נדידת היבשות

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה! (פרק א' פסוק ט')

פסוק זה בתורה מדבר על יבשת אחת שנראתה לאחר שהמים כיסו את פני כל כדור הארץ, ונקוו אל מקום אחד. כלומר אוקיינוס אדיר אחד הקיף את היבשת היחידה שהייתה קיימת על פני כדור הארץ. וזאת בניגוד גמור לידוע לנו כיום בברור, כי מי האוקיינוסים מקיפים שבע יבשות שעל פני כדור הארץ:

1. אירואסיה (אירופה-אסיה)

2. אפריקה

3. אוסטרליה

4. גרינלנד

5. אמריקה הצפונית

6. אמריקה הדרומית

7. אנטרקטיקה

והנה הזוהר הקדוש (זהר חדש יב א'), מדווח על שינויים גיאולוגיים משמעותיים ביותר שהתרחשו בכדור הארץ לאחר בריאת העולם. וכך נאמר שם: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות."

כלומר: בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסוים היא התחלקה לשבע יבשות שהלכו  והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר בניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים והימים השונים. [יתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). שבעת הולדתו התורה מציינת: "שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (בראשית י כה').]

מיותר לציין שדיווח תורני זה על שינויים גיאולוגיים דרסטיים שהתרחשו בעבר בכדור הארץ, התקבל בקרב אנשי המדע באי אמון מוחלט כאילו היה אגדת-עם ללא שום ביסוס עובדתי.

רק לפני מעט יותר מ-70 שנה חלה התפנית בעולם המדע. הראשון שדיבר על נדידת היבשות היה הגיאולוג הגרמני אלפרד לות'ר וגנר (1880-1930), בספרו "מוצא היבשות לדבריו הצביע על הדמיון המדהים  שבין  קווי  החוף  של  יבשת אפריקה לקוי  החוף המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כאילו היו שני חלקי פאזל שנפרדו זה מזה. במחקרים נוספים שערך, הראה דמיון בין מקום החיבור של שתי היבשות גם מבחינת הצמחייה, וגם מבחינת בעלי-החיים והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. מאז הלכו והתרחבו המחקרים והדעות התומכות בתיאוריה זו, ומאמרים מדעיים רבים אישרוה לחלוטין.



ועתה, נתבונן. מלבד בורא היקום, מי היה יכול לדעת לפני אלפי שנים, עוד בטרם היו בידי אדם כלשהו תרשימי צורת היבשות, כי כל היבשות היו אי פעם יבשת אחת, שנחלקה לחלקים אשר נעו והתרחקו זה מזה?

יותר מכך. כיצד היו מגיבים אז אנשי המדע הרציונאלי על קביעת הזוהר הקדוש, לפני כאלפיים שנה, שיש שבע יבשות בעולם, כאשר עדיין לא התגלו יבשות אמריקה הצפונית והדרומית, יבשת אוסטרליה ועוד?

מתוך "המהפך" | הרב זמיר כהן

"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים..." (דברים ד ו').

האים תתכן אבולוציה?

תקציר:

האם תיתכן אבולוציה? - "הסיכוי שצורות חיים מפותחות התפתחו באקראי, שווה לסיכוי שסופת טורנדו שתחלוף מעל מגרש גרוטאות תגרום להיווצרות מטוס בואינג 747 מן החומרים המצויים שם''. האמונה שהחיים נוצרו מעצמם היא בעלת השלכות גורליות על השקפת החיים הבסיסית של האדם ועל כל מעשיו. לקביעת עמדה בנושא זה דרושה זהירות ואחריות ברמה הגבוהה ביותר שאדם מסוגל לגייס מתוכו..

בסרטון דברי אחד המדענים שממחיש מדוע האבולוציה כפי שרבים מאמינים בה, חסרת היגיון.











 

 

.

תיבת נח

תקציר:

תיבת נח - אמיתי! עשרות עדויות מחוקרים ואנשים מן השורה על הימצאות מבנה עץ כמין ספינה מעל הרי אררט בגובה 4 קילומטר. הפרטים והמיקום תואמים בצורה נפלאה לתיבה ששימשה את נח בזמן המבול, כמסופר בחומש בראשית..

דברי אחד המדענים על הממצאים שמוכיחים מעל לכל ספק.











 

 

.

רק 40 מעלות בצל...

וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ! (פרק כד פסוק טו')

השמש שלנו היא התומכת העיקרית באין ספור תהליכים חיוניים שקורים על פני כדור הארץ. השמש היא כדור גז ענקי, ובהתאם לחישובים שבידינו ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות, הטמפרטורה בבסיס השמש מגיעה לכדי 15,700,000 מעלות חום! השמש הוא כמו כדור אש  ענקי שבכל  רגע משחרר מבסיסו כמויות חום אדירות,  אך אם נמדוד את הטמפרטורה בשכבה החיצונית שלה, נגלה שהיא "אך ורק" 6,000 מעלות חום.

איך נבלמת כל הטמפרטורה הגבוהה שבאה מליבת השמש?

על כך אומר המדרש: (בראשית רבה פ' ו'): "גלגל חמה יש לו נרתיק!" שנאמר בתהילים (פרק יט ה'): "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם  אֹהֶל  בָּהֶם!"  מדברי המדרש רבה  מתבאר שאלמלא ה"נרתיק" של השמש, כל החיים בכדור הארץ היו ניזוקים בצורה חמורה ביותר. מיותר לציין שאותם מתנגדים לתורת ישראל התקשו לקבל את הדברים, כי הרי אנו מסתכלים אל השמש, ולא רואים שום סימן של אוהל או נרתיק שמכסה אותה. אך חז"ל קבעו זאת בהחלטיות מפני שכך אומרת התורה!

אך כיום בעידן החלליות והצילומים של השמש על ידי טכניקות מתקדמות, הגיע עולם המדע למסקנה" שאכן ישנה מעטפת שמכסה את השמש!

ואלו דבריו של ד"ר נ. וידאל, (אסטרונום בכיר במצפה המלכותי הבריטי "גריניץ", ופרופסור במרכז לאסטרופיזיקה באוניברסיטת הרווארד, ארה"ב, בספר "צבא השמים" חלק א):"הטמפרטורות הגבוהות האלו בתוך השמש, גורמות לכך שהגזים שם גועשים בממדים אדירים, ואף יוצרים גלים מתפרצים ההולמים בכוחות אדירים בשכבות הגזים החיצוניות של השמש. שכבות אלו סופגות את קרינת החום עצמה הבוקעת מתוך השמש, וכן בולמות את הזעזועים שגלים אלה מכים בה. לשכבות חיצוניות אלו אנו קוראים בשם הנרתיק!".  במדויק  כפי שכתב המדרש  לפני  יותר מאלף שנה! וכפי שכתב גם רש"י על הפסוק "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח): "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו (את אברהם אבינו) באורחים".

וכך מסיים המדרש (רבה): שאכן גלגל החמה נמצא בנרתיקו, אך לעתיד לבא הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים. שנאמר: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא" (מלאכי ג').

 

צפו בשמש בסרטון מדהים שצולם לאחרונה:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=-dV0sC-mP1M[/embed]

-

מי מוכן להתחייב?

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ, אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם, וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם, וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם, מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם. (יא א'-ח')

בפרשתנו ה' מצווה את משה ואהרון ללמד את בני ישראל, אלו חיות ובהמות באפשרותם לאכול. אלו חיות ובהמות נחשבות לטמאות, ואלו נקראות טהורות. מסבירה התורה שישנם שני סימנים שהופכים חיה או בהמה לטהורה,
והם: א. מפריס פרסה  (הפרסות ברגל שסועות)   ב. מעלה גרה  (העלאת המאכל שנית לאחר בליעתו). לאחר מכן מפרטת התורה עוד ארבעה סוגים של בעלי חיים (גמל, שפן, ארנבת, וחזיר), אשר יש להם אך ורק סימן טהרה אחד, ולכן הם טמאים ואסור לאוכלם.

ונשאלת השאלה: הרי ברור לנו מהכתוב, שמה שהתורה התירה באכילה, זה רק בעל חיים אשר יש לו את שני הסימנים של הטהרה המוזכרים (מעלה גרה ומפריס פרסה). אם כן לאיזו סיבה מוסיפה התורה ומציינת את ארבעת בעלי חיים הנ"ל שיש להם רק סימן טהרה אחד, ולכן הם לא כשרים לאכילה? הרי ברגע שהתורה אומרת שצריך שני סימנים, ברור לי שאחד מהם זה לא מספיק!

ועוד, ידוע שאין בתורה ואפילו אות אחת מיותרת, אם כך, מה מיוחד בחיות אלו, שהתורה מתעכבת ומציינת אותם??

