והוא יהיה פרא אדם!

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל! וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן... (פרק טז יא')

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). ועוד בטרם  נולד ה"שורש פורה ראש ולענה" הזה שממנו יצאו מחבלים מתאבדים ושאר מזיקים שיצרו לעם ישראל, מגדיר אותו המלאך: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ!" ותרגם על כך האונקלוס: "הוּא יְהֵא צְרִיךְ לְכֹלָא, וְאַף כָּל בְנֵי אֲנָשָׁא יְהוֹן צְרִיכִין לֵהּ". תרגום: הוא יהיה צריך לכולם, וידי כל בני אדם יהיו זקוקים לו.

הישמעאלי לא יוכל לעשות מאומה בלי עזרה מהעולם, זו תמונת מצב מדויקת של עמי ערב בימינו. למרות גודלם ועושרם אין להם מאומה משלהם, לא מצרכי מזון ותרופות ולא ידע מדעי, לא מכוניות, לא מטוסים וכלי נשק, הכל עליהם ליבא מבחוץ. אך מצד שני "ידא דבני נשא צריכים ליה", ידי כל העולם זקוקים לו. היום כל מערכת התחבורה המקשרת בין מקום למקום נשענת על הנפט הערבי, כל העולם זקוקים לנפט הערבי.

בני ישמעאל הם אלו שנבחרו להיות האויב המסכם את הגלויות של עם ישראל, כפי שמביא רבי חיים ויטאל (עץ הדעת טוב) על דברי הפסוק: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם. אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.." (תהילים קכד), וכותב שם: "אבל יש עוד גלות חמישי אחרון לכולם, וקשה מכולם, והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם..."

מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה: א."וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא'). ב."וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט'). ג."וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד'). ד."וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל".

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה פיגועים ודקירות לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן. אני הוא הנכבש, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל [ישמעאל] קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל.

הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על נאומים וכל מיני פתרונות של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז') וכדומה, זה רק מרדים אותנו! ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה בכל הגויים שהצרנו לנו בכל הדורות בכלל, ובבני ישמעאל בפרט. ונזכה להמשך נבואת דוד המלך ע"ה: "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם! נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ. עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

שנזכה לגאולה השלימה בקרוב מאוד! 

ע"פ הספר גלות ישמעאל | הרב נויגרשל

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=006xU4Rmvbo[/embed]

הזכות לחיות בארץ ישראל

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים! וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם! (פרק יז פסוקים ח'-ט')

אברהם אבינו מתבשר על כך שעתיד להיוולד לו בן שימשיך וירש אותו, עתיד זרעו להיות רב ככוכבי השמים, ואף מובטח הוא על כך שזרעו אחריו יבואו בעתיד וירשו את ארץ מגוריו ארץ כנען.

כתנאי לכך שבניו אכן יזכו לרשת את ארץ ישראל, מצווה הקב"ה: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם". ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, כשהוא בן תשעים ותשע שנים מצוה ה' את אברהם לקיים את מצות המילה. מצווה זאת, אומר לו ה', היא תנאי לכך שבניך יזכו לשוב לארץ ישראל. ולכן בזמן יהושוע, רגע לפני שנכנסים בני ישראל אל הארץ, מצווה ה' את יהושוע: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהושֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבות צֻרִים וְשׁוּב מל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושוע ה ב'). עם ישראל שיצא ממצרים היה מהול כדת וכדין, אך את בניהם לא יכלו למול במדבר, כפי שכותב רש"י: "שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, ולא היה להם יום נוח למול" עכ"ל. ולכן הם היו פטורים ממצוות מילה במדבר. אך ברגע שרצו להכנס לארץ, חזרה וחלה עליהם החובה למול את עצמם.

ללא קיום מצוות ברית המילה שנצטווה אברהם אבינו, לא הייתה בעבר לעם ישראל הזכות להיכנס לארץ ישראל ולרשת אותה.  והתנאי ממשיך  להתקיים  גם היום, עם ישראל לא  היה חוזר לפני כ-65 שנה אם לא הייתה קיימת בו הזכות של ברית המילה. כפי שכותב הנביא: "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'). וכותבת הגמרא (בבא קמא פב.): "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ". ואין מים אלה תורה. ועל פסוק זה כותב הרמב"ן: "רמז בכך על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" [ואין מים אלה תורה], ולא ישאר בידם רק זכות המילה". ומוסיף מדרש אגדת בראשית (לפני כ-1600 שנה): "אע"פ שאין לישראל מעשים טובים, הקב"ה גואלם בזכות המילה". וראינו בעינינו שלפני 65 שנה הגיעו לכאן גם אנשים שאולי לא שומרי מצוות, ולא יודעי תורה, אך את מצוות ברית המילה שמרו כולם. וזהו התנאי שעל ידו זכינו בעת הזאת לשוב חזרה לארץ ישראל.

