‏הצגת רשומות עם תוויות ראה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

שבת ראש חודש

1947 שנה לחורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו !

[gview file="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2015/08/וידעת-היום-פרשת-ראה.pdf"]

יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם! (יא פסוק כו')

אמר רבי אלעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, מאותה שעה "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטוֹב" (איכה ג). אלא מאיליה הרעה באה על עושי הרעה. והטובה באה על עושי הטובה (מדרש רבה-דברים).

מלמד אותנו רבי אליעזר במדרש שכל דבר שקורה עם האדם בין לטוב ובין למוטב, זה תוצאה ישירה של מעשיו. מהרגע שהקב"ה נתן לאדם את הבחירה, והודיע לאדם את האפשרויות הקיימות – "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם", מכאן זה כבר ביד האדם לבחור באיזה דרך הוא חפץ לילך. אם ילך בדרך הטובה והברכה תוך שמירת התורה וקיום המצוות, יקבל הוא שפע רוחני וגשמי, וכל מהלך חייו יוביל להתעלות וקרבה לכיוון הקב"ה. ואם יבחר בדרך הרעה והקללה, תוך כדי נטישת התורה והמצוות והתעלמות מדברי הקב"ה, הטובה תתרחק ממנו, "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים לא יז')" וימצא את עצמו מתרחק עוד ועוד מהקב"ה עד שיגיע למצב של ניתוק מוחלט. וכל זאת מכיוון שבחר בחירה שגויה.

וגם אם עוד יש איזה אדם שעדיין מתלבט באיזה כיוון כדאי לו לפנות, נותן לו הקב"ה "טיפּ" לעזרה, ואומר: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ! הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ!" (דברים ל טו'). מה יותר בטוח מלהקשיב לטיפּ של בורא העולם, "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"! לבחור בדרך התורה והמצוות שנאמר עליהם: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ!".

בכל שלב בחיינו אנו צריכים לזכור, שתמיד יש שני צדדים. טוב ורע, חיים ומוות. ועל כך כותב הרמח"ל (מסילת ישרים): "והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות, אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם ניסיונות לאדם" עכ"ל.

אדם בקלות יכול להתבלבל ולבחור בקל ובנוח, ולשכוח את ההמלצה של ה'- וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לכן צריך תמיד לשנן ולזכור, שתכלית העולם הזה, להיות לנו ככלי וסיוע בכדי להגיע לעולם הבא. כדאי להתאמץ ולעמוד בנסיונות הבאים כנגדנו, כי ברגע שאנו בשעת המבחן בוחרים בטוב ובַאמת, אנו זוכים בכל הקופה. כפי שמוסיף הרמח"ל ואומר: "ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו! ויצא מן הפרוזדור הזה, ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו". כפי השיעור שבו האדם התאמץ לעשות את המעשה הנכון, כך ימדדו לו את שכרו לעתיד לבוא. אין שום טיפת מאמץ שאדם התאמץ בעולם הזה, שלא באה לידי ביטוי למעלה!

אדם צריך תמיד לזכור שכל תכלית בריאתו היא אך ורק בשביל העולם הבא. והעולם הזה הוא רק הפרוזדור בדרך לשם.

רבי עקיבא מביא ראייה לדבר מכך שהאדם מגיע לעולם כתינוק חסר ישע, שנצרך להוריו בכל פעולה הכי פשוטה שיש. לאט לאט הוא לומד לדבר ולהבין, אך עדיין הוא נזקק לחסדי הוריו שיבשלו לו אוכל ויקנו לו בגדים. שמגיע הוא לגיל בחרות התלות בהוריו הופכת להיות מינימלית, ולאחר כמה שנים אף הוא מתחיל להביא את פרנסתו בעצמו, וכבר נכנס לעול משכנתא חובות, וצער גידול ילדים. ומחכה הוא לימים שבהם הוא כבר יוכל לקטוף וליהנות מפרי מעשי ידיו..

לאחר שנים של מאבקים במכשולי החיים נדמה שהנה הוא מגיע אל המנוחה ואל הנחלה.. עוד מעט יוצא הוא לפנסיה, המשכנתא בתשלומיה האחרונים, ומהילדים כבר יש נכדים שגורמים לו נחת.. והנה הטוב מתחיל...

