מבקשים עוד ניסיון !

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ! (פרק כג'פסוק ב')

"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אמרו במדרש (בראשית רבה נח'): מהיכן בא אברהם? "מהר המוריה בא"! הוא הגיע לאחר מעמד עקידת יצחק. ולשם מה צריך המדרש לספר לנו מהיכן הגיע אברהם? אלה ללמד אותנו כמה גדולה הייתה שרה אימנו שגִדלה בן כמו יצחק, שהיה מוכן למסור את נפשו למען הקב"ה.

וכותב רש"י: שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.

נחשוב לרגע מנקודת המבט של אברהם אבינו. צועד הוא לעבר הר המוריה בכדי להעלות את בנו לעולה לפני ה'. השטן נדמה להם בדרך כנהר גועש שמאיים להטביע אותם אך עומדים הם בכל הניסיונות והמעכבים. הרגשה של פחד, ציפייה וחוסר ודאות לגבי העתיד. אך אין זמן לחשוב.. מגיעים הם אל ההר, והמזבח נבנה במקום המיועד. יצחק מבקש מאביו לקשור אותו אל המזבח בחוזקה. ואז ברגע האחרון בעוד אברהם מניף את ידו, נשמעת קריאה: "אַבְרָהָם אַבְרָהָם!" עצור! כל זה היה ניסיון אחד גדול! "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה!" אברהם מופתע, אך מתעשת במהרה ומחליף את קורבנו באיל שהסתבך עם קרניו באחד העצים, ובא לציון גואל! אנחת רווחה... הדבר הבא שאברהם חושב עליו הוא להגיע כבר לביתו, לרוץ לשרה אשתו ולספר לה: "אל תשאלי!? איזה ניסיון ענק עברנו... הדרך הקשה, השחיה בנהר, גלים איימו להטביע.. המלאך שהגיע ברגע האחרון..." מגיע הוא אל מפתן הבית, ואז מתברר לו שאשתו האהובה נפטרה מצער ברגע ששמעה על העקידה.. אך ורק בגלל שקיים את רצון הבורא... איזה מפח נפש, איזה צער...

נדמה שניסיון זה, גדול בצערו מהניסיון הקודם. הרי רק רציתי לעשות את רצונו של הקב"ה. למה זה מגיע לי?! חז"ל על מקרה דומה מַּשְׁלוּ משל "לעבד שבא למזוג כוס לרבו,  ושפך לו קיתון על פניו" (סוכה כח:).  לכאורה  זה אותו מקרה.  אברהם אבינו  השכים לעשות  את רצון קונו, אך קיבל בחזרה דלי של מים צוננים בפניו.. אדם משקיע מזמנו ומכספו בכדי לקיים מצוות צדקה. חונה הוא את רכבו וממהר להעניק את התרומה הנדיבה עם כל הכוונות והייחודים. שש ושמח בשמחתה של מצווה חוזר הוא לרכבו, והנה על השמשה ממתין דוח חנייה של 500 שקלים. איפה הצדק? ולמה דווקא עכשיו?

מלמד אותנו הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) בספרו מסילת ישרים  (פרק א').  "כי כל עניני העולם בין לטוב בין למוטב (נראה כרע), הנה הם ניסיונות לאדם" עכ"ל.

מציאות האדם בעולמו היא תמיד להיות "בוחר". זה מה שמייחד אותנו משאר הנבראים הפחותים שיש בעולם. יש בנו נשמה טהורה, ואותה נשמה היא זאת שנותנת לנו את אפשרות הבחירה. בלעדיה יש רק גוף, ואין משהו נוסף.

אך ברגע שניתנה הנשמה, פה נדרש האדם להחליט, את מי אני מפנק? במה אני משקיע יותר, בגוף או בנשמה...? והבחירה הזאת קיימת בכל רגע ורגע, מיום שבו אדם עומד על דעתו, ועד לרגע שבו הוא מחזיר את נשמתו לבוראה. ברגע שאדם עומד בניסיון אחד, ניסיון נוסף נמצא מעבר לפינה. אין רגע דל! אדם שחפץ לקיים את מטרת ייעודו בעולם בצורה מושלמת, צריך לדעת שהוא נמצא בפסגת היעוד שלו ברגע שהוא "בוחר". ללא בחירה האדם מאבד את מטרת תפקידו בעולם. ושיהיה ברור! האדם יכול לברוח מתפקידו ולהימנע מבחירות [קשות] בחייו. יבחר הוא תמיד בקל ובלא מחייב, ישמע לגופו התאב תמידית, ויזניח את נשמתו שצעקותיה הופכות חלשות ולא נשמעות יותר ויותר. יתפח לעצמו על השכם על כך שיש לו "לב טוב[?]" ו"מידות טובות[?]". וימתין הוא למועד הגשת המבחן ("כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה"). אך אדם שמבין את מטרת בואו לעולם, יחפש את הניסיון, כי מבין הוא שמטרת הניסיונות היא: "לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח טז'). גודל הטובה באחריתו של האדם נמדדת על פי המבחנים שהוא עבר. אתה מגיע לשלמות יותר גדולה ע"י כך שאתה עומד בעוד ניסיון. "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה ז')! אם אדם לא מרגיש שהוא נמצא בניסיון, הוא מבזבז את זמנו לריק.