אך ישנה בעיה אחת רצינית, בעיה שהחלה לפני כ-3700 שנה, ביום הולדתו של ישמעאל והיום אנו רואים את אותותיה.  ועליה  כותב הזהר הקדוש: (תרגום.  זוהר חלק ב' דף לב.): "נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא ל') - אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל! אמר לו ר' יוסי: למה? והרי שרה ילדה [את יצחק] אחר שנולד [ישמעאל] והיה לה בן גזע קדוש. אמר לו: ..כך שמעתי הדבר מפי רבי שמעון בן-יוחאי ובכיתי, שאמר: אוי על אותו הזמן, כי משום ששרה נתעכבה [מללדת] כתוב: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וגו'  בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" (שם טז ב'). ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גברתה, והיה לה בן מאברהם. ואברהם אמר [ובקש מהקב"ה]: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם יז יח'). ואע"פ שהקב"ה היה מבשר לו על [הולדת] יצחק (בברית בין הבתרים), התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (שם יז כ'). ואח"כ נימול [ישמעאל] ונכנס בברית הקדוש מטרם (לפני) שיצא יצחק לעולם".

"ובוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה [ישמעאל] אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [היהודים] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר] ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?"

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!

עולם כמנהגו נוהג!

וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. (פרק א לא')

גולת הכותרת של כל הבריאה, היא יצירתו של האדם הראשון - נזר הבריאה.

אדם הראשון זה לא מה שלימדו אותנו בבית הספר הממלכתי, על האדם הקדמון שחי במערה והיה רץ אחרי בעלי חיים עם נבוט. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה! ואומרים חז"ל (קהלת רבה פרשה ח) שעקבו היה מכהה גלגל חמה [כלומר: החלק הכי נמוך אצלו, העקב. היה ברוחניות יותר גבוהה מאור השמש], ואף המלאכים חשבו לומר לפניו קדוש קדוש.. כי טעו בו וחשבו שהוא בורא (בראשית רבה פרשה ח). וטעות בידינו לחשוב שזהו "אדם" כפי שאנו מכירים, ילוד אישה.. ולמרות גדולתו הרבה, רואים אנו שזמן קצר לאחר יצירתו כבר אכל מהעץ היחיד שנאסר עליו לאכול ממנו. ועלולים אנו לחשוב שאולי יש פה איזה פחיתות ברמתו של אדם הראשון, ועלולה אפילו להתגנב מחשבה לליבנו שאנו היינו מצליחים להישמר מלטעום מאותו פרי אסור. אך עלינו לדעת שעניין חטא אדם הראשון הוא עמוק ונסתר. הרמב''ן בפתיחה לספר בראשית כותב שאין לנו הבנה בחטאו, ולראיה אף מלאכי השרת שאלו להקב''ה: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?" (שבת נה:), הניסיון של אדם הראשון באותם רגעים היה מורכב מכל הניסיונות שאנו מתמודדים איתם היום ביחד. כל התאוות שקיימות היום, בגלולה אחת ברגע אחד.

וברגע שלאחר החטא כבר לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה. האדם הראשון יורד מרמתו המופלאה ונקנסת מיתה לעולם, ובנוסף ישנם 39 קללות שמורידים את העולם מרמתו שהייתה בעת הבריאה.  אך ניתן לומר שהשינוי הכי מהותי שהתרחש הוא, שעד לפני החטא יצר הרע היה חיצוני לאדם, ורצון האדם היה אך ורק לעשות טוב מטבעו. אולם כפי שכותב רבי חיים ויטל זצוק"ל: "מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, אין לך דבר שאינו מעורב מטוב ורע, ואפילו התורה הקדושה שאין יותר ''טוב'' ממנה, גם בה יכול האדם ליפול לרע, וכמו שאמרו חז"ל (יומא עב:): זכה- נעשית לו סם חיים. לא זכה- ..." (שערי קדושה שער א'). ונטייתו הטבעית של האדם היא כבר לא לטוב, אלה לרע! כפי שמעיד הקב"ה בעצמו: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח כא'). ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, ניתן בו יצר הרע". כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע, ובכל משך חייו עתיד הוא לעשות עמו מלחמות גדולות, ולנסות להרחיקו מן הטוב.

אך לשמחתנו המציאות הזו של העולם שקיימת עד היום, היא זמנית ולצורך תיקון בלבד. ותמשך כפי שאומרים חז"ל (סנהדרין צז.), 1000 שנה כנגד כל יום בבריאה. והנה אנו נמצאים היום כבר בשנת 5776! שזה ממש רגעים אחרונים לפני כניסת השבת. ליתר דיוק אנו נמצאים ביום השישי בשעה 18:37. [אומנם הכניסה הכי מאוחרת של השבת על פי הלוחות היא  ב 19:34 (עניין של 40 שנה בערך), אך איננו יודעים ע"פ איזו כניסת שבת החליטו בשמיים, ואולי בכלל לפי שעון חורף...].

