‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בחוקותי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בחוקותי. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 14 במאי 2015

הבחירה היא לא חופשית!

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (פרק כו פסוק ג')



וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ.. לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי... (פרק כו פסוק טו')



עוד מימי קדם, תמיד סקרנה את כל עמי העולם הסוגיה על אפשרות הבחירה של האדם. האם האדם הוא בעל בחירה ויכול להשפיע במעשיו על עתידו? האם רק האלוקים מכוון את מעשיו של האדם, ואין לו יכולת בחירה? או שאולי האלוקים הוא כה גדול, עד שאין זה מעינינו מה שבני האדם עושים?

היו עמים שהמחשבה על כך שבורא העולם שם לב למעשיהם, הטרידה אותם. ולכן נקטו בעמדה שאלוקים גדול ועצום, ומהרגע שהוא ברא את העולם, הוא כבר לא מתעסק עם ברואיו הנחותים ממנו. והיו כאלה שהלכו לכיוון השני ואמרו שהכל ברצונו של בורא העולם, ואין לאדם שום אפשרות להשפיע ע"י בחירתו (הכל מכתוּבּ). לעומתם, ביהדות תמיד ידעו שכל מצבו של האדם בעולם הבא, מושפע על פי מעשיו בעולם הזה. ולכן הוא קיבל אפשרות הבחירה וביכולתו לבחור בין טוב לרע, ובהתאם לבחירתו נקבע מצבו בעתיד. כמו שאומרים חז"ל: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמיים" (ברכות לג:). לפני שאדם מגיע לעולם, נקבע האם הוא יהיה עשיר, או עני. חכם, או טיפש. באיזה משפחה הוא יגדל, ובאלו תנאים. אך האם הוא יהיה צדיק או רשע, זה תלוי אך ורק בבחירת מעשיו!

ונשאלת השאלה: איך יתכן שבורא העולם שיודע מה יהיה בכל הדורות קדימה, לא מתערב לי בבחירה? הרי אם בורא העולם יודע אם אני יהיה בעתיד צדיק או רשע, אולי הוא מתערב לי בבחירה? מה זה "משחק מכור"??

אך כמובן שאין פה שום סתירה! נניח שיש לי יכולת לחזות את העתיד. ואדם אחד ספקן ששמע על כך, רצה לקבל הוכחה שיש לי את היכולת הזאת. אמרתי לו: "אין בעיה, אני כרגע ירשום לך על דף, את כל הדברים שתעשה מחר. מה תלבש, ומה תאכל, ועם מי תסתובב, מהרגע שתקום משנתך ועד שתלך לישון בערב". רשמתי הכל על דף, והכנסתי אותו למעטפה. ולאחר שאותו אדם הבטיח לי שלא יקרא את הדף עד למחרת בערב, נתתי לו את המעטפה. אותו אדם הלך לביתו, ולמחרת בערב, ברגע שפתח את המכתב נוכח לדעת שצדקתי בכל מה שרשמתי לו ואפילו עד לפרט הכי קטן. האם ידעתי לחזות את העתיד? כן! האם התערבתי לו בבחירה? כמובן שלא! באותו אופן ניתן להבין שגם בורא העולם לא מתערב לבני האדם בבחירה, למרות שיודע הוא את מעשי כל הדורות כולם.

בחירה - בחוקותי_Fix

כמו כן ברור שלכל אדם בעולם ישנה בחירה בכל רגע ורגע בחייו. כל אדם מחליט ובוחר האם הוא רוצה להמשך אחר מעשים טובים והתנהגות טובה, או להיות שלילי ולרדוף אחר סמים ואלכוהול ואף רציחה וגניבה. כמו כן ברור לכל בר דעת, שאם גנב יבוא אל השופט, ויאמר לו: "סלח לי אדוני השופט, אבל כך נוצרתי! מדוע אתה מעניש אותי?.." השופט יצחק על התשובה המתחכמת, וישלח אותו לכלא ללא רחמים. כי גם לשופט ברור שאדם הוא לא בעל חיים [הפועל ע"פ אינסטינקטים] והוא היה יכול לבחור להתנהג בצורה שונה.

