‏הצגת רשומות עם תוויות יצר הרע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יצר הרע. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

כישלון אינו סוף הדרך !

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד! (פרק יג פסוק יג')


לעיתים, אמר רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", יש והאדם נכשל בדבר עבירה, ואז ממהר אליו היצר הרע ומנסה להסיתו, וכך אומר לו: "ראה נא! בין כך ובין כך נכשלת בעבירה חמורה, על כן אם תעבור עוד עבירה הדבר לא יעלה ולא יוריד"...

משל למה הדבר דומה? אומר ה"חפץ חיים", לאותו אדם ההולך במדבר. סביבו רק חול ושממה עד אין סוף, והשמש קופחת על ראשו. הנה בכליו נותר רק מעט מזון וכמה לגימות מים. וכך הוא הולך עוד כברת דרך... לאחר כמה זמן עומד ההלך ופותח את שקו לראות מה נותר לאכול ולשתות, ורואה כי אין בצקלונו כדי מחיה. מה יעשה? חושב האיש בליבו: "ממילא אין בכלי די מזון ומשקה. אשליך את המעט שנשאר... דבר לא ישתנה"... שוטה האיש הזה!

כן הוא גם הנמשל סיים ה"חפץ חיים". אל לו לאדם לתת לאותו מנוול להסית את ליבו לדבר עבירה, ואף אם נכשל, "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד טז').

הצדיק נקרא כך משום שיודע לקום לאחר הנפילה. לא נכנס הוא לייאוש מיותר, אלה ישר לאחר שנפל מיד קם ומתעלה.

יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

עולם כמנהגו נוהג!

וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. (פרק א לא')


גולת הכותרת של כל הבריאה, היא יצירתו של האדם הראשון - נזר הבריאה.

אדם הראשון זה לא מה שלימדו אותנו בבית הספר הממלכתי, על האדם הקדמון שחי במערה והיה רץ אחרי בעלי חיים עם נבוט. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה! ואומרים חז"ל (קהלת רבה פרשה ח) שעקבו היה מכהה גלגל חמה [כלומר: החלק הכי נמוך אצלו, העקב. היה ברוחניות יותר גבוהה מאור השמש], ואף המלאכים חשבו לומר לפניו קדוש קדוש.. כי טעו בו וחשבו שהוא בורא (בראשית רבה פרשה ח). וטעות בידינו לחשוב שזהו "אדם" כפי שאנו מכירים, ילוד אישה.. ולמרות גדולתו הרבה, רואים אנו שזמן קצר לאחר יצירתו כבר אכל מהעץ היחיד שנאסר עליו לאכול ממנו. ועלולים אנו לחשוב שאולי יש פה איזה פחיתות ברמתו של אדם הראשון, ועלולה אפילו להתגנב מחשבה לליבנו שאנו היינו מצליחים להישמר מלטעום מאותו פרי אסור. אך עלינו לדעת שעניין חטא אדם הראשון הוא עמוק ונסתר. הרמב''ן בפתיחה לספר בראשית כותב שאין לנו הבנה בחטאו, ולראיה אף מלאכי השרת שאלו להקב''ה: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?" (שבת נה:), הניסיון של אדם הראשון באותם רגעים היה מורכב מכל הניסיונות שאנו מתמודדים איתם היום ביחד. כל התאוות שקיימות היום, בגלולה אחת ברגע אחד.

וברגע שלאחר החטא כבר לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה. האדם הראשון יורד מרמתו המופלאה ונקנסת מיתה לעולם, ובנוסף ישנם 39 קללות שמורידים את העולם מרמתו שהייתה בעת הבריאה.  אך ניתן לומר שהשינוי הכי מהותי שהתרחש הוא, שעד לפני החטא יצר הרע היה חיצוני לאדם, ורצון האדם היה אך ורק לעשות טוב מטבעו. אולם כפי שכותב רבי חיים ויטל זצוק"ל: "מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, אין לך דבר שאינו מעורב מטוב ורע, ואפילו התורה הקדושה שאין יותר ''טוב'' ממנה, גם בה יכול האדם ליפול לרע, וכמו שאמרו חז"ל (יומא עב:): זכה- נעשית לו סם חיים. לא זכה- ..." (שערי קדושה שער א'). ונטייתו הטבעית של האדם היא כבר לא לטוב, אלה לרע! כפי שמעיד הקב"ה בעצמו: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח כא'). ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, ניתן בו יצר הרע". כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע, ובכל משך חייו עתיד הוא לעשות עמו מלחמות גדולות, ולנסות להרחיקו מן הטוב.

אך לשמחתנו המציאות הזו של העולם שקיימת עד היום, היא זמנית ולצורך תיקון בלבד. ותמשך כפי שאומרים חז"ל (סנהדרין צז.), 1000 שנה כנגד כל יום בבריאה. והנה אנו נמצאים היום כבר בשנת 5776! שזה ממש רגעים אחרונים לפני כניסת השבת. ליתר דיוק אנו נמצאים ביום השישי בשעה 18:37. [אומנם הכניסה הכי מאוחרת של השבת על פי הלוחות היא  ב 19:34 (עניין של 40 שנה בערך), אך איננו יודעים ע"פ איזו כניסת שבת החליטו בשמיים, ואולי בכלל לפי שעון חורף...].

כך או כך צריכים אנו כבר להתחיל להחזיק חזק ולהמשיך להאבק ללא פשרות ביצר שנטמן בנו לצורך תפקידינו, ולהמשיך לתקן את אותו חטא קדמון שגם לנו היה חלק בו, כי הרי כל נשמות ישראל הם ניצוצות מנשמתו של אדם הראשון. המטרה היא להגיע בהצלחה לכניסת השבת ולקבל את פני המשיח. ומי שיטרח בערב שבת יאכל בשבת! (עבודה זרה ג.)

