‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת עקב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת עקב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

מה בסך הכל בורא עולם דורש ממך?

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?  כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ! (פרק י פסוקים יב' יג')


משה רבינו פונה אל כל העם ואומר להם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ!"

ומקשה על פסוק זה הגמרא (ברכות לג:): "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא"? כלומר מה פשר הלשון "מה ה` אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", וכי יראת שמים זה דבר קל להשגה?? עונה על כך הגמרא, שבשביל אדם כמשה רבינו יראת שמיים זה אכן דבר קל. ועדיין לא מובן למה משה רבינו פונה אל כל העם מגדול ועד קטן, ומפנה את השאלה ישירות לכל אחד ואחד בצורה של: "מה בסך הכל בורא עולם דורש ממך? שיהיה לך יראת שמים!" ובנוסף ממשיך הפסוק ואומר שמדובר גם על "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" "וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ" "וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" וכמובן גם, "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו". לכאורה זה נשמע לא אפשרי, במיוחד לאחר שהגמרא מודיעה לנו שרק אצל משה רבינו זה באמת שאלה של מה בכך. ואם כן, איך דבר זה נהפך להיות דרישה כלפי כל העם? נכון שיש לנו את הרמב"ם שמודיע לנו ש"כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם (תשובה פרק ה הלכה ב')." אך ודאי שלא מוצדק להציג את הדברים בלשון של, מה בסך הכל ה' מבקש ממך ??!

מסופר על איש עסקים עשיר שיצא למסחר בארץ רחוקה. לקח הוא עימו כסף רב לצורך מסחרו ולצורך הוצאות האכילה והלינה שיצטרך בכל מסעו.

לאחר כמה שבועות, הגיע אל מחוז חפצו ושם ביריד מצא סחורה טובה ומשובחת שעליה הוציא את כל כספו שהביא עימו. אך דאג להשאיר לעצמו סכום של 7,000 רובל שיספיק לו לצורך הוצאות המסע בחזרה לביתו.

לאחר שטען את כל הסחורה שקנה על העגלה, החל להתקדם חזרה לעיר מגוריו. והנה כאשר הוא יוצא את העיר, שומע הוא שעטות סוסים שדוהרים אליו ומבקשים שיעצור. לאחר שעצר, פנה אליו האיש הרודף ואמר לו: "תשמע, הממשלה רוצה להחרים לי את כל הרכוש, ולא ישאר בידי מאומה מכל היהלומים שבידי, ולכן אני מציע לך לקנות אותם בכל מחיר שתרצה!" אמר לו הסוחר: "תראה לי את היהלומים, ואז אני אחליט!" הוציא האיש ארגז יהלומים ופתח אותו לעניו המשתאות של הסוחר. ברגע שראה הסוחר את היהלומים, ידע הוא שמדובר ביהלומים בעל שווי רב. וכל יהלום כזה שווה יותר מכל סחורתו אשר קנה ביריד. אך מה יעשה ונשאר לו אך ורק סכום כסף המספיק לו בשביל המסע חזרה לביתו. בכל זאת הציע לאותו האיש, ואמר לו שמוכן הוא לשלם על היהלומים 6000 רובל, כי זה מה שהוא יכול לתת. הסכים האיש למכור לו את ארגז היהלומים באומרו שגם ככה הממשלה תחרים לו את כל הסחורה שתמצא ברשותו, ולפחות יכול הוא להרוויח משהו מהמכירה של היהלומים. קנה הסוחר את ארגז היהלומים, והמשיך בדרכו לעיר מגוריו.

כעת היה צריך הוא להצטמצם ביותר בכל הוצאות האכילה והלינה, כי מסכום של 7000 רובל שידע שיספיק לו בריווח לצורך מסעו, נותר לו כעת רק 1000.