כך או כך צריכים אנו כבר להתחיל להחזיק חזק ולהמשיך להאבק ללא פשרות ביצר שנטמן בנו לצורך תפקידינו, ולהמשיך לתקן את אותו חטא קדמון שגם לנו היה חלק בו, כי הרי כל נשמות ישראל הם ניצוצות מנשמתו של אדם הראשון. המטרה היא להגיע בהצלחה לכניסת השבת ולקבל את פני המשיח. ומי שיטרח בערב שבת – יאכל בשבת! (עבודה זרה ג.)

ורק אז יגיעו הימים שהעולם נברא למענם, ימים של עונג רוחני עצום שלא ניתן לתארם במילים. ימים שעליהם הרמב"ם אומר: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג" (מלכים יב א). כלומר, העולם חוזר לנהוג כמנהגו הראשון כפי שנברא בראשית! המצב של היום, זה כבר לא מנהגו של העולם לאחר שהשתנה ללא היכר בעת שניתקלל וצנח ממדרגתו.

גם האדם עתיד לחזור למדרגתו בכך שיצר הרע כבר לא ישכון בתוכו ויתבטל. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה, ובכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע. כפי שאומר הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (פרק לו פסוק כו').

שנזכה בעז"ה להיכנס לימים אלו בקרוב..

להתחיל ברגל ימין

וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם, אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת!  (פרק לב פסוק מה' מו')

לאחר שבמהלך כל ספר דברים עומד משה רבינו ומוכיח את עם ישראל בכל הנושאים שצריכים חיזוק רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, מסכם הוא כעת את דבריו בשירת האזינו. הרמב"ן כותב ששירה זו כוללת בתוכה נבואה לעם ישראל והיא נאמרה בצורה תמציתית ומגלה לעם את כל אשר יתרחש מרגע כניסתם לארץ המובטחת, ועד לגאולה השלמה. שירה שעליה אומרים חז"ל (ספרי): "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הבא".

השירה מתחלקת לכמה חלקים, היא פותחת ומדברת על הכרה במידותיו של הקב"ה, "הַצּוּר [הקב"ה] תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט [וצדק]. אֵל אֱמוּנָה, וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" מזכירה היא את ההיסטוריה שקדמה לעם ישראל, "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם [מיום שנברא העולם], בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ [תבקש שיספרו לך על בריאת העולם, דור המבול והפלגה]. בהמשך מתואר המצב שעם ישראל הגיע לאחר ששבע קצת נחת, "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן [מרוב תענוגים גשמיים] וַיִּבְעָט. שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ [נטש את קיום המצוות] וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". מתרחק הוא מאלוקיו עד כי "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" [שכחת מי הוא שהטיב לך].  לאחר מכן  מתואר  העונש על מעשי העם  עד כדי כך ש"אֵשׁ  קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית". ולפני סיום, משה מסיים את התוכחה ומודיע לעם שידע שכל כוחו מגיע מבורא העולם, וכמובן שלא מההבל וריק של העבודה זרה, "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". והשירה נחתמת בנקמת הגויים ובגאולה העתידה לבוא.

משה רבינו מבקש בסיום דבריו מעם ישראל "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם". מהו המושג "שִׂימוּ לְבַבְכֶם"? עד כמה מחייב אותנו הציווי שימו לב? איך ניתן למדוד עד כמה אדם שם לב?

בעת שמשה  רבינו הזהיר את פרעה  לפני מכת הברד שהייתה במצרים כתוב: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת  מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה (שמות ט כ'). רואים אנו שמצד אחד יש לנו אדם ירא שמים שמקשיב לאזהרת משה, ומצד שני אדם שלא ממש מתרגש מדברי ה' ועבדו משה, ומשאיר את מקנהו בחוץ בשדה. ואיך התורה קוראת לאדם זה שאינו ירא שמים? וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה'.

מוכח שעל פי לשון התורה אדם שאינו ירא שמיים, נקרא אדם שלא שם לב! ואם כך, אדם ששם ליבו לדברי ה' נקרא ירא שמיים! לכן שמשה רבינו מבקש מעם ישראל: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם", זה לא דבר של מה בכך. שימו לבבכם זה יראת שמיים. שלפי ספר החינוך (ב"איגרת המחבר" שבתחילת ספרו), מצווה זו היא אחת מ"שש המצוות התמידיות" (אמונה בה', שלילת עבודה זרה, יחוד ה', אהבת ה', יראת ה', לא תתורו.), ש"חיובן תמידי, לא ייפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו". כל אחד מישראל צריך לקחת את דברי משה ולשנן ולזכור אותם תמיד כי צריכים הם להיות חלק בלתי נפרד מחייו.

ואיך ניתן לגרום לכך שהם יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייו? ממשיך משה רבינו ואומר שזה ע"י כך שישכיל "לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת!" לשמור ולעשות!

יש הבדל בין לשמור ולעשות. לשמור זה כמו שאני שומר משהו שלא יברח לי. אולי כי מכריחים אותי, אולי כי לא נעים לי, או שאני פשוט לא רוצה שזה יברח לי רחוק מדי. ולכן לא מספיק רק לשמור, צריך גם לעשות!