ורק אז יגיעו הימים שהעולם נברא למענם, ימים של עונג רוחני עצום שלא ניתן לתארם במילים. ימים שעליהם הרמב"ם אומר: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג" (מלכים יב א). כלומר, העולם חוזר לנהוג כמנהגו הראשון כפי שנברא בראשית! המצב של היום, זה כבר לא מנהגו של העולם לאחר שהשתנה ללא היכר בעת שניתקלל וצנח ממדרגתו.

גם האדם עתיד לחזור למדרגתו בכך שיצר הרע כבר לא ישכון בתוכו ויתבטל. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה, ובכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע. כפי שאומר הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (פרק לו פסוק כו').

שנזכה בעז"ה להיכנס לימים אלו בקרוב..

ליצר הטוב אין חלונות ראווה

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל! (פרק ג פסוק ו')


על פסוק זה כותב הכלי יקר: "כי בכל חטא יש ליצר הטוב ויכוח עם היצר הרע. כי היצר הטוב מבטיחו [לאדם] שכר הרוחני לעולם הבא, והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המומחשות לעין הרואה, כי תאוות העולם הזה נראים לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה.. ולכך נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה"! ראתה [את] דברי הנחש, וישרו בעיניה טענותיו - כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם.. שתאוות העולם הזה נראים עין בעין. שלא כמו חמדות העולם הבא שעין לא ראתה". עכ"ל.

ליצר הרע יש הרבה חלונות ראווה שבעזרתם הוא מראה את השקר הנוצץ שבתאוות העולם הזה. אך ליצר הטוב אין חלונות ראווה ומציע הוא לך לטעום! בלי לטעום לא ניתן להבין כמה טובים הם חיי התורה והמצוות. אם תרצה לשפוט על פי הראייה בלבד את חיי התורה והמצוות, תלך שולל אחר העצות של חבריך והתקשורת החילונית. ועל כך אומר דוד המלך ע"ה: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהילים לד) לא ניתן להרגיש טעם על פי ראייה בלבד!

ועל כך יעידו כל אלה שכבר טעמו...

יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

סופו של היצר הרע

וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (פרק ל' פסוק ו')


פסוק זה נאמר לעתיד לבוא ליום בו לוקח הקב"ה את יצר הרע ומבטלו. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה. הפסוק מגדיר זאת: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ". שכמו שאדם נולד עם עורלה מיותרת, והופך הוא להיות שלם רק לאחר שעושה ברית מילה בבשרו, כך גם יש עורלה בליבו של האדם, שלעתיד לבוא הקב"ה יבצע את המילה הזו בלבבנו בעת ביטול יצר הרע, וכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע.

כפי שאומר הנביא יחזקאל (לו' כו'): "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם,  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר"

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=u1eLVnJf83s[/embed]

יום חמישי, 27 באוגוסט 2015

כי תצא למלחמה על אויביך

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ ! (פרק כא פסוק י')


פרשת "כי תצא" רומזת לנו בתחילתה על המאבקים והמלחמות שיש לו לאדם עם יצרו. אותם מאבקים שמתחילים מרגע הלידה, ונמשכים עד לרגע הנשימה האחרון של כל אדם. כמו שכותב רש"י על הפסוק: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא'), שברגע שננער לצאת ממעי אמו נִּתַן בו יצר הרע! עכ"ל. ומשם הוא מלווה את האדם במשך כל חייו, ומעורר עליו מלחמות גדולות בלי סוף.

רבינו בחיי מביא בספרו חובות הלבבות (חלק ב-ה') מעשה בחסיד אחד שראה אנשים הולכים ותופים בידם ושמחים על שניצחו במלחמה נגד המדינה הסמוכה. פנה אליהם החסיד ואמר להם: למה אתם כל כך שמחים? את המלחמה הקטנה ניצחתם, המלחמה הגדולה עדיין לפניכם. אמרו לו האנשים: אבל זו הייתה מלחמה גדולה מאוד, איך אתה אומר שזו מלחמה קטנה? אמר להם החסיד: כי כל מלחמה בעולם הזה נחשבת לקטנה לעומת המלחמה נגד היצר הרע, שהיא ורק היא נחשבת למלחמה גדולה.

המלחמה עם היצר נחשבת למלחמה הכי גדולה שיש, מפני שאי אפשר להשוות אותה לכל מלחמה אחרת. בכל מלחמה ברגע שמכניעים את האויב וגורמים למפלתו, הוא נחלש בכוחו וספק אם יתאושש מכך בקרוב, הכל על פי גודל התבוסה שנחל. אך במלחמה עם היצר הרע, אחרי כל קרב או מלחמה שאנו מנצחים, האויב מתחזק וגודל ואף לומד מכך תחבולות ותכסיסים שונים ומשונים. וכמעט לא יהיה ניתן לנצחו פעם נוספת באותו דרך, כי לאחר מפלתו ישר לומד הוא מה גרם לו הפסד בפעם הקודמת, ויוצא למלחמה חמוש בתחבולות חדשות. וכך גם כותבת הגמרא (קידושין ל:): ש"בכל יום ויום יצרו של האדם מתגבר ומתחדש יותר". ולכאורה נראה שלא אפשרי לנצח אויב כזה כלל... אם כן מה ניתן לעשות? איך אדם יכול לשרוד מול אויב כזה במשך כל חייו?

