‏הצגת רשומות עם תוויות וישלח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות וישלח. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

עוד כמה "נודניקים" ואני קם..

מספר שעות השינה שבני האדם ישנים בפועל, משתנה מאדם לאדם. אך האם יש מספר שעות מומלץ לשינה, לשם השגת רוגע נפשי ושכלי אשר יסייעו לקליטה והבנה מקסימלית ולזיכרון החומר הנלמד?


מתוך: "המהפך" - הרב זמיר כהן

ובכן, מחקר חדש שנערך על ידי צוות חוקרים בראשות פרופ' רוברט סטיקגולד מבית-הספר לרפואה בהרווארד קובע כי המספר הרצוי ביותר של שעות שינה להשגת התוצאות הנ''ל הוא: שמונה שעות. (ובכל מקרה, לא פחות משש שעות).

המחקר קובע חד משמעית כי הנוהגים לישון יותר משמונה שעות, מבזבזים את זמנם לריק! פרופ' סטיקגולד מסביר כי במהלך שינה של 8 שעות בלילה, ישנם שני שלבים עיקריים שבהם המוח עובר שינויים פיזיקליים וכימיים: בחלק הראשון של הלילה, ולפנות בוקר במהלך השעתיים האחרונות של השינה. האינטרקציה שבין שני השלבים היא שמחזקת ומקבעת את הזיכרון. בשלב הראשון של השינה, מוזרם המידע מאזור הזיכרון (ההיפוקמפוס) אל תוך קליפת המוח.  לאחר מכן,  במשך  כארבע  שעות, מתרחש במוח תהליך איטי של חלוקת המידע החדש, זה שנלמד ונרכש באותו יום, אל רשתות העצבים ותאי העצב המתאימים. ''התהליך דומה להמתנה לבצק שיתפח'', אומר פרופ' סטיקגולד. בשלב השני והמסיים של השינה (המכונה שלב החלום הפעיל) שוב מתרחשים תהליכים כימיים מהירים. ההיפוקמפוס מתנתק מקליפת המוח, והמוח מפעיל שוב את המידע שעבר עיבוד ומחזק את הקשרים שנותרו בין תאי העצב בכל מאגרי הזיכרון.

פרופ' סטיקגולד הטעים כי לממצאים אלה השלכות חשובות ביחס לתלמידים ואנשים הרוכשים מידע או מיומנות חדשה בכל תחום שהוא.  המחקר מוכיח כי שיפור הביצועים הלימודיים תלוי בשינה טובה ומספקת אף יותר מאשר במאמצי השינון והלימוד שהשקיע התלמיד או במנת המשכל שלו. למותר לציין כי פרסום מחקר רב-משמעות זה בשנת אלפיים זכה לכותרות ענק בעתונות העולמית בכלל ובביטאונים המדעיים בפרט.

והנה, בספר ''היד החזקה'', ספר המסכם את כל ההלכות התורניות וההנהגות הראויות, בין שאר דברי ההדרכה הנפלאים לשמירת הגוף והנפש בצורה הטובה ביותר, מציין הרמב''ם כי בשמונה שעות שינה מפיק האדם את התועלת המרבית מן השינה, ואין צורך ביותר!

הנה לשונו: ''היום והלילה, כ''ד שעות. די לו לאדם לישן שליש מהן, שהוא שמונה שעות''. (הלכות דעות פרק ד הלכה ד). מעניין לציין שיש מחכמי ישראל אשר כתבו כי קיבלו מרבותיהם שברובד הרמז שבפרד''ס (פשט, רמז, דרש, סוד) התורה, הדבר נרמז בפסוק "כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי'' (איוב ג יג') הגימטרייה של המילה ''אז'' היא 8 (7+1). והרי הפסוק כאומר: כאשר ישנתי ''אז'' (= 8 שעות), ינוח לי!''.

הצילני נא מיד אחי!

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים! (פרק לב'פסוק יב')


יעקב אבינו חוזר מחרן לבית הוריו, ונערך לפגישתו עם אחיו עשיו, אותו אח שלפני עשרים ושתים שנה אמר: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (כז מא').