אם כך, כמובן שישנה בחירה לאדם. אך על האדם לזכור שהבחירה היא אינה "בחירה חופשית" כמו שהרבה טועים בלשונם. בחירה חופשית זה שמציעים לי לעבוד במקום מסוים.. אם אני רוצה לעבוד, אני ארויח את הכסף. אך אם אני לא מעוניין בעבודה ובשכרה זו זכותי המלאה. אך לעומת זאת אם באים ומאיימים עלי שאם לא אקח את העבודה אז "יטפלו" בי כמה בריונים. אז אומנם יש לי בחירה, אך היא לא ממש חופשית...

גם הבחירה על פי התורה היא אינה "חופשית" [עשיתי- הרווחתי. לא עשיתי- לא הפסדתי], הבחירה ע"פ התורה היא בין טוב לרע ובין שכר לעונש.

הקב"ה כותב בתורה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", תהיה רשימה שלימה של ברכות שונות שיתגשמו, כמו שלום בארץ, שפע כלכלי, קרבה רוחנית לקב"ה ועוד. ומצד שני: "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי", אז גם דברים רעים ולא טובים לצערנו יכולים לבוא על עם ישראל. ועכשיו נשאר לנו רק לבחור באיזו דרך כדאי לנו ללכת..

במקום להקשיב לסיסמאות של: "רק אני יביא שלום ובטחון", "ורק אני יפתור את בעיות הכלכלה והחינוך". צריך להעיר כל אחד ואחד מהעם ולהזכיר לו, שהבחירה בין שלום למלחמה, שפע או דוחק, נמצאת אך ורק בידיו! הבחירה בין להיות אדם ירא שמים הקובע עיתים לתורה, או עוד אדם שמבלה את זמנו לריק וממשיך להיסחף עם הזרם, תלויה אך ורק בידי כל אחד ואחד מאיתנו. עוד לא נמצא מעולם אדם שרצה להיות צדיק ולא הצליח...

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" והברכות יגיעו מאליהם. רק שנעמול על לימוד התורה ושמירת המצוות (רש"י כו ג'), ונקבל את כל ההבטחות של בורא העולם.

לפעמים לא טוב לכסות את העיניים...

וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה... (פרק כו - יד')



מסופר ש"החפץ חיים" הגיע פעם לבית-כנסת של קהילה אחת בפרשת בחוקותי, וראה שכל האנשים בורחים החוצה מפני הפחד שאחזם בעקבות הקריאה של הקללות המופיעות בפרשה.

אמר להם רבי ישראל הכהן מראדין: אמשול לכם משל למה הדבר דומה: לאחד שהתהפך במיטתו ולא הצליח להירדם, רעייתו המסורה שדאגה לשלומו שאלה אותו: "מה לך בעלי היקר?! מדוע אינך נרדם?". שח לה הבעל בצער: "ראי! מחר אני צריך לעבור ביער ומתיירא אני מן הדובים והאריות האורבים בכל פינה ואינני יודע אם זהו יומי האחרון..."

הרגיעה אותו אשתו ואמרה לו כי יש לה פטנט בו יוכל לחצות את היער מבלי לראות אותם כלל והיא תגלה לו אותו רק מחר בבוקר... שמח האיש וישן שנת ישרים... בבוקר היום שלמחרת נפנה ללכת ושאל את רעייתו מהו ה"פטנט"?

לקחה האישה מגבת ואמרה לו: לפני כניסתך ליער – כסה את עינך ובכך לא תראה שום חיות רעות"...

כן הוא הנמשל: סיים החפץ חיים - אלו שמפחדים מהקללות דומים לאותו אדם - טיפשים הם. שהרי כל מטרת הקללות היא להורות לנו את הדרך הנכונה ואת התוצאה של הבוחר בדרך הקלוקלת... אם כך הם פני הדברים מה לך לברוח – תקשיב!!!

