מהי תזונה נכונה?

וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא! (פרק כ פסוק כה')

הקב"ה בתורתו צווה לנו ע"י משה רבינו, אלו בעלי חיים מכל אשר הוא ברא בעולמו מותרים לנו באכילה, ואלו נאסרו עלינו באכילה. כמו שאומר הפסוק: "אשר הבדלתי לכם". כלומר מכל בעלי החיים בעולם, הבדיל לנו הקב"ה את חלקם, ונתן לנו רשות לאוכלם. האם ישנם הבדלים שניתן לראות בין בעלי החיים הטהורים שמותרים באכילה, לבין בעלי החיים הטמאים, שאסורים באכילה?

מבואר בדברי האור החיים הקדוש, שכאשר אדם אוכל מאכל, האוכל נהפך להיות חלק דמו, והרוחניות של המאכל הופכת להיות חלק מנפשו. ורואים אנו שהתורה התירה לנו באכילה אך ורק את החיות הכנועות, ולא הפראיות. דווקא הצמחוניות, ולא טורפי הנבלות. רואים אנו זאת על פי מבנה גופם, ועל פי התנהגותם. וכל זה בכדי שלא נכניס לנפשנו רוחניות של בעל חיים שדרכו לטרוף או להתפלש ביציאותיו. בנוסף מצווים אנו, לאכול את בעלי החיים אך ורק לאחר שחיטה כדת וכדין. והתורה נתנה לנו מרשם מדויק, איך ניתן לבצע זאת מבלי שיגרם צער ולו הכי

קטן לבהמה הנשחטת. האם יתכן שבשחיטה לא יגרם צער לבהמה, חיה או עוף?

אכן כן! מתברר שמבנה גופם של בעלי החיים שהותרו לנו באכילה, שונה מכל שאר בעלי החיים בעולם! כל בעלי החיים בנויים בצורה כזאת, שהשחיטה תגרום להם צער. כי ברגע השחיטה מגיע להם דם לעבר המוח, ואז הם מרגישים את תחושת הכאב. אך בעלי החיים המותרים באכילה בנויים אחרת! כל בעלי החיים הכשרים מבנה גופם שונה בכך שאם תשחט אותם כדת וכדין על פי ההלכה היהודית, הדם ישר יצא החוצה ממקום השחיטה, ולא תגיע אף טיפת דם למוח. כך שהם ישר יאבדו את ההכרה, ולא ירגישו את הכאב כלל!

[ דוקטור נורברטו  קליין, הבעלים  של  המרפאה הוטרינרית "מזור לחי" שחקר את הנושא והגיע למסקנה שהשחיטה הכשרה איננה מכאיבה לבעלי חיים הכשרים למאכל ע"פ ההלכה היהודית ובבעלי חיים ממשפחות אחרות ייתכן כי ימצא כאב קל. הרב דוקטור מאיר לוינגר כתב דוקטורט על נושא השחיטה והגיע למסקנה שהשחיטה הכשרה איננה מכאיבה לבעל החיים. וכשהביא הרב את ממצאיו לממשלת הולנד, בוטל החוק האוסר את השחיטה הכשרה. מתוך ויקיפדיה]

בנוסף ישנו עוד פלא עצום שבו מובדלים בעלי החיים המותרים באכילה. הגמרא בעבודה זרה (לה:) אומרת: חלב טהור, עומד (מתקשה ונעשה גבינה). חלב טמא, אינו עומד. התורה חושפת בפנינו חוק בטבע לגבי כל בעליי החיים שקיימים בעולם! רק מחלבו של בעל חיים טהור וכשר, ניתן לייצר גבינה באופן טבעי. ומכל שאר בעלי החיים האחרים שקיימים בעולם, לא ניתן!

רואים אנו ששום אדם בעולם ולו החכם ביותר, לא יכל להמציא את רשימת החיות המותרות באכילה, אלה שבורא העולם הוא זה ש"הבדיל" לנו את בעליי החיים המותרים  באכילה, ונתן להם תכונות אופי ומבנה פנימי מיוחד, השונה מכל שאר בעלי החיים בעולם!

 



 

זה הרבה יותר חשוב מאוכל...

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי! וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלו.. (פרק כב פסוק ל')

וכותב על כך רש"י: "אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות - הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי" עכ"ל.

כל כך החמירה התורה בעניין המאכלות האסורות. ויובן על פי מה שכותב הרמח"ל: "שהמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו...

וכותב רבי שמואל אבן תיבון תלמידו של הרמב"ם: מי שנטמא במאכלות אסורות הדם שלו נעשה עכור, ליבו אטום ושיכלו חשוך מלקבל את אור האמונה והדביקות בבורא, ונופלים במוחו ובליבו כל מיני ספיקות ופקפוקים בדברי חז"ל.

מוסיף הכלי יקר: המאכלים האסורים, משקצים הם את הנפש הטהורה ומגרשים רוח הקודש וטהרה מן האדם, ומולידים אטימות השכל ותכונות אכזריות.

וכן כתב ה"אור החיים" הקדוש: השומר עצמו ממאכלות אסורות גובר בו הרצון להתקרב לה' לתורתו ולמצוותיו.

הפרי חדש כתב: לפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו של כשרות המאכלים רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה, ורבים הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בליבם, ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבול מוסר נינהו (אינם בני קבלת מוסר).

ומסכם הרמח"ל: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו בגמרא (יומא לט): שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל.. והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה. והנה כל מי שיש לו מוח בקדקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים.. אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא. עכ"ל.

ישמע חכם ויוסף לקח!

מתרגלים לריח הרע..

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם!  (יא פסוק מג')

בגמרא מובא (יומא לט.), תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (יא פסוק מג') אל תקרי ונטמאתם לשון טומאה, אלא ונטמטם לשון טמטום.
ואמרו חכמים, אם אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים, "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (שם), אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. מקדש עצמו בעולם הזה, מקדשים אותו לעולם הבא.

כתב החפץ חיים משל למה הדבר דומה: לסוחר שהיתה לו חנות של בשמים, לימים ירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות לממכר עורות המעלים ריח רע. בתחילה קצה נפשו של האיש מצחנת העורות שבחנותו, אולם כאשר התרגל במסחרו וישב שם יום ולילה, לא חש עוד בסירחון העורות, ונדמה היה לו כי הוא בעל חנות לעורות מבטן ומלידה.

כן הוא הנמשל: מי שאינו נזהר מלאכול מאכלות אסורות עד שרגיל הוא בכך, עד שליבו ונפשו מיטמטמים והולכים, וכבר אינו מרגיש בסירחון הנבלות וטרפות הבאות לפיו, וקשה לו לפרוש מהן...