דוד המלך מלמד אותנו (תהלים לז לב'): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, [ו]ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". הרשע זהו יצר הרע שתמיד מצפה ומחכה לאפשרות הכי קטנה בשביל להפיל את הצדיק. ובנוסף מבקש הוא להמיתו. לא פחות מזה! מלחמה על כל הקופה. אך ממשיך הפסוק ואומר: "וה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". זאת אומרת שבדרך הטבע האדם הצדיק מפסיד בטוח, והפסד במלחמה זו פרושה מוות. אך הקב"ה בא לעזרתו ומציל אותו בכל מלחמותיו. בלעדי הקב"ה לא ניתן לנצח כלל בשום מלחמה, ולכן אנו חייבים את העזרה הזאת מול אויב חזק ואכזרי כיצר הרע. איך ניתן לקבל את העזרה הכל כך נצרכת הזאת?

הגמרא (קידושין ל:) אומרת: כך הקב''ה אמר להם לישראל: "בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד ז'). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (שם). הקב"ה מלמד אותנו שהתורה היא התבלין שאיתו ניתן לנצח את יצר הרע. ללא העיסוק בתורה, הרמות שבהם תוכל לנצח את יצר הרע הם מאוד נמוכות. ומה שמוטל על כל אחד זה לעסוק בתורה שהיא הנשק הכבד, ואז לצאת להילחם נגדו ולא להיכנע, ובעקבות כך ה' יתברך עוזר לאדם ומנצח לו את הקרב.

וצריך אדם עוד לדעת שעליו להשכים ולצאת למלחמה נגד היצר עוד לפני שהוא מתארגן עם כוחותיו, "אם בא להרגך השכם להורגו!" (סנהדרין עב.). משל למה הדבר דומה? לעיר מבוצרת עם חומות גבוהות. ובאחד מן הימים מקבל המלך ידיעה, שהשומר במגדל זיהה שישנה התגודדות של כמה קבוצות קטנות מחוץ לחומה, ומתארגנות הם לעשות מלחמה על העיר.

האם יתכן שהמלך ישב בחיבוק ידיים ולא יעשה כלום? אמת שזה קבוצות קטנות ואין הם יכולים לאיים על החומה המבוצרת, אך בסופו של דבר יתאחדו קבוצות אלה, ויהיו הם עם רב שמנסה לפרוץ את השערים. או אז יצטער אותו מלך שלא השכים ויצא נגדם אז שעוד היו בקבוצות קטנות...

ולכן אומרת הפרשה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹֹ" (כא י'). כי תצא, מגלים לנו חז"ל שהמילה "כי" בגימטרייה זה 40. אותם 40 יום שמתחילים מראש חודש אלול, ועד ליום הדין הקרב ובא. 40 יום שבהם אדם צריך לצאת למלחמה על אויבו הגדול שהרי הוא יצר הרע! ואז אם אדם התכונן למלחמה ועסק בתורה שהיא הנשק, אז "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". הקב"ה ינצח לך את המלחמה, ותעמוד בכל ניסיונותיך בהצלחה. ואפילו תוכל להגיע למצב של "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹֹ".

ולמה נאמר ושבית שִׁבְיוֹֹ ולא שִׁבְייךָ? לומר לך שאם תהיה לגיבור חייל ותנצח את המלחמה, תוכל לשבות את אותו שבי שנמצא אצל יצר הרע שזה כל העצלות העייפות והקרירות בעבודת ה' ולימוד התורה שהם תוצאות של יצר הרע, דברים שיצר הרע שבה מאתנו במהלך המלחמות הקודמות. וכעת שנתכונן ונצא ב 40 יום אלו למלחמה, נוכל לשבות את השבי הזה אלינו בחזרה, ואז נזכה לקיים מצוות ולקבוע עיתים ללימוד התורה מתוך התלהבות ויישוב דעת. אכי"ר!

 

העיקר לא לשתות וויסקי !

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ! (פרק כד פסוק טז')


ומעשה שהיה בחבורת שיכורים שהיו כל יום יושבים ושותים לשכרה, וביום מן הימים שהיו יותר מדי מבושמים מן היין אמרו אחד לשני מה נענה ביום הדין מה נענה ביום התוכחה כשהקדוש ברוך הוא ישאל אותנו מדוע בחרתם להשתכר ולא להתעסק בתורה הקדושה, וכולם נתנו תקיעת כף שהראשון שיפטר מן העולם הזה יבוא בחלום לאחד מן החברים ויגיד לו מה נעשה איתו בבית דין של מעלה.

ואכן לא ארכו הימים, ואחד השיכורים נפטר לבית עולמו והחברים חיכו בקוצר רוח לראותו בחלום, והיום אכן הגיע, והוא הופיע לאחד החברים בחלומו והנה החבר רואהו מאוד עצוב ופניו מאוד נפולות, ושאל אותו למה אתה כל כך עצוב? ומה אמרו לך ביום הדין?

אמר הנפטר: הכל עבר בשלום עד לוויסקי, אם אתם לא תשתו וויסקי יהיה לכם בסדר.

והחבר המשיך לשאול: אולי תאמר בצורה ברורה, איך ומה אמרו לך ביום הדין?

והנפטר החל לספר: הגעתי לבית דין של מעלה והחלו לשאול אותי מדוע לא למדת תורה ולא דאגת לעולם הבא שלך וכל החיים חשבת רק על העולם הזה? אמרתי להם אף פעם לא חשבתי על העתיד תמיד חשבתי מה אני נהנה ברגע הזה, העתיד לא עניין אותי בכלל, מה אתם רוצים ממני?

ואז שאלו אותי: נו, מה עשית כדי ליהנות מהחיים, אולי תספר לנו? ואמרתי להם: כל ערב הלכתי לבית המרזח ושתיתי לשכרה כדי לשכוח מהצרות, ונהניתי מאוד שתיתי יין אדום.