אתה מרגיש שאין לך ניסיונות, שאתה לא "בוחר"? תאתגר את עצמך... מתי אתה קם לתפילה? אתה יכול להקדים ברבע שעה ולהניח תפילין כמו בן אדם? הנה לך ניסיון. אתה יכול להגיע שמח לבית לאחר יום עבודה? הנה לך ניסיון. תחפש את הניסיונות, כי זהו תפקידך בעולם הזה! אברהם אבינו מבין זאת היטב. מגיע הוא לאחר העקידה, מבין שהנורא מכל קרה, יודע הוא שזה עוד ניסיון.  עוד אירוע שבו הוא נדרש לבחור איך להתנהג..  איך  להגיב.. והרי לשם מה הוא פה? לא יכעס ולא יהרהר כלפי מידותיו של הקב"ה. לא יתלונן    למה זה  מגיע לי?!  אלה  ישב  "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"  כי כך  צריך  לעשות.

רק כך אנו מקיימים את היעוד שלנו בתור בני אדם, בוחרים בלבחור!

ממש לא כדאי לחכות לפנסיה

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם! (יא פסוק כו')

אמר רבי אלעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, מאותה שעה "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטוֹב" (איכה ג). אלא מאיליה הרעה באה על עושי הרעה. והטובה באה על עושי הטובה (מדרש רבה-דברים).

מלמד אותנו רבי אליעזר במדרש שכל דבר שקורה עם האדם בין לטוב ובין למוטב, זה תוצאה ישירה של מעשיו. מהרגע שהקב"ה נתן לאדם את הבחירה, והודיע לאדם את האפשרויות הקיימות – "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם", מכאן זה כבר ביד האדם לבחור באיזה דרך הוא חפץ לילך. אם ילך בדרך הטובה והברכה תוך שמירת התורה וקיום המצוות, יקבל הוא שפע רוחני וגשמי, וכל מהלך חייו יוביל להתעלות וקרבה לכיוון הקב"ה. ואם יבחר בדרך הרעה והקללה, תוך כדי נטישת התורה והמצוות והתעלמות מדברי הקב"ה, הטובה תתרחק ממנו, "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים לא יז')" וימצא את עצמו מתרחק עוד ועוד מהקב"ה עד שיגיע למצב של ניתוק מוחלט. וכל זאת מכיוון שבחר בחירה שגויה.

וגם אם עוד יש איזה אדם שעדיין מתלבט באיזה כיוון כדאי לו לפנות, נותן לו הקב"ה "טיפּ" לעזרה, ואומר: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ! הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ!" (דברים ל טו'). מה יותר בטוח מלהקשיב לטיפּ של בורא העולם, "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"! לבחור בדרך התורה והמצוות שנאמר עליהם: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ!".

בכל שלב בחיינו אנו צריכים לזכור, שתמיד יש שני  צדדים. טוב ורע, חיים ומוות. ועל כך כותב הרמח"ל (מסילת ישרים): "והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות, אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם ניסיונות לאדם" עכ"ל.

אדם בקלות יכול להתבלבל ולבחור בקל ובנוח, ולשכוח את ההמלצה של ה'- וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לכן צריך תמיד לשנן ולזכור, שתכלית העולם הזה, להיות לנו ככלי וסיוע בכדי להגיע לעולם הבא. כדאי להתאמץ ולעמוד בנסיונות הבאים כנגדנו, כי ברגע שאנו בשעת המבחן בוחרים בטוב ובַאמת, אנו זוכים בכל הקופה. כפי שמוסיף הרמח"ל ואומר: "ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו! ויצא מן הפרוזדור הזה, ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו". כפי השיעור שבו האדם התאמץ לעשות את המעשה הנכון, כך ימדדו לו את שכרו לעתיד לבוא. אין שום טיפת מאמץ שאדם התאמץ בעולם הזה, שלא באה לידי ביטוי למעלה!

אדם צריך תמיד לזכור שכל תכלית בריאתו היא אך ורק בשביל העולם הבא. והעולם הזה הוא רק הפרוזדור בדרך לשם.

רבי עקיבא מביא ראייה לדבר מכך שהאדם מגיע לעולם כתינוק חסר ישע, שנצרך להוריו בכל פעולה הכי פשוטה שיש. לאט לאט הוא לומד לדבר ולהבין, אך עדיין הוא נזקק לחסדי הוריו שיבשלו לו אוכל ויקנו לו בגדים. שמגיע הוא לגיל בחרות התלות בהוריו הופכת להיות מינימלית, ולאחר כמה שנים אף הוא מתחיל להביא את פרנסתו בעצמו, וכבר נכנס לעול משכנתא חובות, וצער גידול ילדים. ומחכה הוא לימים שבהם הוא כבר יוכל לקטוף וליהנות מפרי מעשי ידיו..

