‏הצגת רשומות עם תוויות בן איש חי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בן איש חי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

תעזור לי לעזור לך...

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ.. (פרק כג' פסוק ב')


רבינו יוסף חיים  ה"בן איש חי" שואל: מדוע נאמר בפסוק פעמיים וילך? "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ".

ומסביר על פי רש"י שכותב: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ" (כד מב'). ומסביר ה"בן איש חי" (עוד יוסף חי) שמסיבה זו נאמר בפסוק פעמיים המילה "וַיֵּלֶךְ". ללמד שאין דרך לעשות נס בפומבי. ולכן הייתה הליכה ראשונה, שהיתה הליכה רגילה במאמץ וללא קפיצת הדרך. ולאחר מכן קפצה לו הדרך, וזו ההליכה השנייה. ללמדך שגם שלכל פעולה שנעשית לשם שמים, מתרחשת סיעתא דישמיא, עדין צריך האדם לפעול בעצמו במאמציו וכוחו בכדי שהוא יקבל את העזרה מלמעלה!

ולכן אם אדם רוצה לחזור בתשובה ולהתקרב אל הקב"ה, עליו לדעת שאם הוא לא יפעל מלמטה בעצמו בתחילה, הוא לא יזכה לקבל עזרה מלמעלה. אך ברגע שיפתח פתח כפתחו של מחט שיעיד על רצונו, יקבל הוא עזרה גדולה מלמעלה, ויפתח לו הקב"ה פתח כפתחו של  אולם!

יום שלישי, 14 ביולי 2015

כבוד מדומה

וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב! (פרק לא פסוק ח')


ושואל ה"בן איש-חי": מה בא ללמד אותנו פסוק זה על בלעם?

ויובן על פי משל לאיש אחד בור ועם הארץ שהחליט לבוא בשבת לבית הכנסת.

בבית הכנסת היו ספסלים מסודרים עם שמות המתפללים איש איש ומקומו. בשתי השורות האחרונות היו ספסלים מיוחדים לאורחים. כאשר הגיע עם הארץ זה אל בית הכנסת היו הקהל באמירת ברוך שאמר, על כן נעמדו כולם על רגליהם. ליבו של עם הארץ עלץ בקירבו! הקהל כולו קם לכבודו! ללא כל היסוס פנה האיש היישר אל כותל המזרח שם התיישב על מקומו של ראש הקהל!

כאשר הגיע אל המקום סיימו הקהל את אמירת ברוך שאמר והתיישבו כולם. עתה לא נותר ספק בליבו של האיש שהקהל מכבד אותו עד מאוד שהרי מיד כאשר הגיע אל מקומו המכובד כולם התיישבו!.. לפתע ניגש אליו הגבאי והובילו אחר כבוד אל הספסל האחרון ספסל האורחים... לא עברו רגעים מועטים וראש הקהל נכנס וצעד אל מקומו.

הביט האיש וראה כי את ראש הקהל לא מכבדים כל כך כמו שכיבדו אותו, שכן מפניו כולם קמו בבת אחת, ואילו מפני ראש הקהל עמדו האנשים רק כאשר עבר בקירבתם...

כאשר שב לביתו סיפר לאשתו את רוב הכבוד שנחל בבית הכנסת. רק הגבאי השוטה - כך סיפר - לא כיבד אותי כראוי!...

אשתו שהיתה חכמה ממנו הבינה מיד את אשר ארע לבעלה והסבירה לו כי כפי הנראה נכנסת בדיוק כאשר הקהל היו צריכים לעמוד מחמת התפילה. וראיה יש לי - כך אמרה - שהרי בשעה שהגבאי לקח אותך אל ספסל האורחים איש לא עמד לכבודך!...

וכן הוא גם הנמשל: אמר ה"בן איש חי"- בלעם חשב שהוא ראוי לנבואה ומחמת כבודו נכתבה נבואתו בתורה לצד נבואותיו של משה רבינו עליו השלום... וכדי שתתברר טעותו עשה הקב"ה שלא יתקיים בו מה שניבא על עצמו, "וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (כג י') אלא מת בחרב מיתת שפלים. סופו הוכיח על תחילתו שכל מה שנכתבה נבואתו בתורה לא נכתבה מפני חשיבותו, אלה מפני כבודם של ישראל!

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

מבקש שלווה בעולם הזה

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (פרק לז' פסוק א')


וכותב על כך המדרש רבה (בראשית פד' ג'): "אָמַר רַב אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה וּמְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה,   הַשָֹּׂטָן בָּא וּמְקַטְרֵג. אָמַר: לֹא דַיָין שֶׁהוּא [השכר] מְתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה?"