ואז אמרו לי: היין טעים לך? אמרתי כן, מאוד טעים. ואז שאלו אותי, מה עוד שתיתי? ואמרתי גם בירה מכבי. ואמרו לי: האם זה היה טעים? ואמרתי: טעים מאוד. ואז שאלו אותי: מה עוד שתיתי? ואמרתי בהתלהבות, ששתיתי גם וויסקי. ואז הם התפלאו, ואמרו לי שוויסקי זה לא טעים, ולמה שתיתי? אמרתי להם שהוויסקי בתחילתו אמנם מר מאוד, אבל לאחר שתי דקות זה גורם הנאה גדולה מאוד...

ופתאום כל המעמד של הדין חזר ושאלו אותי אם כן אתה דאגת לעתיד, ולא חשבת רק על ההנאה הרגעית, שהרי היית מוכן לשתות וויסקי למרות שהוא מר,כיוון שאחר כך הוא גורם לך הנאה,  ואם כן למה לא למדת תורה כדי שתוכל לחיות חיי נצח? ואזי החלו לעשות בי דין על הכל...

ישמע  חכם  ויוסף  לקח !  (מעיין השבוע).

יום ראשון, 9 באוגוסט 2015

הפרצה קוראת לא רק לגנב..

לֹא תֹאבֶה לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו, וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא תַחְמֹל, וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו! (ֹפרק יג' פסוק ט')


להיצר הרע, אמר הגאון אליהו מווילנא, אין שליטה על האדם להטותו מדרך הטוב, אלא אם כן מצא פתח פתוח ופירצה אליה יוכל לחדור.

פירצה זו נוצרת, הוסיף הגאון, כאשר האדם עובד את ה' וליבו אינו שלם עם מעשיו. או אז מגיע היצר הרע ומשתלט על הפתח על נקלה. לא כן אם האדם שלם בדעתו, אין ליצר הרע כל שליטה עליו!

משל למה הדבר דומה, לסוחר אחד שהעמיס את עגלתו בסחורות ופנה לעיר הגדולה, שם ביקש לעבור מדלת לדלת ולמכור את מרכולתו. מששמעו סוחרי העיר כי סוחר חדש בא בגבולם, הזמינו אותו לדין תורה לפני רב העיר. שמע הרב את טענות שני הצדדים, ולבסוף הכריע כי סוחר זה יוכל למכור את סחורתו, אולם עליו למלא כמה תנאים:

א. שלא יכנס לבית זולת אם יהיה פתחו פתוח לרווחה.

ב. שלא ידבר עם שום אדם בשבח סחורתו. אלא אם יישאל על כך, יוכל לענות.

ג. כאשר ייכנס לבית כפי התנאי הראשון ויתבקש לעזוב את הבית, לא יתעקש לצאת באותו הפתח שנכנס, אלא ייצא בפתח הקרוב ביותר.

כן הוא הנמשל, אמר המגיד מדובנא:

א. היצר הרע אינו נכנס אלה כאשר הפתח פתוח.

ב. אין יצר הרע יכול לשבח את "סחורתו" אלה למתעניין בה. אולם אדם שכל עסקו בתורה, אין ליצר הרע רשות בו.

ג. כאשר היצר הרע כבר נכנס, הרי שאפשר לשוב בתשובה מיד, ולהוציאו מן הדלת הקרובה ביותר!

יום שלישי, 7 ביולי 2015

ואם לא עכשיו, אמתי ?

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר.. כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לו!  (פרק כז פסוק ג')



איכר אחד עלה בידו למכור בשוק מעט ירקות, ותמורתם קיבל מספר פרוטות נחושת. שמח וטוב לב פנה האיכר אל בית המרזח כשהוא מקשקש בפרוטות המצלצלות בכיסו. מוזג! הרעים האיכר בקולו. הב לי משקה משובח ואנא הזדרז להביא! לגם האיכר כוסית אחרי כוסית. בטנו הלכה וטפחה, וכנגדה הלך כיסו והתרוקן... לבסוף אחרי סביאה הגונה, משלא נותר בכיסו דבר, יצא האיכר את בית המרזח בהילוך מתנודד ובראש מסוחרר, כשהוא מזמר בקול ניחר זמר של שיכורים.

כאיכר זה ממש, אמר החפץ חיים, דומה גם האדם. בראשית ימיו בטוח הוא כי נותרו לו עוד שנות חיים רבות. ועל כן חושב בליבו כי לעת עתה ייהנה מתענוגות החיים, ואילו כעבור שנים כאשר יתבגר מעט ישקיע את זמנו בלימוד התורה, יש זמן לכל...

אולם יש לדעת כי זו עצת היצר, שכן החיים חולפים עוברים ביעף, והאדם הולך ומתבגר, הולך ומזקין, וכבר לא נותרו לו שנים רבות כבעבר, ואם לא עכשיו, אמתי? וכמאמר חז"ל במסכת אבות (פרק ב' משנה ד') "וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה"...

יום רביעי, 1 ביולי 2015

כך היא אומנתו של יצר הרע ...

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (פרק כה א')



הגמרא בסנהדרין (קו.) מספרת שעם ישראל הגיע לידי עבירה לאחר שבעצת בלעם, עמדו נשים זקנות שהציעו למכור את מרכולתם לישראל. משנענו להם, מצאו שיש הצעה יותר זולה, מאישה צעירה שיצאה לפתע מהאוהל. ברגע שהסכימו להצעה, הוזמנו להיכנס לתוך האוהל כי שם יש סחורה יותר טובה. נפתח בקבוק יין בכדי להשלים את העסקה, ואז כטוב ליבם ביין חטאו בגילוי עריות, ולא לפני שטעמו מן העבודה זרה..

"כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה." (שבת קה).

