להתחיל ברגל ימין

וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם, אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת!  (פרק לב פסוק מה' מו')

לאחר שבמהלך כל ספר דברים עומד משה רבינו ומוכיח את עם ישראל בכל הנושאים שצריכים חיזוק רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, מסכם הוא כעת את דבריו בשירת האזינו. הרמב"ן כותב ששירה זו כוללת בתוכה נבואה לעם ישראל והיא נאמרה בצורה תמציתית ומגלה לעם את כל אשר יתרחש מרגע כניסתם לארץ המובטחת, ועד לגאולה השלמה. שירה שעליה אומרים חז"ל (ספרי): "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הבא".

השירה מתחלקת לכמה חלקים, היא פותחת ומדברת על הכרה במידותיו של הקב"ה, "הַצּוּר [הקב"ה] תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט [וצדק]. אֵל אֱמוּנָה, וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" מזכירה היא את ההיסטוריה שקדמה לעם ישראל, "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם [מיום שנברא העולם], בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ [תבקש שיספרו לך על בריאת העולם, דור המבול והפלגה]. בהמשך מתואר המצב שעם ישראל הגיע לאחר ששבע קצת נחת, "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן [מרוב תענוגים גשמיים] וַיִּבְעָט. שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ [נטש את קיום המצוות] וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". מתרחק הוא מאלוקיו עד כי "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" [שכחת מי הוא שהטיב לך].  לאחר מכן  מתואר  העונש על מעשי העם  עד כדי כך ש"אֵשׁ  קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית". ולפני סיום, משה מסיים את התוכחה ומודיע לעם שידע שכל כוחו מגיע מבורא העולם, וכמובן שלא מההבל וריק של העבודה זרה, "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". והשירה נחתמת בנקמת הגויים ובגאולה העתידה לבוא.

משה רבינו מבקש בסיום דבריו מעם ישראל "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם". מהו המושג "שִׂימוּ לְבַבְכֶם"? עד כמה מחייב אותנו הציווי שימו לב? איך ניתן למדוד עד כמה אדם שם לב?

בעת שמשה  רבינו הזהיר את פרעה  לפני מכת הברד שהייתה במצרים כתוב: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת  מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה (שמות ט כ'). רואים אנו שמצד אחד יש לנו אדם ירא שמים שמקשיב לאזהרת משה, ומצד שני אדם שלא ממש מתרגש מדברי ה' ועבדו משה, ומשאיר את מקנהו בחוץ בשדה. ואיך התורה קוראת לאדם זה שאינו ירא שמים? וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה'.

מוכח שעל פי לשון התורה אדם שאינו ירא שמיים, נקרא אדם שלא שם לב! ואם כך, אדם ששם ליבו לדברי ה' נקרא ירא שמיים! לכן שמשה רבינו מבקש מעם ישראל: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם", זה לא דבר של מה בכך. שימו לבבכם זה יראת שמיים. שלפי ספר החינוך (ב"איגרת המחבר" שבתחילת ספרו), מצווה זו היא אחת מ"שש המצוות התמידיות" (אמונה בה', שלילת עבודה זרה, יחוד ה', אהבת ה', יראת ה', לא תתורו.), ש"חיובן תמידי, לא ייפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו". כל אחד מישראל צריך לקחת את דברי משה ולשנן ולזכור אותם תמיד כי צריכים הם להיות חלק בלתי נפרד מחייו.

ואיך ניתן לגרום לכך שהם יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייו? ממשיך משה רבינו ואומר שזה ע"י כך שישכיל "לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת!" לשמור ולעשות!

יש הבדל בין לשמור ולעשות. לשמור זה כמו שאני שומר משהו שלא יברח לי. אולי כי מכריחים אותי, אולי כי לא נעים לי, או שאני פשוט לא רוצה שזה יברח לי רחוק מדי. ולכן לא מספיק רק לשמור, צריך גם לעשות!

בעצם זה שאדם מקיים ועושה את המצוות, זה נהפך להיות חלק ממנו, זה משאיר אותו תמיד קשור לבורא  העולם  שצווה  אותו, ומונע ממנו להתרחק. וגם אם זה נראה קשה בהתחלה, יש לנו ידיעה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות!", וברגע שנתחיל לפתוח את ליבנו גם לעשיה של מצוות שעד היום שמנו אותם בהמתנה, במהרה נתרגל לקיימם וזה יהפוך להיות חלק מחיינו.

שנזכה בעזרת ה' לשנת ה-תשע"ו (בגימטרייה: ביאת המשיח) שתתחדש עלינו ועל כל עם ישראל לטובה, תשובה של כל עם ישראל וגאולה ברחמים!

כל בחירה בהווה משפיעה על העתיד

הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם!  (תלמוד בבלי - מגילה כה.)

כל מצבו הגשמי של האדם נקבע בידי שמיים, והדבר היחיד שנתון לבחירתו של האדם הוא בכמה יראת שמיים הוא יעבור כל שלב וניסיון בחייו, והדברים שלובים זה בזה. לאדם ישנה אפשרות בכל עת לשנות את מסלולו, וע"י כל בחירה שלו בהווה הוא משפיע על עתידו.

ויובן על פי מעשה ברבי ישראל בעל שם טוב שהיה מהלך עם אחד מתלמידיו ביום קיץ חם. הכל מסביב היה צחיח ולא נראה שום מעיין או נחל מים באיזור. התלמיד שניסה  להסתיר  את צמאונו לא התאפק יותר, הוא פנה לרבו ואמר לו: "רבי, אני נמצא במצב של סכנת נפשות. אם לא אשתה, אגווע. ואין מים בכל הסביבה!".

השיב לו הבעל שם טוב: "אם תתבונן במחשבתך בעומק, עד שתאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא יכול להמציא לך מים במקום היבש הזה – יהיו לך מים מיד".

התעמק התלמיד במחשבותיו, עד שהתמלא אמונה ובטחון בבורא יתברך שבוודאי בידו להוציא מים מצור החלמיש. והנה מתקרב לקראתם חייל נכרי עייף ומזיע, ועל כתפיו שני נאדות כבדים של מים. התלמיד ביקש ממנו שיואיל לתת לו מעט ממימיו לבל ימות, והחייל אשר ריחם עליו השקה אותו בשמחה.

לאחר שהתאושש, פנה התלמיד למיטיבו ושאל: "מה מעשיך פה עם נאדות מים?" והחייל ענה: "מפקדי יצא כנראה מדעתו. לפני שלשה ימים הוא פקד עלי לצעוד עם נאדות המים האלה ללא שום סיבה הגיונית ואני שמח שלפחות יכולתי לסייע לך על ידי שגעונו".

לאחר פרידתם מהחייל הנוכרי בתודה, פנה התלמיד לרבו ושאל: "הרי הצמא הנורא אצלי נוצר רק היום. כיצד ומדוע השתטה מפקדו של החייל כבר לפני שלשה ימים?"

הסביר לו הבעל שם טוב: "מאחר ואתה היית עתיד להיות צמא, הוכנה הצלתך מראש, שלשה ימים לפני שנזקקת לה. כדי שאם ברגע הנכון תהיה לך אמונה מוחלטת ובטחון גמור ביכולת ה' להושיעך – היא תהיה מזומנת לך ותקבל אותה מיד"..

 

מה בסך הכל בורא עולם דורש ממך?

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?  כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ! (פרק י פסוקים יב' יג')

משה רבינו פונה אל כל העם ואומר להם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ!"