אך בגיל 67 זה כבר לא אותו דבר. הגוף כבר לא נשמע כבעבר, והבריאות מתחילה לדעוך. לכאורה זה לא הוגן! האדם בשלב זה היה צריך לקבל עוד 100 שנה של חיים בבריאות ובאושר, בשביל ליהנות מפרי עמלו אשר הרוויח ביושר.. אך מכאן מבין כל בר דעת, שתכלית האדם היא בשביל מצבו בעולם הבא!

בעולם הבא מי שבחר בחיים, חיי תורה ומצוות, יזכה ליהנות מפרי עמלו אשר עמל בזה העולם. ומי שבחר בעולם הזה להיות לו לתכלית, יקבל את שכרו בעולם הזה. אך ייווכח לראות כמו רבים שכבר ניסו, שהמרדף אחר ההנאות בעולם הזה הוא אין סופי, וכבר שחשבת שתפסת משהו "הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא". אף פעם לא תשיג שלווה ותהיה רגוע.

ולכן הקב"ה ממליץ: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ!" חיים של שלווה וסיפוק בעולם הזה, ושכר עד אין קץ לעולם הבא.

העולם מתכונן לשנות תפיסה

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא! כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. (פרק יג פסוק ב')

מעניין לראות שהתורה הזהירה כבר כ-1300 שנה לפני הנצרות מפני נביא שקר [יש"ו] שיגרום לאנשים להאמין בו על ידי אותות ומופתים (כשפים). וכ-1900 שנה לפני האסלאם, מפני אדם [מוחמד] שחולם חלום על מלאך שמתגלה אליו במערה מבודדת. שניהם הצליחו לסחוף אחריהם חלק גדול מאוכלוסיית העולם, אך התורה כבר הזהירה את עם ישראל ואמרה שלא נתפתה אחריהם, ונדע שכל זאת "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם".

מעבר לניסיון שיש בדבר, מוסיף הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא ד') עוד סיבה שבגינה ה' גורם להופעת נביאי שקר אלו, וכותב: "כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד". (צפניה ג ט')

[ו]כיצד [זה יקרה]? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח. ומדברי התורה ומדברי המצוות, [כי הדתות שהם המציאו מבוססות על עקרונות שקיימים ביהדות, וגם הם מחכים למשיח כלשהו שאמור לבוא ולגאול אותם] ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב. והם נושאים ונותנים בדברים אלו. ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו. וכבר בטלו בזמן הזה. ולא היו נוהגות לדורות. [כפי שהנוצרים הראשונים בטלו את המצוות המעשיות שאף הם שמרו בתחילה] ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם. ואינן כפשוטן. וכבר בא משיח [השקר שלהם]. וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת. ויצליח וירום ויינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם. ושנביאיהם ואבותיהם הטעום. עכ"ל.

ומפני שבכל הדתות מכירים מושגים בתורתנו הקדושה, וגם ככה כולם מצפים על פי דתם למשיח באחרית הימים, לא יצטרך העולם לעבור שינוי תפיסתי גדול, אלה ישר יבינו את טעותם ויחלו לעבוד את ה'.

הווידאו של השבוע:

אמיתות היהדות בניגוד לשאר הדתות – ההוכחה הגדולה

גישה רציונלית למקורה האלוקי של היהדות.

המרצה הוא רב אורתודוכסי, מרצה בינלאומי, בעל תואר ראשון מאוניברסיטת קליפורניה ותואר שני מאוניברסיטת הרוורד. באוניברסיטה הוא פיתח נוסחה שנועדה להפריך את כל הדתות, אך הנוסחה התפרקה כאשר ניסה ליישם אותה על היהדות. ובהרצאה מרתקת זו – מראה כיצד ניתן לדעת בוודאות שהיהדות היא הדת הנכונה. לצפות מההתחלה ועד הסוף ולא לפספס אף דקה!

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=9T8-poCFtRw[/embed]

בקשת ההלוואה שלך נדחתה!

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר.. (פרק יב פסוק כ')

כותב על כך רש"י: למדה תורה דרך ארץ, שלא יתאוה אדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבת ידים ועושר (חולין פד.). כלומר אם יש לאדם מעט כסף יסתפק בירקות וממרחים. אם הכנסתו גדולה יותר יגוון בתבשיל, ורק אם יוכל להרשות לעצמו יותר מכך, יאכל גם בשר.

