הזכות לחיות בארץ ישראל

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים! וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם! (פרק יז פסוקים ח'-ט')

אברהם אבינו מתבשר על כך שעתיד להיוולד לו בן שימשיך וירש אותו, עתיד זרעו להיות רב ככוכבי השמים, ואף מובטח הוא על כך שזרעו אחריו יבואו בעתיד וירשו את ארץ מגוריו ארץ כנען.

כתנאי לכך שבניו אכן יזכו לרשת את ארץ ישראל, מצווה הקב"ה: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם". ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, כשהוא בן תשעים ותשע שנים מצוה ה' את אברהם לקיים את מצות המילה. מצווה זאת, אומר לו ה', היא תנאי לכך שבניך יזכו לשוב לארץ ישראל. ולכן בזמן יהושוע, רגע לפני שנכנסים בני ישראל אל הארץ, מצווה ה' את יהושוע: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהושֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבות צֻרִים וְשׁוּב מל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושוע ה ב'). עם ישראל שיצא ממצרים היה מהול כדת וכדין, אך את בניהם לא יכלו למול במדבר, כפי שכותב רש"י: "שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, ולא היה להם יום נוח למול" עכ"ל. ולכן הם היו פטורים ממצוות מילה במדבר. אך ברגע שרצו להכנס לארץ, חזרה וחלה עליהם החובה למול את עצמם.

ללא קיום מצוות ברית המילה שנצטווה אברהם אבינו, לא הייתה בעבר לעם ישראל הזכות להיכנס לארץ ישראל ולרשת אותה.  והתנאי ממשיך  להתקיים  גם היום, עם ישראל לא  היה חוזר לפני כ-65 שנה אם לא הייתה קיימת בו הזכות של ברית המילה. כפי שכותב הנביא: "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'). וכותבת הגמרא (בבא קמא פב.): "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ". ואין מים אלה תורה. ועל פסוק זה כותב הרמב"ן: "רמז בכך על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" [ואין מים אלה תורה], ולא ישאר בידם רק זכות המילה". ומוסיף מדרש אגדת בראשית (לפני כ-1600 שנה): "אע"פ שאין לישראל מעשים טובים, הקב"ה גואלם בזכות המילה". וראינו בעינינו שלפני 65 שנה הגיעו לכאן גם אנשים שאולי לא שומרי מצוות, ולא יודעי תורה, אך את מצוות ברית המילה שמרו כולם. וזהו התנאי שעל ידו זכינו בעת הזאת לשוב חזרה לארץ ישראל.

אך ישנה בעיה אחת רצינית, בעיה שהחלה לפני כ-3700 שנה, ביום הולדתו של ישמעאל והיום אנו רואים את אותותיה.  ועליה  כותב הזהר הקדוש: (תרגום.  זוהר חלק ב' דף לב.): "נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא ל') - אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל! אמר לו ר' יוסי: למה? והרי שרה ילדה [את יצחק] אחר שנולד [ישמעאל] והיה לה בן גזע קדוש. אמר לו: ..כך שמעתי הדבר מפי רבי שמעון בן-יוחאי ובכיתי, שאמר: אוי על אותו הזמן, כי משום ששרה נתעכבה [מללדת] כתוב: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וגו'  בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" (שם טז ב'). ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גברתה, והיה לה בן מאברהם. ואברהם אמר [ובקש מהקב"ה]: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם יז יח'). ואע"פ שהקב"ה היה מבשר לו על [הולדת] יצחק (בברית בין הבתרים), התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (שם יז כ'). ואח"כ נימול [ישמעאל] ונכנס בברית הקדוש מטרם (לפני) שיצא יצחק לעולם".

"ובוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה [ישמעאל] אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [היהודים] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר] ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?"

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!