צריכים אנו ללמוד מכך על דרכו של היצר הרע, שכל תכליתו היא להחטיא את האדם בדבר הכי קשה. אך כמובן שאף יהודי לא רוצה לעבור על דבר הכי קשה, רוצה הוא לשמור על נשמתו. מה עושה יצר הרע? מתחיל הוא בדברים קטנים, בוא נלך למקום פלוני, בוא נעמוד במקום פלוני, ולאחר מכן בוא נשב רק כמה דקות.. הרי מה כל כך נורא בלשבת? אנחנו עדיין חושבים שאנו שולטים במצב.. אך משם הדרך לנפילה קצרה מאוד, שותים משקה, מתחילים בשיחה, ואז... וואי, איך הגעתי לפה? מה אני עושה פה? הרגשה של חרָטה..!

נוטים אנו לייחס את הנפילה, למעשה האחרון שעשינו, אך הסיבה היא שלא נמנענו מהדבר הראשון שהתחיל את השרשרת. בכדי לנצח את יצר הרע, חובה להקים גדרות! לא לפול באותו בור פעמיים!

ועל כך כותב דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ! בַּעֲצַת רְשָׁעִים. וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד! וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא  יָשָׁב!" (תהילים א א')  ברגע שאתה מתלבט אם לעבור ליד מקום שלילי תדע, שמי שהלך, סופו לעמוד, ומי שעומד סופו לשבת !

יום ראשון, 7 ביוני 2015

הקנאה והתאווה והכבוד ...

וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (פרק טו פסוק לט')



משה רבינו שולח מרגלים לתור את ארץ ישראל, ולשם כך הוא בוחר את נבחרי העם. לא אנשי מלחמה וחכמת קרב, שירגלו אחר מוכנותו של העם, ומצב העורף. אלה אנשים צדיקים שהכתוב מעיד עליהם "כֻּלָּם אֲנָשִׁים [חשובים- רש"י], רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (פרק יגג'). משימה כזאת מורכבת, מצריכה אנשים עם הרבה ידיעה ואמונה שאנו עמו של הקב"ה, ואל לנו להירתע משום עם, ושום סכנה.

משה שולח אותם להיפגש עם האויב פנים מול פנים, חלקם ענקים, וחלקם גיבורים ואנשי חייל. ולכן לא מוכן הוא לקחת סיכונים, ושולח את האנשים הכי טובים וצדיקים בעם ישראל, שוודאי הניסים שהיו במצרים, והניסים שכעת במדבר חקוקים על ליבם, ולא יאפשרו להם לחשוב אפילו לרגע שישנו עם כלשהו שלא מסור ביד עם ישראל.

אך רואים אנו, שצדקותם של המרגלים, לא עמדה להם בשליחות זו. חוזרים הם משליחות בת ארבעים יום בארץ ישראל, ופיהם מלא בדברי סרה על ארץ ישראל. "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד. וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם", "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ!". העם ששומע את הבשורות הקשות, יושבים ובוכים כל הלילה, ולמחרת על הבוקר הם כבר מתחילים לברר איפה מוציאים ויזה למצרים..

איך זה יתכן, שנשלחו הטובים והמובחרים שבעם ישראל למשימת ריגול הארץ. ולמרות זאת הם נכשלו במשימה בצורה מושלמת!?

הרב יהודה לייב חסמן בספרו "אור יהל" (ח"א עמ' רסג), מביא את דברי הזוהר הקדוש (פרשת שלח, קנח.) שהמרגלים התכוונו לטובת  עצמם כשדברו רעה על ארץ ישראל. אמרו לנפשם: "כאן במדבר, זכינו להיות נשיאים, אבל בארץ הקדושה לא נזכה להיות נשיאים, ויעבירנו משה מכיסא הנשיאות וימנה אחרים במקומנו". לכן הוציאו דיבה רעה על הארץ. ומסביר ה"אור יהל": שהמרגלים חשבו לעצמם שבארץ ישראל מתעלים ומתקדשים יותר ויותר, ובוודאי [עם] ישראל יתעלו לדרגה רוחנית גבוהה ממדרגתם במדבר, ואז הם לא יהיו ראויים  להיות  נשיאים  עליהם...

על כך נאמר: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד כח'). פשוטו כמשמעו! מוציאים את האדם מן העולם!

מעשים שבכל יום מוכיחים שאדם מוכן להסתכן בלוותר על מעמדו, ועל כספו שעמל עליו במשך כל ימי חיו בשביל איזו תאווה מזדמנת. אדם שרודף אחרי כבודו, יכול אף לקפח את חייו של אדם אחר ברגע שזה כביכול פגע בכבודו המדומה. והאדם שחומד את מה שיש לחברו חייו אינם חיים. צריכים אנו לדעת שבתוכו של כל אדם ואדם, ישנו מצב של "אור וחושך שמשמשים בערבוביא".  מצד אחד אור  גדול, שלאדם ישנה יכולת להגיע בעזרתו עד כיסא הכבוד. ומצד שני חושך גדול, שיכול להוריד אותו עד שאול תחתית. ע"י לימוד תורה, ומוסר. קיום מצוות ומעשים טובים, האדם מגדיל את האור שבתוכו בבחינת נר מצווה ותורה אור. ועם כל זאת צריך הוא להישמר מכל משמר שלא ליפול באותו חושך נורא שגם הוא קיים בתוכו. אותו חושך שהמרגלים לא נשמרו ממנו, ונתנו לעצמם לטבוע בו למרות שפוטנציאל האור שבתוכם היה גדול מאין כמוהו. איך נשמרים מליפול לאותו חושך?

מלמדת אותנו התורה: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (פרק טו פסוק לט'). ברגע שאדם תר אחרי לבבו ועיניו, נמצא הוא רגע לפני נפילה לתהום!

