנות ואין הם יכולים לאיים על החומה המבוצרת, אך בסופו של דבר יתאחדו קבוצות אלה, ויהיו הם עם רב שמנסה לפרוץ את השערים. או אז יצטער אותו מלך שלא השכים ויצא נגדם אז שעוד היו בקבוצות קטנות...

ולכן אומרת הפרשה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹֹ" (כא י'). כי תצא, מגלים לנו חז"ל שהמילה "כי" בגימטרייה זה 40. אותם 40 יום שמתחילים מראש חודש אלול, ועד ליום הדין הקרב ובא. 40 יום שבהם אדם צריך לצאת למלחמה על אויבו הגדול שהרי הוא יצר הרע! ואז אם אדם התכונן למלחמה ועסק בתורה שהיא הנשק, אז "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". הקב"ה ינצח לך את המלחמה, ותעמוד בכל ניסיונותיך בהצלחה. ואפילו תוכל להגיע למצב של "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹֹ".

ולמה נאמר ושבית שִׁבְיוֹֹ ולא שִׁבְייךָ? לומר לך שאם תהיה לגיבור חייל ותנצח את המלחמה, תוכל לשבות את אותו שבי שנמצא אצל יצר הרע שזה כל העצלות העייפות והקרירות בעבודת ה' ולימוד התורה שהם תוצאות של יצר הרע, דברים שיצר הרע שבה מאתנו במהלך המלחמות הקודמות. וכעת שנתכונן ונצא ב 40 יום אלו למלחמה, נוכל לשבות את השבי הזה אלינו בחזרה, ואז נזכה לקיים מצוות ולקבוע עיתים ללימוד התורה מתוך התלהבות ויישוב דעת. אכי"ר!

 

העיקר לא לשתות וויסקי !

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ! (פרק כד פסוק טז')


ומעשה שהיה בחבורת שיכורים שהיו כל יום יושבים ושותים לשכרה, וביום מן הימים שהיו יותר מדי מבושמים מן היין אמרו אחד לשני מה נענה ביום הדין מה נענה ביום התוכחה כשהקדוש ברוך הוא ישאל אותנו מדוע בחרתם להשתכר ולא להתעסק בתורה הקדושה, וכולם נתנו תקיעת כף שהראשון שיפטר מן העולם הזה יבוא בחלום לאחד מן החברים ויגיד לו מה נעשה איתו בבית דין של מעלה.

ואכן לא ארכו הימים, ואחד השיכורים נפטר לבית עולמו והחברים חיכו בקוצר רוח לראותו בחלום, והיום אכן הגיע, והוא הופיע לאחד החברים בחלומו והנה החבר רואהו מאוד עצוב ופניו מאוד נפולות, ושאל אותו למה אתה כל כך עצוב? ומה אמרו לך ביום הדין?

אמר הנפטר: הכל עבר בשלום עד לוויסקי, אם אתם לא תשתו וויסקי יהיה לכם בסדר.

והחבר המשיך לשאול: אולי תאמר בצורה ברורה, איך ומה אמרו לך ביום הדין?

והנפטר החל לספר: הגעתי לבית דין של מעלה והחלו לשאול אותי מדוע לא למדת תורה ולא דאגת לעולם הבא שלך וכל החיים חשבת רק על העולם הזה? אמרתי להם אף פעם לא חשבתי על העתיד תמיד חשבתי מה אני נהנה ברגע הזה, העתיד לא עניין אותי בכלל, מה אתם רוצים ממני?

ואז שאלו אותי: נו, מה עשית כדי ליהנות מהחיים, אולי תספר לנו? ואמרתי להם: כל ערב הלכתי לבית המרזח ושתיתי לשכרה כדי לשכוח מהצרות, ונהניתי מאוד שתיתי יין אדום.

ואז אמרו לי: היין טעים לך? אמרתי כן, מאוד טעים. ואז שאלו אותי, מה עוד שתיתי? ואמרתי גם בירה מכבי. ואמרו לי: האם זה היה טעים? ואמרתי: טעים מאוד. ואז שאלו אותי: מה עוד שתיתי? ואמרתי בהתלהבות, ששתיתי גם וויסקי. ואז הם התפלאו, ואמרו לי שוויסקי זה לא טעים, ולמה שתיתי? אמרתי להם שהוויסקי בתחילתו אמנם מר מאוד, אבל לאחר שתי דקות זה גורם הנאה גדולה מאוד...

ופתאום כל המעמד של הדין חזר ושאלו אותי אם כן אתה דאגת לעתיד, ולא חשבת רק על ההנאה הרגעית, שהרי היית מוכן לשתות וויסקי למרות שהוא מר,כיוון שאחר כך הוא גורם לך הנאה,  ואם כן למה לא למדת תורה כדי שתוכל לחיות חיי נצח? ואזי החלו לעשות בי דין על הכל...

ישמע  חכם  ויוסף  לקח !  (מעיין השבוע).

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

מתחילים החיפושים

שֹׁופְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק ! (פרק טז פסוק יח')


נמצאים אנו בתחילתו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. חודש שבו כל יהודי צריך לעלות מדרגה בחיפוש שלו אחר הקב"ה. בימים אלו צריכים אנו להרבות במתן צדקה וגמילות חסדים, בכדי שכל אלו יהוו כפרקליטים לעזרתנו ביום המשפט. אך הפרקליט הכי רציני של האדם הוא בקשת הסליחה, הווידוי החרטה והקבלה לעתיד. ללא בקשת הסליחה אין סיכוי שנצליח לשכנע את הקב"ה בכנות מעשינו. המטרה שלנו היא להראות לבורא העולם שאנחנו מבינים היטב את חומרת מעשינו, ומתוך כך לבקש סליחה.

הרבה פעמים אנו אומרים לילד או לחבר שעשה מעשה לא טוב, שאיננו מוכנים לסלוח לו עד שיאמר בעצמו מהו הדבר שעשה לא כהוגן. כי מבינים אנו שאם אדם לא מגיע להבנה עמוקה של הבעייתיות במעשיו, אין הוא יכול להשתנות כי הרי מבחינתו אלו דברים של מה בכך. ועל כך אומר הקב"ה: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (ירמיה ב לה'). העונש בסופו של דבר, הוא על כך שאתה אומר שלא חטאת! אין לי בעיה עם זה שאתה טועה, כי הרי אתה נמצא בעולם של ניסיונות ומבחנים, והרי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז כ'). אבל כשאתה עושה מעשים לא טובים ועדיין חושב שאתה בסדר, כאן יש  לנו בעיה!

על מה שייך שאני אסלח לך? הרי אתה בעצמך חושב שאינך זקוק למחילה!

נדרשים אנו רגע לפני שימי המשפט מגיעים, רגע לפני הכרעת הדין, לזהות את הדברים שלא ראויים במעשינו, ולהתבונן בהם על פי מאזני הצדק והאמת. האם אנחנו באמת בסדר כפי שתמיד נראה לנו? אולי אנו רק חושבים שאנו בסדר? כי הרי כך שנו חכמים: "כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ" (נגעים ב משנה ה'). ולכן דרושה פה מידה מסוימת של אמת!

צריכים אנו  לחפש על מנת  לשנות, על מנת  להשתפר ולהיות  יותר טובים.  והמטרה היא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ'). צריך שהחיפוש יוביל אותנו לתשובה שבאה בעקבות כך שאדם מחפש וחוקר היכן הוא היה לא בסדר, ויודע להתוודות על כך ולהגיד: "טעיתי!" "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי" (תהילים לב').

אדם שמגיע בחודש אלול ולוחש את הסליחות בבית הכנסת, מוכן להודות בכך שהוא היה לא בסדר ומבין את חומרת מעשיו, לא בקלות הוא חוטא שוב! ברגע שמתבוננים בהוראות היצרן ויודעים להבין ולהפנים את הדברים שבהם אנו לא מושלמים, זוהי תחילת הדרך. כאן רואים אדם שלא מכחיש את חטאיו, אדם שלא מתחבא מאחורי תירוצים ואמתלות אלה מוכן להודות. ועליו נאמר: "מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם!" (משלי כח יג') רק אדם שמודה ולא מכסה, הוא זה שירוחם!

אם כן, מומלץ וכדאי שיהיה לאדם מודעות למעשיו בכל עת, בכדי שיוכל לעקוב אחריהם ולדעת מתי מתנהג הוא לא בסדר. וכך יוכל להגיע לשעת המשפט בעוד יודע הוא לבטח על מה צריך הוא לבקש סליחה ולהתוודות. איך ניתן לעשות זאת?

השיטה רמוזה כבר בפסוק הראשון של הפרשה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז יח'). שואל רבי חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו של האר"י הקדוש, למה פסוק זה לא נכתב ברבים? [תִּתְּנוּ לָכֶם]. ואומר שיש כאן רמז גדול לעבודת האדם. "לכל אחד ואחד מישראל, יש לו כמה שערים, ואלו הם: שער הראוּת, העיניים. שער השמע, הוא האוזניים. שער הדיבור, הוא הפה. שער הריח, הוא האף. שער המישוש, הם הידיים והרגלים" עכ"ל. ועל כל שערים אלו צריכים אנו לשים שופטים ושוטרים, שתפקידם יהיה לפקח כמו שוטר גבולות, ולהחליט מה נכנס ומה יוצא. הפה רוצה להוציא דבר רכילות, וכבר השוטר עומד בפרץ בכדי לעצור את הרעה. השוטר מורה על סגירת האף וכבר מקבל סיוע אווירי. ברגע שיש מראֵה שעלול להרוס את המחשבה והקדוּשה של האדם, השוטר מזעיק תגבורת "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיה לג טו').

ואם השוטר עומד במקומו ומישהו חלילה הצליח לחמוק דרך השער ולהיכנס או לצאת ללא רשות, ישר תופסים ומעמידים אותו למשפט. ולאחר שהשופט יטיל עליו קנס ואזהרה חמורה, יותר לא יעז להתקרב ללא רשות! וכך גם במקרה של כל ספק שמתעורר, שלא יודע השוטר אם לאפשר כניסה או יציאה, בשביל זה יש את השופט, שלא כמו עורך דין שמגן על צד אחד, השופט אינו משוחד, ושומע את שתי הצדדים ולאחר מכן מחליט על פי דין האמת והצדק.

ללא השוטר והשופט אין פיקוח, והדברים יוצאים מכלל שליטה! ואז, "מה נאמר לפניך יושב מרום, ומה נספר לפניך שוכן שחקים?.."

ולכן העצה היעוצה היא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְ [כך]נָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ').

יום רביעי, 27 במאי 2015

מה בין תלמיד חכם לעם הארץ

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה', מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה (פרק ו פסוקים ב'-ג')



סיפר הצדיק רבי נחמן מטולטשין: פעם אחת נסעתי לדרכי עם בעל עגלה גוי זקן ושיכור. מפעם לפעם הוציא העגלון בקבוק יין מצקלונו ולגם לגימה הגונה. במהלך הדרך עברנו על פני חורבה ישנה והעגלון ביקש ממני רשות להיכנס אל החורבה לזמן מועט, ואני הסכמתי. נכנס העגלון ושהה בחורבה שעה ארוכה, כשהוא מביט בהתפעלות ובערגה בחדרים ההרוסים והחרבים, ובקירות שהעלו אזוב מרוב ימים. כאשר חזר לבסוף שאלתיו: "אמור נא לי מה ראית לשהות כל כך בחורבה ישנה זו?"

"אחח.." ענה העגלון: "בחורבה זו היה בעבר בית מרזח משובח, ובו שהיתי רבות בימי בחרותי, כעת נכנסתי כדי להיזכר ולהתרפק על העבר"...

מבינים אתם, אמר הרבי. זה מה שאמרו חז"ל: "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים, חכמה נתוספת בהם. אבל עמי הארץ כל זמן שמזקינים, טיפשות ניתוסף בהם" (ילקוט שמעוני איוב).

עמי הארץ, הסביר הרבי, בצעירותם מתהוללים ובזקנותם נהפכים לחורבה. ואין להם אלה להתרפק על זיכרונותיהם. אבל תלמידי החכמים, בצעירותם נלחמים ביצרם ומכניעים את תאוותיהם, וכאשר מזקינים, באים הם אל המנוחה ואל הנחלה ועובדים את ה' באין מפריע.