התשובה מדהימה ביותר! התורה מגלה לנו חוק שקיים בטבע. שכל החיות בטבע הם או עם שני סימני הטהרה ביחד, או בלי שום סימן טהרה. חוץ מארבעת בעלי החיים שהתורה מציינת. יותר מארבעת אלפים מיני חיות ובהמות בעולם, ואף פעם לא נמצא בעל חיים נוסף שיש לו רק סימן טהרה אחד בלבד.

אם מחר ימצא מישהו ביבשת נידחת איזה סוג חיה שהיא או מעלה גרה או מפריסה פרסה, יש כאן סכנה לאמיתות של התורה.

אך לא יתכן שימצא מין נוסף! כי התורה היא דבריו של בורא העולם, שיודע כל מה שיש בעולמו.

ועוד אמרו חז"ל בברייתא (ספרי, פרשת ראה): "אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר היה? [האם משה רבינו היה צייד או זואולוג? מהיכן ידע את המבנה הפנימי והחיצוני של כל החיות והבהמות בעולם?] אלה עונה רבי עקיבא: מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!

פסוק לאחר מכן אומרת התורה:

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ. (פרק יא פסוק ט')

התורה מלמדת אותנו על כך שנדרשים שתי סימנים בכשרותם של הדגים: א. סנפיר ב. קשקשת, בהעדרו של אחד מהם, הדג טמא. אם אדם נמצא במסעדה והגישו לפניו דג שהוא מזהה עליו קשקשים, אך הוא לא יודע אם היה לו סנפיר מה יעשה? אומרת המשנה (נידה נא:) "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר, ואין לו קשקשת." חכמי המשנה מגלים לנו חוק בטבע, שכל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר!

איזה מדען בימינו יכול לקום ולהתחייב על דבר כזה, שלא ימצא בעתיד שום דג עם קשקשים בלי סנפיר?

כיום ידועים לנו כ 30,000 מינים של דגים ואין בניהם אפילו אחד שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר! דבר זה מוכיח לנו שגם התורה שבעל פה ניתנה מבורא העולם,  כי רק בורא העולם יכול  לדעת פרט  זה.

שמור אחד וקבל פי שלוש !

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'! (פרק כה פסוק ג'-ד')

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ.?. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים ! (פרק כה פסוק כ'-כא')

התורה מצווה ומבטיחה שבעת שעם ישראל יכנס לארצו, הוא רשאי לעבוד את אדמת הארץ שש שנים, ובשנה השביעית מחויב הוא לשבות מעבודת האדמה במשך שנה תמימה. ועל כך מבטיחה התורה: "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כה' כא'). כלומר התורה מבטיחה למי ששומר את שנת השמיטה ברכה גדולה של פי שלש תבואה. נס מעל החוקים הרגילים של הטבע.

רבים הניסים הגלויים המתרחשים לאותם אנשים המקבלים על עצמם את מצוות השמיטה אף בימינו, למרות שכיום מצוות השמיטה היא לא מן התורה אלה מדברי חכמים (ילקו''י הלכות שביעית פרק א' ס''ט עמוד פא). כפי שידוע על החכם סלמן מוצפי זצ"ל שהיה בגינת ביתו זורע חיטים ומגדלם לשם מצוות מצה של פסח. עצם זריעת החיטים בכל שנה הייתה בכדי לקיים את מה שכתוב בתורה:  "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" "וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" וזאת על מנת שיזכה להפקיר את גינתו בשנה השביעית כפי שצוותה התורה. וידוע שבכל שנה הייתה גינתו מצמיחה יבול חיטים בכמות קבועה של 7 ק"ג. ואילו בשנה השישית היה היבול 21 ק"ג! בדיוק פי שלש מהכמות הרגילה. וברוב התפעלותו הלך לפרסם את  הנס  לכולם  בישיבה.

בנוסף מסופר על החקלאי נפתלי טובים ממושב נחלה, בהיותו חקלאי מתחיל וצעיר, קרא בתורה שצריך לשמור את השמיטה, והחליט לקיים מצווה זו. היה זה בקיץ של שנה שישית. החזון איש זצ"ל פסק שמותר לזרוע בשישית ירקות או תבואות שנועדו למאכל בהמה, אע"פ שהם ממשיכים לצמוח בשמיטה. נפתלי טובים תהה בלבו מה יזרע בשדהו בשישית, והחליט לזרוע 'כרוב קופנהגן'. כרוב בכללו שייך לתבואת חורף וזקוק הוא לקור. והזן של 'כרוב קופנהגן' זקוק לקור רב במיוחד. בקופנהגן קר מאוד, כידוע. אולם באין ברירה הוא זרע את שדהו בזרעי כרוב קופנהגן בקיץ של השנה השישית, והשמש הקופחת על ראשו הזכירה לו שהוא זקוק לנס. הקופנהגן של נפתלי טובים צמח! כרוב קופנהגן - בקיץ חם! הכרובים היו גדולים ויפים. מדריכי חקלאות היו המומים. סוחרים מכל הארץ הגיעו כדי לחזות בפלא וכדי לקנות ממנו במחיר משולש את הירק. אבל זה לא היה הסוף: מתחת לכל כרוב צמחו שני כרובים נוספים. חנן, אחד הסוחרים שהגיעו לקנות כרובים מנפתלי ראה את נס ה"פי שלש" וחזר בתשובה.

