‏הצגת רשומות עם תוויות השואה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות השואה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא"!

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאן אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד! כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי. (לא כא')


"בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" רגע לפני שעם ישראל חוזר מהגלות לארץ ישראל, מודיע הקב"ה למשה שעתיד העם לעבור תהליך של "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" כפי שמתואר בפסוקים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ. וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ, וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל. וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים!


[השואה - בדילוגים של 49 אותיות] ( דברים לא טז' )


מתואר בפסוקים הללו (פרשת וילך) מצב שעם ישראל נמצא בקרבו של עם אחר [גרמניה של סוף המאה ה-19], עוזב את הקב"ה ומפר את בריתו, ומתחיל לזנות ולהידמות לגויים שנמצאים סביבו [האמנציפציה (שוויון הזכויות) ותקופת ההשכלה, שהובילו להתבוללות נוראה]. בעקבות כך הקב"ה כועס ומביא על עם ישראל הרבה רעות וצרות [כאירועי השואה]. עד שיהיו כאלה שיאמרו: "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" נדמה שכביכול אין השגחה בעולם. אך הקב"ה אומר שזה לא בגלל שאין השגחה (למרות שנראה), אלה מפני ש"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה" יש כעת הסתר פנים!

[embed]http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/09/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-online-video-cutter.com_.mp4[/embed]

 

מהו אותו הסתר הפנים? מהם אותם רעות וצרות רבות?

אומר הפסוק: "וְהָיָה  כִּי  תִמְצֶאן אֹתוֹ  רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד!" השירה הזאת [שירת האזינו] תהיה לעדות לדברים שעתידים להתרחש...

פותח משה רבינו את השירה ואומר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. וכאן עוברים אנו לקטע שמדבר על "הסתר הפנים" (לב' כ')

"וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה [דור שלראשונה ניסה לשלב בין תורה לכפירה. "דור הפכפך ומרדן"-ילקוט שמעוני]

בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל [בכל הדורות עם ישראל שהיה בגויים עבד עבודה זרה, ולראשונה בדור זה עברו לכפירה במציאות של הבורא-"בְלֹא אֵל"]. כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם.

וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם [כותב הרמב"ן- שתהיה ממלכות אדום. "בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" בגימטריה: "גרמניא" (כפי שנכתבת בגמרא)].

כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית [אש הכבשנים שלא פסקו מלבעור]

וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם [דורשים חז"ל: "חיצי כלים, והם אינם כלים" למרות הרצון של הגרמנים למחות את עם ישראל מכל מקום בעולם. הם יעצרו ולא יצליחו].

מְזֵי רָעָב [סמל הסבל של השואה, הרעב!] וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף [רשפי אש. שימוש  בלהביורים להרג יהודים],

וְקֶטֶב מְרִירִי [כותב המלב"ים לפני 120 שנה: קֶטֶב-אויר ארסי הממית (גז). מְרִירִי- הגז שהשתמשו בו (Zyklon B) ידוע כגז מר].

המלבים - השואה

 

וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת  זֹחֲלֵי עָפָר  [מי שנמצאו  עליו  זחלי עפר  (כינים), שיסו בו את הכלבים בכעס (הכינוי בהמה בתורה, משמש גם לחיות)].

מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב [לקחו את היהודים להריגה מחוץ לערים] וּמֵחֲדָרִים אֵימָה [אימה שאחזה בכולם, גם באלו שהסתתרו בבונקרים]

גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה [ימ"ש לא פסחו על אף אחד, גם לא על נשים ילדים וזקנים, וכולם יחדיו].

אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם [כותב הספורנו לפני 500 שנה- אשאיר איזו פאה (חלק) מהם והמותר (6,000,000) אכלם, כמו שאעשה באחרית הימים אחרי שלא השגתי שלמותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות].

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה [איך יתכן שאדם אחד או שניים מהאויבים יוליכו לבדם רכבת שלימה של יותר מ-5000 יהודים להשמדה] אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם...