על כך מביא הבן איש חי משל לשני חמורים שנשאו עליהם משא גדול. חמור אחד סחב שק מלח, והחמור השני סחב שק ספוג. בתחילת המסע, היה החמור הראשון מצטער מאוד מהמשא שהוא סוחב בגלל משקלו הגדול ולעומתו החמור השני הולך ברינה ובשמחה. לאחר זמן רב הגיעו שני החמורים לנהר שהם חייבים לעבור בדרכם, והמים בו עמוקים ועוברים את גובהם. נכנסו שניהם וחצו את הנהר. החמור הראשון עם המלח יצא ופתאום הוא מרגיש שהמלח נמס והמשקל נהיה הרבה יותר קל ממש כאילו לא היה. ולעומתו החמור עם הספוג נכנס לנהר והתחיל הספוג לספוג את המים והמשקל שלו עלה למשקל רב. החמור לא עמד תחת המשקל העצום, טבע ומת. נמצא שהחמור הראשון שסבל הרבה לבסוף פדה את שכרו ונהנה למרות הייסורים שעבר, אך החמור השני שנהנה כל חייו קיבל את המכה לבסוף עד שאבד מן מהעולם!

והנמשל ברור!

אל לו לאדם להצטער על כך שמשתדל ומתאמץ בעולם הזה, אלה צריך הוא לשמוח ולדעת שעתיד ה' לשלם לו שכר על כל טיפה וטיפה של מאמץ. ומי שמבקש "לשבת" בעולם הזה ולנוח, מפסיד הוא את שכרו.

יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

חלומות שווא ידברו ?

  וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו... (פרק כח' פסוק יב') 



הנביא זכריה כותב :"כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן, וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר, וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ" (זכריה י' ב'). כלומר החלומות הם שווא ואין בהם ממש. אך יודעים אנו  שלא כל החלומות  שווא הם, וכהוכחה מוצאים  אנו בהרבה מקומות  בתורה שהיו  חלומות שהיו אמתיים  ואף התגשמו.  כמו חלומות יוסף, חלום פרעה, חלומות נבוכדנצר, וגם כאן בחלום יעקב. האור החיים הקדוש, מסביר לנו שלא דומה חלומו של יעקב לשאר החלומות שרואה דבר ואינו מחליט בראייתו מה רואה, אלא כל דבר נגלה אצלו ומבואר כיום יאיר! ולכן כל דבר שנגלה אליו בחלום אמר -והנה. "וְהִנֵּה סֻלָּם", "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים", "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו", כלומר שיעקב ראה את כל הדברים  בצורה  מוחשית  כי היתה זאת  נבואה  ממש (אור החיים כח' יב' ד"ה ויחלום והנה ) .

נביא את חלום האמת שהביא מורינו ורבינו ועטרת ראשינו, הרב הגדול רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בהקדמת ספרו "טהרת הבית" על הלכות נדה, אשר נתחבר במסירות נפש בימים שהיה מוטל על הרב עול הציבור הרבה מאד, וכה כתב שם:

"אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותי ברבים כדי להתמסר יותר לעריכת כל חיבורי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי, ואם אין אני לי מי לי? ורעיוני על משכבי סליקו (כלומר נרדם מתוך מחשבה זו), והנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים מבבל זצ"ל (מחבר "בן איש חי") אשר בא לבקרני בביתי, ופניו מאירות כזוהר החמה. נכנס לחדר הספריה, והתישב על יד השלחן, ראה לפניו את אחד מחיבורי, והתחיל  לעיין בו אחת  הנה  ואחת  הנה, וכשסיים אמר,  טוב  מאד. ושאל אותי, האם אני  ממשיך להופיע  ולדרוש  ברבים בדברי תורה ומוסר, כאשר היתה באמנה איתי, עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך בימים אלה להופיע ברבים בדרשות כאשר חנני ה', ובדרך כלל אני מופיע ביחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה שליט"א (זצ"ל, שהוא קרובו של רבי יוסף חיים). אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת חיבורי להוציאם לאור, שמוני נוטרה (שומר) את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי. ענה דודי ואמר לי, בסבר פנים יפות, טוב אשר תאחוז מזה, וגם מזה אל תנח ידיך (כלומר המשך לעסוק בחיבוריך אך אל תפסיק את הופעותיך בציבור), כי יש נחת רוח מאד לפני ה' יתברך  בזיכוי הרבים ששומעים דברי תורה  ומוסר וחוזרים  בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם  מלא!

ואיקץ והנה חלום.."