מעתה הלך לישון אך ורק בפונדקים הכי זולים שמצא, ואף היה אוכל אך ורק לצורך חיותו רק מה שחייב, כי לא היה יכול להרשות לעצמו מעבר לכך עם מעט הכסף שנותר לו. כל האנשים שפגש בדרכו התפלאו איך אדם בעל שם כמוהו שיצא לתהילה כאחד עשירי הארץ, לבוש בחליפה מכובדת, ונראה אמיד. מוכן לישון בתנאים כל כך לא נוחים, ולאכול ארוחות פשוטות כאחד הקבצנים.

אך כל זאת כמובן לא היה שובר את רוחו. תמיד ברגעים של משבר, הוא היה פותח את ארגז היהלומים שקנה בזול, וחושב לעצמו שהנה עבר עוד יום, והרי סוף סוף הוא יהיה עשיר גדול מכל זה, ויחיה בריווח עד סוף ימיו, ולכן כדאי לסבול את הצער הזמני הזה..

כך בדיוק אומרים לנו חז"ל,  ש"אדם לעמל יולד" (איוב ה ז')! וצריך הוא לשאת בעול של התורה והמצוות, ואם יש רגע שמרגיש הוא קושי ורפיון, יידע ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה" (אבות ד יז'). זאת אומרת שאם ניקח את כל ההנאות שקיימות בעולם הזה, של כל המין האנושי, מבריאת העולם ועד לימינו אנו, ונצמצם את הכל לרגע אחד, זה לא ישווה אפילו לקורת רוח, שזו הרמה הכי פחותה של ההנאה מהעולם הבא! כלומר כדאי לך לשאת בעול המצוות, כי אלו אבנים יקרות לאין שיעור, שאת ערכם תוכל לפדות בהנאה אין סופית בסוף הדרך.

וכך גם אומר הפסוק: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ!" (דברים ח טז'). כל התכלית של העינוי והניסיון שיש לך זה בכדי לְהֵיטִבְךָ באחריתך! להטיב לך בעולם שכולו טוב, בהנאות שלא ניתן להשיג אותם בעולמינו זה.

ולכן משה רבינו שואל את כל העם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?" מה בסך הכל ה' מבקש ממך? יראת שמיים? לאהוב את ה'? לשמור על המצוות והחוקים? זה אכן דבר של מה בכך בעת שרואים את המשך הפסוק שאומר: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ!" זה משתלם! כל המערכת של קיום המצוות היא לטובתנו!

ולכן כל אדם שמחפש את טובתו, כל אדם שחשוב לו העולם הבא שלו, מבין שכדאי קצת להצטמצם בעולם הזה, לעבוד על יראת שמים ושמירת תורה ומצוות, ליהנות מהאור שבמצוות בעולם הזה, ולחכות בצפייה לעולם הבא, בכדי לקבל את הטוב המושלם.

"רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות!" (מכות כג:)

מתכון בטוח לאריכות ימים!

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ (פרק יא פסוק כא')


בגמרא בברכות (ח.) מובא, שכאשר שמע רבי יוחנן שישנם יהודים בבבל שמגיעים לזקנה מופלגת, התפלא מאוד ושאל, הרי נאמר: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה", היינו [על האדמה] בארץ ישראל ירבו ימיכם, ולא בחוץ לארץ. כיון שאמרו לו שאותם זקנים משכימים לבית הכנסת בבוקר, ומאחרים לצאת מבית הכנסת בערב, אמר: זהו מה שהועיל להם שיאריכו ימים, למרות ששהו הם בחוץ לארץ.

מבואר בדברי הגמרא  שבזכות ההשכמה לבית הכנסת והשהייה הרבה בבית הכנסת, זכו האנשים בבבל להאריך ימים. וכך פסק הטור (אורח חיים סימן צ) שכתב: "השכימו והעריבו לבית הכנסת כדי שתאריכו ימים". ועיין בספר אסיפת זקנים שמפרש על פי הזוהר, שנטל הקב"ה מעפר בית המקדש וזרע בחוץ לארץ, ובכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ יש בהם מעפר בית המקדש, וממילא קיים העפר של הארץ הזה ליושבים שם כאילו יושבים הם על האדמה.