נדידת היבשות

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה! (פרק א' פסוק ט')

פסוק זה בתורה מדבר על יבשת אחת שנראתה לאחר שהמים כיסו את פני כל כדור הארץ, ונקוו אל מקום אחד. כלומר אוקיינוס אדיר אחד הקיף את היבשת היחידה שהייתה קיימת על פני כדור הארץ. וזאת בניגוד גמור לידוע לנו כיום בברור, כי מי האוקיינוסים מקיפים שבע יבשות שעל פני כדור הארץ:

1. אירואסיה (אירופה-אסיה)

2. אפריקה

3. אוסטרליה

4. גרינלנד

5. אמריקה הצפונית

6. אמריקה הדרומית

7. אנטרקטיקה

והנה הזוהר הקדוש (זהר חדש יב א'), מדווח על שינויים גיאולוגיים משמעותיים ביותר שהתרחשו בכדור הארץ לאחר בריאת העולם. וכך נאמר שם: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות."

כלומר: בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסוים היא התחלקה לשבע יבשות שהלכו  והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר בניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים והימים השונים. [יתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). שבעת הולדתו התורה מציינת: "שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (בראשית י כה').]

מיותר לציין שדיווח תורני זה על שינויים גיאולוגיים דרסטיים שהתרחשו בעבר בכדור הארץ, התקבל בקרב אנשי המדע באי אמון מוחלט כאילו היה אגדת-עם ללא שום ביסוס עובדתי.

רק לפני מעט יותר מ-70 שנה חלה התפנית בעולם המדע. הראשון שדיבר על נדידת היבשות היה הגיאולוג הגרמני אלפרד לות'ר וגנר (1880-1930), בספרו "מוצא היבשות לדבריו הצביע על הדמיון המדהים  שבין  קווי  החוף  של  יבשת אפריקה לקוי  החוף המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כאילו היו שני חלקי פאזל שנפרדו זה מזה. במחקרים נוספים שערך, הראה דמיון בין מקום החיבור של שתי היבשות גם מבחינת הצמחייה, וגם מבחינת בעלי-החיים והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. מאז הלכו והתרחבו המחקרים והדעות התומכות בתיאוריה זו, ומאמרים מדעיים רבים אישרוה לחלוטין.



ועתה, נתבונן. מלבד בורא היקום, מי היה יכול לדעת לפני אלפי שנים, עוד בטרם היו בידי אדם כלשהו תרשימי צורת היבשות, כי כל היבשות היו אי פעם יבשת אחת, שנחלקה לחלקים אשר נעו והתרחקו זה מזה?

יותר מכך. כיצד היו מגיבים אז אנשי המדע הרציונאלי על קביעת הזוהר הקדוש, לפני כאלפיים שנה, שיש שבע יבשות בעולם, כאשר עדיין לא התגלו יבשות אמריקה הצפונית והדרומית, יבשת אוסטרליה ועוד?

מתוך "המהפך" | הרב זמיר כהן

"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים..." (דברים ד ו').

העולם הוא עגול!

הדעה הרווחת עוד מאות רבות של שנים בקרב כמעט כל האנושות היתה כי הארץ היא שטוחה, או לכל היותר - בצורת כיפה. אולם, מאז התגלתה יבשת אמריקה לפני כחמש מאות שנה (בשנת ה'רנ''ב 1492), בעקבות מסעו של קולומבוס אשר ביקש להגיע להודו שבמזרח על ידי מסע לצד מערב, ובכך עורר רבים לצאת להפלגות דומות, החלו אנשים רבים להבין כי אכן צורת העולם כדורית.

וזאת, יש להדגיש, בניגוד גמור לדעה אשר עדיין היתה רווחת בקרב ההמון באותה תקופה, כי הארץ היא שטוחה. גישה זו שהארץ כדורית הלכה והתחזקה, ובדורות האחרונים קיבלה חותמת מדעית מוחלטת וברורה - בפרט לאור תצלומי העולם מן החלל, עד אשר תאוריית המשטח הניצב על גבי לוויתנים ופילים מעלה חיוך על פנינו.