מיהו ה"מכה" האמיתי?

וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי... (פרק כו פסוק כא')


מפרש רבי משה בן מימון- הרמב"ם (הל' תעניות א' ג'): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי". מלשון מקרה. אם נאמר שהצרות באו עלינו במקרה, התוצאה תהיה "וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". ומוסיף "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי", כלומר אם תוסיפו לומר שגם המכות הבאות ארעו במקרה, "וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי! וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" יבואו חלילה עוד פורענויות. "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". ופירש הרמב"ם שיבוא עונש כפול, גם על החטאים וגם על ההתעלמות מהעונשים, ותלייתם במקרה.

אדם צריך לזכור שאין מקרה בעולם, והכל מגיע מהקב"ה!

אדם לא במקרה נהיה חולה, והמכונת כביסה לא במקרה מתקלקלת, וגם הרכב לא נעצר סתם. "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן הכריזו מלמעלה" (חולין ז:). ומכריזים למעלה על האדם לטובתו. בכדי למרק עוונותיו, או שהייסורים הם ניסיון בפני עצמו, לבחון את האדם באמונתו.

ברגע שמגיע ניסיון או תקופה פחות טובה, עלינו להתבונן במעשינו ולבדוק בשל מה הגיעה המכה, ולהשתדל לשפר את התנהגותנו. אך אם אדם מתעלם ממה שהכריזו עליו בשמים, וחושב שהכל בעולם מתרחש במקרה, ותולה בדברים גשמיים את הסיבות לנפילתו. מן השמיים ימשיכו וימשיכו להכריז, עד שיואיל האדם בטובו להבין, מיהו ה"מכה" האמיתי.

יום שישי, 1 במאי 2015

הגלות היא לא לתמיד

ואָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. (פרק כו פסוק לד'-לה')



בפרשת בחוקותי, מתארת התורה נבואות של חורבן, שיעבור על עם ישראל, אם לא יעשו את רצונו של הקב"ה. נבואות דומות, אך שונות במהותן מופיעות גם בפרשת כי תבוא. מה מתארות לנו נבואות אלו?

כותב הרמב"ן (פרק כו פסוק טז' ד"ה ודע): שהנבואה על חורבן בית ראשון מופיעה בפרשת בחוקותי. ואילו הנבואה על חורבן בית שני והגלות שאחריה, מופיעה בפרשת כי-תבוא (נביא את הדברים אי"ה).

רואים אנו בפרשתנו איך התורה מזהירה את עם ישראל מראש, בעודם במדבר. מה הולך לקרות בעוד כ-900 שנה. במידה ועם ישראל יזלזל בשמירת התורה והמצוות, התוצאה היא: "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ ניחֹחֲכֶם". ולאחר מכן יציאה לגלות, שתגרום לעם ישראל לחשוב על המעשים שגרמו לו להתפזר מארצו, ולשנות את דרכיו.

אך ידעו אבותינו, שהגלות היא לא לתמיד, הרי יש לנו את נבואתו של ירמיהו: "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו כטי'). ועל פי נבואה זו ידע לבטח עם ישראל שלאחר 70 שנה, תסתיים הגלות. וכך היה! עם ישראל חוזר לארצו לבניין בית המקדש השני, בדיוק לאחר 70 שנה. התגשמות בלתי הגיונית של נבואה, כנגד כל הסיכויים!

מהי הסיבה שגלות בית ראשון הייתה דווקא 70 שנה?  זאת רואים אנו בפרשתנו.

אורך הגלות נקבע על פי מספר שנות השמיטה שעם ישראל לא שמר, בעודו יושב בארץ ישראל. כמו שאומר הפסוק: "אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ, כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ". (ויקרא פרק כולה'). עם ישראל לא שמר 70 שמיטות (רש"י כו לה'), ולכן נגזר עליו ש-70 שנה הוא יהיה בגלות מארצו. רואים אנו איזה כוח ודיוק יש לנבואה. ובעיקר כמה הכל תלוי במעשינו, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..."