האם יש דבר כזה "שנאת חינם"?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה. מוֹל סוּף. בֵּין פָּארָן. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן. וַחֲצֵרֹת. וְדִי זָהָב.. (פרק א פסוק א')

רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, משה רבינו מכנס את כל העם שמורכב מאותם צאצאים של אותו דור שלא זכה להיכנס לארץ ישראל, דור המרגלים. ומוכיח אותם, על מעשיהם ומעשי אבותיהם. רגע לפני שכל אדם הולך לשבת תחת גפנו ותאנתו, משה רבינו רואה צורך לבוא ולתת קצת מוסר לאנשים שהוביל אותם 40 שנה עד עתה במדבר.

בתחילה משה רבינו בוחר להוכיח את עם ישראל, אך עושה זאת ברמז. כפי שנכתב בפסוק א': "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר. בָּעֲרָבָה. מוֹל סוּף. בֵּין פָּארָן. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן. וַחֲצֵרֹת. וְדִי זָהָב" ומסביר לנו רש"י: "שלפי שהן דברי תוכחות. ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל. עכ"ל. ובהמשך מפרט רש"י את התוכחות שרמז עליהם משה בתוך דבריו: בַּמִּדְבָּר- שהכעיסוהו במדבר, שאמרו (שמות טז ג'): "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ". בָּעֲרָבָה- שחטאו בבעל פעור, בשטים בערבות מואב. מוֹל סוּף- על מה שהמרו בים סוף, שאמרו: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" (שמות יד יא'). בֵּין פָּארָן- במדבר פארן ע"י המרגלים. וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן- שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו:"וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה'). וַחֲצֵרֹת- במחלוקתו  של  קרח. וְדִי זָהָב- הוכיחן על חטא העגל. משה רבינו נזהר בכבודן של ישראל, ואפילו שביכולתו להוכיח את עם ישראל בצורה ישירה, ובטוח שיקבלו ממנו כי הרי הוא מנהיג העם וזהו תפקידו, עדיין אמר זאת רק ברמז ולא בצורה ישירה. ולמה? בכדי לא להלבין את פניהם של ישראל (ילקוט שמעוני, כי תצא).

משה רבינו שנשא את העם כולו ממצרים "כַּאֲשֶׁר  יִשָּׂא הָאֹמֵן  אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא יב'), מבין שגם לאחר ארבעים שנה רצופות, צריך הוא להיזהר בדבריו, למרות שאלו אירועים שקרו לפני עשרות שנים, ולמרות שכמעט כל הדור לא היה ברוב האירועים שאותם הזכיר. יש סיכוי שמישהו יפגע? יש אפשרות שמישהו יתבייש? אז לא אומרים!

עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, מתו על שום כך שלא נהגו כבוד זה בזה. בית המקדש השני, למרות שהייתה בו תורה ועבודה וגמילות חסדים, נחרב בשרפת אש. וכל זה על כך שהיו בתקופתו עבירות של בין אדם לחבירו. מה שחז"ל מגדירים כשנאת חינם.

ומהי אותה שנאת חינם? יבוא אדם ויאמר שהשנאה שלו לחברו היא כלל לא לחינם. ויפרט הוא את כל מעללי חברו, וכמה שיש לו זכות מלאה לשנוא אותו על כך. אז איך ניתן לקרוא לזה שנאת חינם, אם השנאה היא כלל לא חינם? אלה עונים חז"ל ואומרים שברגע שחברך עשה לך עוול כלשהו, יש לך זכות מלאה לטפל בדבר. צריך לדבר אליו, ולהסביר לו את התוצאה של מעשיו. ניתן להוכיחו בעדינות ובדרכי נועם, ואם זה לא עוזר אף ניתן לתבוע אותו לדין על מעשיו, או על הנזק שגרם. אבל בשום פנים ואופן לא ניתן לשנוא אותו! כי הרי זה לא עוזר במאומה, זה רק גורם למחלוקת וריחוק בעם ישראל. מה עוזר לאדם בכך שהוא שונא אדם אחר? הוא באמת מרגיש יותר טוב? בדיוק להיפך! הכל ניתן לפתור בקצת וויתור ופשרה. קצת עזרה מצד שלישי שמחבר בין הצדדים, והכל שב להיות כבתחילה. ולכן השנאה היא שנאת חינם! היא לא עוזרת בכלום. היא ממש לחינם, ואנחנו בכלל לא צריכים אותה! כי בעבירות שבין אדם לחבירו אסור לשחק! הקב"ה מוכן לסלוח על כל מה שבינך לבינו, וברגע שיעבור עליך יום כיפור בתשובה ובקשת סליחה, הקב"ה ימחל לך בצורה מושלמת, ותהיה אף יותר צדיק מבתחילה. אך אם מדובר בעבירות שבין אדם לחבירו, לכל הפוסקים והשיטות אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חבירו!

