וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם, וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! (פרק כח פסוק ט')
הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), מספר על אדם שנפטר ועלה השמימה, ושם שאלו אותו: "איך חינכת את בינך?" אמר האיש: "להיות יהודי טוב ולהתפרנס מיגיע כפיו" שאלו אותו: "ומדוע לא שלחת אותו לישיבה ללמוד תורה"? ענה: "כלום חסרים תלמידי חכמים? רבים הלומדים, והוא ירוויח לפרנסתו! מה יש?"
אמרו לו: "אינך יודע מה עשית, למה גרמת! דע לך, שיש שישים ריבוא פרושים לתורה. כל נפש מישראל והבנתה ודרכה! נכון שישנם הרבה תלמידי חכמים, אך אף אחד מהם לא יכול ללמוד בדרכו של בנך, ולחדש את חידושיו! עכשיו הכל אבוד, הפכת אותו לבעל מלאכה, והחידושים שלו אבדו לעולם..." עכ"ל.
כל אדם צריך לדעת, שהתורה מחלקת לכל נפש מישראל את חלקה וחידושיה בתורה (אלשיך). וגם החלק שלך מחכה לך שתגלה אותו. אם לא תלך ללמוד ולגלות את חלקך בתורה, זוהי אבידה שלא ניתן להשלים על ידי אדם אחר. זהו מה שנאמר: "וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם" - את התורה שבכתב, ותורה שבעל-פה, "וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!" - ראה משה את כל מה שעתיד כל תלמיד לחדש בכל הדורות. - גם את הפוטנציאל של החידושים שלך ראה משה, לא חבל שהם יהיה חסרים?!