לאחר שנים של מאבקים במכשולי החיים נדמה שהנה הוא מגיע אל המנוחה ואל הנחלה.. עוד מעט יוצא הוא לפנסיה, המשכנתא בתשלומיה האחרונים, ומהילדים כבר יש נכדים שגורמים לו נחת.. והנה הטוב מתחיל...

אך בגיל 67 זה כבר לא אותו דבר. הגוף כבר לא נשמע כבעבר, והבריאות מתחילה לדעוך. לכאורה זה לא הוגן! האדם בשלב זה היה צריך לקבל עוד 100 שנה של חיים בבריאות ובאושר, בשביל ליהנות מפרי עמלו אשר הרוויח ביושר.. אך מכאן מבין כל בר דעת, שתכלית האדם היא בשביל מצבו בעולם הבא!

בעולם הבא מי שבחר בחיים, חיי תורה ומצוות, יזכה ליהנות מפרי עמלו אשר עמל בזה העולם. ומי שבחר בעולם הזה להיות לו לתכלית, יקבל את שכרו בעולם הזה. אך ייווכח לראות כמו רבים שכבר ניסו, שהמרדף אחר ההנאות בעולם הזה הוא אין סופי, וכבר שחשבת שתפסת משהו "הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא". אף פעם לא תשיג שלווה ותהיה רגוע.

ולכן הקב"ה ממליץ: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ!" חיים של שלווה וסיפוק בעולם הזה, ושכר עד אין קץ לעולם הבא.

מה עם החידושים שלך?

וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם, וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!     (פרק כח פסוק ט')

הרמח"ל  (רבי משה חיים לוצאטו), מספר על אדם שנפטר ועלה השמימה, ושם שאלו אותו: "איך חינכת את בינך?" אמר האיש: "להיות יהודי טוב ולהתפרנס מיגיע כפיו" שאלו אותו: "ומדוע לא שלחת אותו לישיבה ללמוד תורה"? ענה: "כלום חסרים תלמידי חכמים? רבים הלומדים, והוא ירוויח לפרנסתו! מה יש?"

אמרו לו: "אינך יודע מה עשית, למה גרמת! דע לך, שיש שישים ריבוא פרושים לתורה. כל נפש מישראל והבנתה ודרכה! נכון שישנם הרבה תלמידי חכמים, אך אף אחד מהם לא יכול ללמוד בדרכו של בנך, ולחדש את חידושיו! עכשיו הכל אבוד, הפכת אותו לבעל מלאכה, והחידושים שלו אבדו לעולם..." עכ"ל.

כל אדם צריך לדעת, שהתורה מחלקת לכל נפש מישראל את חלקה וחידושיה בתורה (אלשיך). וגם החלק שלך מחכה לך שתגלה אותו. אם לא תלך ללמוד ולגלות את חלקך בתורה, זוהי אבידה שלא ניתן להשלים על ידי אדם אחר. זהו מה שנאמר: "וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם" - את התורה שבכתב, ותורה שבעל-פה, "וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם  שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!" - ראה משה את כל מה שעתיד כל תלמיד לחדש בכל הדורות. - גם את הפוטנציאל של החידושים שלך ראה משה, לא חבל שהם יהיה חסרים?!

 

זה הרבה יותר חשוב מאוכל...

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי! וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלו.. (פרק כב פסוק ל')

וכותב על כך רש"י: "אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות - הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי" עכ"ל.

כל כך החמירה התורה בעניין המאכלות האסורות. ויובן על פי מה שכותב הרמח"ל: "שהמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו...

וכותב רבי שמואל אבן תיבון תלמידו של הרמב"ם: מי שנטמא במאכלות אסורות הדם שלו נעשה עכור, ליבו אטום ושיכלו חשוך מלקבל את אור האמונה והדביקות בבורא, ונופלים במוחו ובליבו כל מיני ספיקות ופקפוקים בדברי חז"ל.

מוסיף הכלי יקר: המאכלים האסורים, משקצים הם את הנפש הטהורה ומגרשים רוח הקודש וטהרה מן האדם, ומולידים אטימות השכל ותכונות אכזריות.

וכן כתב ה"אור החיים" הקדוש: השומר עצמו ממאכלות אסורות גובר בו הרצון להתקרב לה' לתורתו ולמצוותיו.

הפרי חדש כתב: לפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו של כשרות המאכלים רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה, ורבים הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בליבם, ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבול מוסר נינהו (אינם בני קבלת מוסר).

ומסכם הרמח"ל: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו בגמרא (יומא לט): שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל.. והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה. והנה כל מי שיש לו מוח בקדקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים.. אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא. עכ"ל.

ישמע חכם ויוסף לקח!