צדיק כיעקב אבינו לא היה צריך לפחד כלל מעשיו הרשע, בעיקר לאחר שבלילה הקודם הוא נאבק עם מלאך אלוקים. ולראות מלאך זה כלל לא פשוט כפי שמתאר הנביא דניאל: "וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּח, וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ..." (דניאל י ח'). ויעקב אבינו רואה את מלאכו של עשיו ולא זאת בלבד שאינו פוחד, אלה שנאבק עימו ומנצח אותו. ועם כל זאת, עדין רגע לפני שהוא נפגש עם עשיו אחיו, מעידה עליו התורה: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ!" (לב ח'). יעקב אבינו חושש מהמפגש עם עשיו. חושש הוא שזכות קיום מצוות כיבוד ההורים וישוב ארץ ישראל, שהיו לעשיו במשך כל אותם עשרים ושתים שנה שהוא שהה בבית לבן יעמדו לעשיו לזכות.

יעקב לא יודע לאיזו קבלת פנים לצפות, ולכן מכין את עצמו לשלושה דברים, לדורון, תפילה, ומלחמה. הוא נערך אסטרטגית ומחלק את משפחתו לשני מחנות במחשבה שאף אם יכה עשיו את המחנה האחד, יציל לפחות את המחנה השני. לאחר מכן ניגש הוא לתפילה לפני ה', ויחד עם זאת אינו זונח את הדרך הפרלמנטרית, ושולח עם המלאכים מתנה מכובדת-דורון עבור עשיו שמא יתרצה בה.

יעקב אבינו נושא תפילה לבורא העולם: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים!". ונשאלת השאלה, האם היה צריך לחזור יעקב אבינו ולומר הצילני נא מיד אָחִי וגם מיד עֵשָׂו, שיגיד או "אָחִי", או "עֵשָׂו". הלא רק אח אחד היה לו?

אלה ש"אָחִי" ו"עֵשָׂו" הם שתי בחינות נפרדות.  שני דברים שונים שצריך להיזהר מהם,  ועל שניהם יעקב מתפלל. יעקב מבקש להינצל מ"עֵשָׂו" הרשע שהוא בבחינת "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (כה עז'), מושחת מידות ומעוות מעשים, אדם שחי כחיית השדה ללא כל מעצורים של מוסר ומצפון. ומצד שני יעקב מתפלל להינצל מ"אָחִיו". אותו אח שגדל איתו יחד, שיחה קולחת שתוביל לישיבה יחד לארוחה לזכר הימים עברו,  להתרפק על החוויות אותם חלקו בנעוריהם. להיפגש אחת לשבוע סתם בכדי להתעדכן במה שקורה, ולחדש את הקשר...

ש"עֵשָׂו" מגיע בתור "אָחִיךָ", זה הרבה יותר קשה! שהוא ניגש אליך לבוש בבגדי שחץ, זולל וסובא, בועט ומקלל, אתה מזהה אותו בקלות. אך שהוא מגיע עם טלית ותפילין, ומתנהג כעלם חמודות, קשה לך לזהות אותו, ופה טמונה הסכנה!

חז"ל מדמים את יצר הרע לאדם שאתה רואה מהעבר השני של המדרכה, ואתה לא מייחס אליו חשיבות, הרי אינך מכיר אותו. אך למחרת שאתה עובר באותו רחוב, שוב אתה רואה אותו. אתה מהנהן לו בראשך מתוך נימוס, לא משהו מחייב. וביום השלישי, כבר אתה מניף לו את ידך לשלום, סך הכל אתה אדם נחמד, לא נעים לעבור אחד ליד השני בכל יום מבלי לומר שלום. אך לאחר כמה ימים שוב מופיע אותו אדם מעבר למדרכה, חיוך רחב נפרש על פניו והוא חוצה את הכביש, הוא מתעניין בשלומך ומושיט את היד ללחיצה.. מה לא נלחץ? זו רק לחיצת יד רשמית.. לאחר כמה ימים הוא כבר ניגש ואומר שהוא גר בקרבת מקום, ומזמין אותך לכוס קפה ידידותי... מה לא נלך? לא נעים .. סך הכל הוא ממש נחמד. והרי אנחנו כבר מכירים הרבה זמן.. לא נעים לסרב.. "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה" (שבת קה.). חז"ל מזהירים אותנו שחובה עלינו ללמוד את דרכו של היצר הרע. לא ניתן להתגונן מפניו אם לא נתכונן אליו כיאות.

לפני שאדם יוצא אל הרחוב חובה עליו להתכונן. בכדי שיחזור שלם לביתו עליו לשאת "תפילה" לבורא העולם שישמור עליו בדרך, ויציל אותו מכל הסכנות הרוחניות שהרחוב מציע. לאחר שיוצא אל הרחוב, צריך הוא להיות מוכן לדורון ולמלחמה.