משה רבינו שהקב"ה מעיד עליו: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז') וזכה להיקרא "עבד ה'", ברגע של חוסר תשומת לב, בכך שקרא לקבוצה קטנה בעם ישראל: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" [סרבנים, שוטים -רש"י](במדבר כ י). לא הועילו לו כל תפילותיו, ונגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל. מה נאמר אנחנו אזובי הקיר? כמה אנו צריכים להיזהר...

לרגל ימי האבל על החורבן שאנו נמצאים בעיצומם, צריכים אנו לשאול את עצמינו האם אנו דנים כל יהודי לכף זכות? האם אנו יכולים לנהל שיחה מבלי לדבר לשון הרע על הזולת? האם אנו נזהרים שלא להלבין את פני חברינו? האם שאנו מרגישים צורך להוכיח את חברינו, אנו עושים זאת בדרכי נועם?

עדיף לנו לחשוב על כך לפני מעשה, ולדעת שבכל השתדלות שלנו באהבת החינם, אנו בונים ומוסיפים עוד שורת אבנים בחומות ירושלים שיבנו במהרה בימנו אמן!

חובת הבכייה לדורות

וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם, וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (פרק א פסוקים כו' כז')

עם ישראל בוכה שאינו רוצה להיכנס לארץ ישראל. המרגלים שמדברים לשון הרע על הארץ, גורמים לעם ישראל לאבד את הראש. איך יתכן שהארץ הטובה שהובטחה לעם ישראל עוד בהיותו במצרים, ארץ זבת חלב ודבש, פתאום לא מספיק טובה לעם ישראל? מדוע כבר לא בוטחים בבורא העולם, שהוא זה שיודע מה הכי טוב בשבילנו?

עם ישראל יושב על הרצפה ובוכה שאינו רוצה להיכנס אל הארץ. ועל כך הקב"ה נשבע שכל אותו הדור שבכה לא יזכה להיכנס אל הארץ. ובנוסף אומר הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כט.).

ואכן הבכייה נקבעה לדורות! הרבה צרות עברו על עם ישראל, ובראשם שני בתי מקדש שחרבו לנו באותו היום שתוקן לנו לבכייה. יום תשעה באב. הקב"ה תיקן לנו בכייה לדורות, בגלל בכיית החינם שבכו  אבותינו. 

בכל  הדורות   בהגיע  ערב   תשעה  באב  היהודים מתקבצים בבתי הכנסת, יושבים על הרצפה ואומרים קינות. בוכים הם על כך שאין להם את בית המקדש. בוכים ומבקשים שהשכינה תשרה בארץ ישראל כבימי קדם. להרגיש את קרבת ה', ולהחזיר העטרה ליושנה. ועל ידי בכייה זאת שלנו היום, מתקנים אנו את הבכייה של אבותינו. הם מאסו בארץ חמדה, ואנו מתחננים בדמעות שאנו רוצים לזכות לה. הם לא רצו להכנס לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש, ואנו מתקנים זאת על  ידי שאנו מבקשים מהשי"ת:  "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם?  תָּקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם!" 

ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ !

וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם ! (פרק א פסוק לב')

מהו הדבר שבו עם ישראל לא האמינו?

רבינו חיים בן-עטר מסביר שמדובר על ניסי המדבר. שבהם הקב"ה נשא את ישראל, כמו אב שנושא את בנו, כמו שכותב הפסוק: "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם.." (דברים א לא') ואף על פי כן עדיין לא האמינו.

האור החיים מביא משל למה הדבר דומה? לאב שהיה נושא את בנו על כתפו, וכל מה שהיה מבקש הבן מאביו בדרך להרים וליתן לו, היה נותן לו. ובעודו על כתפו של אביו, פגשו באדם אחד. שאל הבן את אותו אדם: ''הראית את אבי היכן הוא?'' כששמע זאת אביו, השליכו מעל כתפו ופגע בו הכלב ונשכו. אמר: ''הינך על כתפי וכל אשר שאלת ממני נתתי לך, ולבסוף הינך שוכח אותי ושואל היכן אני?! הריני משליכך לכלבים!''

וכן נאמר בישראל: כיון ששאלו לאחר כל הנסים והנפלאות שנעשו להם: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן'' (שמות יז ז'), מיד גירה בהם את הדוב שנאמר: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם'' (שמות יז ח').

ארכאולוגיה במדבר סיני

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' (פרק לג פסוקים א'-ב')

יהושוע עציון בספרו "התנ"ך האבוד" (ע' 53). מראה שהממצאים הארכיאולוגיים מתאימים בצורה מפליאה לתיאורי התורה.

אחד הגילויים המעניינים בספרו, הינם שרידים של מסעות בני ישראל במדבר. וכך הוא כותב:

"מקובל לראות בחצי-האי סיני את מקום הנדודים של בני ישראל. סקרים וחפירות ארכיאולוגיות מצומצמות נערכו בחצי-האי כבר בשלהי המאה ה-19. היו שקיוו לגלות בסיני שרידים המעידים על נוכחותם במקום של בני ישראל יוצאי מצרים. ואכן נתגלו בסיני ובמדבר צין ממצאים רבי עניין. ניתן לייחס את רוב הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים בחצי האי סיני וברמת הנגב המרכזית, לבני ישראל שיצאו ממצרים.

הממצא הבולט, שהתגלה בחפירות ובסקרים, היה שדות קבורה פזורים במרחבי חצי-האי  וברמת  הנגב  המרכזית.  הקברים  נמצאו  לפעמים  בריכוזים  גדולים  ולעיתים  במפוזר.  צורת הקברים לא אחידה. לרוב צוין מקום הקבורה בגלי האבנים הקרויים טומולי, לעיתים היו אלה מבני קבורה ממש. על יד ריכוזי הקברים נתגלו אתרי מגורים.  קשה היה להבחין בדגם ארכיטקטוני מסוים. לרוב נמצאו שרידים של מבנים מעוגלים, שהיו ערוכים מסביב לחצר מרכזית. קירות המבנים היו בנויים טור אבנים אחד. התגלתה כמות קטנה בלבד של אבני מפולת, דבר המעיד שהגג וחלקם העליון של הקירות היו עשויים מענפים, מעורות או מאריגים. התיאור חופף לסיפור המקראי המתאר את ישיבתם של בני ישראל בסוכות". בהמשך הוא מוסיף: "אתרי המעגלים ושדות הטומולי, שנמצאו בסיני מראים בעליל, שבמשך תקופה קצרה בעת העתיקה חלפו דרך סיני המוני בני אדם. מה היו אם כן מקורות המים של רבבות אלה בזמן שהותם במדבר? לפי התיארוך החלופי, המונים אלו הם כאמור יוצאי מצריים.  כמבואר בתורה, שתו בני ישראל מבארה של מרים, שהלך איתם בדרך נס. מקורות המזון של הנוודים הקדומים בסיני, אף הם אינם מחוורים די הצורך. המקרא מספר, שיוצאי מצריים אכלו מן, שירד בדרך נס מן השמיים.