לא תָתֻרוּ, מלשון תייר. אדם שמסתובב ורק תר בעיניו אחרי דברים שעשויים למצוא חן בעיניו. היום זה עיתון המבצעים שאותו הוא תר בכדי לחפש את מה שחסר לו בבית והוא עוד לא הספיק לקנות. מחר הוא תר את ביתו ורכבו החדש של שכנו, ושבוע לאחר מכן הוא בתור תייר, עובר על "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" ח"ו. אדם בדרך זו, ממלא בקלות את ראשו בתאוות לאין קץ. מפתח קנאה למי שיש לו יכולת להשיג תאוות יותר ממנו. ומבלי לשים לב, מתחיל הוא לדרוש כבוד על מה שכביכול יש לו מעבר למה שאחרים הצליחו להשיג.

חז"ל מגלים לנו ש"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" (מכות י:). במה שאתה מתעניין שם אתה נמצא! אם העינים והלב שלך בחוץ, בדברים שהם אינם שלך, אתה אף פעם לא תהיה מרוצה ומאושר, כי ההיצע גדול ורחב, "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו ז'). אך אם נקיים את הפסוק "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", בכך שנסתכל אך ורק על מה שיש לנו, ונודה לה'. כל הדברים שיש לנו, יהיו בעינינו הרבה יותר מיוחדים ויפים, ויספקו אותנו.

הדשא של השכן ירוק יותר, אך ורק אם מסתכלים ובוחנים אותו...

יום רביעי, 1 באפריל 2015

לעתים ניתן לפספס את הכל...

וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים... וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי! (יחזקאל טז ז')



מסופר על הרב ה"בית אברהם", בעת שנכנסו אליו פעם אחת כמה בחורים אחרי חול המועד פסח. פתח את פיו הקדוש ואמר
בלשון חיבה: "בני היקרים, בודאי אמרתם ההגדה", והתחיל לומר מלה במלה תוך הדגשה מיוחדת "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים וכו' וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה". שום פרוש לא הוסיף על זה ורק נאנח מאד, אך משמעות הדברים היתה ברורה לכל אחד, איך שהולכים וגדלים בתורה ועבודה, ואחרי הכל נמצאים במצב של ואת ערום ועריה.. אחר כך, אחרי זמן רב של שתיקה המשיך הוא ז''ל ואמר: "מה אומרים הלאה, "וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי". כשכל מלה נאמרה בהדגשה רבת משמעות. שרק אם נמצאים במצב של מתבוססת בדמיך, נאבקים עם היצר ושופכים דם במלחמתו, אז ואומר לך בדמיך חיי, רק אז החיים הרוחניים המה מלאי חיות. עכ"ל

רק המאבק והמלחמה עם היצר, מעידים על כוונותיו האמיתיות של האדם! האם חשוב לך רצונו של הקב"ה ואתה נאבק עם היצר ולא מוותר גם שקשה? או שמה ברגע שרצונותיו מתנגשים עם רצונותיך, אתה רגיל לעשות לעצמך הנחות?!

יום חמישי, 5 במרץ 2015

מה נבחר ברגע האמת!?

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן!  (פרק לב פסוק א')



בפרשתנו אנו קוראים על חטא העגל ומתקשים להבין, איך בדור המדבר שהוא דור דיעה, שזכו לגילוי שכינה בים סוף, ו"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" (ילקוט שמעוני בשלח רמז) ועמדו זה עתה במעמד הר סיני, איך ירדו לדיוטא התחתונה בפעם אחת, והגיעו לרמה של חטא כזה? ואומרים חז"ל (שבת פט.): שלסוף 40 יום בא שטן וערבב את העולם. ומפרש רש"י: שהראה דמות חושך ואפילה, דמות ענן וערפל וערבוביא. והנה לפתע פתאום מראה להם השטן כי משה מת ומיטתו פורחת באויר. והיו כל ישראל שרויים בפחד ובבהלה, לנגד עיניהם חושך ואפילה ענן וערפל, וכל העולם כולו נתון בערבוביא גדולה.

הירידה של עם ישראל טמונה במילים "וַיַּרְא הָעָם". עם ישראל פרש לא נכון את מה שראה, נתן למראה עיניו לבלבל אותו, וברגע אחד נשכחה מהם הבקשה של משה, לחכות לו עד שירד מההר. מרוב שהראיה נראית כביכול מוחשית ואמיתית, עם ישראל כבר לא חושב על זה שאולי הוא התבלבל בספירת השעות לזמן ירידתו של משה (רש"י לב א'), כבר לא חושבים על זה שצריך להתייעץ עם חכמי הדור לגבי הבעיה שאולי צצה, והערב רב מנצל את ההזדמנות להיקהל על אהרון בתוקפנות כבטוחים בצדקתם.

למדים אנו מכאן על דרכו וכוחו של היצר הרע, שבכדי להכשיל את האדם בעבירה הוא משתמש בכל כוחו בכדי לדמות לאדם מצב מסויים, והאדם בטוח שהוא מבין נכון את הדברים ויודע לפרש את הכל, ובטוח בעצמו שהבחירה שהוא בוחר היא הבחירה הנכונה. וכל זה הוא אך ורק חלק מתחבולותיו של היצר. ש"היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה" (שבת קה:). כמה אנו צריכים להיזהר ולשים לב, איך אנו מפרשים את האירועים שמסביבנו.

אומרים חז"ל שכשיבוא המשיח הרשעים שבישראל יצאו נגדו, ואף ילחמו בו (זוהר כרך ב שמות דף ז:). מתואר פה מצב שבו יש חלק  בעם  שיודע שהנה המשיח הגיע.  ויש חלק  בעם שעדיין משוכנע שזה לא יכול להיות, הרי עד היום כפרנו במציאות של תורה ומצוות, ולא יתכן שכעת מתברר שאנו טועים...