בעצם זה שאדם מקיים ועושה את המצוות, זה נהפך להיות חלק ממנו, זה משאיר אותו תמיד קשור לבורא  העולם  שצווה  אותו, ומונע ממנו להתרחק. וגם אם זה נראה קשה בהתחלה, יש לנו ידיעה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות!", וברגע שנתחיל לפתוח את ליבנו גם לעשיה של מצוות שעד היום שמנו אותם בהמתנה, במהרה נתרגל לקיימם וזה יהפוך להיות חלק מחיינו.

שנזכה בעזרת ה' לשנת ה-תשע"ו (בגימטרייה: ביאת המשיח) שתתחדש עלינו ועל כל עם ישראל לטובה, תשובה של כל עם ישראל וגאולה ברחמים!

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא"!

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאן אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד! כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי. (לא כא')

"בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" רגע לפני שעם ישראל חוזר מהגלות לארץ ישראל, מודיע הקב"ה למשה שעתיד העם לעבור תהליך של "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" כפי שמתואר בפסוקים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ. וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ, וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל. וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים!

[השואה - בדילוגים של 49 אותיות] ( דברים לא טז' )

מתואר בפסוקים הללו (פרשת וילך) מצב שעם ישראל נמצא בקרבו של עם אחר [גרמניה של סוף המאה ה-19], עוזב את הקב"ה ומפר את בריתו, ומתחיל לזנות ולהידמות לגויים שנמצאים סביבו [האמנציפציה (שוויון הזכויות) ותקופת ההשכלה, שהובילו להתבוללות נוראה]. בעקבות כך הקב"ה כועס ומביא על עם ישראל הרבה רעות וצרות [כאירועי השואה]. עד שיהיו כאלה שיאמרו: "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" נדמה שכביכול אין השגחה בעולם. אך הקב"ה אומר שזה לא בגלל שאין השגחה (למרות שנראה), אלה מפני ש"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה" יש כעת הסתר פנים!

[embed]http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/09/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-online-video-cutter.com_.mp4[/embed]

 

מהו אותו הסתר הפנים? מהם אותם רעות וצרות רבות?

אומר הפסוק: "וְהָיָה  כִּי  תִמְצֶאן אֹתוֹ  רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד!" השירה הזאת [שירת האזינו] תהיה לעדות לדברים שעתידים להתרחש...

פותח משה רבינו את השירה ואומר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. וכאן עוברים אנו לקטע שמדבר על "הסתר הפנים" (לב' כ')

"וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה [דור שלראשונה ניסה לשלב בין תורה לכפירה. "דור הפכפך ומרדן"-ילקוט שמעוני]

בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל [בכל הדורות עם ישראל שהיה בגויים עבד עבודה זרה, ולראשונה בדור זה עברו לכפירה במציאות של הבורא-"בְלֹא אֵל"]. כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם.

וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם [כותב הרמב"ן- שתהיה ממלכות אדום. "בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" בגימטריה: "גרמניא" (כפי שנכתבת בגמרא)].

כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית [אש הכבשנים שלא פסקו מלבעור]

וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם [דורשים חז"ל: "חיצי כלים, והם אינם כלים" למרות הרצון של הגרמנים למחות את עם ישראל מכל מקום בעולם. הם יעצרו ולא יצליחו].

מְזֵי רָעָב [סמל הסבל של השואה, הרעב!] וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף [רשפי אש. שימוש  בלהביורים להרג יהודים],

וְקֶטֶב מְרִירִי [כותב המלב"ים לפני 120 שנה: קֶטֶב-אויר ארסי הממית (גז). מְרִירִי- הגז שהשתמשו בו (Zyklon B) ידוע כגז מר].



 

וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת  זֹחֲלֵי עָפָר  [מי שנמצאו  עליו  זחלי עפר  (כינים), שיסו בו את הכלבים בכעס (הכינוי בהמה בתורה, משמש גם לחיות)].

מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב [לקחו את היהודים להריגה מחוץ לערים] וּמֵחֲדָרִים אֵימָה [אימה שאחזה בכולם, גם באלו שהסתתרו בבונקרים]

גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה [ימ"ש לא פסחו על אף אחד, גם לא על נשים ילדים וזקנים, וכולם יחדיו].

אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם [כותב הספורנו לפני 500 שנה- אשאיר איזו פאה (חלק) מהם והמותר (6,000,000) אכלם, כמו שאעשה באחרית הימים אחרי שלא השגתי שלמותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות].

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה [איך יתכן שאדם אחד או שניים מהאויבים יוליכו לבדם רכבת שלימה של יותר מ-5000 יהודים להשמדה] אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם...

הקב"ה בוחר להסתיר את פניו, והשירה הזאת היא העדות לכך!

ומפרשים חז"ל שלאחר מאורע זה תהיה חלוקה בעם. יהיה מי שיאמר ש"עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". כלומר בגלל שאין [כביכול] בורא לעולם, באו לנו הצרות האלה.