ובכל זאת, אם נזכור שהנתון היחיד אשר היה לפני אנשי העולם באותה תקופה היה רק משטח של שדות והרים למלא העין, הרי שלא היתה להם שום סיבה להניח שהעולם כדורי. ובפרט שלפני שגילה ניוטון את כח המשיכה, לא היה שום הגיון לומר שהעולם המאוכלס בבני אדם ובעלי חיים (וחפצים שונים) הוא כדורי, והבריות שבצידו השני עומדות כשראשיהן למטה ורגליהן למעלה, ואינן נופלות ממנו.



והנה בזוהר הקדוש (ויקרא דף י, א) אשר נכתב לפני כאלפיים שנה נכתבו הדברים הבאים, כאשר הזוהר אומר שהדברים מצוטטים מספר אשר נכתב עוד קודם לכן(!) על ידי רב המנונא סבא:

דְּהָא כָּל יִשׁוּבָא מִתְגַּלְגְּלָא בְּעִגוּלָא כַּכַּדּוּר, (כל הישוב - כלומר, העולם והאנושות שעליו - מתגלגל בעיגול ככדור) אִלֵּין לְתַתָּא, וְאִלֵּין לְעֵילָּא, (אלה - כלומר, חלקם - מתגוררים למטה, בתחתית הכדור, ואלה למעלה) וְכָל אִינּוּן בִּרְיָין מְשַׁנְיָין בְּחֶזְוַויְיהוּ מִשִׁנוּיָא דַּאֲוִירָא כְּפוּם כָּל אֲתַר וַאֲתַר, (וכל אלה הבריות - המתגוררים בחלקים השונים של הכדור - שונים בחזותם - בצבעם, בקלסתר פניהם, וכדו' - מחמת שינוי מזג האויר, כפי מזג האויר של כל מקום ומקום) וְקַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. (ועומדים במקומם כמו שאר בני האדם) ועַל דָּא אִית אֲתַר בְּיִשּׁוּבָא, (ועל כן יש מקום בעולם) כַּד נָהִיר לְאִלֵּין, חָשִׁיךְ לְאִלֵּין, (בעת שמאיר לאלו מחשיך לאלו) לְאִלֵּין יְמָמָא, וּלְאִלֵּין לֵילְיָא. (לאלו יום ולאלו לילה) וְאִית אֲתַר דְּכוּלֵיהּ יְמָמָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לֵילְיָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא חֲדָא זְעֵירָא. (ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא יימצא בו לילה אלא זמן מועט) וְהַאי דְּאָמַר בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי, וּבְסִפְרָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הָכִי הוּא.

בקטע קצר וקולע זה של הזוהר הקדוש נכללות מספר ידיעות נכבדות:

• העולם בצורת כדור. ולא כהבנת האנושות אז שהעולם בצורת משטח.


• ובכל זאת, לא רק בחציו העליון מתגוררים בני אדם, אלא גם בחציו התחתון.


• גם בני האדם שבמחצית הכדור התחתון קיימים ועומדים (כלומר רגליהם דורכות על אדמת הכדור) כשאר בני האדם שבמחצית העליונה. כח המשיכה.


• על אף הדמיון והשויון בצורת בני האדם ובמצבם שבשני חלקי הכדור, חזות פניהם, צבעם, וכדו' שונים ממקום למקום (כושים, אדומי העור, צהובי העור וכו').


• השוני שבחזות בני האדם במקומות השונים נובע כתוצאה מהבדלי מזג האויר שבין המקומות.


• בחלק מן העולם, כאשר לאלה יום לאלה לילה, וכשלאלה לילה לאלה יום.


•  ויש מקום בעולם שמואר תקופה ארוכה וחשוך זמן קצר.

חכמי תורת ישראל היו מודעים לעובדה שהמידע שבידם איננו ידוע לאנשי המדע דאז, ואף אמור להיות תמוה ומוזר בעיניהם.

בסוף דברי הזוהר הנ''ל חז''ל מגדירים מידע זה בשם סוד. חכמינו ז''ל גם מצהירים שמקור המידע אינו באמצעות מחקר שבוצע, אלא כך נמסר להם, לבעלי חכמת התורה. (''ורזא'' דא ''איתמסר'' למאריהון דחכמתא). כלומר מקור המידע אינו טבעי, אלא תורני.

