החיים תפקיד!

וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלוקים ( בראשית פרק מה פסוק ח')

- "והערב נא" / הרב ארז חזני -

סיפר אחד התלמידי חכמים: בחצות לילה בעודי שוקד על דלתות התורה, נשמעו דפיקות מבהילות על דלת ביתי. ניגשתי לפתוח, והנה רואה אני לנגד עיני שני שוטרים חמורי-סבר! "במה אוכל לעזור לכם?", שאלתי. "ארוז נא בזריזות את חפציך ההכרחיים, אתה מגיע עמנו כעת למעצר!", הודיעו השוטרים, וחשכו עיני. "על מה ולמה?", זעקתי, אך השוטרים לא שעו אל דברי, ובקרירותם נטלוני לרכב המשטרה.

ישבתי וערכתי חשבון נפש מעמיק, "מה פשעי ומה חטאתי על כי נגרם לי כל העוול הנורא הזה"... לאחר נסיעה ממושכת עד לעיר אשקלון, הובלתי לתא-מעצר בבית הכלא "שיקמה".

בחדר שאליו הובלתי, פגשתי אדם נוסף הממתין אף הוא למשפטו. האיש מביט בי ומשתומם (מחמת המראה המכובד) - "מה הביא את כבודו לכאן", שאל. -"האמן לי, איני יודע מאומה, פשוט גררו אותי לכאן, על לא עוול בכפי", (כפי שכולם טוענים). "ומה אתה עושה פה?", שאלתיו. השיב הלה: "נתתי כמה סטירות לארוסתי. היא לא הלשינה, אלא השכנים. בע"ה אצא מכאן ואשאנה בקרוב לאשה".

"מדוע הכית את ארוסתך?", המשכתי להתעניין, והחל האיש לספר, כשח לפי תומו: "ראה נא, לפני

כמה שנים נשא אחי אשה ונולד לו בן. שמו של הבן הוא 'יוחנן', על שם אבי המנוח, ולכן יש לי חיבה מיוחדת לילד יקר זה, וגם הוא קשור אלי מאד. והנה, לפני מספר חודשים הלך אחי לעולמו, ונותרה אשתו גלמודה וענייה, יחד עם בנה היתום. מכיון שאני אדם אמיד מאד, וטרם זכיתי להינשא, חשבתי שאולי כדאי שאעשה חסד עם אלמנת אחי המנוח, ואשא אותה לאשה, וכך אזכה לגדל גם את יוחנן האהוב כבן... לשמחתי נענתה גיסתי להצעה, ואי"ה במוצאי שבת הבאה אשאנה כדת משה וישראל. ולמה הכיתי אותה? ובכן, אתמול היא נתנה סטירות לילד הקטן, וגם אני השבתי לה כמה סטירות..."

שמעתי את דבריו, והזדעזעתי עד עמקי נשמתי. "יקירי האהוב, כיצד עולה על דעתך לעבור על איסור תורה כה חמור שיש בו חיוב כרת, הלא זו אשת אח שיש לה בנים..." (דברים כה ה').

אך הלה בשלו: "זו סתם חומרא של כמה רבנים. דוקא שמעתי כי זו אפילו מצוה גדולה - מצוות "יבום". שמעתי גם כי ישנם רבנים ("רע-בנים" רפורמים) שיסכימו לערוך לנו חופה וקידושין... אחת היא לי, אצא מן הכלא ואשא אותה לאשה, ואגדל את היתום במסירות".

מיודענו התלמיד חכם כבר הבין מדוע הביאו אותו לכאן על לא עוול בכפו! הוא כבר ידע במדוייק איזו משימה עומדת לפניו בזה הלילה!

במשך כל הלילה לא עצמו השניים את עיניהם. השיחה ביניהם התארכה למשך שעות ארוכות, עד לנץ החמה. ובזכות לשון הלימודים של אותו תלמיד חכם, סבלנותו ונעימותו, הצליח למצוא מסילות בלבבו של האסיר, עד שלבסוף עמד והכריז: "הצלחת לשכנע אותי כבוד הרב. אני נשבע לך - מיד כשאצא מכאן אבטל את נישואיי עם אשת אחי!"

החלפנו בינינו מספרי טלפונים, ולפתע נכנסו אנשי רשות בתי-הסוהר. "אלפי סליחות... אנו לא יודעים כיצד להתנצל בפניך. אירעה כאן טעות נוראה", אמרו האנשים. אך הופתעו עד עמקי נפשם כאשר שמעו את תגובתי: "אינכם צריכים להתנצל כלל. לא אתם הבאתם אותי לכאן... עתה רק תעזרו לי לשוב לביתי...".

האנשים עמדו משתוממים לנוכח האצילות המופלאה של התלמיד חכם, והחזירו אותו אחר-כבוד לביתו.

במהלך הימים הבאים המשכנו לשמור על קשר, ואכן ביטל האיש את חתונתו, ועתה נמצא בתהליכים מתקדמים של תשובה... זכיתי להבין היטב מדוע ההשגחה גלגלה אותי עד לבית הכלא באשקלון - כדי להציל נפש תועה מאיסור כרת ולהשיבה אל אבינו שבשמים!

