‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 27 באוגוסט 2015

אז מי בסוף משלם?!

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ! (פרק כד פסוק טז')


הגמרא במסכת ברכות מביאה סתירה: בין פסוק זה ש"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים" שמשמעו שכל אחד ימות בגין חטאיו שלו לבין הפסוק (דברים ה ט'): "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" – שהבנים יסבלו בעבור חטאי אבותם?!

והיא מתרצת: שהפסוק ש"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים" – מדבר כשאין הבנים אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם, ואילו הפסוק של "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים" מדובר כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם – ואז במקרה כזה יקבלו עונש על חטאי אביהם...

מובא בראשונים משל למה הדבר דומה: מעשה היה באריה גדול וחזק שעבר בשדה לבקש טרף ופגש בשועל זקן וחכם.

האריה ברעבונו רצה לטרוף את השועל, השועל הבין שקיצו קרב, פנה אל האריה ואמר לו: "מדוע אריה יקר ברצונך לטרוף שועל זקן כמוני הלא בוודאי לא תימלא כרסך מבשרי שהרי זקן אני ואין בי כי אם עצמות מתחת לעורי ובשר אין... אבל תחתי אשיאך עצה, הרי לך ממולנו אדם עומד ומתפלל, והוא שמן ומלא בשר, ובוודאי מבשרו תוכל לשבוע ולמלא את כרסך...".

האריה נפעם מהרעיון של השועל ואמר לו: "הייתכן?! לא אוכל לעשות זאת, כי מפחד אני לטרוף אדם המתפלל פן תדבקני הרעה ומתתי בעוון הזה"... ויען השועל לאריה בערמה ויאמר לו "אין לך מה לפחד כלל ואל לך לחשוש... הלא תדע ידידי האריה כי עוון אבות נפקד על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים, יבואו בניך ובני בניך אחריך ויכפרו על עונותיך, לך לא יקרה מאומה מן החטא, לך אכול בשמחה טרפך ותהנה, ואם אין אתה עושה כן, שמא תמות ותפסיד את הנאות העולם הזה"...

וימצאו חן דברי השועל בעיני האריה, וישמע בקולו. קם מיד ושעט לטרוף את האיש. אך אבוי... כשדילג לעברו, מרוב רעבונו ופזיזותו, לא שת לבו לבור עמוק ונסתר שהיה פעור בקרבת האיש, וקודם שנעץ ציפורניו בטרפו מעד האריה ונפל לתוכו. וירא האריה כי צרתו צרה, הרים את קולו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, ויאמר "שועל שועל איכה?!" כשמוע השועל את צעקותיו של האריה, רץ אל הבור. והציץ לעבר האריה מפתח הבור וישאל אותו: "מה היה לך אריה כי הנך נמצא למטה בבור עמוק וחשוך זה?" ויען האריה ויאמר "הלא אמור אמרת לי שאין לי ממה לדאוג שכן עוון אבות נפקד על בנים ועל בני בנים, ולמה עתה נפלתי לתוך הבור הזה טרם ביצעתי את זממי לטרוף את האיש המתפלל?!"

ויען השועל ויאמר לאריה "סלח נא לי ידידי האריה, כשם שאתה לא חשבת על בניך כך כנראה גם אבותיך לא חשבו עליך ונלכדת בעוונם..." והנמשל ברור: כשאדם מחזיק בחטאי אבותיו אל לו לשאול מדוע סובל הוא בעוונם...

מקור: http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=2301

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

"וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ!"

וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ! (פרק ז פסוק כו')


אין מחלוקת על כך שבדור זה, דור "עקבתא דמשיחא" הניסיונות עלו בכמה וכמה מדרגות.

דור שבו התנאים הקדושים אמרו: "ייתי ולא אחמיניה" (סנהדרין צח:). שיגיע, אבל אנחנו לא רוצים להיות שם! ולמה? כי הדרך לחטא בדור שלנו הרבה יותר קצרה ממה שהיה בדורות הקודמים. אדם בתקופתם שהיה רוצה לחטוא, היה צריך להתאמץ ולהשקיע, לחצות נהרות ולהסתתר מאנשים. אך בדורנו, אדם יכול ביציאה קטנה ממפתן ביתו, לאבד את כל עולמו הרוחני.

