‏הצגת רשומות עם תוויות מטות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מטות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 ביולי 2015

ולמה נקרא שמו ישמעאל?

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ! (פרק לא פסוקים א'-ב')



הפרשה פותחת בציווי ה' למשה לנקום במדיינים על כך שהחטיאו את עם ישראל בעבודה זרה ובזנות והפילו בעצתם כ"ד אלף מישראל.

ומסביר ה"כלי יקר" (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ) שידע משה שברגע שישמע העם שהקב"ה אמר לו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" ימחלו ישראל על כבודם, ויוותרו על הנקמה במדיינים, מפני שידעו שחיי משה תלויים בדבר, ולא ירצו להיפרד ממנהיגם. ולכן שינה ואמר להם: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (לא ג'). וכך ידעו ישראל שחייבים הם לצאת להילחם ולנקום במדיין, כי אינם יכולים למחול על נקמתו של הקב"ה. עם ישראל יכולים למחול על נקמתם, אך לא ניתן למחול על נקמתו של הקב"ה!

אומרים חז"ל שעתיד הקב"ה לנקום לעתיד לבוא בכל אלו אשר הצרו לישראל בכל הדורות כולם. לא יהיה אחד שינקה מנקמת ה'. ואנו מבקשים זאת באומרנו: "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים! (תהילים צד').

כמה זמן אנו צריכים לחכות לנקמת ה' שתגיע? מה ניתן לעשות שכבר יגיע הקץ לסבל ולצרות שעם ישראל סוחב על עצמו במהלך כל הגלות הארוכה?

את הפתרון נוכל למצוא במי שנבחרו להיות המשוכה האחרונה שמפרידה בנינו ובין הגאולה: "בני ישמעאל"!

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה:

א. "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא').

ב. "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט').

ג. "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד').

ד. "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" .

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" .

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה טילים קטנים לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל. הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על מגיני חיצים (כ.ב) וכדומה, זה רק מרדים אותנו!  ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה, נקמה שלא ניתן למחול עליה.

"כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. 



וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם!"



(יחזקאל כה)



להמשך צפייה:



שעת האפס

כבוד מדומה

וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב! (פרק לא פסוק ח')


ושואל ה"בן איש-חי": מה בא ללמד אותנו פסוק זה על בלעם?

ויובן על פי משל לאיש אחד בור ועם הארץ שהחליט לבוא בשבת לבית הכנסת.

בבית הכנסת היו ספסלים מסודרים עם שמות המתפללים איש איש ומקומו. בשתי השורות האחרונות היו ספסלים מיוחדים לאורחים. כאשר הגיע עם הארץ זה אל בית הכנסת היו הקהל באמירת ברוך שאמר, על כן נעמדו כולם על רגליהם. ליבו של עם הארץ עלץ בקירבו! הקהל כולו קם לכבודו! ללא כל היסוס פנה האיש היישר אל כותל המזרח שם התיישב על מקומו של ראש הקהל!

כאשר הגיע אל המקום סיימו הקהל את אמירת ברוך שאמר והתיישבו כולם. עתה לא נותר ספק בליבו של האיש שהקהל מכבד אותו עד מאוד שהרי מיד כאשר הגיע אל מקומו המכובד כולם התיישבו!.. לפתע ניגש אליו הגבאי והובילו אחר כבוד אל הספסל האחרון ספסל האורחים... לא עברו רגעים מועטים וראש הקהל נכנס וצעד אל מקומו.

הביט האיש וראה כי את ראש הקהל לא מכבדים כל כך כמו שכיבדו אותו, שכן מפניו כולם קמו בבת אחת, ואילו מפני ראש הקהל עמדו האנשים רק כאשר עבר בקירבתם...

כאשר שב לביתו סיפר לאשתו את רוב הכבוד שנחל בבית הכנסת. רק הגבאי השוטה - כך סיפר - לא כיבד אותי כראוי!...

אשתו שהיתה חכמה ממנו הבינה מיד את אשר ארע לבעלה והסבירה לו כי כפי הנראה נכנסת בדיוק כאשר הקהל היו צריכים לעמוד מחמת התפילה. וראיה יש לי - כך אמרה - שהרי בשעה שהגבאי לקח אותך אל ספסל האורחים איש לא עמד לכבודך!...

וכן הוא גם הנמשל: אמר ה"בן איש חי"- בלעם חשב שהוא ראוי לנבואה ומחמת כבודו נכתבה נבואתו בתורה לצד נבואותיו של משה רבינו עליו השלום... וכדי שתתברר טעותו עשה הקב"ה שלא יתקיים בו מה שניבא על עצמו, "וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (כג י') אלא מת בחרב מיתת שפלים. סופו הוכיח על תחילתו שכל מה שנכתבה נבואתו בתורה לא נכתבה מפני חשיבותו, אלה מפני כבודם של ישראל!