מקור: הידברות | www.hidabroot.org

 

אין אבידה כאבידת הזמן

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם. רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. (פרק כט פסוק ט'-יא')

אתם נצבים היום כולכם, כל עם ישראל ללא הבדלי מעמדות, ללא מחיצות, מהחשובים ועד החשובים פחות, כולם ביום אחד שהוא ראש השנה הבא עלינו לטובה (זוהר ח"ב לב, ב'). ולא רק אנו לבדנו עומדים נצבים לדין לפני הקב"ה, אלה "כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". וכותב האור החיים הקדוש (כט ט') שכל ישראל ערבים זה לזה. "רָאשֵׁיכֶם"- יתבקשו לתת את הדין על המשפחה שעומדים הם בראשם. "שִׁבְטֵיכֶם"- כל ראש שבט על שבטו. "זִקְנֵיכֶם"- זקן המשפחה על משפחתו. וישאֵל כל אחד, האם עשה הוא כפי מידת יכולתו בשנה החולפת.

מה מצפה מאתנו הקב"ה? מלחיץ קצת לעמוד למשפט על שנה שלימה שעפה לנו כמו טיל, כל כך מהר שלא הספקנו  אפילו  לעכל את מה  שקורה מסביבנו.  יום רודף יום,  והשבועות נעלמים, "כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה!" (תהילים צ). אך לפתע מוצאים אנו את עצמנו נמצאים בחודש אלול, שמשום מה מסרב לעבור מבלי להותיר שום רושם ככל שאר החודשים. בכל מקום שומעים אנו את המילה אלול, תשובה, וסליחות. סופרים אנו את הימים עד לראש השנה, וכמה זמן אויר נשאר לנו עד ליום כיפור, והמצפון מסרב להניח לנו. לחישה פנימית שעוברת לנו לאחר כל דרשה מזדמנת צועקת לנו: "זה הזמן לשינוי!" "עד מתי תוכל להתעלם מהאמת?". אך כמה רגעים לאחר מכן נדמה לנו שהלחישות ששמענו הם פרי הדמיון, וחוזרים אנו לנסות להספיק משהו לפני שעוד יום חולף ביעף.

כבר הזהירו חכמינו ש"אין אבידה כאבידת הזמן!" וכפי שכתב הפייטן ר' משה אשקר הכהן: "בֶּן אָדָם לָמָּה תִדְאַג עַל הַדָּמִים וְלֹא תִדְאַג עַל הַיָּמִים, כִּי הַדָּמִים אֵינָם עוֹזְרִים  וְהַיָּמִים  אֵינָם חוֹזְרִים!". אין לנו  אפשרות  להחזיר  אפילו  שעה אחת  אחורה,  ובעניינים  של תשובה מסתבר שזה יכול להיות קריטי. וכך כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק שביעי הלכה ב'):  "לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות. ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאיו מיד! ולא יאמר כשאזקין אשוב שמא ימות טרם שיזקין..." כלומר כל מה שצריך זה לדאוג לשוב יום אחד לפני המיתה (אבות ב י'), ואנחנו מסודרים. אולי לא נשב בשורה הראשונה בגן עדן, אבל לפחות לא נתפס בלי כרטיס כניסה. עכשיו רק נשארת השאלה מתי להתחיל.. מחר? אולי שאני יסיים את הלימודים?? אולי לאחר הילד הראשון? ואולי נחכה לפנסיה, מה כבר יש לעשות בפנסיה?.. מעשים שבכל יום מוכיחים שאלו שחיכו והמתינו ודחו ומשכו, נמצאו בסוף משחקים דומינו בזמנם החופשי בעודם בפנסיה. אבל אולי בהמשך...

חז"ל כותבים בגמרא (סוכה נב.) ש"לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?" ורשעים בוכין ואומרים: "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?"