תופעה מעניינת קשורה למבני המגורים של תושבי המדבר המסתוריים: באתרים רבים בחצי האי סיני, שבהם מצויים שרידים של מבני קבע, לא נמצאו חרסים. שהם סממן של מגורי קבע. בשונה מהמקובל באתרים ארכיאולוגים אחרים. מה שמלמד שאלו היו מגורים ארעיים ביותר.

הארכיאולוגים כותבים שאין לתופעה זו הסבר. מצד אחד נראה שאלו היו מבני קבע, ומצד שני לא מוצאים בהם שברי חרסים. אולם לפי הסיפור המקראי, המתאר את חניותיהם של בני ישראל, נפתרת התעלומה. בכל חניה וחניה שחנו במדבר, לא ידעו בני ישראל מראש כמה זמן יחנו, ולכן ליתר ביטחון הם בנו לעצמם מבני קבע. לעיתים אכן החנייה ארכה זמן ממושך, שהצדיק את מבנה הקבע. אך לעיתים היא הייתה קצרה ביותר והמבנה היה מיותר. במקומות אלה, אכן לא נמצאו חרסים"..

---

 

יציאת מצרים בזווית מדעית-ארכיאולוגית

 גלגלי מרכבות המצרים, גופתו החנוטה של פרעה, תפילה חרוטה בסלע ועוד. השערות וכיוונים שונים – בסרטון שלפניכם:

.

[videojs poster="https://www.youtube.com/watch?v=3Abk1u_lVbY" width="500" height="250" preload="true"]

12 שבטים מסביב לאוהל מועד!

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ ! (פרק ב פסוקים א'-ב')

נמצאים אנו כמה שעות לפני חג השבועות - חג מתן התורה. אנו נמצאים בסיומם של ימי ספירת העומר, ימים שבהם עם ישראל של תקופת יציאת מצרים, עבד והכין את עצמו לקראת מעמד הר סיני, היה הוא צריך לצאת מאותן השפעות שהיה שקוע בהם במצריים. לצאת מ 49 שערים של טומאה, ולהיכנס ל 49 שערים של קדושה. וכל זאת בכדי להיות ראוי לעמוד במעמד הר סיני, ולשמוע את קול האלוקים מדבר מתוך האש (שמות כד יז').

אנו נמצאים כמה ימים לאחר ראש חודש סיון. ועלינו לדעת שאותה ההשפעה של התעלות והתרוממות וקרבה אל ה', שהייתה לפני 3327 שנה בעם ישראל, בימים שלפני קבלת התורה, נמצאת גם היום בזמנינו. וישנה השפעה מאוד גדולה ועוצמתית, שיכולה ודאי לגרום לנו לעלות במעלות התורה, ולזכות לאמונה גדולה בה'.

מרן החיד"א זצ"ל מוסיף בספרו לב דוד (פרק ל"א), ומגלה לנו, כי בימים האלו ממש, הימים שבין ראש חודש סיוון לחג השבועות, ישנה השפעה גדולה מאוד וראוי מאוד לנצלה. כי הרי בראש חודש סיוון נאמר על עם ישראל: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט ב'). ופירש שם רש"י הקדוש: "ויחן שם ישראל- כאיש אחד בלב אחד". ומאז, ימים אלו מסוגלים להשכנת שלום ואחווה בין כל עם ישראל, שלום בית, אהבת רעים ופיוס, השבת לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם. ומרן החיד"א מבטיח כי מי שיעשה בימים אלו צעד לקראת השלום והאחווה, יסייעו לו הרבה מן השמיים.

