‏הצגת רשומות עם תוויות משפטים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משפטים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 12 בפברואר 2015

להיות מיוחד זה מחייב!

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה! (פרק כד פסוק ג')



עם ישראל מקבלים את משפטי התורה וטעמיהם, ומבינים מהו ההבדל בין יהודי לבין שאר אומות העולם. כפי שכותב הפסוק: "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ח'). משפטי התורה שהם אמות מידה ומוסר שפועלים על פי הכרת נפשו של האדם והפיכתו לאדם טוב יותר על פי חוקי היצרן. שום אומה לא מסוגלת אפילו להבין מה זה לפעול על פי דרכי התורה, כפי שכותב דוד המלך: "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם" (תהילים קמז). הגויים מחויבים בהקמת מערכת משפט על פי 7 מצוות בני נח, אך "מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם"! משפטיהם לא כמשפטינו, ודרכיהם לא כדרכינו!

"בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת". הקב"ה לא רוצה שנהיה כמו כולם, ולכן בחר בנו ונתן לנו מצוות ומעשים טובים, בכדי שנהייה קדושים! כפי שאומר הפסוק: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (כב ל'). קדוש המשמעות שלו זה מובדל. כשאדם אומר לארוסתו בחתונתם: "הרי את מקודשת לי", הוא בעצם אומר לה שמהרגע הזה והלאה, היא שייכת אך ורק אליו ומובדלת מכל העולם לנצח. כך הקב"ה קידש אותנו והבדיל אותנו מכל העולם.

במהלך כל ההיסטוריה, למרות שעם ישראל היה בגלות בין הגויים, תמיד הוא שמר על עצמו וניסה ככל האפשר שלא להדמות לגוי. לכאורה זה נראה מאוד קשה, כי הרי אדם לא אוהב להרגיש שונה מכולם, אלה אוהב להתמזג ולהתערב עם הסובבים אותו. אך התורה ציוותה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יח ל'), על חכמי כל דור ודור, לחוקק גדרים וסייגים בכדי למנוע התבוללות והידמות לגויים, וזאת בכדי שעם ישראל ימשיך להיות יהודי כאבותיו.

להיות שונה, זה לא תמיד היה קל. להיות בגלות במקום שבו קשה לקיים את היהדות בפרהסיה, ובנוסף הגויים שתמיד ניסו להגביל את היהודים, אם זה בהתפתחות כלכלית, ואם זה בחקיקת חוקים נגד לימוד התורה, השחיטה, ברית המילה, או כל סממן יהודי. אך היהודים תמיד זכרו שיש להם שליחות בהיסטוריה. הם לא צריכים  להיות  כמו הגויים  ח"ו,  במיוחד  לאחר שבורא העולם פונה לעם ישראל ואומר להם: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד א'), "בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם" (דברים ז ו'), "לֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם" (ויקרא כ כב'), אתם מיוחדים! אתם לא כמו כולם! ואבותינו שידעו זאת היו מוכנים למסור את נפשם, ובלבד שישארו יהודים טהורים בניו של הקב"ה. בכל לילה בגלות בשעת תיקון חצות, בכו יהודים ואמרו: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהילים קמז'). יש לנו נבואות, שאחרי כל התלאות שעברו עלינו בגלות נגיע לארץ ישראל ושם נחדש ימינו כקדם. נחזור לימי הזוהר של עם ישראל בתפארתו, נוכל לקיים מצוות מבלי להסתתר, נקיים חיים על פי ההלכה, חיים ללא פרעות וגזרות שמד, ונזכה ל"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה". חיים על פי משפטי התורה הקדושה, ועל פי החכמים גדולי הדור...

בינתיים הגענו חזרה לארצנו ב"ה, אך ישנה סכנה חדשה שמרחפת על ראשינו. מקבלי ההחלטות הכניסו בשערי הארץ המוני גויים וגרמו לטשטוש מסוים של זהות המדינה. והתורה כבר הזהירה: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי. כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"! (כג לג'). ועל כן צריכים אנו להיזהר שבעתיים מהגויים שנמצאים גם כיום מסביבנו ולזכור שהקב"ה הבדיל אותנו מכל העמים ע"י התורה והערכים שבה.