אם ישנו מעשה חסד שצריך לעשות עם יהודי, או שיש אחד מאחינו שטועה בהשקפותיו וצמא לשמוע את האמת של בורא העולם פה מגיע השלב של "דורון". צריכים אנו לתרום מעצמינו בכדי לקרב ולעזור לכל יהודי הן רוחנית והן גשמית, עד היכן שידינו מגעת!

אך אם יש סיכוי קל שבקלים, שהיציאה אל הרחוב תגרום לנו להשפעה זרה, לבלבול בהשקפה, קריאת כל מיני עלוני כפירה והסתה, או אדם [אפילו נחמד!] שהחיבור אליו הוא לא חיובי, כאן עלינו לצאת ל"מלחמה"!

עלינו להדוף מעצמינו וממשפחתנו כל השקפה שהיא לא על פי האמת של התורה הקדושה. כל עיתון שמכיל בתוכו דברי בלע ורשעות פריצות ולשון הרע. להתרחק מחברת אנשים שגורמת לנו להתרחק מהקב"ה, כפי שאמר יעקב לעשיו לאחר שעשיו הציע לו ללוותו בדרכו. יעקב מסרב ואומר: "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי, וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים" (לג יד'). יש לי מלאכה בעולם הזה, והיא להתקרב לבורא העולם. יש לי ילדים שמצווה אני לשמור עליהם מכל השפעה רעה ולחנכם ולכן אני מסרב להצעתך הנדיבה. "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע! (אבות א ז') אמרו חז"ל. ולכן שעשיו מציע, גם אם באותו הרגע לא נראית סכנה מידית מוותרים אנו על הכבוד. יש לנו תפקיד בעולם והוא הרבה יותר חשוב!

מעשה אבות סימן לבנים

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ! וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.. לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (פרק לב' פסוק ח')


רש"י מפרש את פסוק זה:  "וַיִּירָא", שמא ייהרג. "וַיֵּצֶר לוֹ", אם יהרוג הוא את האחרים. ושואלים חז"ל: לשם מה הביא הקב"ה על אבותינו ייסורים כל כך גדולים, מציאות של פחד, ומאורעות קשים, עד שהם זעקו אל ה' שיושיע אותם ואת בניהם?

המגיד מדובנא השיב בדרך של משל: בכפר אחד היו כמה חולים, אך לא היה רופא שיטפל בהם. בעיר הסמוכה התגורר השר הממונה על המחוז, ובעירו דר רופא גדול. באותו הכפר התגורר אחד מקרובי השר. יום אחד הרגיש האיש מחוש קל בראשו, מיחוש שאינו מצריך כל טיפול, אולם האיש החל גונח בקול, וביקש מקרובו השר כי ישלח במהרה את הרופא אל הכפר, כדי שיחיש לו עזרה.

התפלאו בני ביתו של החולה: כאב ראש קל לך ומדוע אתה כה גונח?

שוטים! אמר האיש. וכי בגללי אני גונח? מבקש אני כי הרופא יבוא אל כפרנו, ויטפל בחולים הסובלים סבל רב! אולם יודע אני, כי השר לא ישלח את הרופא בעבורם, משום כך, מתחלה אני, אולי ישלח השר את הרופא בעבורי כי אני קרובו...

כך גם הוא הנמשל: הקב"ה ראה כי בדורות הבאים לא יהיו זכויותיהם של בני ישראל כה רבות, ומשום כך, גלגל את המאורעות כדי שהאבות הקדושים יעמדו בניסיונות רבים וכך יבקשו בתפילתם עליהם  ועל בניהם.  וממילא  בזכות  תפילת האבות  ייוושעו  הבנים..

רגע לפני שאתה יוצא ...

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ...     (פרק לד' פסוק א')


קשה לעכל את הצרה הקשה והאיומה שנופלת על יעקב אבינו מהכיוון של דינה ביתו שנחטפת ע"י שכם בן חמור. וכל זאת למה? משום שיצאה לטיול תמים "לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ", "נערות משחקות מתופפות בתופים" כלשון הפרקי דרבי אליעזר (פרק פג).

אז מה היה כל כך נורא? רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: [משל] לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר [עטופה], וְכֵיוָן שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ, יָרַד הָעוֹף וַחֲטָפָהּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה" (לד פסוק א'), ומִיָּד, "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר" (לד פסוק ב') (מדרש רבה פ. ה').

אומנם לא ניתן להגיע למצב כזה שילדינו לא יצאו כלל מהבית, אך עלינו לתת את הדעת לכך שישנם סכנות גדולות בעת היציאה מהבית. ההורים צריכים לדעת לאן הילדים הולכים, ולפקוח עין על החברה שבה הם מבלים.