מוציא את הרכבת מהמסלול

לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת! (פרק מד פסוק כב')

החפץ חיים סיפר לשניים מתלמידיו שהתבטלו מלימודם משל על כך שבעיירה אחת היה אדם שיצא מדעתו והלך ועקר שני פסי רכבת מהמסילה על מנת להניחם כקורות לביתו. כמובן שכל הקהילה קמה על רגליה ופנתה אליו להחזירם מיד למקומם!.

אחד אף העז וקרא לעברו: "שוטה שכמוך! יש לך מושג איזה אסון יכול להיגרם כתוצאה ממעשיך?!" הסתובב האיש לעברו וכשבבת צחוק על פניו הפטיר ואמר: "תגיד, ונראה לך ששני הפסים הללו מתוך אלפי הקילומטרים של המסילה הן אלו שיפריעו?!...

כן הוא הנמשל: המשיך הח"ח והסביר לתלמידיו: התורה עוברת בירושה אלפי דורות מאב לבניו עד היום, "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג ד') כל דור מעביר את הלפיד לדור שבא אחריו. כדי להעביר זאת נכון עלינו לשבת וללמוד. אדם שמאבד זמן יקר של לימוד למעשה מפרק את המורשת, דומה הוא לזה המפרק ברזלים מהמסילה...

באמת נראה שבזבז כמה דקות של לימוד אבל הנזק שייגרם מכך עצום בממדיו... שמעו התלמידים ונכנסו מיד להמשיך בלימודם...

יוסף בראי הארכיאולוגיה

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר: עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם.. (פרק מה פסוק כו')      

האם ישנן עדויות ארכיאולוגיות לסיפורי התורה אודות יוסף בארץ מצרים?

כתובת החקוקה בסלע, שנמצאה באי "סהל" שבדרום מצרים, נותנת מענה לשאלה זו. בכתובת, המיוחסת לתקופת השושלת השלישית של מלכי מצרים, מסופר שבימי המלך ג'וסר (Zoser), פעלה במצרים אישיות רמת דרג בשם אימחוטפ (Imhotep).

אימחוטפ היה המשנה למלך, וברבות השנים הפך לשם דבר כחכם באדם. בימיו, פקד את הארץ רעב במשך שבע שנים והמלך שאל בעצתו. תיאורים אלה מזכירים את המסופר בתורה על ימיו של יוסף. "וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף" (מא נד'). תאריו היו: "הראשון לפני המלך" "המפקח על הארמון" "שומר-החותם" ו"הבקיא בשפות זרות". ממש כפי שאמר פרעה ליוסף: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא מ').

ההערצה לחכמתו היתה כה גדולה, כפי שאמר פרעה ליוסף "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (מא לט'). רבים ראו בו אל מושיע, וישנו במקדשו בציפייה שיתגלה להם בחלום וידריכם. אימחוטפ אף תכנן ובנה בחוכמתו את מבנה הפירמידה הראשון במצרים.

מלכי מצרים נחשבו לאלילים, ולמרות שאימחוטפ לא היה מלך, בכל זאת נחשב לאל הרפואה והמדע, ובנוסף לכך אף נכלל בפולחנו של אליל השור, שטקסיו כללו חניטה של עגל. [כידוע השור הוא סמלו של יוסף "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג יז')].

בדרך כלל הופכים אתרי קבורה של אישים נערצים למוקדי עליה לרגל, אך לא כן במקרה של אימחוטפ. קברו לא נמצא, על אף שנעשו מאמצים רבים לאתרו. כידוע עצמותיו הועלו לארץ ישראל עם יוצאי מצרים וקברו מצוי עד היום בשכם, כמפורש בספר יהושוע: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (פרק כד לב'). ולכן אין  פלא  שקברו לא  נמצא  במצרים.

[מתוך ספרו של עדי כהן "אנחנו לא לבד"]

והנער איננו איתי...

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? (פרק מד פסוק לד')

הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה מדגיש את לימוד המוסר שיש בפסוק זה עד כמה גדולה חובתנו בחינוך ילדינו, כי כשאדם יעלה לשמים הוא ייתבע על כך ויצטרך לתת דין וחשבון מפורט כיצד הוא חינך את ילדיו, שהם פיקדון שהקב"ה הפקיד בידינו, למען יוכל העולם להמשיך להתקיים כרצונו ועל פי חוקיו משפטיו ותורותיו. וישאלו את האדם באיזה תלמוד תורה או ישיבה למדו ילדיך? כמה היית עקבי אחרי ההתקדמות שלהם? כמה השקעת בהם למען יוכלו להתקדם ולגדול כתלמידי חכמים? או לפחות יראי שמים?

ואם אדם יענה שאת ילדיו הוא שלח לבית ספר חילוני בטענה שזה קרוב לבית, או ששם לא צריכים לשלם כסף רב, ושם לא מחנכים על יראת שמים כלל ועיקר, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. זהו שכתוב "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי", היינו לאבינו שבשמים אחרי מאה ועשרים שנה, "וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי",..

מה נענה אם החינוך שהוא קיבל לא היה על טהרת לימוד תורה ויראת שמים? מה נענה, אם הובלנו אותו בחוסר תשומת לב לתרבות רעה ופריקת עול?

לזהות את המלך

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.. (פרק מה' פסוק ג')

משל (בית יצחק) למלך שרצה לבדוק איך תושבי מדינתו מעריכים אותו, לשם כך החליף את בגדיו לבגדים פשוטים וסייר בעיירות של מדינתו.