ומקשה על פסוק זה הגמרא (ברכות לג:): "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא"? כלומר מה פשר הלשון "מה ה` אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", וכי יראת שמים זה דבר קל להשגה?? עונה על כך הגמרא, שבשביל אדם כמשה רבינו יראת שמיים זה אכן דבר קל. ועדיין לא מובן למה משה רבינו פונה אל כל העם מגדול ועד קטן, ומפנה את השאלה ישירות לכל אחד ואחד בצורה של: "מה בסך הכל בורא עולם דורש ממך? שיהיה לך יראת שמים!" ובנוסף ממשיך הפסוק ואומר שמדובר גם על "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" "וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ" "וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" וכמובן גם, "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו". לכאורה זה נשמע לא אפשרי, במיוחד לאחר שהגמרא מודיעה לנו שרק אצל משה רבינו זה באמת שאלה של מה בכך. ואם כן, איך דבר זה נהפך להיות דרישה כלפי כל העם? נכון שיש לנו את הרמב"ם שמודיע לנו ש"כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם (תשובה פרק ה הלכה ב')." אך ודאי שלא מוצדק להציג את הדברים בלשון של, מה בסך הכל ה' מבקש ממך ??!

מסופר על איש עסקים עשיר שיצא למסחר בארץ רחוקה. לקח הוא עימו כסף רב לצורך מסחרו ולצורך הוצאות האכילה והלינה שיצטרך בכל מסעו.

לאחר כמה שבועות, הגיע אל מחוז חפצו ושם ביריד מצא סחורה טובה ומשובחת שעליה הוציא את כל כספו שהביא עימו. אך דאג להשאיר לעצמו סכום של 7,000 רובל שיספיק לו לצורך הוצאות המסע בחזרה לביתו.

לאחר שטען את כל הסחורה שקנה על העגלה, החל להתקדם חזרה לעיר מגוריו. והנה כאשר הוא יוצא את העיר, שומע הוא שעטות סוסים שדוהרים אליו ומבקשים שיעצור. לאחר שעצר, פנה אליו האיש הרודף ואמר לו: "תשמע, הממשלה רוצה להחרים לי את כל הרכוש, ולא ישאר בידי מאומה מכל היהלומים שבידי, ולכן אני מציע לך לקנות אותם בכל מחיר שתרצה!" אמר לו הסוחר: "תראה לי את היהלומים, ואז אני אחליט!" הוציא האיש ארגז יהלומים ופתח אותו לעניו המשתאות של הסוחר. ברגע שראה הסוחר את היהלומים, ידע הוא שמדובר ביהלומים בעל שווי רב. וכל יהלום כזה שווה יותר מכל סחורתו אשר קנה ביריד. אך מה יעשה ונשאר לו אך ורק סכום כסף המספיק לו בשביל המסע חזרה לביתו. בכל זאת הציע לאותו האיש, ואמר לו שמוכן הוא לשלם על היהלומים 6000 רובל, כי זה מה שהוא יכול לתת. הסכים האיש למכור לו את ארגז היהלומים באומרו שגם ככה הממשלה תחרים לו את כל הסחורה שתמצא ברשותו, ולפחות יכול הוא להרוויח משהו מהמכירה של היהלומים. קנה הסוחר את ארגז היהלומים, והמשיך בדרכו לעיר מגוריו.

כעת היה צריך הוא להצטמצם ביותר בכל הוצאות האכילה והלינה, כי מסכום של 7000 רובל שידע שיספיק לו בריווח לצורך מסעו, נותר לו כעת רק 1000.

מעתה הלך לישון אך ורק בפונדקים הכי זולים שמצא, ואף היה אוכל אך ורק לצורך חיותו רק מה שחייב, כי לא היה יכול להרשות לעצמו מעבר לכך עם מעט הכסף שנותר לו. כל האנשים שפגש בדרכו התפלאו איך אדם בעל שם כמוהו שיצא לתהילה כאחד עשירי הארץ, לבוש בחליפה מכובדת, ונראה אמיד. מוכן לישון בתנאים כל כך לא נוחים, ולאכול ארוחות פשוטות כאחד הקבצנים.