אך מי שיעמוד בנסיון יבין ש"עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" כלומר לא דאגנו להכניס את ה' מספיק בתוכינו ולכן מצאונו הרעות האלה.

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע...

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ... (כח טו')

קוראים אנו השבת בחיל ורעדה את התוכחות והקללות שכתובות בפרשתינו, מה פשר תוכחות אלו ולאיזו תקופה נכתבו?

הרמב"ן בפירושו לפרשת התוכחה שנכתבה בפרשת בחוקותי כותב: "ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת, הגלות והגאולה ממנו... אבל הברית שבמשנה תורה [כאן בפרשתינו כי תבוא] ירמז לגלותנו זה שנגאל ממנו, לא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה" (רמב"ן, ויקרא כו טז'). כלומר, נבואת התוכחה שנכתבה בספר ויקרא התקיימה בחורבן בית ראשון, ואילו נבואת התוכחה כאן בפרשת כי תבוא, התגשמה בחורבן בית שני ועדיין ממשיכה להתגשם עד לביאת משיח צדקנו בב"א.  נביא את חלקם:

"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ... יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ"

[העם שיחריב את בית המקדש השני ויפזר את עם ישראל בגלות, יהיה עם שלא הכרת עד לאותו יום. ואכן הרומאים היו עם שלא הכירו אבותינו עד לאותה תקופה]



"יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ"

[אכן הגיעו הרומאים מקצה הארץ (העולם נקרא ארץ בתורה) מרחק של אלפי קילומטרים, מה שלא היה מצוי בימים ההם, שעם נלחם בעם שמצוי כה רחוק ממנו]



"כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר"

[סמלם של הרומאים היה הנשר, דגל שנשאו איתם בכל מלחמותם]



"גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ"

[מעולם לפני כן לא שמענו את שפתם של הרומאים]

"גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן"

[תרבות רומאית, של זלזול בזקנים ובחלשים, חוסר בושה ועזות פנים]

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=u7bL0eG4KKM[/embed]

-

"וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ  בָּהֵן"

[עם ישראל בטח בחומותיו שיגנו עליו מפני כל האויבים, עד לאותו רעב שהכניע את העם במצור של האויב]

"וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ"

[נבואה שלא ניתן היה להעלות אותה על הדעת, שתתרחש אצל יהודים רחמנים אך התגשמה כמו כל השאר (ראה יוספוס פלביוס "מלחמות היהודים" עמוד שמה-שמו, על האישה מכפר בית אזובא)]



"וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת"

[היציאה לגלות הייתה ע"י אניות למצרים]

"וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה"

[על פי ההיסטוריונים (שירר, מינטאר, תולדות עמ"י בימי קדם), בשוק של מצריים נמכר עבד יהודי במחיר מנה יומית של סוס!]

בהמשך הנבואות על החורבן, מתאר משה רבינו את היציאה לגלות שאנו נמצאים בעיצומה עד ימים אלו:

"וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ"

[אין מקום ומדינה בעולם שלא הגיעו לשם יהודים במהלך הגלות]

"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ"

[לאחר שחלק מעם ישראל חשב שיכול להיות נחמד בגלות בין הגויים, מהר מאוד הבין הוא את מה שהבטיח משה ש"בַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ לֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ"]

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=VgV_QdK7Zy0[/embed]

-

"וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה"

[(עד לרגע זה) בכל מקום בעולם תמיד ידברו על היהודים, רק מה שקורה אצל היהודים יתפוס את הכותרות ויהפוך לשיחת השבוע]



"וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ"

[עם ישראל מעולם לא עלה מעל כ 17 מליון איש! עם שהתחיל לפני הסינים ויש לו מצוות פרו ורבו היה צריך להיות כיום מיליארדים!!]

לנבואות קשות אלו יש סוף, וניתן לקבל נחמה מהמשך פסוקי הנבואה שמתארות את מה שמתחיל להתרחש מול עינינו בימים אלה:

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [בתקופת הגלות] הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ... וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ [ותחזור בתשובה] כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ [חזרה לארץ ישראל] מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. [גם] אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ [בעז"ה לקראה הגאולה הקרובה]. וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם!"

לפיד המסורת נמצא כעת אצלך!

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ! (פרק ד פסוק ט')

הקב"ה מזהיר את עם ישראל באזהרה חמורה, לשמור ולזכור את אשר ראו במו עיניהם. כל הניסים הגדולים שנעשו במצריים ובקריעת ים סוף, וכמו כן את כל הניסים שהיו במדבר ובמעמד הר סיני.

חובה גדולה היא שמוטלת על כל אחד ואחד מעם ישראל להעביר את הלפיד של המסורת לדור הבא.

ואם יבוא אדם בדור שלנו ויטען שהוא לא יכול להאמין, כי בורא העולם לא עשה לו ניסים.  נבוא ונצטט לפני את דבריו של הרמב"ן (פרשת בֹּא) שאומר: "ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון."

פעם אחת בהיסטוריה בורא העולם עשה תצוגת תכלית, שבה הוא הראה לכולם את שליטתו הבלעדית בכל מה שמתרחש בעולם אשר ברא.