כיום הרב נפתלי טובים משמש כרכז של "המרכז הארצי לחקלאים שומרי שמיטה".

("המודיע הצעיר" שנת אלול תש"ס)  מתוך "מסע אל האמת" בהוצאת הידברות.

אלוהי עץ ואבן

וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן... (פרק ד פסוק כח')

התורה מבטיחה כאן, שעם ישראל ישתעבד בגלותו לעובדי אלילים ויעלה להם מיסים, כך שיחשב להם כאילו עבדו בעצמם את אותם אלילים, וכלשונו של רש"י: "לא עבודת אלילים ממש, אלה [שיהיו] מעלים מס. עכ"ל.

אלילים אלה יהיו אלוהים, אשר לא עבדום מעולם, לא הם ולא אבותיהם, והם יהיו אלוהי עץ ואבן. לכשנסקור את ההיסטוריה, נראה, שישנן שתי דתות חדשות יחסית, שנולדו אחרי גלות עם ישראל מארצו, ואשר על כן עם ישראל מעולם לא עבד את עובדיהן ואשר סימלן הוא עץ ואבן, הלא הם הנצרות והאסלם, כידוע, סמלה של הנצרות הוא העץ, שעליו נצלב יש"ו, וסמלה של האסלם, הוא אבן, אותה אבן שבמכה.

[מעניין לראות שהמילים יש"ו ומכה מופיעים באותו עניין בדילוג שווה של 49 אותיות – ראה בטבלה למטה].

הבטחה זו חוזרת גם בספר יחזקאל: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן..." (יחזקאל פרק כ פסוק לב').

התורה בהמשך מזהירה את עם ישראל ואומרת שלא נתפתה אחריהם: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא!" (יג א'-ד')

מעניין לראות שהתורה הזהירה כבר כ-1300 שנה לפני הנצרות מפני נביא שקר [יש"ו] שיגרום לאנשים להאמין בו על ידי אותות ומופתים (כשפים). וכ-1900 שנה לפני האסלאם, מפני אדם [מֻחַמַּד] שחולם חלום על מלאך שמתגלה אליו במערה מבודדת.

[גם כאן המילה יש"ו מופיעה באותו עניין בדילוג שווה של 7 אותיות. ומֻחַמַּד בדילוג שווה של 20 אותיות – ראה בטבלה למטה].

שניהם הצליחו לסחוף אחריהם חלק גדול מאוכלוסיית העולם, אך התורה כבר הזהירה את עם ישראל ואמרה שלא נתפתה אחריהם, ונדע שכל זאת "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"..

תורת ה"אולטרה סאונד".

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא ... וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה ... וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה..     (פרק יב א')

ישנם שני סוגים של טומאות החלות על הנשים. האחת זו טומאת הנדה שנמשכת שבוע ימים, והסוג טומאה השני הוא טומאת הלידה.  התורה מלמדת אותנו שאם ילדה זכר משך זמן הטומאה הוא 40 יום  (7 של טומאת הנידה  הרגילה,  ועוד 33  ימי  טהרה). ואם ילדה נקבה, משך זמן הטומאה הוא 80  יום  (14 יום של טומאת הנידה לנקבה, ועוד 66 ימי טהרה).

נשאלת השאלה: ישנה אישה שלא עלינו הפילה את עוברה. האם הדינים שחלים עליה הם כמו של אישה נידה, שחייבת ב 7 נקיים וטבילה בלבד? או שנחשיב אותה כאשה שילדה? וכך אם הפילה זכר, תצטרך להמתין 40 יום, ולנקבה 80 יום..