יום חמישי, 17 ביולי 2014

האם יש לישמעאלים זכות בארץ ישראל?

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" ולאחר מכן מצווה אותו: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם".

ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, ירושת הארץ  תלויה  במצוות  ברית  המילה.

וכאן מתעוררת שאלה:

האם לישמעאלים שמקיימים את ברית המילה יש זכות על ארץ ישראל?


את התשובה לכך אנו מוצאים בזוהר הקדוש (זוהר חלק ב' דף לב.) : נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (לך-לך פרק יא פסוק ל') אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל!..

בוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [בני ישראל] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר]: ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

שעה נוספת, ללא תוספת!

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ ... (פרק לב פסוק טז')


בני גד ובני ראובן פונים אל משה רבינו בבקשה להישאר בעבר הירדן, ולא להיכנס ולקבל נחלה בארץ ישראל. כי ראו שבעבר הירדן יש מקנה ועשב לכל צאנם הרב. אך בבקשתם מזכירים הם קודם את צאנם, ואח"כ את בניהם.

כותב על כך רש"י : "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה: לא כן! עשו העיקר עיקר, והטפל טפל. בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם". עכ"ל.

רואים אנו איך אדם שלהוט אחר הממון והרווח, מרחיק הצידה את כל הדברים שאמורים להיות הכי חשובים לו בחיים. אדם משקיע את כל זמנו ומאמציו, בכדי להגדיל את רווחיו, לאסוף הרבה וכמה שיותר. עוד שעה נוספת. ועוד שעה נוספת. והוא אפילו לא שם לב שדחק הוא את אשתו וילדיו למקום פחות חשוב בחייו. וכשבאים מסכנים אלו בטענות, משיב הוא שאת כל עבודתו הקשה, עושה הוא בשבילם, בשביל משפחתו...

האומנם? מה עדיף לאשתך או לילדיך?

איך ילדים יכולים לגדול כמעט בלי אבא? אח"כ כבר מאוחר מידי! שהילדים כבר גדולים, לא תוכל לשכנע אותם שיש להם אבא שאוהב אותם יותר מכל דבר. ואת זמן האיכות שיכל להיות לך עם החברה שלך לחיים, אשתך. כבר לא יהיה ניתן להשיב...

הגמילה המושלמת !

וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר! (פרק לא ז')


במדרש (ילקוט שמעוני) מובא שהיה משה מתאוה לראות בנקמת מדין ועליו נאמר: "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם"! (תהילים נח יא')

את דברי המדרש הללו הסביר המגיד מדובנא כדרכו במשל: לעשיר אחד היה בן יחיד בחור חמד, אלא שחיסרון  גדול היה בו שבכל עת היה נותן עינו בכוס ושותה יין לשכרה. כל תחנוניו של העשיר לא הועילו והבן נשאר בסורו.

לימים בא לעיר רופא חכם. מיהר העשיר אליו ותינה בפניו את צערו. שמע הרופא ואמר כי הוא יכול לרפא את הבן מהרגלו הרע עד שכל משקה יהפוך בעיניו למשוקץ. טיפל הרופא בבן ועשה מה שעשה ולאחר זמן לא רב בא אל העשיר ובישר לו כי הטיפול הצליח והבן שונא יין ושאר משקים.

השגיח האב על בנו וראה כי אכן הוא אינו נוגע ביין, אולם האב רצה להיות בטוח בהצלחת הטיפול על כן שלח את בנו אל המוזג כדי שיקנה כד יין. בא הבן לבית המזיגה וביקש כד יין. ירד המוזג למרתף כדי להביא את אשר התבקש והבחור המתין למעלה. על הדלפק עמדו כדי יין ריקים וכאשר הריח הבחור את ריח היין היה הריח כה מאוס בעיניו עד אשר לקח מקל ושבר את כל הכדים...

כאשר עלה המוזג מן המרתף וראה את אשר עולל הבחור מיהר ורץ אל אביו וסיפר לו את אשר הזיק בנו בבית המזיגה. שמח האב מאוד ואמר:  אל  דאגה אני אשלם לך  את מלא הנזק  אולם  שמחה גדולה בליבי כי עכשיו אני נוכח לדעת ששנאת היין בליבו של בני כאשר אמר הרופא.

כן הוא גם הנמשל אמר המגיד: משה רבינו ביקש לראות את נקמת מדיין כי רצה לברר לעצמו האם בני ישראל שונאים את המדיינים או שמא יש בליבם חלק מן התאווה שראו אצל מדיין. על כן אם בשדה הקרב יעמדו בני ישראל כנזופים ברפיון ידים, ידע כי אין שנאת המדינים בליבם. ואם ילחמו בכעס ובחימה, ידע כי שונאים בני ישראל את המדינים. וזה שאומר המדרש: "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם"!