עם ישראל אמור להיות מגדלור מוסרי לכל העולם. בזמן שעם ישראל שומר על עצמו ועל הייחודיות שלו למרות כל הגויים שמסביבו, הוא נשאר יהודי ומיוחד. היו שניסו להיטמע ולהתערבב במנהגי הגויים שמסביבם, אלו על פי רוב נעלמו מעל מפת ההיסטוריה בעוד העם היהודי ממשיך ומעביר את המסורת בשלבים האחרונים של מרוץ השליחים הגדול.

צריכים אנו לקרוא את המפה ולהבין, שאם נתעקש על כל סממן יהודי- נשרוד. אם נתחיל לייבא מחו"ל את כל הערכים שלנו, נאבד מרגע לרגע את הזהות שהקב"ה ייחד לנו. השלטון יהיה על פי חוקי הגויים, הילדים ילמדו מתוכניות הטלוויזיה והאינטרנט מהו מוסר, ואיך [לא] לכבד הורים. האלימות תרקיע שחקים על פי מוחו המעוות של הבימאי ההוליוודי, והצניעות תקבע על פי מעצב האופנה המושחת...

התורה אומרת שעל היהודי, "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ!" (דברים י יג'). הפירות על מעשינו הם בעולם הזה, ובעיקר בעולם הבא. צריכים אנו להיצמד לתורה הקדושה ולמשפטיה ולחיות חיים מלאי אושר וסיפוק, לחיות חיים של ערכים וכבוד על פי הוראות היצרן, ולהוות מודל לחיקוי לילדינו ולכל העולם!

זה הרבה יותר חשוב מאוכל...

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי! וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלו.. (פרק כב פסוק ל')


וכותב על כך רש"י: "אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות - הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי" עכ"ל.

כל כך החמירה התורה בעניין המאכלות האסורות. ויובן על פי מה שכותב הרמח"ל: "שהמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו...

וכותב רבי שמואל אבן תיבון תלמידו של הרמב"ם: מי שנטמא במאכלות אסורות הדם שלו נעשה עכור, ליבו אטום ושיכלו חשוך מלקבל את אור האמונה והדביקות בבורא, ונופלים במוחו ובליבו כל מיני ספיקות ופקפוקים בדברי חז"ל.

מוסיף הכלי יקר: המאכלים האסורים, משקצים הם את הנפש הטהורה ומגרשים רוח הקודש וטהרה מן האדם, ומולידים אטימות השכל ותכונות אכזריות.

וכן כתב ה"אור החיים" הקדוש: השומר עצמו ממאכלות אסורות גובר בו הרצון להתקרב לה' לתורתו ולמצוותיו.

הפרי חדש כתב: לפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו של כשרות המאכלים רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה, ורבים הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בליבם, ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבול מוסר נינהו (אינם בני קבלת מוסר).

ומסכם הרמח"ל: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו בגמרא (יומא לט): שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל.. והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה. והנה כל מי שיש לו מוח בקדקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים.. אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא. עכ"ל.

ישמע חכם ויוסף לקח!

תרשום את המצווה על חשבוני!

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם!  (פרק כא פסוק א')



גדולי ישראל למדו אותנו, כיצד להתנהג עם הבריות, וגם לפעמים לותר על חומרות וסיגים כדי שלא לצער את הזולת.

ומעשה היה עם הגאון רבי ישראל מסאלנט זכר צדיק לברכה, שהלך להתארח אצל תלמידו, ולפני הסעודה נטל ידיו בצמצום, למרות שמנהגו לטול בשפע, כפי שנכתב בגמרא (שבת סב.) והתלמיד לא הבין מדוע דוקא בביתו אין רבו מהדר כמנהגו בכל מקום.