רואים אנו מדברי הגמרא שהצדיקים בוכים ואומרים איך יכולנו לכבוש הר כזה עצום וגדול? כלומר נראה להם פתאום שמה שהם עשו במהלך חייהם, זה היה משימה בלתי אפשרית, ונראה להם ממש מפתיע שהם הצליחו במשימה. ואילו לרשעים זה נראה כחוט השערה, דבר מאוד קטן ואפשרי, דבר שאם הם היו עושים טיפה מאמץ הם היו יכולים לקנות את עולמם.

וזה מובן לפי מה שאומר הקב"ה: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שהש"ר רבה ה´). שחוזרים בתשובה מבקש הקב"ה אך ורק צעד קטן שמעיד על רצון ושינוי, ומשם הקב"ה הוא זה שנותן לאדם את היכולת להצליח ולהתקדם כפי גודל רצונו. ולכן לצדיקים זה נראה הר גבוה, כי לאחר שפתחו את הפתח הקטן שחודו כחוד המחט, עלו והגיעו הם לפסגות גבוהות שלא היו יכולים להגיע ללא עזרתו של הקב"ה. ואילו הרשעים ממקומם רואים אך ורק את הפתח הקטן שצריכים הם לעשות, כי זה מה שנדרש מכל אדם, ממש כחוט השערה.

את תמונת המצב הזאת מדמה לנו הקב"ה בפרשתנו (ניצבים ל י'-יד') באומרו:

"כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". נשמע מסובך? הלא ראינו שזה ממש כחוט השערה...

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא!".

"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא! לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה".

"וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא! לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה".

"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ!"

הדברים קרובים אלינו! לא בשמים, לא מעבר לים, אלה בפינו ובלבבנו. האם שווה לנו לדחות כבר שנים דבר שה' מבטיח לנו שהוא רק כחודו של מחט וכחוט השערה?

צאי לך בעקבי הצאן!

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ. (פרק טז פסוק א')

פרשת אחרי מות פותחת בהזכרת מיתתם של שני בני אהרון - נדב ואביהו, שנפטרו בעת שהקריבו מדעתם אֵשׁ זָרָה (קטורת), למרות שזה לא הופיע ברשימת הקורבנות שקיבלו ממשה רבינו. מיתת בני אהרון היתה מאוד טראגית לעם ישראל גם משום שהם היו צדיקים גדולים, וגם משום שהעיתוי, יום חנוכת המשכן, היה יום מאוד שמח ומרגש ולא מתאים לבשורות מהסוג הזה. משה רבינו מנחם ומרגיע את אהרון אחיו ואומר לו: תדע לך אחי, שבניך עשו את תפקידם בעולם הזה בצורה מושלמת, והם אפילו היו יותר צדיקים ממני וממך..!

מיתת בני אהרון נקבעה לזיכרון בכל שנה ושנה, ע"י כך שבתפילת שחרית של יום הכיפורים אנו קוראים בפרשת אחרי מות. וכותב על כך השולחן ערוך (סימן תרכא): "וזכרון מיתת בני אהרן מסייע לכפרת ישראל, שמיתת הצדיקים מכפרת. וראוי לכל איש להצטער ולהוריד דמעות על מיתתם..". כלומר, בגלל שביום כיפור כל אדם צריך להצטער ולחפש כפרה על מעשיו, תיקנו לנו שנזכיר את פטירת בני אהרון הצדיקים. ובעת שנצטער על מיתתם, נזכה לכפרת עוונותינו. כי הרי מיתת הצדיקים מכפרת (כפי שמובא בזוהר אחרי מות נז:).

ונשאלת השאלה: מדוע נקבע בכל שנה לבכות ולהצטער דווקא על הצדיקים נדב ואביהו? הרי אנו כמעט ולא יודעים עליהם ועל חייהם כלום. יותר קל היה לנו להצטער על פטירת אברהם אבינו או משה רבינו, שחייהם מפורטים לנו בתורה. או שאולי עדיף שנבכה ונצטער על הצדיקים שנפטרו בדורנו, שהכרנו אותם ואנו עדיין מרגישים את האובדן ואת החיסרון שבהסתלקותם.. מה מיוחד בבני אהרון שדוקא להם אנו עושים הספד שנתי קבוע?

