לא מושפע מאחרים

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה.. (פרק נ פסוק יט' כ')

כותב על כך רבי עובדיה ספורנו: הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי? האמנם אני דיין תחתיו שאדון אחר גזרותיו, ואעניש מי שהיה שליח מאתו לעשותם? כי אמנם הייתם שלוחיו בזה בלי ספק! עכ"ל.

אחיו של יוסף בטוחים שלאחר שמת אביהם, כעת תבוא ההזדמנות של יוסף לנקום על מכירתו. אך יוסף עונה להם בתמיהה, "הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי?" איך יתכן שאדם במעשיו יוכל לגרום רעה לאדם אחר אם לא רצונו של ה' יתברך? הרי עובדה שאתם חשבתם עלי רעה ולא הצלחתם, כי אלוקים חשב עלי לטובה. אז איך אתם חושבים שעכשיו אני יצליח לגרום לכם רעה במעשי?

ברגע שאדם מקבל את העובדה שאין אדם שיכול לעשות לו רע, אלה אם זהו רצונו של הקב"ה, הוא מבין שבני האדם והמקרים הרעים שקורים, אלו רק שליחיו של הקב"ה, ולכן לא שייך לבוא אליהם בטענות. משל לאדם שקבל מכתב מחברת החשמל עם התראת ניתוק, ורץ אחר הדוור שהביא את המכתב בכדי להכותו.. אל תאשים את השליח! פשפש במעשיך וראה האם "בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה" (יונה א יב'). שלם את החוב ותפטר מהשליח!

יוסף בראי הארכיאולוגיה

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר: עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם.. (פרק מה פסוק כו')      

האם ישנן עדויות ארכיאולוגיות לסיפורי התורה אודות יוסף בארץ מצרים?

כתובת החקוקה בסלע, שנמצאה באי "סהל" שבדרום מצרים, נותנת מענה לשאלה זו. בכתובת, המיוחסת לתקופת השושלת השלישית של מלכי מצרים, מסופר שבימי המלך ג'וסר (Zoser), פעלה במצרים אישיות רמת דרג בשם אימחוטפ (Imhotep).

אימחוטפ היה המשנה למלך, וברבות השנים הפך לשם דבר כחכם באדם. בימיו, פקד את הארץ רעב במשך שבע שנים והמלך שאל בעצתו. תיאורים אלה מזכירים את המסופר בתורה על ימיו של יוסף. "וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף" (מא נד'). תאריו היו: "הראשון לפני המלך" "המפקח על הארמון" "שומר-החותם" ו"הבקיא בשפות זרות". ממש כפי שאמר פרעה ליוסף: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא מ').

ההערצה לחכמתו היתה כה גדולה, כפי שאמר פרעה ליוסף "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (מא לט'). רבים ראו בו אל מושיע, וישנו במקדשו בציפייה שיתגלה להם בחלום וידריכם. אימחוטפ אף תכנן ובנה בחוכמתו את מבנה הפירמידה הראשון במצרים.

מלכי מצרים נחשבו לאלילים, ולמרות שאימחוטפ לא היה מלך, בכל זאת נחשב לאל הרפואה והמדע, ובנוסף לכך אף נכלל בפולחנו של אליל השור, שטקסיו כללו חניטה של עגל. [כידוע השור הוא סמלו של יוסף "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג יז')].

בדרך כלל הופכים אתרי קבורה של אישים נערצים למוקדי עליה לרגל, אך לא כן במקרה של אימחוטפ. קברו לא נמצא, על אף שנעשו מאמצים רבים לאתרו. כידוע עצמותיו הועלו לארץ ישראל עם יוצאי מצרים וקברו מצוי עד היום בשכם, כמפורש בספר יהושוע: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (פרק כד לב'). ולכן אין  פלא  שקברו לא  נמצא  במצרים.

[מתוך ספרו של עדי כהן "אנחנו לא לבד"]

לזהות את המלך

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.. (פרק מה' פסוק ג')

משל (בית יצחק) למלך שרצה לבדוק איך תושבי מדינתו מעריכים אותו, לשם כך החליף את בגדיו לבגדים פשוטים וסייר בעיירות של מדינתו.

הפתרון האמיתי !

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (פרק מא' פסוק א')

בפרשה הקודמת קראנו על יוסף שנשלח לבית האסורים המצרי והואשם על לא עוול בכפו בכך שחטא עם אשת אדוניו. על הפסוק "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר" (לט כ'), אומר המדרש (בראשית רבה פז' ט'): שאדוניו של יוסף, פוטיפר "לקחו בדברים", אמר לו: יודע אני שלא ממך היה הדבר, אלה שלא לערב פסולת בבני אני אוסרך, שלא יאמרו: "כשם שתבעה את זה, כך תבעה אחרים". ונטלו והושיבו בבית האסורים. כלומר, גם פוטיפר ששם את יוסף בבית האסורים ידע שהוא שם אותו על לא עוול בכפו.

איזו הרגשה יכולה להיות ליוסף שמרגע שנמכר ע"י אחיו, הוא מנותק מאביו וממשפחתו לבד בניכר המצרי, מנסה הוא לעשות את כל אשר מבקש ממנו אדונו, ולמרות זאת מושלך בביזיון אל ה"בור" המצרי. רוצה הוא לפנות אל בורא העולם ולשאול אותו: למה? למה זה מגיע לי?? השתדלתי כל כך לעמוד בניסיון קשה מנשוא עם אשתו של האדון שלי, שעשתה הכל בכדי שאני אתפתה לדבר עבירה, ולא עשיתי כלום! וברחתי מהעבירה לכבודך ולכבוד אבא, וזהו שכרי על כך?!