בכך מלמדת אותנו התורה יסוד מאוד חשוב, יסוד שמי שמקיים אותו מנהל הוא חיים שלווים ורגועים, מבלי להיכנס ללחץ ועול נושים וחובות. דומה שכבר איננו מכירים חיים מסוג זה, אך אבותינו כך היו חיים. כל משפחה הייתה מסתפקת במה שיכולה להרשות לעצמה, מבלי להיכנס לכל מיני הרפתקאות ותשלומים שאינם נגמרים.

אך אנו בדור השפע הגשמי הבלתי נגמר, דור שבו היצרנים שוטפים לכולם את המוח ומפתים במתק שפתיים ופרסומות ענק, וכבר אדם חושב ובטוח שאם הוא לא קונה את המוצר שכעת פרסמו, נפגם ולו במשהו מאיכות חייו, ואם לא יחליף את מכוניתו יחשב לנחות וחריג, לא חושב הוא על הפרט השולי של חשבון הבנק ההולך ותופח, אלה מעביר את כרטיסו, וה' יעזור..(?)

על כך מודיעה התורה: "כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר". אם יש לך את האפשרות, תודה לה' ותאכל ותשבע. אך אם אין לך את האפשרות, אל תחפש להשיג יותר ממה שאתה יכול להרשות לעצמך.

לא צריך להסתכל על הדשא של השכן ולרצות כמוהו! האושר שבחיים לא טמון בדברים אלה!

מי מוכן להתחייב?

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ, אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם, וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם, וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם, מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם. (יא א'-ח')

בפרשתנו ה' מצווה את משה ואהרון ללמד את בני ישראל, אלו חיות ובהמות באפשרותם לאכול. אלו חיות ובהמות נחשבות לטמאות, ואלו נקראות טהורות. מסבירה התורה שישנם שני סימנים שהופכים חיה או בהמה לטהורה,
והם: א. מפריס פרסה (הפרסות ברגל שסועות) ב. מעלה גרה (העלאת המאכל שנית לאחר בליעתו). לאחר מכן מפרטת התורה עוד ארבעה סוגים של בעלי חיים (גמל, שפן, ארנבת, וחזיר), אשר יש להם אך ורק סימן טהרה אחד, ולכן הם טמאים ואסור לאוכלם.

ונשאלת השאלה: הרי ברור לנו מהכתוב, שמה שהתורה התירה באכילה, זה רק בעל חיים אשר יש לו את שני הסימנים של הטהרה המוזכרים (מעלה גרה ומפריס פרסה). אם כן לאיזו סיבה מוסיפה התורה ומציינת את ארבעת בעלי חיים הנ"ל שיש להם רק סימן טהרה אחד, ולכן הם לא כשרים לאכילה? הרי ברגע שהתורה אומרת שצריך שני סימנים, ברור לי שאחד מהם זה לא מספיק!

ועוד, ידוע שאין בתורה ואפילו אות אחת מיותרת, אם כך, מה מיוחד בחיות אלו, שהתורה מתעכבת ומציינת אותם??

התשובה מדהימה ביותר! התורה מגלה לנו חוק שקיים בטבע. שכל החיות בטבע הם או עם שני סימני הטהרה ביחד, או בלי שום סימן טהרה. חוץ מארבעת בעלי החיים שהתורה מציינת. יותר מארבעת אלפים מיני חיות ובהמות בעולם, ואף פעם לא נמצא בעל חיים נוסף שיש לו רק סימן טהרה אחד בלבד.

אם מחר ימצא מישהו ביבשת נידחת איזה סוג חיה שהיא או מעלה גרה או מפריסה פרסה, יש כאן סכנה לאמיתות של התורה.

אך לא יתכן שימצא מין נוסף! כי התורה היא דבריו של בורא העולם, שיודע כל מה שיש בעולמו.

ועוד אמרו חז"ל בברייתא (ספרי, פרשת ראה): "אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר היה? [האם משה רבינו היה צייד או זואולוג? מהיכן ידע את המבנה הפנימי והחיצוני של כל החיות והבהמות בעולם?] אלה עונה רבי עקיבא: מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!