החל מניסי מצריים שתכליתם הייתה ללמד שה' שולט בכל הבריאה, ובהמשך במדבר, שהקב"ה מראה שיש הבדל גדול בין יהודי לגוי.

חובתנו ללמוד ולהפנים את מה שהדור הקודם נצטווה להעביר אלינו, וכמובן להעביר זאת לילדינו, לדור הבא. הלפיד של היהדות כעת בידיים שלנו, מחובתנו להעבירו בדייקנות ובשלמות לדור הבא!

_

[videojs youtube="https://www.youtube.com/watch?v=mJlSsvEtfFU" poster="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/05/%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%93.png" preload="auto" width="500" height="300"][/videojs]

_

ולמה נקרא שמו ישמעאל?

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ! (פרק לא פסוקים א'-ב')

הפרשה פותחת בציווי ה' למשה לנקום במדיינים על כך שהחטיאו את עם ישראל בעבודה זרה ובזנות והפילו בעצתם כ"ד אלף מישראל.

ומסביר ה"כלי יקר" (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ) שידע משה שברגע שישמע העם שהקב"ה אמר לו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" ימחלו ישראל על כבודם, ויוותרו על הנקמה במדיינים, מפני שידעו שחיי משה תלויים בדבר, ולא ירצו להיפרד ממנהיגם. ולכן שינה ואמר להם: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (לא ג'). וכך ידעו ישראל שחייבים הם לצאת להילחם ולנקום במדיין, כי אינם יכולים למחול על נקמתו של הקב"ה. עם ישראל יכולים למחול על נקמתם, אך לא ניתן למחול על נקמתו של הקב"ה!

אומרים חז"ל שעתיד הקב"ה לנקום לעתיד לבוא בכל אלו אשר הצרו לישראל בכל הדורות כולם. לא יהיה אחד שינקה מנקמת ה'. ואנו מבקשים זאת באומרנו: "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים! (תהילים צד').

כמה זמן אנו צריכים לחכות לנקמת ה' שתגיע? מה ניתן לעשות שכבר יגיע הקץ לסבל ולצרות שעם ישראל סוחב על עצמו במהלך כל הגלות הארוכה?

את הפתרון נוכל למצוא במי שנבחרו להיות המשוכה האחרונה שמפרידה בנינו ובין הגאולה: "בני ישמעאל"!

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה:

א. "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא').

ב. "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט').

ג. "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד').

ד. "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" .

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" .

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה טילים קטנים לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל. הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על מגיני חיצים (כ.ב) וכדומה, זה רק מרדים אותנו!  ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה, נקמה שלא ניתן למחול עליה.

"כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. 

וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם!"

(יחזקאל כה)

להמשך צפייה:

שלושה דברים באים בהיסח הדעת

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (בראשית מא א'),

"קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ" (איוב כח ג'), זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה! (בראשית רבה פרשה פט א') 

המדרש (רבה, מקץ) מלמד אותנו שלכל אפילה יש "קץ" שקבע לו הקב"ה. כל רע שבעולם לא מתקיים לנצח. יש תקופה שבה הוא נצרך, ולאחר שמסיים הוא את תפקידו, נעלם ברגע!

חז"ל לימדו אותנו שהקץ של הימים שהם הכנה לבואו של המשיח, יסתיימו ממש בפתאומיות, ללא כל התראה מוקדמת, ואז יופיע המשיח. ונתנו משל לכך (סנהדרין צז'.) ששלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה, ועקרב. ממשילים את רגע ביאת המשיח לדבר שקורה ברגע אחד, ללא הכנה מוקדמת. כמו "מציאה" שאין אדם הולך לחפש מציאה, אלה לפתע פתאום אדם מוצא מציאה. ואותו דבר זה "עקרב", שצץ לפתע ללא כל התראה מוקדמת. ואכן את רגע בואו של המשיח, אף אדם לא ידע. זהו זמן שבו הקב"ה יחליט על הקץ והסוף לחשיכה שמסביבנו, ויגאל אותנו מצרותינו ומכל אויבינו. למרות שאין אנו יודעים את רגע בואו של המשיח, חז"ל נתנו לנו סימנים על התקופה של "עיקבתא דמשיחא" [עקבו של משיח, כלומר התחלת התקופה שלפני  בוא המשיח. כמו העקב שהוא החלק הכי תחתון וראשוני באדם].