אך כל זאת כמובן לא היה שובר את רוחו. תמיד ברגעים של משבר, הוא היה פותח את ארגז היהלומים שקנה בזול, וחושב לעצמו שהנה עבר עוד יום, והרי סוף סוף הוא יהיה עשיר גדול מכל זה, ויחיה בריווח עד סוף ימיו, ולכן כדאי לסבול את הצער הזמני הזה..

כך בדיוק אומרים לנו חז"ל,  ש"אדם לעמל יולד" (איוב ה ז')! וצריך הוא לשאת בעול של התורה והמצוות, ואם יש רגע שמרגיש הוא קושי ורפיון, יידע ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה" (אבות ד יז'). זאת אומרת שאם ניקח את כל ההנאות שקיימות בעולם הזה, של כל המין האנושי, מבריאת העולם ועד לימינו אנו, ונצמצם את הכל לרגע אחד, זה לא ישווה אפילו לקורת רוח, שזו הרמה הכי פחותה של ההנאה מהעולם הבא! כלומר כדאי לך לשאת בעול המצוות, כי אלו אבנים יקרות לאין שיעור, שאת ערכם תוכל לפדות בהנאה אין סופית בסוף הדרך.

וכך גם אומר הפסוק: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ!" (דברים ח טז'). כל התכלית של העינוי והניסיון שיש לך זה בכדי לְהֵיטִבְךָ באחריתך! להטיב לך בעולם שכולו טוב, בהנאות שלא ניתן להשיג אותם בעולמינו זה.

ולכן משה רבינו שואל את כל העם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?" מה בסך הכל ה' מבקש ממך? יראת שמיים? לאהוב את ה'? לשמור על המצוות והחוקים? זה אכן דבר של מה בכך בעת שרואים את המשך הפסוק שאומר: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ!" זה משתלם! כל המערכת של קיום המצוות היא לטובתנו!

ולכן כל אדם שמחפש את טובתו, כל אדם שחשוב לו העולם הבא שלו, מבין שכדאי קצת להצטמצם בעולם הזה, לעבוד על יראת שמים ושמירת תורה ומצוות, ליהנות מהאור שבמצוות בעולם הזה, ולחכות בצפייה לעולם הבא, בכדי לקבל את הטוב המושלם.

"רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות!" (מכות כג:)

הבחירה היא לא חופשית!

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (פרק כו פסוק ג')

וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ.. לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי... (פרק כו פסוק טו')

עוד מימי קדם, תמיד סקרנה את כל עמי העולם הסוגיה על אפשרות הבחירה של האדם. האם האדם הוא בעל בחירה ויכול להשפיע במעשיו על עתידו? האם רק האלוקים מכוון את מעשיו של האדם, ואין לו יכולת בחירה? או שאולי האלוקים הוא כה גדול, עד שאין זה מעינינו מה שבני האדם עושים?

היו עמים שהמחשבה על כך שבורא העולם שם לב למעשיהם, הטרידה אותם. ולכן נקטו בעמדה שאלוקים גדול ועצום, ומהרגע שהוא ברא את העולם, הוא כבר לא מתעסק עם ברואיו הנחותים ממנו. והיו כאלה שהלכו לכיוון השני ואמרו שהכל ברצונו של בורא העולם, ואין לאדם שום אפשרות להשפיע ע"י בחירתו (הכל מכתוּבּ). לעומתם, ביהדות תמיד ידעו שכל מצבו של האדם בעולם הבא, מושפע על פי מעשיו בעולם הזה. ולכן הוא קיבל אפשרות הבחירה וביכולתו לבחור בין טוב לרע, ובהתאם לבחירתו נקבע מצבו בעתיד. כמו שאומרים חז"ל: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמיים" (ברכות לג:). לפני שאדם מגיע לעולם, נקבע האם הוא יהיה עשיר, או עני. חכם, או טיפש. באיזה משפחה הוא יגדל, ובאלו תנאים. אך האם הוא יהיה צדיק או רשע, זה תלוי אך ורק בבחירת מעשיו!