עונה הגמרא שאכן, צריך להחשיב את האישה המפלת כדין אישה שילדה, ויחולו עליה כל דיני הטהרה של אישה שילדה. אך הגמרא מוסיפה ואומרת פרט מעניין והוא: "המפלת ליום הארבעים, אינה חוששת לולד. ליום הארבעים ואחד, תשב  לזכר ולנקבה."  (מסכת נדה ל:)   הגמרא

מחדשת לנו שלפני היום הארבעים מההריון, האשה לא צריכה לחשוש שיש לה ולד בבטן, כי הוא עדיין לא נחשב חי. אך מהיום הארבעים ואחד, כאן כבר הוולד נחשב חי, והמפלת תצטרך להיטהר 40 יום לזכר ו 80 יום לנקבה. האומנם?! מהיכן יודעת הגמרא, שרק לאחר היום הארבעים, הולד ייחשב לחי? האם דברי הגמרא מלפני 2000 שנה, לפני שהיה צילומי רנטגן, אולטרה-סאונד, ומכשור רפואי יכולים להיות מדויקים?

הפרופסור דוד ליגר כותב בספרו ("תורת המשחקים" 1983): "אנו משתמשים בפעילות גלי מוח (E.E.G) בכדי לקבוע מתי אדם חדל להתקיים.  על כן  ניתן  להשתמש בעקרון זה, בכדי להחליט מתי האדם מתחיל את קיומו..

אין אנו יודעים די על התפתחות מוחו של העובר כדי לקבל תשובה ברורה, למעשה, נוכל לבחור כל תאריך למן היום ה-40 בערך(!), אשר בו מסתמן המבנה הבסיסי של המוח, וניתן להבחין בפעילות מעטה של גלי מוח". עכ"ל. זה מה שאומרים החוקרים היום!

מדהים במיוחד איך חז"ל ידעו זאת לפני 2000 שנה, שהרי ביום ה 40 להריון, הולד הוא בגודל של 1.2 סנטימטר בלבד! שוקל 0.5 גרם! והגל החשמלי הפועל במוחו הוא, אחד חלקי מיליון הוולט!! ואיך ניתן לדעת זאת ללא ציוד רפואי מתקדם? אלה וודאי שאנו מבינים שבורא העולם, שברא את כל היצורים והפרטים, גילה לנו מחוכמתו. וזאת בכדי שנוכל  ללכת על פי התורה וההלכה שהם הוראות היצרן, ונרומם את חיינו.

רמז מלשון הקודש: "ולד" בגימטרייה: 40 [הולד לא נקרא אדם עד היום ה 40]. "אם" בגימ': 41 - [האישה הופכת לאם רק ביום ה 41].

 

 

עם ישראל חי וקיים!

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ. אֶלָּא שֶׁבְּכָל-דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ. וְהַקָּבָּ"ה מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם! (מתוך ההגדה של פסח)

"עם ישראל חי וקים!" זהו נס, וזוהי עובדה שאף חכמי הגויים מודים ונדהמים מקיומה:

הסופר האמריקאי מארק טווין: "המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומלאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו, בלו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו ועתה הם יושבים בצל או אבדו בכלל. היהודי ראה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז ומעולם. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו, וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?"

(Harper’s Magazine September 1899)

הסופר והוגה הדעות הרוסי לב טולסטוי: "מה זה יהודי? שאלה זו כלל אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מין יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו, שרפו, והטביעוהו, והוא, על אפם וחמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי? - שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם, שמדכאיו ורודפיו הציעו לו רק להתכחש לדתו ולנטוש את אמונת אבותיו. יהודי - הינו סמל הנצח, הוא זה שלא יכלו להשמידו, לא טבח ולא עינויים. אש וחרב האינקוויזיציה לא הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר דבר ה', הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם. יהודי הינו נצחי, הוא התגשמות הנצח."

(Jewish world – London 1908)

הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב: "כולם   בני תמותה בעולם  מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?... לפי הקריטריון המטריאליסטי צריכה היתה אומה זו מזמן לעבור מן העולם. קיומה היא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה"

("משמעותה של ההיסטוריה" עמו' 86-87).

הפילוסוף הנודע ז'אן פול סארטר: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית, העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן. קיומו של העם היהודי אינו כמו הקיום של כל עם אחר. זוהי עובדה, הנחת יסוד".

 

אצל הגויים זה בגדר תעלומה, אך לנו זה ברור כשמש! "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ" אותה הבטחה של הקב"ה: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים, וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם" (ויקרא כו מד').

ההבטחה של אבינו שבשמיים, היא זו ששמרה ותשמור על עם ישראל לנצח!

 

כך נראו מכות מצריים !

וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים  (פרק ז פסוק ד')

בשנת 1828 רכש המוזיאון "ליידן" שבהולנד פפירוס מצרי, המתאר את עשר המכות במצרים. מספרו הקטלוגי של הפפירוס הוא 344 והוא מכונה "פפירוס איפוור".

מאז שנחשף,  נעשו מספר נסיונות לתרגמו. בתחילה לא ייחסו לו חשיבות מיוחדת, משום שבהתאם למה שהיה מקובל במחקר ההיסטורי באותם ימים, נקבע מיקומו לשש מאות שנה לפני יציאת מצרים והוא נגנז בלא אזכור מיוחד בספרי ההיסטוריה.

כך פותח עמנואל וליקובסקי (Immanuel Velikovsky) בספרו (תקופות בתוהו) את תיאורה של אחת המהפכות הגדולות בשדה הארכיאולוגיה, שזעזע את המערכת המקצועית ואת דעת הקהל העולמית. בהמשך הוא עומד על הדמיון הרב בין תיאור ההרס והחורבן שפקד את מצרים, כפי שמתאר אותם איפוור" המצרי, לבין התיאור של מכות מצרים בתורה. בכך הוא הוציא את הפפירוס מאלמוניותו. כל שהיה עליו לעשות, כדי להתאימו לסיפורי התורה, היה עליו לייחס את הפפירוס לתאריך מאוחר ב-600 שנה ממה שייחסו לו עד היום.

וכך הוא כותב בספרו (חוזים בכוכבים וחופרי קברים): "חקרתי ודרשתי בכתובים ואולם לא מצאתי אזכור כלשהו לאסון כזה בספרים העוסקים בהסטוריה של מצרים, עד אשר נתקלתי בהתייחסות לחכם בשם "איפוור", המקונן על כך שים הנילוס הפך לדם. חיפשתי אחר המקור ומצאתיו במהדורה מאת אלן גרדנר, אשר תרגם את הטקסט בשנת 1909. עיון בכתוב הביאני למסקנה, שלא זו בלבד שהיה זה תיאור מדויק של שואת טבע, אלה שהטקסט היה תיאור מדויק של מכות מצרים. כה רב הדמיון בין התיאורים עד כי שנים מעטות לאחר מכן, כאשר שלחתי את הטקסטים המקבילים לפרופסור ג'ון גרסטאנג  (John Garstang) האיג'פטולוג הבריטי וחוקר יריחו, השיב לי הלה, שהטקסט מתוך הפפירוס המצרי נראה לו כהעתק מספר שמות"!

 



 



 

 

 

המנורה שמוצפנת בתורה!

ישנו דבר מופלא המסתתר לנו בתוך ספר התורה שקיבלנו בהר סיני. ברגע שניקח את האות "י" הראשונה בתחילת ספר ויקרא, ונדלג בקפיצות של 7, נקבל את שם ה' בדילוג שווה. האם זה במקרה? מסתבר שלא!!


אם נמשיך וניקח את האות "ת" הראשונה בספר בראשית, ונדלג בקפיצות שוות של 49 אותיות. נקבל את המילה "תורה".

באותה צורה של דילוגים, נקבל את המילה "תורה" בסוף הספר. ועל זה הדרך גם בספר שמות.

בספר ויקרא אנו נקבל כאמור את שם ה' בהתחלה, ובספרים במדבר ודברים אנו מקבלים את המילה תורה בצורה הפוכה (הרות), בתחילת הספר ובסוף הספר.

מה שיוצא לנו, זה דגם של מנורה שמסתתר לנו בתורה, שבמרכזה יש את שם ה', ובתחילה והסוף של שאר הספרים נמצאת המילה "תורה" בדלוג שווה של מ"ט (49) אותיות, כשכולם פונים אל שם ה' שבמרכז, כצורת מנורה.

 

[caption id="attachment_900" align="aligncenter" width="1015"] סוד האותיות בתורה[/caption]

 

צפו בעוד סודות של הצופן התנכי : http://www.hidabroot.org/he/video/61076

 

לראות את הקולות!

 וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק! (פרק כ פסוק טו')

ונשאלת השאלה: איך יתכן שעם ישראל "רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹות"? איך ניתן לראות  את הקולות?