איזו תחושה קשה ומבלבלת שמלווה את יוסף שנה ועוד שנה עד שעוברות עשר שנים שבכל יום מתוכם ישנה ציפייה ש"אולי מחר אחזור להיות מחוץ לסורג ובריח"..

לאחר ששר המשקים משתחרר מבית האסורים, ויוסף מבקש ממנו שיזכיר אותו לפני פרעה, מתמלא יוסף תקוה מחדש שבכל רגע יבואו להוציא אותו מהבור. ושר המשקים מצידו "היה עומד חוץ לפלטין של פרעה, ואומר: אלך ואומר אל פרעה עליו! נכנס ומיד שוכח. כל היום מתנה תנאים, ומלאך בא והופכם. וקושר קשרים (סימנים לזכור) ומלאך בא ומתירן. ולמה [נגזר על יוסף, שישכח אותו שר המשקים]? מפני שתלה יוסף בטחונו בבשר ודם" (תנחומא מקץ ג'). על כך שיוסף שם את מבטחו בבשר ודם ולא בהקב"ה, מקבל יוסף עוד שנתיים של צפיות ותקוות, בכל רעש של פתיחת דלת חושב הוא שהנה הגיע הרגע וכך יום ועוד יום..

עד שהגיע הקץ! "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם"- כיון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום (בראשית רבה פט א'). מנסים כל חרטומי מצרים וכל החכמים הגדולים למצוא פתרון לפרעה, אך כל ניסיונותיהם לשווא, כי פרעה יודע את הפתרון וחלם עליו, אך בבוקר שכח משום מה. עד שמתעורר מתרדמתו העמוקה שר המשקים ומזכיר את יוסף. ומרגע זה הכל זז במהירות מסחררת! "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף. וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה". ולאחר כמה שעות: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף. וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ. וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אֲנִי פַרְעֹה! וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". מבירא עמיקתא לאיגרא רמה! מאסיר בזוי שנאשם בפשעים חמורים, הופך הוא לשליט על כל ארץ מצרים!

רבותינו ז"ל מלמדים אותנו שכך גם תגיע גאולתנו. ברגע שיגיע זמן הקץ, ישר "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר", כדרך כל ישועת ה' שמגיעה כהרף עין. כותב המדרש (בראשית רבה פט א'): "קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ! זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה".. ולאחר החושך והאפילה, יזרח אור גדול "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ" (מלאכי ג כ').

אך עד מתי נוכל להיות בחושך? עד מתי נמשיך כמגששים באפילה? מתי נזכה שמי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די? (תנחומא מקץ י') התשובה מונחת בפרשתנו!

רואים אנו שלפני שיוסף הצדיק יוצא מתוך ה"בור" המצרי, קמים כל חרטומי מצרים וחכמיה ומתחילים להעלות הצעות. אולי כך, ואולי כך... ורק לאחר שמתייאשים הם מלהציע ומוכנים להבין שאינם יודעים את הפתרון, ומודים שטועים הם. רק אז "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר"! רק אז, "קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ!" ואותו דבר גם אצלנו!

היהודים הקימו להם מדינה לאחר גלות ארוכה, וכבר היה נראה שהנה בעוד זמן קצר עַם ישראל שב לימי שלמה המלך בתפארתו. אך לפתע קמו להם כל מיני חרטומים, והתחילו להציע כל מיני הצעות. אחד מנסה לקדם את עם ישראל בכך שמביא לכאן את כל התרבות ההרסנית מאירופה. אחד מנסה לחנך את הנוער לכפירה והעלמה מוחלטת של תורת ישראל מתוכנית הלימודים. ואז בכדי לאזן את ה"חרדיות" במדינה, אחד מציע לפתוח את השערים למאות אלפי גוים, שיפתחו חנויות בשבת, ימכרו חזיר בראש חוצות, וילמדו אותנו זנות מהי. גלאי מתכות בבתי הספר, תרבות של חוצפה וסכינאות, ועוד הורים לנערות שכבר לא ישנים בלילה. וגם ברגע זה קמים להם עוד כמה חרטומים שלא אמרו עדיין את דברם, ומשוכנעים הם שמצאו את הפתרון לכל הבעיות. ברור.. הפתרון הוא דווקא הצרת צעדיהם של אלו שחרטו את לימוד התורה והמוסר על דיגלם.. איך לא חשבנו על זה קודם...?

לא יעזור לנו כלום! עד שלא נבין שיש רק פתרון אחד, והוא דרך התורה הקדושה! פשוט לא נצא מהבור החשוך של הגלות! רק נדמה לנו שהפתרון לבעיות שלנו הוא פתרון מדיני או חברתי וכו'. "באנו חושך לגרש" איך מגרשים חושך? "בידינו אור ואש"! חייבים אנו לקבוע עיתים לתורה, ולהרבות ככל יכולתנו בגמילות חסדים. ככל שנאיר יותר במעשינו, נגרום לעוד ועוד מאחינו להבין שהפתרון האמיתי נמצא בתורה, ולא אצל החרטומים שמסרבים להבין שנכשלו כישלון חרוץ. ואז ברגע אחד- "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר"!

נצא ונזכה לגאולה השלימה במהרה אמן!