כי תצא למלחמה על אויביך

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ ! (פרק כא פסוק י')

פרשת "כי תצא" רומזת לנו בתחילתה על המאבקים והמלחמות שיש לו לאדם עם יצרו. אותם מאבקים שמתחילים מרגע הלידה, ונמשכים עד לרגע הנשימה האחרון של כל אדם. כמו שכותב רש"י על הפסוק: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא'), שברגע שננער לצאת ממעי אמו נִּתַן בו יצר הרע! עכ"ל. ומשם הוא מלווה את האדם במשך כל חייו, ומעורר עליו מלחמות גדולות בלי סוף.

רבינו בחיי מביא בספרו חובות הלבבות (חלק ב-ה') מעשה בחסיד אחד שראה אנשים הולכים ותופים בידם ושמחים על שניצחו במלחמה נגד המדינה הסמוכה. פנה אליהם החסיד ואמר להם: למה אתם כל כך שמחים? את המלחמה הקטנה ניצחתם, המלחמה הגדולה עדיין לפניכם. אמרו לו האנשים: אבל זו הייתה מלחמה גדולה מאוד, איך אתה אומר שזו מלחמה קטנה? אמר להם החסיד: כי כל מלחמה בעולם הזה נחשבת לקטנה לעומת המלחמה נגד היצר הרע, שהיא ורק היא נחשבת למלחמה גדולה.

המלחמה עם היצר נחשבת למלחמה הכי גדולה שיש, מפני שאי אפשר להשוות אותה לכל מלחמה אחרת. בכל מלחמה ברגע שמכניעים את האויב וגורמים למפלתו, הוא נחלש בכוחו וספק אם יתאושש מכך בקרוב, הכל על פי גודל התבוסה שנחל. אך במלחמה עם היצר הרע, אחרי כל קרב או מלחמה שאנו מנצחים, האויב מתחזק וגודל ואף לומד מכך תחבולות ותכסיסים שונים ומשונים. וכמעט לא יהיה ניתן לנצחו פעם נוספת באותו דרך, כי לאחר מפלתו ישר לומד הוא מה גרם לו הפסד בפעם הקודמת, ויוצא למלחמה חמוש בתחבולות חדשות. וכך גם כותבת הגמרא (קידושין ל:): ש"בכל יום ויום יצרו של האדם מתגבר ומתחדש יותר". ולכאורה נראה שלא אפשרי לנצח אויב כזה כלל... אם כן מה ניתן לעשות? איך אדם יכול לשרוד מול אויב כזה במשך כל חייו?

דוד המלך מלמד אותנו (תהלים לז לב'): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, [ו]ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". הרשע זהו יצר הרע שתמיד מצפה ומחכה לאפשרות הכי קטנה בשביל להפיל את הצדיק. ובנוסף מבקש הוא להמיתו. לא פחות מזה! מלחמה על כל הקופה. אך ממשיך הפסוק ואומר: "וה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". זאת אומרת שבדרך הטבע האדם הצדיק מפסיד בטוח, והפסד במלחמה זו פרושה מוות. אך הקב"ה בא לעזרתו ומציל אותו בכל מלחמותיו. בלעדי הקב"ה לא ניתן לנצח כלל בשום מלחמה, ולכן אנו חייבים את העזרה הזאת מול אויב חזק ואכזרי כיצר הרע. איך ניתן לקבל את העזרה הכל כך נצרכת הזאת?

הגמרא (קידושין ל:) אומרת: כך הקב''ה אמר להם לישראל: "בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד ז'). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (שם). הקב"ה מלמד אותנו שהתורה היא התבלין שאיתו ניתן לנצח את יצר הרע. ללא העיסוק בתורה, הרמות שבהם תוכל לנצח את יצר הרע הם מאוד נמוכות. ומה שמוטל על כל אחד זה לעסוק בתורה שהיא הנשק הכבד, ואז לצאת להילחם נגדו ולא להיכנע, ובעקבות כך ה' יתברך עוזר לאדם ומנצח לו את הקרב.

וצריך אדם עוד לדעת שעליו להשכים ולצאת למלחמה נגד היצר עוד לפני שהוא מתארגן עם כוחותיו, "אם בא להרגך השכם להורגו!" (סנהדרין עב.). משל למה הדבר דומה? לעיר מבוצרת עם חומות גבוהות. ובאחד מן הימים מקבל המלך ידיעה, שהשומר במגדל זיהה שישנה התגודדות של כמה קבוצות קטנות מחוץ לחומה, ומתארגנות הם לעשות מלחמה על העיר.