בגמרא (ערכין יז.) מפרש רש"יעל הפסוק: "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" (תהילים כד ו'). "זה דור דורשיו - הקישה התורה דור לדורשיו". כלומר קיים קשר ישיר בין הרמה של המנהיגים, לרמה של האנשים שבאותו הדור (גמרא שם). אם ראית דור שהמנהיגים בו מעולים, תדע שאף הדור הוא ברמה גבוהה. ואם ראית דור שהמנהיגים שלו הם ברמה נמוכה, תדע שגם הרמה של האנשים שבדור נמוכה.

ושמעתי חידוש נפלא [ואינני זוכר את מקורו] שאומר, שכולנו עדים למציאות של ירידת הדורות, ובכל דור שעובר ישנה ירידה שמתבטאת בכל התחומים הן בעם והן במנהיגים. ולכן לא לשוא בכל שנה אנו בוכים דוקא על פטירתם של נדב ואביהו. כי באותו הדור של המדבר, נדב ואביהו היו עתידים לרשת את כיסאם של משה ואהרון. ואם התורה בעצמה מעידה על נדב ואביהו שהם היו ברמה יותר גבוהה מהרמה של משה ואהרון, אז יוצא שבמקום המהלך הטבעי של ירידת הדורות, היתה לנו כאן עליה! ועקב כך גם הירידה הכללית של הדורות בהיסטוריה היתה מתעכבת בדור אחד, וכך יוצא שהרמה שלנו היום לא היתה הרמה הנוכחית שלנו, אלה הרמה של אבותינו שהיא יותר גבוהה בדור אחד (כל כך משמעותי בדורות האחרונים). ולכן אמור להיות לנו קל לבכות ולהצטער על פטירתם של נדב ואביהו בכל שנה ושנה, כי בעצם אנו בוכים על עצמינו, שעקב פטירתם, הרמה שלנו ושל מנהיגינו יותר נמוכה. ע"כ.

מעבר לכך שאנו צריכים [ובצדק] לבכות על מצבינו, חייבים אנו גם להסתכל אחורה אל הדורות שעברו, ולנסות ללמוד מהנהגותיהם ומעשיהם. רק ע"י ההסתכלות וההתבוננות בדורות שעברו, נוכל לזהות את הפער ולדעת במה עלינו להשתפר. ועל כך כותב שלמה המלך: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים (כינוי לעם ישראל), [אם לא תדע באיזו דרך ללכת ועל פי איזו השקפה לנהוג, מרוב הבלבול שבדור], צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן [צא ולמד מאבות האומה שהיו רועי הצאן]. וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים [וחנך את בניך על פי ההשקפה והדרך של אבותינו ז"ל]" (שיר-השירים א ח').

ישנו מעשה על אדם חרדי שעלה לטיסה מניו יורק לישראל עם שני ילדיו. לצידם ישב עורך-דין חילוני מתל אביב שגם הוא חזר לישראל לאחר שביקר לצורך עסקיו בארה"ב. בכל מהלך הטיסה שם לב העורך-דין שילדיו של האב החרדי מנסים בכל הזדמנות למלא את רצון אביהם. בכל שלב התעניינו אם אביהם רוצה לשתות או לטעום משהו. בעת שלמד, השתדלו לא להפריע לו. ובעת שישן דאגו שיהיה לו שקט ונעים. לקראת הנחיתה העורך-דין לא התאפק ושאל את האב: שמתי לב שבכל מהלך הטיסה הילדים שלך עשו הכל בכדי למלא את רצונך, מה אתם עושים לילדים שהם כל כך מחונכים?!

ענה לו האב: זה פשוט! אנחנו מאמינים ומחנכים את ילדינו שההיסטוריה שלנו התחילה מאדם הראשון שהיה יציר כפיו של האלוקים, ולאחר מכן ההיסטוריה המשיכה עם אברהם אבינו ומשה רבינו, וישנה מציאות של ירידת הדורות, וכך כל דור שעובר הוא פחות איכותי מהדור הקודם. ככל שמתרחקים אנו מאבותינו וממעמד הר סיני, ישנה ירידה טבעית מדור לדור. ולכן בני מכבד אותי, כי אני דור אחד לפניו, ואני יותר קרוב לחוכמה ולתורה שניתנה בהר סיני.