אם כן חובה עלינו, במיוחד בימים אלו להשתדל ולהתקרב אחד אל השני, ולנסות להמנע ממחלוקות. כי זהו התנאי לקבלת התורה! אין ברירה אחרת! נכון ש:"כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות" (ברכות נח:). ויש כל כך הרבה דעות על כל דבר שקיים. אך חובה עלינו לא לגרום לשנאה ומחלוקת בשל דעתו השונה של האחר. אז אתה חושב שדרך מסוימת היא היותר נכונה? זכותך לחשוב כך, ואף להראות ולהסביר לאדם אחר את כיוון החשיבה שלך. אבל תמיד תזכור שדרך זו שבחרת, היא דרכך, בגלל האופי המיוחד שלך והדרך הסתכלות המיוחדת שלך. והאירועים שעברת בחייך, הם אלו שעצבו את אותה הדרך, וגיבשו אותה לדרך שבה אתה הולך היום!

הקב"ה היה יכול להחליט שבעם ישראל תהיה רק דעה אחת, ואמת אחת ויחידה, שמותאמת ומתקבלת על כל האנשים בו זמנית. אך הוא לא רצה שכך יהיה. ולראיה, בורא העולם היה יכול להחליט שעם ישראל יהיה רק שבט אחד. לדוגמא שבט יעקב. אם כן למה הקב"ה חילק את עם ישראל ל 12 שבטים?   כפי שמעיד הפסוק: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (פרק ב פסוק ב). כל שבט עם הדגל המיוחד לו, והסמל שעליו שמבטא את התכונות המיוחדות והאופייניות לאותו השבט בלבד. איסורי חיתון בין השבטים, נחלות שונות לכל שבט בעם ישראל...

דברים אלה רק מראים לנו שיתכנו הבדלים בן איש לאיש בעם ישראל, ולא בגלל שאחד פחות טוב, מאחד אחר. אלה בגלל שכל אחד מיוחד בפני עצמו ובדרך שלו. הדבר שמקשר בין כל השבטים בעם ישראל הוא: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ - .. סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ!" אוהל מועד, זה התורה. זה הדבר שצריך לקשר בין כל חלקי עם ישראל! יש בעם ישראל שבטים בעלי תפקידים שונים (יהודה, לוי, יששכר, זבולון). אבל עבודת ה', התורה, וגמילות החסדים (אבות א' ב'), הם הדברים שמאחדים את כולנו להיות עם אחד.

נסביר אחד לשני את דעתנו ואת השקפתנו, אך חלילה לחשוב שיש מקום רק לדעה אחת והשקפה אחת. משל לתזמורת של 100 נגנים שכולם מנגנים על אותו כלי אחד ויחיד. הייתכן? ודאי שחשוב גוונים שונים בעבודת ה'. כל אחד והכלי נגינה שלו! אחד יודע לנגן רק על גיטרה, אחד על תופים, ואחד אך ורק על מפוחית. אחד ידאג לנידחים והרחוקים, אחד ידאג לשמחה, ואחד ידאג לפלפול ולעיון. בחרת דרך? זוהי הדרך שלך, שנקבעה על פי היכולות והאופי המיוחד שלך. כמה שתנסה להביא לידי זה שהשני יהיה בדיוק כמוך, זה לא יעלה בידך. כי עובר הוא מסלול אחר משלך והאופי שלו שונה.

הבה נתייצב כולנו לקראת חג השבועות איש איש על דגלו, ועל מחנהו, סביב לאוהל מועד. ונזכה לקיים 12 שבטים כאיש אחד בלב אחד!

לא ניתן לנסוע ללא דלק !

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.. וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה' (פרק ג פסוקים מד'-מה')

קיומו של העולם כולו, אמר רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה"חפץ חיים", הוא בזכות לומדי התורה! משל למה הדבר דומה?