פסוק לאחר מכן אומרת התורה:

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ. (פרק יא פסוק ט')

התורה מלמדת אותנו על כך שנדרשים שתי סימנים בכשרותם של הדגים: א. סנפיר ב. קשקשת, בהעדרו של אחד מהם, הדג טמא. אם אדם נמצא במסעדה והגישו לפניו דג שהוא מזהה עליו קשקשים, אך הוא לא יודע אם היה לו סנפיר מה יעשה? אומרת המשנה (נידה נא:) "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר, ואין לו קשקשת." חכמי המשנה מגלים לנו חוק בטבע, שכל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר!

איזה מדען בימינו יכול לקום ולהתחייב על דבר כזה, שלא ימצא בעתיד שום דג עם קשקשים בלי סנפיר?

כיום ידועים לנו כ 30,000 מינים של דגים ואין בניהם אפילו אחד שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר! דבר זה מוכיח לנו שגם התורה שבעל פה ניתנה מבורא העולם, כי רק בורא העולם יכול לדעת פרט זה.

יום ראשון, 9 באוגוסט 2015

הפרצה קוראת לא רק לגנב..

לֹא תֹאבֶה לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו, וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא תַחְמֹל, וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו! (ֹפרק יג' פסוק ט')

להיצר הרע, אמר הגאון אליהו מווילנא, אין שליטה על האדם להטותו מדרך הטוב, אלא אם כן מצא פתח פתוח ופירצה אליה יוכל לחדור.

פירצה זו נוצרת, הוסיף הגאון, כאשר האדם עובד את ה' וליבו אינו שלם עם מעשיו. או אז מגיע היצר הרע ומשתלט על הפתח על נקלה. לא כן אם האדם שלם בדעתו, אין ליצר הרע כל שליטה עליו!

משל למה הדבר דומה, לסוחר אחד שהעמיס את עגלתו בסחורות ופנה לעיר הגדולה, שם ביקש לעבור מדלת לדלת ולמכור את מרכולתו. מששמעו סוחרי העיר כי סוחר חדש בא בגבולם, הזמינו אותו לדין תורה לפני רב העיר. שמע הרב את טענות שני הצדדים, ולבסוף הכריע כי סוחר זה יוכל למכור את סחורתו, אולם עליו למלא כמה תנאים:

א. שלא יכנס לבית זולת אם יהיה פתחו פתוח לרווחה.

ב. שלא ידבר עם שום אדם בשבח סחורתו. אלא אם יישאל על כך, יוכל לענות.

ג. כאשר ייכנס לבית כפי התנאי הראשון ויתבקש לעזוב את הבית, לא יתעקש לצאת באותו הפתח שנכנס, אלא ייצא בפתח הקרוב ביותר.

כן הוא הנמשל, אמר המגיד מדובנא:

א. היצר הרע אינו נכנס אלה כאשר הפתח פתוח.

ב. אין יצר הרע יכול לשבח את "סחורתו" אלה למתעניין בה. אולם אדם שכל עסקו בתורה, אין ליצר הרע רשות בו.

ג. כאשר היצר הרע כבר נכנס, הרי שאפשר לשוב בתשובה מיד, ולהוציאו מן הדלת הקרובה ביותר!

מדובשך ולא מעוקצך !

אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר: פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ..! (פרק טו פסוק יא')

פעם אחת בא המגיד מדובנא לביתו של עשיר אחד בכדי לבקש כסף למצוות פדיון שבויים. עשיר זה היה תלמיד חכם גדול ומשום כך פתח המגיד ואמר בתחילה דבר תורה.

כאשר סיים המגיד את חידושו, פתח העשיר ואמר אף הוא דבר תורה באותו עניין. רצה המגיד להגיע בשיחה למטרת בואו משום כך אמר דבר תורה בעניין מצוות פדיון שבויים. והנה... שמסיים את חידושו ענה העשיר אף הוא בדבר תורה משלו בעניין מצוות פדיון שבויים...

הבין המגיד כי העשיר מתחמק מלפתוח את ידו, ומשום כך אמר: ימחל לי כבודו אולם אמשיל לו משל למה הדבר דומה? לאדם אחד אשר הגיע במסעותיו למדינה רחוקה וראה כי אין בה בצל. בני המקום אינם ידעו מה זה בצל... הוציא האיש מתרמילו כמה בצלים והגיש להם. משטעמו אנשי המקום את טעם הבצל הודו לו מאוד ונתנו לו זהב כמשקל הבצלים.