במאבק הזה שיתרחש לעתיד לבא הצדיקים יהיו צודקים ויקבלו את שכרם, ולעומתם הרשעים ילכו לאבדון בעודם ממלמלים משפטי כפירה (כי גם על פתחה של גהינם, אינם חוזרים בתשובה), וזה החלק ההגיוני והפשוט של העניין. אך ישנה עוד קטגוריה בציבור, והיא הבינוניים. שמצד אחד מודעים לאמת בשכלם בצורה אבסולוטית, אך ליבם עדיין מושך אותם בחוזקה למנעמי החיים, ומידי פעם הם פוזלים למה שנראה יותר קל ופחות מחייב.. כשהמשיח יבוא ויתגלה לעולם, באיזה צד הם ימצאו את עצמם? האם זה יהיה באותה צורה של ידיעה ברורה כשל הצדיקים? או שמה זה שוב יראה להם כמשהו קשה ומחייב. משהו שעלול להרוס את התוכניות בחיים, ואת הצפייה בשעשועון הטלוויזיה התורן, ואת הנסיעה לחו"ל.. וחוץ מזה לא צריך להיות כזה פאנט, הרב הזה (המשיח) לפעמים מגזים ...

מה שבטוח שזה הולך להיות ניסיון לא קל בכלל! היצר הרע יודע שהסוף שלו קרב, והוא הולך להשקיע הרבה מאמץ בלגרום לנו לטעות. הוא הולך ל"הראות" לנו הרבה דברים, בכדי לעשות את המבחן להכי קשה שאפשר. ניסיון דומה בעבר (לפני יציאת מצרים), ורק חמישית [!!] מעם ישראל בחר את הבחירה הנכונה. וכאן בפרשתינו עם ישראל קצת יותר מחודש לאחר מעמד הר סיני, מצליח להתבלבל ע"י כוחותיו של היצר הרע, וזאת מפני שנתנו למראה עיניהם ("ולא תתורו") להטעות אותם.

כמה אנו צריכים להתחזק במיוחד בימים אלו, ימים שבהם בכל רגע ורגע יש לנו בדיקות וניסיונות קשים מכל עבר. ככל שאדם מעוניין להתחזק ולהתקרב אל האמת ואל הקב"ה, הוא מרגיש יותר שיצר הרע נלחם עליו בכל הכח ולא מרפה אפילו לרגע. הדבר היחיד שביכולתנו לעשות זה להישאר צמודים לשיעורי התורה והמוסר, כי זה הדבר היחיד שיכול לגרום לנו לעמוד מול הניסיונות ולא להתבלבל בבחירה.

שוב לאחר שנתיים בלבד אנו עומדים ונדרשים להחליט האם אנו בוחרים בחיזוק התורה הקדושה ולומדיה וביצור חומת הדת היהודית בארץ הקודש, או שאנו הולכים שבי אחר סיסמאות של כוחי ועוצם ידי, שטומנות בחובן תמיכה בגיורים רפורמים, סגירת ישיבות, ופגיעה בכבוד השבת. במה נבחר?..

בדורנו, הדור שנועל את תקופת אחרית הימים, הניסיונות מפוזרים על כל צעד ושעל והבלבול הוא גדול. אסור לנו להתפתות על ידי מראה עינינו והבנתנו שיכולים להטעות אותנו בקלות, אלה עלינו לישא את עינינו אל התורה ואל חכמיה ולפעול על פיהם.

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

זכור אלוקיך בימי בחורותיך!

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם, זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת! (פרק כה פסוק ג')



ידוע מה שחז"ל אמרו שיש ג' סוגים של נותני צדקה, זהב כסף ונחושת. "זהב" ראשי תיבות- זה הנותן בריא. "כסף" ראשי תיבות- כשיש סכנה פותח. "נחשת" ראשי תיבות- נתינת חולה שאומר תנו. דהיינו חולה שעומד למות ונזכר שיש לו כמה אלפי דולרים ונותן אותם לצדקה זה בגדר נחושת. וניתן לדמות זאת למעלתן של אלו שזוכים לחזור בתשובה. ככל שהם חוזרים בצעירותם בעוד כוחם במותניהם, ויצרם עדיין גואה בקרבם, כך מעלת תשובתם היא גדולה יותר. כפי שכותב הרמב"ם: "אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה? זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה! [אך] לֹא מִיִּרְאָה, וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ! (הלכות תשובה ב א').

כלומר כל עוד האדם נמצא בניסיון, יש לו שכר אם וכאשר הוא נמנע מעבירה. אך אם כבר אין לו את התאווה לעשות את אותה עבירה, למשל אדם שהזקין ותאוות העריות שלו פחתה, התשובה שיעשה נחשבת תשובה שלימה, אך הרמה שלה הרבה יותר פחותה מאשר צעיר שתאוותו נמצאת בשיאה. על כך אמר שלמה המלך: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" (קהלת יב א').

זכור את הקב"ה בעוד יש לך ניסיון, ותתאמץ להיות "גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד א'), ואל תחכה לימים ששם תהיה רק בבחינת גיבור על חלשים...

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

הצילני נא מיד אחי!

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים! (פרק לב'פסוק יב')


יעקב אבינו חוזר מחרן לבית הוריו, ונערך לפגישתו עם אחיו עשיו, אותו אח שלפני עשרים ושתים שנה אמר: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (כז מא').

צדיק כיעקב אבינו לא היה צריך לפחד כלל מעשיו הרשע, בעיקר לאחר שבלילה הקודם הוא נאבק עם מלאך אלוקים. ולראות מלאך זה כלל לא פשוט כפי שמתאר הנביא דניאל: "וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּח, וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ..." (דניאל י ח'). ויעקב אבינו רואה את מלאכו של עשיו ולא זאת בלבד שאינו פוחד, אלה שנאבק עימו ומנצח אותו. ועם כל זאת, עדין רגע לפני שהוא נפגש עם עשיו אחיו, מעידה עליו התורה: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ!" (לב ח'). יעקב אבינו חושש מהמפגש עם עשיו. חושש הוא שזכות קיום מצוות כיבוד ההורים וישוב ארץ ישראל, שהיו לעשיו במשך כל אותם עשרים ושתים שנה שהוא שהה בבית לבן יעמדו לעשיו לזכות.