לשר אחד שנסע באנייה. הייתה האנייה מפוארת ויפה, ומלחיה לבושים בהידור רב. טייל השר על סיפונה של האנייה, הביט סביבו, ועיניו לא שבעו מלראות. ביקש השר ללמוד כיצד נוסעת האנייה. הורידו רב החובל לבטן האנייה. הביט השר, ומה רואות עיניו? חדרים מפויחים, ובהם מכונות פועלות ברעש גדול, ואת המכונות מפעילים מלחים בלבוש מפויח ומלוכלך, בשמן ובדלק מכונות. רואה אתה? שאל רב החובל, מכונות אלו הינם לב ליבה של האנייה, הם הפועלים לנסיעתה הבטוחה. חשב השר לעצמו: "אין זה נאה ויאה, כי באנייה כה מפוארת, נאה ומשוכללת, יהיו חדרי המנועים המפעילים אותה, כה מלוכלכים ושחורים, ולבוש המלחים יהיה כקבצנים". ציווה השר על רב החובל, לנקות מיד את המנועים והמכונות, ולא לטנפם יותר בשמן ובדלק...

מובן מאיליו כי מכונה ללא שמן ודלק, אינה נוסעת כלל...

כן הוא הנמשל, סיים החפץ חיים. עולמינו מבורך בעצים יפים, מעיינות נובעים, בריאה נפלאה מאוד! אולם קיומו של העולם כולו, הוא בזכות תלמידי החכמים היושבים בבתי המדרשות, ודי להם בפת במלח ומים במשורה. בזכותם של אלו העולם עומד!

תעשה את הצעד הראשון!

וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה' כַּאֲשֶׁר צֻוָּה. (פרק ג פסוק טז')

רש"י הקדוש מבאר לנו מדוע נכתב שמשה פקד את עם ישראל "עַל פִּי ה'": אמר משה לפני הקב"ה [לאחר שנצטווה למנות את עם ישראל]: היאך אני נכנס לתוך אוהליהם, לדעת מניין יונקיהם? [הרי אין זו ממידת הצניעות להיכנס לתוך כל אוהל ואוהל ובנוסף זה לוקח המון זמן] אמר לו הקב"ה: "עשה אתה שלך, ואני אעשה שלי". הלך משה ועמד על פתח האהל,
והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאה מן האוהל ואומרת: כך וכך תינוקות יש באוהל זה, לכך נאמר על פי ה'.

רש"י מלמד אותנו יסוד מאוד חשוב בעבודת ה'. אדם שרוצה לעשות את רצון ה', ולקבל עליו לעשות איזו מצווה, או להישמר מאיזה דבר לא טוב שהיה רגיל מאוד לעשות. לא יאמר לעצמו: "ודאי לא אצליח לעמוד בקבלה זו, ולכן כדאי שלא אתחיל בכלל". או: "אומרים שלשנות מידה מסוימת זה מאוד קשה! בטוח שאין לי בכלל סיכוי..." אומר הקב"ה: "עשה אתה את שלך, ואני אעשה את שלי!"

תתחיל. תעשה את הצעד הראשון! מובטח לך, שברגע שתוכיח שאתה באמת רוצה להשתנות, הקב"ה משם יעשה את שלו ויעזור לך להמשיך ואף להגיע לייעד. כפי שנאמר (שה''ש רבה ה, ב): "פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.. "

"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים"

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ... (זכריה פרק ח פסוקים ד'-ה')

הגמרא במסכת מכות (כד:) מספרת: פעם אחת היו עולין [רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע, ורבי עקיבא] לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים! התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק! אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א נא'): "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?

אמר להן [רבי עקיבא]: לכך אני מצחק, כי הרי כתוב (ישעיה ח ב'): "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ". וכי מה ענין [נבואת] אוריה אצל [נבואת] זכריה? [הרי] אוריה [היה נביא בתקופת] המקדש הראשון, וזכריה [היה] במקדש שני.! אלא תלה (התנה) הכתוב  [בתורה, את]   נבואתו   של  זכריה,  בנבואתו

של אוריה. באוריה כתוב (מיכה ג יב'): "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". ובזכריה כתוב (זכריה ח ד'): "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה [על חורבן ירושלים ובית המקדש], הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה [על השיבה לארץ ישראל וירושלים]. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקימת

[בדיוק] בלשון הזה! אמרו לו [רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע]: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו! עכ"ל.