כאלף ותשע מאות שנה לאחר חורבן בית שני והיציאה לגלות, מחכים עם ישראל שתתחיל התקופה של "עיקבתא דמשיחא", תקופה שבא נרגיש  כבר את הסוף של הגלות,  ונתקרב לבואו של משיח צדקנו.  הסימן שנתנו חז"ל לתחילתה של התקופה הזאת  מובא בגמרא (סנהדרין צח.): "אמר רבי אבא" אין לך קץ מגולה מזה! שנאמר: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לו' ח'). אומר רבי אבא: אתה רוצה לדעת מתי הקץ של הגלות ותחילת ימות משיח? תסתכל על הרי ישראל! ברגע שהם יתחילו לצמוח ולתת פרות, תדע שזה תחילת ימות המשיח. ואכן במשך כל הגלות של כ-2000 שנה, לא צמח בארץ כלום! הארץ היתה שוממה כפי שכותב הרמב"ן שביקר בשנת 1267. וכתב ש"רבה העזובה וגדול השיממון. כללו של דבר, כל הקדוש חרב יותר מחבירו.ירושלים יותר מהכל, וארץ יהודה יותר מהגליל". הסופר מארק טווין כתב: "המדבריות הללו ריקים מאדם, ירושלים עיר קודרת וחסרת חיים". ארץ שחיכתה לבניה 2000 שנה, ואף העצים סרבו לצמוח...

על כך אומרת הגמרא, שברגע שתראה  שהארץ תתן  את פריה,  זה בגלל שעם ישראל מגיע, וכאן מתחיל מהלך שלם של תקופת "עיקבתא דמשיחא". מהלך שלם שמתואר לפרטים בנביאים ובחז"ל, תקופה מאתגרת של ניסיונות לא פשוטים, שמובילים אותנו לקראת בואו של המשיח.

אך אי אפשר בלי המלצה! לא לשווא דמו חז"ל את רגע בואו של המשיח למציאה ועקרב. אדם  צריך להתכונן לבואו של המשיח בתורה, וגמילות חסדים. אם יתכונן יקבל את  פניו כשמח על מציאה.  ואם לאו יקבלו כעקיצת עקרב...

מיהו יהודי ?

הַכֶּר נָא, לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה? וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר: צָדְקָה מִמֶּנִּי! (פרק לח' פסוק כה'- כו')

מדהים בכל שנה מחדש לקרוא את הפרשיות האלה שמדברות על האבות שלנו, האבות שמהם צמח עם ישראל. הרמב"ן כותב בפרושו לתורה ש"מעשה אבות סימן לבנים" (בראשית יב ו'), צריכים אנו לראות את מעשי אבותינו, ולשאוף להגיע למעשיהם. קוראים אנו את הדו-שיח בן אברהם אבינו לבני חת, את דבריו המאופקים של יעקב ללבן, את יחסו לעשיו, והדברים נפלאים. כל כך הרבה ניתן ללמוד מכל משפט הן בפשט והן בדרש והרמז.

אחד הדברים שצריכים למלא אותנו בתחושת שלמות וביטחון, זה העובדה שרואים בפרשיות אלו איך פועלת השגחתו של הקב"ה בעולם. בעת קריאה בחומש ברור לנו כצופים מהצד שעם ישראל עתיד להיכנס למצרים ולאחר מכן לצאת משם "בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה" (דברים כו ח'), כי הרי כך הבטיח הקב"ה לאברהם בברית בן הבתרים. וכעת בנקודת הזמן של פרשתנו שיוסף הבן המועדף מספר על חלומותיו, גורם לאחיו לקנא בו ואף לרצות לפגוע בו ולבסוף נשלח ביד הישמעאלים למצריים, רואים אנו איך הרצון הסופי של הקב"ה קורם עור וגידים. צעד אחר צעד, דברים שכאירוע כל אחד בפני עצמו הם קשים ולא כל כך מובנים, ופתאום שמסתכלים בגדול על הכל כמהלך שלם שעתיד להכניס את כל בני ישראל למצרים הכל נראה מובן. וכך גם לגבי כל מיני אירועים שכל אחד מאתנו עובר במהלך חייו, צריכים אנו לזכור שזהו רק אירוע אחד ממהלך שלם של חיים שהקב"ה מתכנן לנו..

בנוסף מספרת לנו הפרשה על יהודה, שברגע שכל האחים תמימי דעים לגבי הרצון להרוג את יוסף ולהשליכו לאחד הבורות, יוצא הוא כנגדם ומתעקש ש "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ?" כלומר, יכולים אנו להרוג את יוסף, אך לכסות את דמו? מה הטעם? האם אדם יכול לברוח ממעשה שהוא עושה? [מכסה פשעיו לא יצליח], ולכן מציע למכור אותו לישמעאלים בכדי שלא יצטרכו לפגוע בו.

יוסף נמכר לישמעאלים ויורד מצרימה, וששומע זאת יעקב אביו הוא מסרב להתנחם. לאחר שראו האחים את צער אביהם התחרטו על מעשיהם ורצו לפדות את יוסף מיד קוניו, אלא שכל החיפושים אחריו היו לשוא.. את כל מרירותם וזעמם שפכו כעת על מי שהגה את רעיון המכירה - יהודה.  למה לא  אמרת לנו  לחזור בנו,  ולהחזיר אותו הביתה?  למה אמרת  לנו למכור אותו? בעקבות הסכסוך שפרץ בינו לבין אחיו החליט יהודה, להפרד מהם ולעבור למקום מגורים אחר. שם נשא לו אשה וזו יולדת לו שלושת בנים.