בסעודה שאל את רבו בענוה, שתורה היא וללמוד הוא צריך, ומדוע לא החמיר לטול בשפע? ענהו הגאון רבי ישראל, שראה את המשרתת באה עם דליי המים בקשי רב, וכיון שהדבר גורם טרחה יתרה, אין מצוה להדר על חשבון הזולת.

מעשה אחר היה עמו, שהתארח בשבת אצל אחד מתלמידיו, ואחר גמר הקידוש צוה להגיש מיד את הדגים, וכשגמר נטל למים אמצעיים וצוה להגיש הבשר, ושוב סיים בזריזות, ובקש את הלפתן. אמר דבר תורה קצר, ובקש לטול ידיו למים אחרונים, התלמיד שלא הרגל לראות את רבו בכך, תמה אך שתק.

כשסיים הרב את ברכת המזון בקש לקרא למשרתת ובקש את סליחתה על שזרז אותה בעבודתה, אך להפתעת כולם היא הודתה לרב, ואמרה לו, שהיא תשמח אם בכל שבת ילחיצו אותה כך, משום שבכל ליל שבת ילדיה נאלצים להרדם בלא אוכל, משום שהיא מגיעה מאוחר כתוצאה מאריכות הסעודה של בעל הבית. מיד הביט רבי ישראל בפני תלמידו בעל הבית והוכיחו, שאין שום מצוה להדר כשהדבר בא על חשבון הזולת, וידוע שתמיד כששאלו את רבי ישראל מסלאנט על הדורים באפית מצות וכיוצא בזה, היה אומר כי ההידור הכי גדול הוא להזהר בכבוד הזולת. (כתונת פסים)

העורך דין המועדף

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ! (פרק כב פסוק כב')



עני אחד מר נפש סח את צערו לפני רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", וברצותו לנחמו סיפר לו ה"חפץ חיים" משל:
בעיר אחת גרו שני סוחרים עשירים גדולים, ראובן ושמעון. לימים העלילו עליהם עלילת שווא כי חטאו למלכות וזייפו שטרי כסף, ומשום כך הוטלו ראובן ושמעון אל בית הכלא עד לזמן משפטם. בני משפחותיהם ניסו ככל שביכולתם להציל את קרוביהם, ולשם כך שכרו עורכי דין מן הטובים במדינה, ואף לא חסכו תשלום שוחד ושלמונים מפקידי המלך כדי להמתיק את דינם. מאמצים אלו עלו ממון רב שכילה כמעט את כל רכושם של השניים, עד שלבסוף נשאר ראובן עם סך של עשרים אלף רובל ושמעון עם אלפיים בלבד. משהגיעה שעת המשפט, התייצבו סנגוריהם של השניים לפני השופטים. לראובן עמד סניגור בכיר מטובי המשפטנים שבמדינה, ואולם לשמעון עמד כסניגור שר בכיר משרי המלך!

ביושבם על ספסל הנאשמים גחן שמעון ולחש על אוזנו של ראובן: "מצבך טוב ממצבי! כיוון שנשאר לך פי עשרה מכספי תוכל תמיד לחזור ולעסוק במסחר ואולי אף להתעשר שנית"... "טועה אתה", החזיר ראובן בלחישה. "אמנם נשאר לך כסף מועט, אולם סיכוי טוב לך לצאת זכאי בדין כיון שלטובתך טוען שר משרי המלך, ואילו אני, אומנם כסף רב לי מאשר לך, אולם מי יכול להבטיח לי כי אצא זכאי בדין"?..

כן הוא הנמשל, אמר ה"חפץ חיים" לעני, כסף אמנם אין ברשותך, אך הקב"ה בכבודו ובעצמו עומד לימינך, שכך נאמר בתהילים: "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ" (קט). כלום יש לך דבר גדול מזה? חשוב בעצמך, סיים ה"חפץ חיים" ומה תעדיף ממון כממון עשירים או זכות זו שהקדוש ברוך הוא עומד לימינך?