הגויים שהגיעו לצערנו לארץ ישראל, הביאו איתם מארצם את כל הזימה והניאוף, תרבות השתייה והסמים. והרחוב לצערנו נהיה פרוץ יותר מיום ליום. הדבר היחיד שבכוחנו לעשות הוא לשמור על בתינו! הבית היהודי הטהור! בית שמהווה מגן וחומה בפני כל התרבות הקלוקלת של חוסר המוסר, והפריצות שיש בחוץ. בית ששומר על נשמותיהם של הילדים, ולמרות שנחשפו הם לרחוב בדרכם ללימודיהם, ברגע שיחזרו לביתם ירגישו שוב בית חם ואוהב, ידעו מהו מוסר אמיתי, מהם ערכים, ואיך צריך להראות יהודי.

ולכן הקב"ה מצווה: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ!" את הרחוב אתה צריך להשאיר בחוץ! אל תיתן למכשיר הטלוויזיה לחנך את הילדים שלך, כי זה חינוך של גויים! פתאום הילד שאמור להיות שמח, נהפך לחסר סבלנות, עצוב, ומסתגר בחדרו...

זה הכל בידיים שלנו! חינוך יהודי טהור למוסר,  מידות טובות ויראת שמיים, או:  רחוב!

יום רביעי, 29 באפריל 2015

אין צורך לחכות לסוף..

וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף! (פרק כא' פסוק ט')



הרב ניסים יגן זצוק"ל חידש בשיחתו האחרונה, לפני שעלה לשמים ביסורים: "מה זאת אומרת כי תחל לזנות? הפסוק היה צריך לומר בת איש כהן כי תזנה. מה פרוש כי תחל לזנות?

אומר התרגום אונקלוס: "וּבַת גְבַר כָּהֵן אֲרֵי תִתְחַל לְמִטְעֵי, מִקְדֻשַׁת אֲבוּהָ הִיא מִתַּחֲלָא, בְּנוּרָא תִּתּוֹקָד". התרגום אומר שבת כהן תחל לזנות, היא לא הגיעה לזנות, אלה היא מתחילה להידרדר. מתחילה לטעות. היא תתחיל להידרדר מהרמה הרוחנית של אבא שלה. היא רק תתחיל, לא צריך לחכות שהיא כבר תזנה. לא מתחילים לזנות. מתחילים ללבוש צמוד, מזלזלים קצת בצניעות, מתחילים לאט לאט לסטות מהדרך, וזה כבר מספיק. "אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"! כל הידרדרות רוחנית ומוסרית מתחילה במעשים קטנים שבהם אנו מוותרים לעצמינו, או לילדינו.

נשתמש בגדרות ובסייגים שקבעו חז"ל בכדי שלא נגיע לתחום שממנו כבר קשה מאוד לחזור..

יום רביעי, 1 באפריל 2015

איך ניתן לחנך?!

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' (פרק י פסוק ב')


לכאורה היה צריך לומר: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" כי מדברים כאן על הבנים שידעו את ה' על ידי שנספר להם ניסי יציאת מצרים. ולמה כתוב בלשון "וִידַעְתֶּם" שלכאורה מתייחס למלמד - האב, ולא לתלמיד -הבן?

מתרץ רבי יהושע רוקח המהר"י מבעלזא זצ"ל: כאשר אדם רוצה להשריש בלב חברו דבר אמונה, או שרוצה להוכיחו, צריך קודם הוא להאמין באותו בדבר באמונה שלימה, קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים (בבא בתרא ס:), ואז דבריו יהיו יוצאים מן הלב ויכנסו אל לב השומע. אבל אחרת לא יוכל להשפיע לאחרים. זהו כוונת הכתוב "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" וכו'.

בכדי לקבוע האמונה בלב בניכם צריכים אתם בתחילה לדעת כי אני ה' ולהאמין באמונה שלימה, ואחר כך ממילא תהיה השפעה מדבריכם לבניכם. זאת הדרך לקיים את מצוות  החינוך ולהצליח בה.

יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

והנער איננו איתי...