האם יתכן שהמלך ישב בחיבוק ידיים ולא יעשה כלום? אמת שזה קבוצות קטנות ואין הם יכולים לאיים על החומה המבוצרת, אך בסופו של דבר יתאחדו קבוצות אלה, ויהיו הם עם רב שמנסה לפרוץ את השערים. או אז יצטער אותו מלך שלא השכים ויצא נגדם אז שעוד היו בקבוצות קטנות...

ולכן אומרת הפרשה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹֹ" (כא י'). כי תצא, מגלים לנו חז"ל שהמילה "כי" בגימטרייה זה 40. אותם 40 יום שמתחילים מראש חודש אלול, ועד ליום הדין הקרב ובא. 40 יום שבהם אדם צריך לצאת למלחמה על אויבו הגדול שהרי הוא יצר הרע! ואז אם אדם התכונן למלחמה ועסק בתורה שהיא הנשק, אז "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". הקב"ה ינצח לך את המלחמה, ותעמוד בכל ניסיונותיך בהצלחה. ואפילו תוכל להגיע למצב של "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹֹ".

ולמה נאמר ושבית שִׁבְיוֹֹ ולא שִׁבְייךָ? לומר לך שאם תהיה לגיבור חייל ותנצח את המלחמה, תוכל לשבות את אותו שבי שנמצא אצל יצר הרע שזה כל העצלות העייפות והקרירות בעבודת ה' ולימוד התורה שהם תוצאות של יצר הרע, דברים שיצר הרע שבה מאתנו במהלך המלחמות הקודמות. וכעת שנתכונן ונצא ב 40 יום אלו למלחמה, נוכל לשבות את השבי הזה אלינו בחזרה, ואז נזכה לקיים מצוות ולקבוע עיתים ללימוד התורה מתוך התלהבות ויישוב דעת. אכי"ר!

 

איך ניתן לשנות את הרצון ?

וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ (פרק טז פסוקים לג'-לד')

"אמר רבי יוסי בר חנינה אפילו מחט שהייתה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא נבלעה עמהן דכתיב: "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים שְׁאֹלָה" (ירושלמי סנהדרין דף נ. י-א'). כל כך חמורה היא המחלוקת, עד שקורח וכל עדתו, וכל מי שקשור בישירות או בעקיפין למחלוקת זו, ירד ישירות לשאול הגיהינום.

וכותב רבינו בחיי: "מכאן שהבאים כנגד התורה, ורוצים לעקור את יסודותיה, אין להם חלק לעולם הבא!" שנאמר: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (פרק טז פסוק לג') איבדו הם את חלקם מתוך קהל ישראל.

אמר רבי עקיבא: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ"- בעולם הזה. "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל"- לעולם הבא. כל כך חמור! בעיקר בשל כך שאנו רואים שאותם אנשים שנבלעו במעמקי האדמה, הם מגדולי ישראל, שעד למעשה זה היו הם ללא דופי. קורח שהיה צדיק, והיה מהנבחרים לשאת את ארון הברית. ו-250 נשיאי העידה שהצטרפו אליו, שכולם "קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" [שהיה להם שם בכל העולם (סנהדרין קי.)] כולם מוצאים את עצמם מאבדים את הכל, בגלל כמה רגעים של חוסר מחשבה.

רגע לפני מעשה, הם היו עם כרטיס כניסה לשורה הראשונה בעולם הבא, וברגע שאחרי מעשה נשארו הם ללא כרטיס הכניסה, וללא שמם הטוב שעמלו עליו במשך כל חייהם.

חז"ל מזהירים את האדם: "אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ" (אבות ב ד'). אדם יכול לעמול קשה כל חייו, ולאבד את הכל רגע לפני הסוף. מביאים ראייה לדבר, מיוחנן הכהן הגדול, שהיה 80 שנה בקודש הקודשים, ולפני מותו הספיק לצאת לתרבות רעה, ולכפור בעיקר (ברכות כט.). ו"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי [ה]קיר?!" (מועד קטן כה:) מה נאמר אנחנו, אם לענקים מאתנו זה קרה? איך אנו יכולים להשכיל ולשמור על המעשים שלנו נקיים וישרים, אם גדולים מאתנו הלכו שבי אחר תאוותם, לכַבוד קנאה שנאה ותחרות?

חז"ל מלמדים אותנו, ש"סוף מעשה במחשבה תחילה."

אדם שרוצה לשמור על מעשיו, צריך לדאוג למחשבה שלו. היכן שמחשבותיו של האדם נמצאות, שם מעשיו. אם אדם חושב על דברים טובים, זה יקרין על מעשיו, ומעשיו יהיו טובים. ואם יחשוב רק רע כל היום, כמובן גם מעשיו יהיו רעים. אך יבוא האדם ויטען [אולי בצדק] שמאוד קשה לו לעקוב אחר מחשבותיו. ולפעמים גם מחשבות רעות עוברות לו בראש. מה נענה לאותו אדם? איך אדם יכול לשלוט על מחשבותיו, שיהיו טובות?

ה"מכתב מאליהו" (הרב אליהו אליעזר דסלר זצ''ל) מסביר שאין מחשבה, בלא התעניינות שקדמה לה. אדם מזמין לעצמו מחשבות לראש, ע"י התעניינות. הוא מתעניין בנושאים מסוימים, ואז זה ממלא את מחשבותיו, ובעקבות כך גם מעשיו מושפעים בהתאם. לדוגמא, אדם שמעולם לא התעניין בגידול דבורים למטרות דבש, אף פעם לא יהפוך להיות כוורן, וכמובן שזה לא יעסיק את מחשבותיו. שני אנשים שיקראו את אותו עיתון בדיוק, יזכרו דברים שונים. כי לכל אחד תחומי התעניינות שונים. וכך אם אדם מתעניין בדברים טובים, אז מחשבות טובות ימלאו את ליבו, וכמובן שזה יוביל אותו למעשים טובים. אך אם אדם יתעניין בדברים רעים והרסניים, מחשבותיו ומעשיו יהיו רעים והרסניים בהתאם. כל כך פשוט? מסתבר שלא! ישנה עוד שאלה אחת שאנו צריכים לענות עליה. איך אדם יכול לשמור על תחומי התעניינותו שיהיו אך ורק בכיוון החיובי? הרי לפעמים אדם מרגיש סקרנות לגבי דברים מסוימים שלאו דווקא כל כך חיוביים עבורו. שומעים דברים, רואים דברים. איך ניתן לרסן את ההתעניינות? מהי החוליה הראשונה בשרשרת?

התשובה היא: הרצון של האדם! הרצון של האדם הוא הנקודה ההתחלתית והכל הולך בעקבות הרצון. לדוגמא: אדם שרוצה להיות ירא שמיים, יתעניין וילמד מהי יראת שמיים, בלתי נמנע כמובן שהוא יחשוב על כך, ואז מעשיו יושפעו ויהיו טובים כמו הרצון שקדם להם. אך אם אדם רוצה את תאוות עולם הזה. יתעניין הוא בתאוות, יחשוב הוא על תאוות, ולבסוף יִסְתָּאֵב בהם. על כך אמרו חז"ל: "בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו" (מכות י:). הכל בידיים שלך, וכאן הבחירה שלך באה לידי ביטוי! מה אתה רוצה? תבחר! תחליט!

לאדם שעדיין חצוי בדעתו נספר שהוא בבעיה. הסיבה שהנך חצוי בדעתך, כי לאדם נטייה להיות נמשך בדעותיו אחר סביבתו (הרמב"ם דעות - ו א'). ואם סביבתו היא רעה, ילמד מהם וידבק במעשיהם. ואם טובה היא, גם הוא ירצה ויחפוץ בטוב. כשיראה הוא מסביבו את חבריו פורקי העול שמחייכים [עדיין] לאחר מעשה שלילי, ירצה ויתאווה גם הוא לכך. אך אם יתחבר הוא לאנשים חיוביים שעשות רצון ה' הוא החיות והשמחה שלהם, יתהפך אף הוא רצונו לרצון טוב, שיוביל להתעניינות עד ש"יתברר ויתאמת אצל אותו האדם, מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" (מסילת ישרים). משם הדרך למחשבות של שאיפה התרוממות וסיפוק, קצרה מאוד. ומעשיו הטובים כבר נקראים מצוות.

קורח ועדתו רצו כבוד! לכן איבדו את עולמם. יוחנן כהן גדול, רצה חיים חופשיים ממצוות, ולכן הפך לצדוקי. וכך הלאה... השאלה היא: מה אתה באמת רוצה ??

 "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם, לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹקִים" (תהילים יד')