משבגר בנו בכורו, עֵר, השיא אותו לאשה בשם תמר, אך בעקבות התנהגותו הרעה נגזר עליו מן השמים למות בגיל צעיר. וכך עולה גם בגורלו של האח השני. בבית יהודה נשאר הבן הצעיר אשר בהתאם לחוקי הייבום היה עליו לשאת את תמר, אולם יהודה התחמק מנישואים אלה בטענה שעדין הוא צעיר.

מתגלגלים הדברים ותמר במעשה תחבולה מתעברת מיהודה. וכשבאים ליהודה ומספרים לו שכלתו הרה, פוסק יהודה חד משמעית ש"בת כהן שזנתה חייבת מיתה בשרפה" [תמר היתה ביתו של 'שֵׁם' שהיה כהן], ולכן: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף!".

בעוד מכינים את המדורה, פונה תמר לשליח שילך ליהודה ויאמר לו: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה!" יש לי כאן חותמת ופתילים ששייכים לאיש שממנו אני בהריון. השליח מגיע אל יהודה ומראה לו את הסימנים. יהודה רואה את הסימנים וחושכות עיניו, הסימנים האלה הם החפצים שלו. מה עושים? הוא שלח לשריפה את כלתו על לא עוול בכפה, בעוד שהוא היה אחראי למעשה.

בפני יהודה קיימות שלוש אפשרויות. הראשונה, יכול הוא להשמיד ראיות. מילה אחת שלו וזורקים את תמר למדורה שהתחממה בינתיים. אף אחד לעולם לא ידע על כך שהוא האשם העיקרי בסיפור הזה. אפשרות שנייה, יכול הוא להגיד לשליח שפשוט ישחרר אותה ללכת לדרכה מחוסר ראיות, או בגלל שסתם הוא רוצה לחקור את הנושא יותר לעומק. אך יהודה בוחר באפשרות השלישית והיא - להודות!

לאדם כמו יהודה בעל כבוד ומעמד אין דבר קשה מזה. פונה הוא לעבר כל הקהל ובתוכם תמר, ואומר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (לח כו'). היא צודקת! אני זה שאשם בכל מה שקרה כאן.

מה עם הכבוד והמעמד של יהודה שהיה נשיא? הקלון שיוצא ברבים? זה לא מה שמשנה. מה שחשוב זה האמת! והאמת היא שאני טעיתי...

שאדם יודע לקחת אחריות ולהודות זוהי גדולה! וזוהי הסיבה שאנו עם ישראל, נקראים יהודים, על שם יהודה. יהודים ולא רְאוּבֵנִים או יוֹסֵפִים או כל שבט אחר. כי יהודי זה מלשון "מוֹדֶה" מילה שיש לה שתי משמעויות. האחת - להגיד תודה על הכל ולא להיות כפוי טובה. והשני  - זה להודות על האמת. לא לשוא "מוֹדֶה" זוהי המילה הראשונה שכל יהודי מוציא מפיו ברגע שהוא מתעורר, כי זוהי מילה שמגדירה את המהות של האדם היהודי.

ברגע שאתה יודע את האמת תחזיק בה חזק. אל תותר על האמת בגלל חברה רעה ואנשים שכל האינטרס שלהם זה רק נוחות וקלות, ומבלים את זמנם לריק. בסופו של דבר הקב"ה מחפש אך ורק את אלה שהחזיקו באמת, ולא כאלה שבגלל שיקולים של נוחות ואי נעימות החזיקו בבלוף והשקר. תהיה גבר ותודה שטעית! תהיה מוכן לצאת כנגד כולם ולא להתבייש באמת היחידה שהיא האמת של בורא העולם.

"לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם .. מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"

זהירות חושך לפניך !

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה... (פרק כה' פסוק לד')

ומסביר הרמב"ן [רבי משה בן נחמן 1194-1270] שמהותו של עשיו היא אדם שחושב רק על ההנאה העכשווית. "וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם, וַיֵּלַךְ". הבכורה שמחכה לו בעתיד אינה מעניינת אותו כלל!

וכך היא לשונו: "וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום [ה]מחר" עכ"ל.

ועל כך כותב שלמה המלך: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ!" (קהלת ב יד'). מי שעיניו בראשו מסתכל קדימה ובוחן את התוצאה של מעשיו. יודע הוא להמתין, לדחות סיפוקים, מבין הוא בחוכמתו שבסוף זה ישתלם. לא כן הכסיל, שכל רצונו הוא אך ורק לנסות ליהנות כמה שיותר ומהר, זוהי תכלית חייו ועל כך הוא עמל בכל מאודו! "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמֽוּת" (ישעיה כב יג'). חושב הוא שבכך הוא עושה את המעשה הנכון, אך זוהי המהות של האדם שנמצא בחושך, בטוח שרואה הוא את הדברים בצורה נכונה, אך לא שם לב שתאוותיו הם אלו שמנחים אותו. להיכן הוא מתכנן להגיע בסוף?  הוא אינו יודע..

או יותר נכון לומר: אינו רוצה לדעת...