ואילו אצלכם שחינכתם את בניכם שהאדם נוצר מהקוף, אז ככל שעוברים הדורות האדם נהפך ליותר מפותח ויותר משוכלל. ואם כן מדוע שהבן שלך יכבד אותך?, הרי אתה יותר קרוב לקוף ממנו, והוא כבר בן אדם יותר ממך..

אם נדע להסתכל אחורה ולהבין מי היו אבותינו, נדע גם למה לשאוף ולאיפה לכוון את מעשינו.

"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.." שנזכה בקרוב בעז"ה!

אשר יקרה אתכם באחרית הימים

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים! (פרק מט פסוק א')

ואמר ר' שמעון בן לקיש: ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים, ונסתלקה ממנו שכינה (פסחים נו.).

אז אומנם אין אנו יודעים את הזמן המדויק של הגאולה, אך סימנים רבים קיבלנו על מאפייני התקופה שבה עתיד לבוא הגואל והדברים מפורשים בנביאים ובתורה שבעל פה. אחד מהתנאים שחז"ל אומרים שחייב לקרות לפני בוא המשיח זה התהליך שבו עם ישראל חוזר בתשובה. כפי שכותב הרמב"ם: כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר: "וְהָיָה כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל א').

רואים אנו את הדברים מתגשמים לנגד עינינו ואת עם ישראל שב לכור מחצבתו לאחר תקופה קצרה של ניתוק שנוצר בסוף הגלות ובמהלך ההתאקלמות החדשה בארץ ישראל. כפי שאומר הנביא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלוקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ. לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי הּ'" (ח יב').

אך למרות גל התשובה הגדול כותבים חז"ל בכמה וכמה מקורות שהתקופה של אחרית הימים לא הולכת להיות קלה כלל וכלל. ההתמודדות תהיה מול צרות על גבי צרות מבית ומחוץ, וגם מי שיחזור בתשובה ויחזיק בַאֱמֶת, יתמודד בפני קשיים עצומים במישור הגשמי ובעיקר ברוחני.

וכך כותב הזוהר הקדוש (כרך ב שמות דף ז:): רבי שמעון זקף את ידיו ובכה, ואמר, אוי למי שיהיה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיהיה באותו הזמן ההוא [באמונה], משום שכאשר יבא הקב"ה לפקוד את האיילה שהיא השכינה. יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל במעשים של כל אחד ואחד... וכמה צרות על צרות יהיו לישראל, אשרי מי שימצא באותו הזמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך! ועל הזמן ההוא כתוב: "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה יג ט') [כפי שהצורף מוציא מהכסף והזהב רק את המובחר, כך הקב"ה יעשה עם הנותרים (ע"ש)] אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל. וכל העמים ומלכיהם יתייעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה... ואחר יתגלה המשיח, ויקבצו עליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות עמו מלחמה וכמה מפריצי ישראל [ערב רב שבתוכם] יתהפכו לחזור אל הגויים ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח... עכ"ל.

כפי שנראה זו לא הולכת להיות תקופה פשוטה, אך לחושך הזה עתיד להיות סוף טוב. הדבר הכי חשוב מבחינתנו הוא להמשיך לחזור בתשובה ולהחזיק חזק בכל הכח כי הסוף הוא ממש קרוב!

האם יש לישמעאלים זכות בארץ ישראל?

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" ולאחר מכן מצווה אותו: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם".

ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, ירושת הארץ  תלויה  במצוות  ברית  המילה.

וכאן מתעוררת שאלה:

האם לישמעאלים שמקיימים את ברית המילה יש זכות על ארץ ישראל?

את התשובה לכך אנו מוצאים בזוהר הקדוש (זוהר חלק ב' דף לב.) : נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (לך-לך פרק יא פסוק ל') אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל!..

בוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [בני ישראל] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר]: ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.