הקב"ה בוחר להסתיר את פניו, והשירה הזאת היא העדות לכך!

ומפרשים חז"ל שלאחר מאורע זה תהיה חלוקה בעם. יהיה מי שיאמר ש"עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". כלומר בגלל שאין [כביכול] בורא לעולם, באו לנו הצרות האלה.

אך מי שיעמוד בנסיון יבין ש"עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" כלומר לא דאגנו להכניס את ה' מספיק בתוכינו ולכן מצאונו הרעות האלה.

יום רביעי, 1 באפריל 2015

גאולת ישראל בזכות דם המילה

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי!    (מתוך ההגדה- יחזקאל טז ז')


אחד ממקורבי האדמו"ר מבלאז'וב ספר עובדה מזעזעת שהתרחשה בגיא ההריגה בימי השואה האיומה, עובדה שהאדמו"ר היה עד לה, ואשר נהג לספר אותה בהזדמנויות רבות:

על האדמו''ר מבְּלָאז'וֹב הוטלה עבודת פרך בנסור עצים, בסמוך למקום שבו נטבחו מדי יום אלפי יהודים. יום אחד נודע, כי הצוררים קבעו מספר שעות לרציחה אכזרית של אלפי תינוקות, מבני יומם עד גיל שבועות מספר.

קול זעקת התינוקות שהושלכו לכבשן התערב בזעקת אמותיהם ועלה עד לשמים, אך הרשעים הארורים המשיכו במלאכתם באדישות ובלעג מר. לפתע פנתה אל האדמו''ר אשה, כשבידה חבילה קטנה ובקשה ממנו סכין. הוא שם לב, כי האשה אוחזת בידה תינוק פועה עטוף בבד, והבין כי מן הסתם האשה רוצה לאבד את עצמה לדעת יחד עם בנה הרך.

האדמו''ר לא הפסיק את עבודתו מחשש פן יפגעו בו הרשעים המשגיחים עליו, אך החל לדבר על לבה, כשהוא ממשיך בעבודתו ומוביל את הַמַּשּׂוֹר על גבי גזעי העצים.

''אני מבין שאת רוצה לעשות מעשה נורא, אך דעי לך, כי יש בורא לעולם הרואה הכל, ואפלו חרב חדה מנחת על צוארו של אדם – אל יתיאש. ואם באמת חס ושלום נגזרה הגזרה, הרי שעל כולנו להישרף בכבשן האש ולקבל דין שמים באהבה, ולא לחבל בעצמנו, חס ושלום.''

איש הגסטפו, ששמע את קולו של האדמו''ר, פנה אליו בגסות, אחז בגרונו ואמר: ''מה דברת?'' הוא השיב לו את האמת, כי האשה בקשה ממנו סכין, וכי הסביר לה שאין צורך, כי ממילא ישליכו את כולם אל הכבשן.

הרוצח לא האמין לדבריו, ושאל את האשה מה ביקשה. וזו השיבה לו שביקשה סכין. הנאצי מהר להוציא את סכינו הצבאי ונתן לה, כשהוא ממתין לראות ב''מחזה'', של אם יהודיה הרוצחת עצמה ואת בנה.

אך להפתעת הכל, הניחה האשה את ילדה על הארץ, התירה את חיתוליו, ברכה בקול: ''בָּרוּךְ אַתָּה ה'... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה'' וחתכה את ערלת בנה.

הרוצח עמד בעינים פעורות, ושאל אותה לפשר מעשיה, והאשה ענתה: ''היום ילדי בן שמונה ימים, והתורה מצוה לקים בו מצות מילה, בעוד זמן קצר ודאי תרצחו אותו, ורציתי לקיים את המצוה כל עוד רוחו בו.''

לאחר מספר שעות, הוצאה האם עם תינוקה, יחד עם עוד אלפי אמהות ותינוקות, אל הכבשנים.

מתוך: הגדה של פסח - אור דניאל