יעקב לא יודע לאיזו קבלת פנים לצפות, ולכן מכין את עצמו לשלושה דברים, לדורון, תפילה, ומלחמה. הוא נערך אסטרטגית ומחלק את משפחתו לשני מחנות במחשבה שאף אם יכה עשיו את המחנה האחד, יציל לפחות את המחנה השני. לאחר מכן ניגש הוא לתפילה לפני ה', ויחד עם זאת אינו זונח את הדרך הפרלמנטרית, ושולח עם המלאכים מתנה מכובדת-דורון עבור עשיו שמא יתרצה בה.

יעקב אבינו נושא תפילה לבורא העולם: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים!". ונשאלת השאלה, האם היה צריך לחזור יעקב אבינו ולומר הצילני נא מיד אָחִי וגם מיד עֵשָׂו, שיגיד או "אָחִי", או "עֵשָׂו". הלא רק אח אחד היה לו?

אלה ש"אָחִי" ו"עֵשָׂו" הם שתי בחינות נפרדות.  שני דברים שונים שצריך להיזהר מהם,  ועל שניהם יעקב מתפלל. יעקב מבקש להינצל מ"עֵשָׂו" הרשע שהוא בבחינת "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (כה עז'), מושחת מידות ומעוות מעשים, אדם שחי כחיית השדה ללא כל מעצורים של מוסר ומצפון. ומצד שני יעקב מתפלל להינצל מ"אָחִיו". אותו אח שגדל איתו יחד, שיחה קולחת שתוביל לישיבה יחד לארוחה לזכר הימים עברו,  להתרפק על החוויות אותם חלקו בנעוריהם. להיפגש אחת לשבוע סתם בכדי להתעדכן במה שקורה, ולחדש את הקשר...

ש"עֵשָׂו" מגיע בתור "אָחִיךָ", זה הרבה יותר קשה! שהוא ניגש אליך לבוש בבגדי שחץ, זולל וסובא, בועט ומקלל, אתה מזהה אותו בקלות. אך שהוא מגיע עם טלית ותפילין, ומתנהג כעלם חמודות, קשה לך לזהות אותו, ופה טמונה הסכנה!

חז"ל מדמים את יצר הרע לאדם שאתה רואה מהעבר השני של המדרכה, ואתה לא מייחס אליו חשיבות, הרי אינך מכיר אותו. אך למחרת שאתה עובר באותו רחוב, שוב אתה רואה אותו. אתה מהנהן לו בראשך מתוך נימוס, לא משהו מחייב. וביום השלישי, כבר אתה מניף לו את ידך לשלום, סך הכל אתה אדם נחמד, לא נעים לעבור אחד ליד השני בכל יום מבלי לומר שלום. אך לאחר כמה ימים שוב מופיע אותו אדם מעבר למדרכה, חיוך רחב נפרש על פניו והוא חוצה את הכביש, הוא מתעניין בשלומך ומושיט את היד ללחיצה.. מה לא נלחץ? זו רק לחיצת יד רשמית.. לאחר כמה ימים הוא כבר ניגש ואומר שהוא גר בקרבת מקום, ומזמין אותך לכוס קפה ידידותי... מה לא נלך? לא נעים .. סך הכל הוא ממש נחמד. והרי אנחנו כבר מכירים הרבה זמן.. לא נעים לסרב.. "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה" (שבת קה.). חז"ל מזהירים אותנו שחובה עלינו ללמוד את דרכו של היצר הרע. לא ניתן להתגונן מפניו אם לא נתכונן אליו כיאות.

לפני שאדם יוצא אל הרחוב חובה עליו להתכונן. בכדי שיחזור שלם לביתו עליו לשאת "תפילה" לבורא העולם שישמור עליו בדרך, ויציל אותו מכל הסכנות הרוחניות שהרחוב מציע. לאחר שיוצא אל הרחוב, צריך הוא להיות מוכן לדורון ולמלחמה.

אם ישנו מעשה חסד שצריך לעשות עם יהודי, או שיש אחד מאחינו שטועה בהשקפותיו וצמא לשמוע את האמת של בורא העולם פה מגיע השלב של "דורון". צריכים אנו לתרום מעצמינו בכדי לקרב ולעזור לכל יהודי הן רוחנית והן גשמית, עד היכן שידינו מגעת!

אך אם יש סיכוי קל שבקלים, שהיציאה אל הרחוב תגרום לנו להשפעה זרה, לבלבול בהשקפה, קריאת כל מיני עלוני כפירה והסתה, או אדם [אפילו נחמד!] שהחיבור אליו הוא לא חיובי, כאן עלינו לצאת ל"מלחמה"!

עלינו להדוף מעצמינו וממשפחתנו כל השקפה שהיא לא על פי האמת של התורה הקדושה. כל עיתון שמכיל בתוכו דברי בלע ורשעות פריצות ולשון הרע. להתרחק מחברת אנשים שגורמת לנו להתרחק מהקב"ה, כפי שאמר יעקב לעשיו לאחר שעשיו הציע לו ללוותו בדרכו. יעקב מסרב ואומר: "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי, וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים" (לג יד'). יש לי מלאכה בעולם הזה, והיא להתקרב לבורא העולם. יש לי ילדים שמצווה אני לשמור עליהם מכל השפעה רעה ולחנכם ולכן אני מסרב להצעתך הנדיבה. "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע! (אבות א ז') אמרו חז"ל. ולכן שעשיו מציע, גם אם באותו הרגע לא נראית סכנה מידית מוותרים אנו על הכבוד. יש לנו תפקיד בעולם והוא הרבה יותר חשוב!