רבי עקיבא רואה את נבואת החורבן של אוריה הנביא מתגשמת, ולמרות הצער שבדבר הוא שואב מכך עידוד. יודע הוא לבטח שכמו שהתקיימה נבואת החורבן של אוריה, עתידה להתגשם גם נבואת השיבה והבניין של זכריה הנביא, נבואה שאנו עדים אליה בימינו!

לאחר גלות ארוכה וקשה זכינו לחזור לירושלים ולראות את נבואת זכריה מתגשמת מול עינינו. "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָים וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיה" (זכריה ח ד').

נבואה זאת ועוד רבות מתגשמות כיום לעינינו כחלק מתהליך הגאולה השלימה שבעזרת ה' תגיע בקרוב מאוד, אמן.

המנורה שמוצפנת בתורה!

ישנו דבר מופלא המסתתר לנו בתוך ספר התורה שקיבלנו בהר סיני. ברגע שניקח את האות "י" הראשונה בתחילת ספר ויקרא, ונדלג בקפיצות של 7, נקבל את שם ה' בדילוג שווה. האם זה במקרה? מסתבר שלא!!


אם נמשיך וניקח את האות "ת" הראשונה בספר בראשית, ונדלג בקפיצות שוות של 49 אותיות. נקבל את המילה "תורה".

באותה צורה של דילוגים, נקבל את המילה "תורה" בסוף הספר. ועל זה הדרך גם בספר שמות.

בספר ויקרא אנו נקבל כאמור את שם ה' בהתחלה, ובספרים במדבר ודברים אנו מקבלים את המילה תורה בצורה הפוכה (הרות), בתחילת הספר ובסוף הספר.

מה שיוצא לנו, זה דגם של מנורה שמסתתר לנו בתורה, שבמרכזה יש את שם ה', ובתחילה והסוף של שאר הספרים נמצאת המילה "תורה" בדלוג שווה של מ"ט (49) אותיות, כשכולם פונים אל שם ה' שבמרכז, כצורת מנורה.

 

[caption id="attachment_900" align="aligncenter" width="1015"] סוד האותיות בתורה[/caption]

 

צפו בעוד סודות של הצופן התנכי : http://www.hidabroot.org/he/video/61076

 

והזר הקרב יומת!

וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת! (פרק א פסוק נא')

נקרא השבוע (פרקי אבות ד'): אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. (אבות פרק ד' כ')

אלישע בן אבויה הנקרא אלישע אחר, ששנה ופירש ולא הועילה לו תורתו שלמד, מלמד אותנו את חשיבות הלימוד בגיל הרך. כי בגיל מבוגר יותר, המשימה קשה שבעתיים. מי שמתחיל ללמוד בגיל צעיר, זה כמו נייר חדש, שהכל נכתב בבירור והכל מובן. אך מי שמתחיל ללמוד זקן, זה כמו לכתוב על נייר משומש ומקושקש.

ולמה עד כדי כך? כי אם מתחילים ללמד תורה ילד בהיותו צעיר, לפני שכל מיני השפעות זרות חדרו למוחו, הוא יקלוט כמו נייר חדש ונקי. אך אם הילד יהיה חשוף לכל מיניי זוהמה, כצפייה בטלוויזיה, וקריאת עיתונים בעלי השקפה אפיקורסית, יהיה לו מאוד קשה למחוק את זה בעתיד! ואז ללמד אותו תורה, זה כמו לנסות לכתוב על נייר מקושקש...

לא ניתן לשלב בין לימוד תורה, לבין השפעות זרות!!! וראיה לכך מאלישע בן אבויה בעצמו, שהיה לומד תורה ובאותה שעה ספרי מינים היו נושרים מחיקו. ולכן יצא לתרבות רעה, למרות שהיה רבו של רבי מאיר בעל הנס!

יהודי צריך לשנן ולזכור: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת!" כל דבר שזר ושונה מהוראות היצרן שקיבלנו מבורא העולם, מחויבים אנו להרחיק לטובתנו ולטובת משפחתנו.