יעקב גוגנהיים, שבמסגרת עבודתו השגרתית מפתח אמצעי הגנה רדאריים ואמצעי נגד למערכות טילים מתקדמות, הסתקרן מפסוק זה שהסביר את אחד הנסים שבהתגלות בהר סיני. שם, בני ישראל מתוארים כ"רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹות". פרשני תנ"ך מסורתיים מסבירים שבני ישראל "ראו" את מה שבדרך כלל "נשמע". פרשנים אחרים מסבירים שהם "ראו"  את האותיות של  שפת  הקודש כשהשם דיבר  אותן מההר. גוגנהיים, אשר  תהה כיצד אדם יכול היה "לראות" את ה"נשמע", פיתח את התוכנה המתוחכמת ביותר שלו אשר  החלה לפני  5 שנים לאחר

שראה סוג פשוט יותר של מכונת סונוגרף, התוצאות אותן השיג מדהימות.

התהליך החדש המוגן על ידי פטנט, Roim Kol” " מראה ששינוי מתמטי של קול לתמונה חושף שצלילי האותיות של הא"ב העברי מתגלים כאותם פיקטוגרמים שבאמצעותם הכתב העברי הקדום נכתב אפילו כיום. עד היום 16 מתוך 22 אותיות הא"ב העברי המדובר מוצגות כיוצרות  את הצורה הכתובה הזהה שלהן, כששמותיהן נאמרים לתוך התוכנה. דוגמאות לכך הן האותיות העבריות המוצגות כאן משמאל.

מחקרים ממשיכים למצוא קשר בין תצוגת הצורה לבין התצוגה הפונטית של 6 האותיות הנותרות שטרם נמסר עליהן דין וחשבון. בגלל משימת המחשוב העצומה המעורבת בניתוח נתונים קוליים בעלי איכות גבוהה בזמן אמת, התוכנה אפשרית ליישום רק עכשיו, בעשור הזה, בעידן המחשבים המהירים. הסבירות לכך שתוצאה זו תתרחש במקרה מחושבת כפחות מ 4 למיליון פעם!

 



 

ניתן לראות בנוסף בלינק: http://codesoft.freeshell.org/roimkol/hebrew/

 

 

 

נס "טבע" המים !

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם (פרק טו פסוק ח')

כידוע, טבעם של כל החומרים בעולם הוא להתפשט בחום ולהתכווץ בקור. משום כך, למשל, משאירים מעט רווח בין פסי המתכת במסילת הברזל, למניעת התעקמות הפסים כאשר הם מתפשטים מחום החיכוך עם גלגלי הרכבת. כלומר, עם עליית הטמפרטורה הולך החומר ומתפשט ונפחו גדל, ועם ירידת הטמפרטורה הוא הולך ומתכווץ ונפחו מצטמצם. חוק טבע בסיסי זה שולט בכל החומרים בעולם ללא יוצא מן הכלל, ככל "חוק טבע" אחר שכשמו כן הוא – מוטבע בעולם (מלשון "הטבעת מֳטְבֵּע"). אולם למרבה התדהמה מתברר כי בניגוד לכל החומרים בעולם, בטווח הטמפרטורות ארבע עד אפס מעלות, כאשר המים מתקרבים לנקודת הקפיאה, הם מפסיקים להתכווץ. ואם לא די בכך, הרי הם מתחילים אז להתנהג כאילו מחממים אותם! הם הולכים ומתפשטים, ומתרחבים, ונפחם גדל והולך! הכיצד יתכן?

לאנשי המדע אין הסבר איך קורה הדבר, ובמה  שונים  המים  משאר  החומרים  בעולם.

אך הם מבינים היטב מדוע מתרחשת התופעה העל-טבעית הזאת, שהיא מעין נס! מתברר כי ללא נס המים לא היה קיום לתושבי העולם! אילו המים היו ממשיכים להתכווץ  בהגיעם לנקודת  הקפיאה, ונפחם היה הולך וקטן ככל החומרים שבטבע, היה הקרח כבד מן המים, והוא היה שוקע כמובן. ואילו שקע הקרח שבעולם, הרי בתקופות הקור היו מי התהומות במקומות רבים בעולם הופכים לגושי קרח אדירים,  וכל יצורי המים שבתוכם היו גוועים. אך לא די בכך.. אלמלא "נס המים", גם ים הקרח הצפוני היה קופא אף הוא מידי חורף עד קרקעיתו, וכל מרחביו העצומים היו הופכים לגושי קרח אדירים. בהגיע הקיץ, היו קרחונים אלה מפשירים וגורמים ליצירת זרמי מים אדירים שהיו מציפים את היבשות ומטביעים כליל את יושביהם. האין זה פלא עצום? החומר היחיד שלמען קיום העולם הכרחי שהוא יתפשט בקור, בניגוד לחוק הטבע הכללי, הוא המים! ואכן רק המים מתנהגים כך, ורק בהגיעם למצב בו התנהגותם לפי חוק הטבע הכללי תזיק לעולם.