ונשאלת השאלה: איך יתכן שבורא העולם שיודע מה יהיה בכל הדורות קדימה, לא מתערב לי בבחירה? הרי אם בורא העולם יודע אם אני יהיה בעתיד צדיק או רשע, אולי הוא מתערב לי בבחירה? מה זה "משחק מכור"??

אך כמובן שאין פה שום סתירה! נניח שיש לי יכולת לחזות את העתיד. ואדם אחד ספקן ששמע על כך, רצה לקבל הוכחה שיש לי את היכולת הזאת. אמרתי לו: "אין בעיה, אני כרגע ירשום לך על דף, את כל הדברים שתעשה מחר. מה תלבש, ומה תאכל, ועם מי תסתובב, מהרגע שתקום משנתך ועד שתלך לישון בערב". רשמתי הכל על דף, והכנסתי אותו למעטפה. ולאחר שאותו אדם הבטיח לי שלא יקרא את הדף עד למחרת בערב, נתתי לו את המעטפה. אותו אדם הלך לביתו, ולמחרת בערב, ברגע שפתח את המכתב נוכח לדעת שצדקתי בכל מה שרשמתי לו ואפילו עד לפרט הכי קטן. האם ידעתי לחזות את העתיד? כן! האם התערבתי לו בבחירה? כמובן שלא! באותו אופן ניתן להבין שגם בורא העולם לא מתערב לבני האדם בבחירה, למרות שיודע הוא את מעשי כל הדורות כולם.



כמו כן ברור שלכל אדם בעולם ישנה בחירה בכל רגע ורגע בחייו. כל אדם מחליט ובוחר האם הוא רוצה להמשך אחר מעשים טובים והתנהגות טובה, או להיות שלילי ולרדוף אחר סמים ואלכוהול ואף רציחה וגניבה. כמו כן ברור לכל בר דעת, שאם גנב יבוא אל השופט, ויאמר לו: "סלח לי אדוני השופט, אבל כך נוצרתי! מדוע אתה מעניש אותי?.." השופט יצחק על התשובה המתחכמת, וישלח אותו לכלא ללא רחמים. כי גם לשופט ברור שאדם הוא לא בעל חיים [הפועל ע"פ אינסטינקטים] והוא היה יכול לבחור להתנהג בצורה שונה.

אם כך, כמובן שישנה בחירה לאדם. אך על האדם לזכור שהבחירה היא אינה "בחירה חופשית" כמו שהרבה טועים בלשונם. בחירה חופשית זה שמציעים לי לעבוד במקום מסוים.. אם אני רוצה לעבוד, אני ארויח את הכסף. אך אם אני לא מעוניין בעבודה ובשכרה זו זכותי המלאה. אך לעומת זאת אם באים ומאיימים עלי שאם לא אקח את העבודה אז "יטפלו" בי כמה בריונים. אז אומנם יש לי בחירה, אך היא לא ממש חופשית...

גם הבחירה על פי התורה היא אינה "חופשית" [עשיתי- הרווחתי. לא עשיתי- לא הפסדתי], הבחירה ע"פ התורה היא בין טוב לרע ובין שכר לעונש.

הקב"ה כותב בתורה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", תהיה רשימה שלימה של ברכות שונות שיתגשמו, כמו שלום בארץ, שפע כלכלי, קרבה רוחנית לקב"ה ועוד. ומצד שני: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי", אז גם דברים רעים ולא טובים לצערנו יכולים לבוא על עם ישראל. ועכשיו נשאר לנו רק לבחור באיזו דרך כדאי לנו ללכת..

במקום להקשיב לסיסמאות של: "רק אני יביא שלום ובטחון", "ורק אני יפתור את בעיות הכלכלה והחינוך". צריך להעיר כל אחד ואחד מהעם ולהזכיר לו, שהבחירה בין שלום למלחמה, שפע או דוחק, נמצאת אך ורק בידיו! הבחירה בין להיות אדם ירא שמים הקובע עיתים לתורה, או עוד אדם שמבלה את זמנו לריק וממשיך להיסחף עם הזרם, תלויה אך ורק בידי כל אחד ואחד מאיתנו. עוד לא נמצא מעולם אדם שרצה להיות צדיק ולא הצליח...

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" והברכות יגיעו מאליהם. רק שנעמול על לימוד התורה ושמירת המצוות (רש"י כו ג'), ונקבל את כל ההבטחות של בורא העולם.

פשוט לא שם לב..

הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה', וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה. (פרק ט פסוקים כ'-כא')

התורה מלמדת אותנו, שמצד אחד יש לנו אדם ירא שמים ("הַיָּרֵא אֶת דְּבַר השם") שמקשיב לאזהרת משה לפני מכת הברד, ומכניס את מקנהו לבית, ומצד שני אדם שלא ממש מתרגש מדברי ה' ועבדו משה, ומשאיר את מקנהו בחוץ בשדה. ואיך התורה קוראת לאדם זה שאינו ירא שמים? וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה'!

מוכח שעל פי לשון התורה אדם שאינו ירא שמיים, נקרא אדם שלא שם לב! ואדם ששם ליבו לדברי ה' נקרא ירא שמיים!

ספר החינוך כותב (ב"איגרת המחבר" שבתחילת ספרו), אדם חייב שתהיה לו יראת שמים, שזו אחת מ"שש המצוות התמידיות" (אמונה בה', שלילת עבודה זרה, יחוד ה', אהבת ה', יראת ה', לא תתורו), ש"חיובן תמידי, לא ייפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו" עכ"ל.

ואיך ניתן להגיע ליראת שמים? אדם צריך לשים לב לכל מעשיו מקטן ועד גדול. לשים לב, זה לחשוב לפני ולאחר כל פעולה שאנו עושים. האם אנו מתנהגים באמת "רק" כפי שבורא העולם דורש מאתנו? האם אנו מקיימים את הפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' " (דברים ו יח')? או שמה אנו עושים קודם כל את מה שטוב וישר בעינינו?

בכל פעולה שלנו אנו מחויבים לשים לב ולהפעיל שיקול דעת. רק כך נקיים את החיוב של יראת שמים!

והנער איננו איתי...

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? (פרק מד פסוק לד')

הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה מדגיש את לימוד המוסר שיש בפסוק זה עד כמה גדולה חובתנו בחינוך ילדינו, כי כשאדם יעלה לשמים הוא ייתבע על כך ויצטרך לתת דין וחשבון מפורט כיצד הוא חינך את ילדיו, שהם פיקדון שהקב"ה הפקיד בידינו, למען יוכל העולם להמשיך להתקיים כרצונו ועל פי חוקיו משפטיו ותורותיו. וישאלו את האדם באיזה תלמוד תורה או ישיבה למדו ילדיך? כמה היית עקבי אחרי ההתקדמות שלהם? כמה השקעת בהם למען יוכלו להתקדם ולגדול כתלמידי חכמים? או לפחות יראי שמים?

ואם אדם יענה שאת ילדיו הוא שלח לבית ספר חילוני בטענה שזה קרוב לבית, או ששם לא צריכים לשלם כסף רב, ושם לא מחנכים על יראת שמים כלל ועיקר, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. זהו שכתוב "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי", היינו לאבינו שבשמים אחרי מאה ועשרים שנה, "וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי",..

מה נענה אם החינוך שהוא קיבל לא היה על טהרת לימוד תורה ויראת שמים? מה נענה, אם הובלנו אותו בחוסר תשומת לב לתרבות רעה ופריקת עול?