לימים חזר האיש לאותה מדינה, אך עכשיו כבר היו לאנשי המקום בצלים משלהם אולם לא היה להם כלל שום. הוציא האיש שום מתרמילו והגיש להם בציפייה כי יגמלו לו זהב כבפעם הקודמת. שמחו בני המדינה בטעמו של השום ושקלו לאיש במקום השום בצל...

כן הוא גם הנמשל - אמר לו המגיד מדובנא: באתי לביתך לא כדי לשמוע מחידושך, אמנם נעימים הם וטובים,

אולם אני זקוק לממון כדי לפדות שבויים...

שמור אחד וקבל פי שלוש !

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'! (פרק כה פסוק ג'-ד')

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ.?. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים ! (פרק כה פסוק כ'-כא')

התורה מצווה ומבטיחה שבעת שעם ישראל יכנס לארצו, הוא רשאי לעבוד את אדמת הארץ שש שנים, ובשנה השביעית מחויב הוא לשבות מעבודת האדמה במשך שנה תמימה. ועל כך מבטיחה התורה: "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כה' כא'). כלומר התורה מבטיחה למי ששומר את שנת השמיטה ברכה גדולה של פי שלש תבואה. נס מעל החוקים הרגילים של הטבע.

רבים הניסים הגלויים המתרחשים לאותם אנשים המקבלים על עצמם את מצוות השמיטה אף בימינו, למרות שכיום מצוות השמיטה היא לא מן התורה אלה מדברי חכמים (ילקו''י הלכות שביעית פרק א' ס''ט עמוד פא). כפי שידוע על החכם סלמן מוצפי זצ"ל שהיה בגינת ביתו זורע חיטים ומגדלם לשם מצוות מצה של פסח. עצם זריעת החיטים בכל שנה הייתה בכדי לקיים את מה שכתוב בתורה: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" "וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" וזאת על מנת שיזכה להפקיר את גינתו בשנה השביעית כפי שצוותה התורה. וידוע שבכל שנה הייתה גינתו מצמיחה יבול חיטים בכמות קבועה של 7 ק"ג. ואילו בשנה השישית היה היבול 21 ק"ג! בדיוק פי שלש מהכמות הרגילה. וברוב התפעלותו הלך לפרסם את הנס לכולם בישיבה.

בנוסף מסופר על החקלאי נפתלי טובים ממושב נחלה, בהיותו חקלאי מתחיל וצעיר, קרא בתורה שצריך לשמור את השמיטה, והחליט לקיים מצווה זו. היה זה בקיץ של שנה שישית. החזון איש זצ"ל פסק שמותר לזרוע בשישית ירקות או תבואות שנועדו למאכל בהמה, אע"פ שהם ממשיכים לצמוח בשמיטה. נפתלי טובים תהה בלבו מה יזרע בשדהו בשישית, והחליט לזרוע 'כרוב קופנהגן'. כרוב בכללו שייך לתבואת חורף וזקוק הוא לקור. והזן של 'כרוב קופנהגן' זקוק לקור רב במיוחד. בקופנהגן קר מאוד, כידוע. אולם באין ברירה הוא זרע את שדהו בזרעי כרוב קופנהגן בקיץ של השנה השישית, והשמש הקופחת על ראשו הזכירה לו שהוא זקוק לנס. הקופנהגן של נפתלי טובים צמח! כרוב קופנהגן - בקיץ חם! הכרובים היו גדולים ויפים. מדריכי חקלאות היו המומים. סוחרים מכל הארץ הגיעו כדי לחזות בפלא וכדי לקנות ממנו במחיר משולש את הירק. אבל זה לא היה הסוף: מתחת לכל כרוב צמחו שני כרובים נוספים. חנן, אחד הסוחרים שהגיעו לקנות כרובים מנפתלי ראה את נס ה"פי שלש" וחזר בתשובה.

כיום הרב נפתלי טובים משמש כרכז של "המרכז הארצי לחקלאים שומרי שמיטה".

("המודיע הצעיר" שנת אלול תש"ס) מתוך "מסע אל האמת" בהוצאת הידברות.