לאנשי המדע אין הסבר כיצד קורה הדבר. אולם אנו יודעים את הכתוב: "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד!" (תהילים לג ט'). הוא שברא את העולם וחקק את חוקי הטבע שהוטבעו בעולם, הרי שהוא גם דאג לקיום העולם אשר ברא. ועבורו, הן הטבע והנס שווים. שהרי זה וזה מתרחשים ומתבצעים בגלל ציוויו ועל פי הוראותיו.

[מתוך הספר "המהפך" להרב זמיר כהן שליט"א]

[caption id="attachment_849" align="aligncenter" width="1054"] קרחון[/caption]

פתי מאמין לכל דבר..

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'! (פרק ד פסוק א')

אחד הדברים שאנו למדים ממשה רבינו בעת שמתגלה אליו האלוקים לראשונה, זה שיש איסור להאמין בצורה עיוורת לכל אדם שבא וטוען שיש לו קשר עם אלוקים. שהקב"ה אומר למשה: לך ותאמר לעם ישראל שדיברתי אתך, ישר משה טוען: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'!". והקב"ה במקום שיענה לו, שישכנע אותם, יכפה עליהם, או שיחליף אותם במי שכן מאמין, נותן לו סימנים שמוכיחים שאכן אלוקים התגלה אליו. כי רק "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל-דָּבָר" (משלי יד טו') אומר שלמה המלך. כל שכן בדברים משמעותיים כמו תכלית החיים ומציאות הבורא.

כל מכה ומכה במצרים ניתנה בשביל תכלית שהיא ידיעת הקב"ה, ולכן במהלך נתינת המכות על מצרים אומר ה': "כֹּה אָמַר ה': בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' "(שמות ז יז'). "וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ. לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ" (שמות ח ו'). "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח יח'). "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ" (שמות ט יד'). תמיד הקב"ה משתמש בלשון של ידיעה ולא אמונה. כי יודע הוא שעם ישראל שההשכלה והלימוד אצלם הוא ערך עליון, לא יתפתה לשנות את דרך חייו בשביל אמונה בלבד, אלה נצרכת הידיעה. צריך הוכחות! כפי שכותב הפסוק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ" (דברים ד לט'), שאדם מחויב לדעת קודם, ואח"כ להשיב אל הלב. ידיעה ברורה שקודמת לאמונה, ידיעה שבעזרתה האמונה בבורא העולם היא יותר חזקה [המילה אמונה היא נגזרת של הפועל אימונים. להתאמן בשביל לחזק ידיעה מסוימת]. ולכן התורה שהקב"ה נתן לנו [הן בכתב והן בעל-פה] מלאה בהוכחות רבות לאמיתותה, החל מנבואות מדהימות, ועד ידע מדעי עצום על נסתרות האדם והבריאה.

אחד המנגנונים הכי חזקים של התורה שהופכים אותה לידיעה שבלתי ניתנת להפרכה, היא העובדה שלאחר שעם ישראל רואה במשך שנה שלימה ניסים במצרים שבהם ה' מוכיח שהוא שולט בכל הבריאה, קורע לעם הנבחר את ים סוף, מציל אותם מהאויבים, ונותן להם את התורה במעמד שבו הוא מדבר אל כל העם, בא משה רבינו אל כל העם ואומר: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ" (דברים כט א') "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ד לו'). הדגש הוא על עדות ישירה! העם שיצא ממצרים הוא העם שקיבל את התורה, והוא זה שמעביר אותה לבניו עד היום הזה. אם אחד מהנסים שמשה טוען בפני כל העם שהוא בעצמו ראה ושמע לא היה מתרחש, ישר היה פורץ מרד של עם שלם שלא רוצה לקבל על עצמו חוקים שמגבילים אותו. ועד היום אף פעם לא קמו יהודים במהלך ההיסטוריה [עד לדור הזה] שעשו מרד וטענו שאלוקים לא התגלה לעם ישראל, כי דבר שקיבלנו מאב לבן עד יציאת מצרים לא ניתן להכחיש.

וגם היום כל אדם שחפץ בָּאֱמֶת, יכול לבוא להתעמק ולהשיג אותה [בסמינר, או בעזרת המדיות השונות], כי הרי מצווים אנו לדעת! מה שצריך זה רק רצון והכי חשוב הכנעה! תהיה מוכן לגלות שהאמת שונה מה"אמת" הנוחה והקלה שגדלת עליה או ממה שסיפרו לך בבית הספר, ותהיה מוכן להשתנות.