מובא בחז"ל שדינה יצאה מקושטת (מדרש רבה פ. א'). רצתה קצת "להרגיש טוב עם עצמה" קטע של נשים, כמובן שאין היא רצתה לשאת חן בעניו של אותו רשע! אך  , שלפעמים מספיקה פרצה אחת קטנה, שיכולה להביא לכאב גדול.

הרב האבן עזרא מפרש: "וַתֵּצֵא דִינָה", שיצאה מעצמה. כלומר לא היה פיקוח. יתכן שאם היתה שואלת את אביה הוא היה מייעץ לה לא לצאת, יתכן שהיה אומר לה ללבוש בגד פחות בולט, או אולי בושם פחות נודף למרחקים. מה אסור קצת לצאת להתאוורר? מותר! אך חובה לחשוב מה עלולות להיות התוצאות!

יום חמישי, 1 במאי 2014

לאחר 40 יום, זו תפילת שווא.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב.. (פרק לד' פסוק א')


מובא בחז"ל שדינה היתה אמורה להיות אחד מהשבטים, ולהיוולד כבן שביעי ללאה. כפי שכתוב בתורה על לאה אמנו: "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב.. וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" (בראשית ל', יט' כא'). וקיבלנו מרבותינו שנקראה הבת בשם דִינָה משום שבתחילה היה זה בן, אלא שהפכה  לבת לאחר "שדָנָה לאה דִין  בעצמה [הייתה מעין השופטת של עצמה להכריע את גורל עוברה] ואמרה: "שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב. ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות, הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל [אפילו] כאחת השפחות [שילדה כל אחת מהן עד עתה שני בנים, ואילו רחל רק בן אחד]. מיד נהפכה לבת" (מד' תנחומא פר' ויצא, סי' ח').

מוכח מכאן שתפילה יכולה לשנות את מין העובר מזכר לנקבה ולהיפך אפילו במהלך ההיריון! אך לעומת זאת רואים אנו במשנה (ברכות נד' א') שאומרת:  "הזועק לשעבר [המתפלל לשנות את אשר כבר התרחש], הרי זו תפילת שווא. כיצד? היתה אשתו מעוברת ואמר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפילת שווא [לפי שמינו של העובר הינו בלתי הפיך בשלב זה]". איך זה מסתדר? מצד אחד המשנה אומרת שלא ניתן להתפלל על דבר שכבר התרחש [כמו מינו של עובר], ומצד שני רואים אנו שלאה אימנו התפללה על כך שעוברה ישתנה מזכר לנקבה, ואף תפילתה התקבלה!

ומשיבה הגמרא (ברכות דף ס.): "מעשה דלאה, בתוך ארבעים יום הוה [השינוי שהתחולל בעוברה של לאה, בתוך ארבעים יום להריון היה,ועד אז מין העובר נתון לשינוי, אבל לאחר מכן, הרי זו תפילת שווא. ועל כך דיברה המשנה]. כדתניא[כפי שלמדנו בברייתא]: שלשה ימים הראשונים [להריון],יבקש אדם רחמים  שלא יסריח. משלשה ועד ארבעים, יבקש רחמים   שיהא זכר [אם הוא חפץ בזכר]. מארבעים יום ועד  שלשה חדשים, יבקש רחמים שלא יהא סנדל [שלא יהיה מעוות בצורתו]. משלושה חדשים ועד שישה, יבקש רחמים שלא יהא נפל. מששה ועד תשעה, יבקש רחמים שיצא בשלום".

במחקרים בני זמנינו באמצעות שימוש בכלים חדשניים המסוגלים לצפות במתחולל בגופו המזערי של העובר המתפתח, התברר לאנשי המחקר המודרני כי שלב זה של ההכרעה לגבי מינו של העובר, מתחיל בסביבות היום העשרים ושניים, ומסתיים בסביבות יום הארבעים(!). ולאחר מכן, מינו של העובר קבוע ואינו נתון לשינויים בדרך הטבע. מדהים לגלות כי לא רק שחז"ל היו מודעים לעצם אפשרות השינוי העוברי מזכר לנקבה, אלא ידעו גם לנקוב ביום הארבעים כזמן ההכרעה, עוד בטרם התגלו לעולם המדע צפונותיו הגנטיים של העובר. וזאת כמובן ללא שום אמצעי עזר מיקרוסקופיים, אך ורק בעזרת מה שקיבלנו מהבורא בתורתנו הקדושה.