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? (פרק מד פסוק לד')


הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה מדגיש את לימוד המוסר שיש בפסוק זה עד כמה גדולה חובתנו בחינוך ילדינו, כי כשאדם יעלה לשמים הוא ייתבע על כך ויצטרך לתת דין וחשבון מפורט כיצד הוא חינך את ילדיו, שהם פיקדון שהקב"ה הפקיד בידינו, למען יוכל העולם להמשיך להתקיים כרצונו ועל פי חוקיו משפטיו ותורותיו. וישאלו את האדם באיזה תלמוד תורה או ישיבה למדו ילדיך? כמה היית עקבי אחרי ההתקדמות שלהם? כמה השקעת בהם למען יוכלו להתקדם ולגדול כתלמידי חכמים? או לפחות יראי שמים?

ואם אדם יענה שאת ילדיו הוא שלח לבית ספר חילוני בטענה שזה קרוב לבית, או ששם לא צריכים לשלם כסף רב, ושם לא מחנכים על יראת שמים כלל ועיקר, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. זהו שכתוב "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי", היינו לאבינו שבשמים אחרי מאה ועשרים שנה, "וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי",..

מה נענה אם החינוך שהוא קיבל לא היה על טהרת לימוד תורה ויראת שמים? מה נענה, אם הובלנו אותו בחוסר תשומת לב לתרבות רעה ופריקת עול?

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

רגע לפני שאתה יוצא ...

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ...     (פרק לד' פסוק א')


קשה לעכל את הצרה הקשה והאיומה שנופלת על יעקב אבינו מהכיוון של דינה ביתו שנחטפת ע"י שכם בן חמור. וכל זאת למה? משום שיצאה לטיול תמים "לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ", "נערות משחקות מתופפות בתופים" כלשון הפרקי דרבי אליעזר (פרק פג).

אז מה היה כל כך נורא? רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: [משל] לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר [עטופה], וְכֵיוָן שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ, יָרַד הָעוֹף וַחֲטָפָהּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה" (לד פסוק א'), ומִיָּד, "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר" (לד פסוק ב') (מדרש רבה פ. ה').

אומנם לא ניתן להגיע למצב כזה שילדינו לא יצאו כלל מהבית, אך עלינו לתת את הדעת לכך שישנם סכנות גדולות בעת היציאה מהבית. ההורים צריכים לדעת לאן הילדים הולכים, ולפקוח עין על החברה שבה הם מבלים.

מובא בחז"ל שדינה יצאה מקושטת (מדרש רבה פ. א'). רצתה קצת "להרגיש טוב עם עצמה" קטע של נשים, כמובן שאין היא רצתה לשאת חן בעניו של אותו רשע! אך  , שלפעמים מספיקה פרצה אחת קטנה, שיכולה להביא לכאב גדול.

הרב האבן עזרא מפרש: "וַתֵּצֵא דִינָה", שיצאה מעצמה. כלומר לא היה פיקוח. יתכן שאם היתה שואלת את אביה הוא היה מייעץ לה לא לצאת, יתכן שהיה אומר לה ללבוש בגד פחות בולט, או אולי בושם פחות נודף למרחקים. מה אסור קצת לצאת להתאוורר? מותר! אך חובה לחשוב מה עלולות להיות התוצאות!

יום חמישי, 24 באפריל 2014

אנחנו לא כמו כולם!

וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם! ...  אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים (פרק כ פסוקים כב'-כג')


הקב"ה מצווה בתקיפות את עם ישראל מספר פעמים שלא יתפתו ללכת על פי חוקות הגויים. וכל כך למה? "כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ [הגויים] וָאָקֻץ בָּם!" כמו שאדם קץ במשהו, ומרחיק אותו מלפניו, כי הוא כבר לא מסוגל לראות אותו, כך הקב"ה "העיף" את הגויים מלפניו. וכל זאת בגלל שהקב"ה שונא את מעשיהם של הגויים.