ובכך מפרש גם את מאמר  חז"ל שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ לעתיד לבא יהיו קבועים בארץ, לכן גם כעת יש להם קדושת הארץ וממילא הם בבחינת "עַל הָאֲדָמָה".

בימינו התפרסם מחקר שמטרתו היתה לבדוק את השפעתם של קשרים חברתיים על אורך החיים. את  המחקר ביצעו חוקרים מהאוניברסיטה העברית, בראשות הפרופ' הווארד ליטווין מהמרכז לחקר הזקנה באוניברסיטה, והוא התפרסם בכתב העת: European Journal of Ageing. פרופ' ליטווין עומד בראש המרכז לחקר הזקנה, שהוקם בתמיכת משרד המדע, ותפקידו  להעמיק  את  הידע  בתחום  הזקנה בישראל.

המחקר התבסס על סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך בשנת 1997, בו רואיינו כ- 5,000  גברים ונשים  בישראל,  בני 60 ומעלה, בנוגע לאורחות חייהם. כעבור שבע שנים, בשנת 2004, בדקו החוקרים את הנשאלים וביררו מה מצבם של הנסקרים.

המחקר התמקד בקבוצה של כ-1,800 נשאלים, שמתוכם 684, כ-38% נפטרו במשך שבע השנים שבין הסקרים. לדברי ליטווין, כצפוי, רוב מקרי המוות היו אצל משתתפי הסקר המבוגרים יותר, או כאלו שסבלו ממחלות שונות. החוקרים ניסו לאפיין את הגורמים לתמותה בקרב הקהל המבוגר.

אחד הממצאים אומר פרופ' ליטווין: "שלאותם שהלכו לבית כנסת באופן עקבי, היתה בבירור הסתברות יותר גבוהה של הישרדות". על פי הנתונים: בקרב הקבוצה שלא הלכה לבית כנסת, אחוז התמותה היה גדול ב- 75% !!, מאשר הקבוצה שהלכה לבית הכנסת בקביעות!

"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה"...

"וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ!"

וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ! (פרק ז פסוק כו')


אין מחלוקת על כך שבדור זה, דור "עקבתא דמשיחא" הניסיונות עלו בכמה וכמה מדרגות.

דור שבו התנאים הקדושים אמרו: "ייתי ולא אחמיניה" (סנהדרין צח:). שיגיע, אבל אנחנו לא רוצים להיות שם! ולמה? כי הדרך לחטא בדור שלנו הרבה יותר קצרה ממה שהיה בדורות הקודמים. אדם בתקופתם שהיה רוצה לחטוא, היה צריך להתאמץ ולהשקיע, לחצות נהרות ולהסתתר מאנשים. אך בדורנו, אדם יכול ביציאה קטנה ממפתן ביתו, לאבד את כל עולמו הרוחני.

הגויים שהגיעו לצערנו לארץ ישראל, הביאו איתם מארצם את כל הזימה והניאוף, תרבות השתייה והסמים. והרחוב לצערנו נהיה פרוץ יותר מיום ליום. הדבר היחיד שבכוחנו לעשות הוא לשמור על בתינו! הבית היהודי הטהור! בית שמהווה מגן וחומה בפני כל התרבות הקלוקלת של חוסר המוסר, והפריצות שיש בחוץ. בית ששומר על נשמותיהם של הילדים, ולמרות שנחשפו הם לרחוב בדרכם ללימודיהם, ברגע שיחזרו לביתם ירגישו שוב בית חם ואוהב, ידעו מהו מוסר אמיתי, מהם ערכים, ואיך צריך להראות יהודי.

ולכן הקב"ה מצווה: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ!" את הרחוב אתה צריך להשאיר בחוץ! אל תיתן למכשיר הטלוויזיה לחנך את הילדים שלך, כי זה חינוך של גויים! פתאום הילד שאמור להיות שמח, נהפך לחסר סבלנות, עצוב, ומסתגר בחדרו...

זה הכל בידיים שלנו! חינוך יהודי טהור למוסר,  מידות טובות ויראת שמיים, או:  רחוב!

חיים בשכירות

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה! (פרק ח פסוק יז')


לעיתים אדם מתגאה ב"מתנות" שקיבל מה' למרות שאין לו שום סיבה. ניתן להבין על פי משל לגביר אחד ששלח שני אנשים למדינה רחוקה לקנות לו אבנים טובות. לאחד נתן לעסק זה אלף זהובים ולשני לא נתןכי אם מאה זהובים. מעלו השניים בתפקידם ופיזרו את המעות בדרך בדברי הבל עד שלא נשאר ביד בעל האלף כי אם מאתיים זהובים וביד בעל המאה נותרו ארבעים זהובים בלבד.

ויהי היום ויתקוטטו יחד זה עם זה. ויען בעל האלף ויאמר לשני: התוכל להדמות אלי? הלא אתה איש עני אין לך אפילו רבע ממני.

שמע את הדברים איש עובר אורח ואמר לבעל האלף: הוי סכל וגאה! במה תתגאה? האם אינך יודע כי המעות אינם שלך? רק שליח אתה להביא סחורה למשלחך! ובאמת אתה עני יותר מחברך שהתגאית עליו כי הוא איננו חייב למשלחו אלא שישים זהובים על דברי הבל ומה תשיב לשולחך על סך הגדול הזה שלקחת?!...

כן הדבר ממש בעניין הגאווה אמר החפץ חיים: כולנו נשלחנו מעולם העליון לכאן - כל אחד לתקן את מעשיו ככל יכולתו על כן אין לו לאדם להתגאות בכך שיש לו למשל חכמה יותר מחברו כי הרי החכמה לא שלו היא כי אם נתנה בו לצורך עבודתו כאן..

ולהיפך עליו לחשוב לעצמו כמה ימים וכמה שנים ביטל מתורה ועליו יהיה מוטל לתת דין וחשבון על כל יום מימי חייו במה עסק בו... והתביעה תהיה גדולה יותר מאשר על חברו!...

השאלה היא: כמה זה דחוף לך?

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם  (ֹפרק ג' פסוק כג')


קבוצה של סוחרים נכנסה אל אכסניה אחת שעמדה לה על אם הדרך. בקשו האורחים מבעל האכסניה שיגיש לפניהם מזון ומשקה, והלה שהכיר באורחים שממון בכיסם, הזדרז לערוך לפניהם את השולחן.

מה ברצונכם לאכול? שאל האכסנאי.

ברצוני, אמר האחד- לאכול נזיד בשר משובח. וברצוני, אמר האחר- לאכול דג טרי. וכך מנו הסוחרים אחד לאחד כל מיני מטעמים ערבים איש איש כאוות נפשו.

לפתע נשמע קול חלש מאחת הפינות: "אנא! הגש לי לחם כי רעב אני"... היה זה אורח עני שהזדמן אף הוא לאותה אכסניה. עזב האכסנאי את אורחיו ומיהר להגיש לחם לפני האיש.

האם עני זה קודם לנו? שאלו הסוחרים. והלא מזמינים אנו סעודת מלכים, ואתה מעדיף על פנינו לשרת את העני הזה תחילה?...

אתם, השיב האכסנאי, מבקשים לעצמכם מעדנים, ואילו עני זה מבקש לחם להחיות את נפשו, כי מי יודע כמה זמן לא בא כל אוכל אל פיו...

כך הוא גם הנמשל, אמר המגיד מדובנא. לעיתים עומדים בעלי תאווה בתפילה ומבקשים בקשות שונות ומשונות להרבות את חפציהם וכבודם לעני כל. לעומתם עומד אדם בתפילה ומבקש בדמעות לחם לילדיו הרכים... פונה הקב"ה אל תפילתו של זה, ועונה  לה מיד, כי אדם זה מבקש על  נפשו ועל נפש ילדיו!

יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

פרשת עקב - כג' באב התשע"ה

פרשת עקב  -  כג' באב התשע"ה




שבת מברכין


1947 שנה לחורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו !





[gview file="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2015/08/וידעת-היום-פרשת-עקב.pdf"]