בפרשיות אלו התורה אומרת לנו שהקב"ה הבדיל אותנו מכל העמים. הוא לא רוצה שנהיה כמו כולם, ולכן בחר בנו, ונתן לנו מצוות ומעשים טובים בכדי שנהייה קדושים! קדוש המשמעות שלו זה מובדל. כשאדם אומר לארוסתו בחתונתם: "הרי את מקודשת לי", הוא בעצם אומר לה שמרגע זה היא שייכת אך ורק אליו, ומובדלת מכל העולם. כך הקב"ה קידש אותנו, והבדיל אותנו מכל העולם. במהלך ההיסטוריה, למרות שעם ישראל היה בגלות בין הגויים, הוא נלחם ושמר על עצמו, ונסה ככל האפשר שלא להדמות לגוי. לכאורה זה נראה מאוד קשה, כי הרי אדם לא אוהב להרגיש שונה מכולם, אלה אוהב להתמזג ולהתערב עם הסובבים אותו. אך התורה ציוותה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יחל'), על חכמי כל דור ודור, לחוקק גדרים וסייגים בכדי למנוע התבוללות והידמות לגויים, וזאת בכדי שעם ישראל ימשיך להיות יהודי כאבותיו.

להיות שונה, זה לא תמיד היה קל. להיות בגלות במקום שבו קשה לקיים את היהדות בפרהסיה, ובנוסף הגויים שתמיד ניסו להגביל את היהודים,  אם זה בהתפתחות כלכלית, ואם זה בחקיקת חוקים נגד לימוד התורה, השחיטה, ברית המילה, או כל סממן יהודי. אך היהודים תמיד זכרו שיש להם שליחות בהיסטוריה, הם לא צריכים להיות כמו הגויים ח"ו, במיוחד לאחר שבורא העולם פונה לעם  ישראל ואומר להם:  "בָּנִים  אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד א'),"בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם" (דברים ז ו'), אתם מיוחדים, אתם לא כמו כולם! ואבותינו ידעו זאת, והיו מוכנים למסור את נפשם, ובלבד שיישארו יהודים טהורים, בניו של הקב"ה.

לשמחתנו כבר נמצאים אנו בארץ ישראל, ועל פי כל הסימנים שנתנו לנו אבותינו הנביאים אנו קרובים מאוד לשעת הגאולה. אך לצערנו עדיין אותה התמודדות לא פשוטה נמצאת לפנינו... למרות השפע התורני הגדול, בתי המדרש ושיעורי התורה, ניתן להתבונן בצער אל הרחוב ולחוש את ההתדרדרות המוסרית החדה שפוגעת בכולם "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים". חוצפה אלימות, חוסר כבוד, וזלזול בכל ערכי המוסר והצניעות.

ניתן לעצום את העיניים ולנסות להתעלם, וברגע שזה לא יצליח, נמשיך ונשכנע את עצמינו ש: "זה דור קשה!" "וכי מה ניתן לעשות?"

אך ודאי שעדיין יש דבר שמחובתנו לעשות על מנת למנוע את המשך ההתדרדרות.

אומר הקב"ה: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם! ..."אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" (פרק כ פסוק כב'-כג'). הקב"ה הבדיל אותנו מכל העמים ע"י התורה, והערכים שבה. עם ישראל אמור להיות מגדלור מוסרי לכל העולם. בזמן שעם ישראל שומר על עצמו ועל הייחודיות שלו למרות כל הגויים שמסביבו, הוא נשאר יהודי ומיוחד. אלו שניסו להיטמע, ולהתערבב במנהגי הגויים שמסביבם, על פי רוב נעלמו הם מעל מפת ההיסטוריה, בעוד ששאר העם היהודי ממשיך ומעביר את המסורת בשלבים האחרונים של מרוץ השליחים הגדול.

צריכים אנו לקרוא את המפה ולהבין, שאם נתעקש על כל סממן יהודי, נשרוד! אם נמשיך לייבא מחו"ל את כל הערכים שלנו, נאבד מרגע לרגע את הזהות שהקב"ה ייחד לנו. השלטון יהיה על פי חוקי הגויים, הילדים ילמדו מתוכניות הטלוויזיה מהו מוסר, ואיך (לא) לכבד הורים. האלימות תרקיע שחקים על פי מוחו המעוות של הבימאי ההוליוודי, והצניעות של בת ישראל תקבע על פי מעצב האופנה המושחת...

הדברים כיום נמצאים בידינו. אנו אלה שמעצבים את דור העתיד!

האם אנו רוצים שהילד יגדל על פרקי אבות וסיפורי צדיקים, שיחנכו אותו למוסר ולמידות טובות? או שחלילה יעריץ איזה מפורסם פורק עול, בדרך לחיים חסרי תכלית?

"אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים"