‏הצגת רשומות עם תוויות מסעי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסעי. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 17 ביולי 2015

אלה מסעי בני ישראל !

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' (פרק לג פסוקים א'-ב')


בתחילת פרשת מסעי, מפרטת לנו התורה את כל מ"ב המסעות שעברו בני ישראל במדבר, מצאתם ממצרים ועד לערבות מואב אשר בסמוך לנהר הירדן. ושואלים חז"ל: מדוע התורה הייתה צריכה לפרט את כל המסעות שעברו עם ישראל במדבר?

על כך עונה ה"מדרש תנחומא" ומביא משל לבן מלך שהיה חולה מאוד, ולא ידעו מה לעשות לצורך רפואתו. עד שבאו הרופאים ואמרו שמה שיעזור לילד זה רק דבר אחד. ילכו עם הילד למסעות ממקום למקום, ולנסות אולי במקום מסוים שיעברו שם, יועיל אוויר המקום לרפואתו. לקחו אביו והיה מהלך איתו במסעות ממקום למקום וחיפש לו מקום ששם האוויר יוכל להבריא אותו. לאחר שעברו כמה וכמה מקומות, הגיעו למקום מסוים ששם החל הילד להתחזק עד שנתרפא. לאחר שהבריא הילד לגמרי, החלו לחזור לביתם דרך כל אותם מקומות שחנו בהם בתחילה. ובכל מקום ומקום שעברו, אמר לו אביו: "בני, זוכר אתה מקום זה שבו לא היינו יכולים לישון בגלל שהאוויר היה חם מידי?" ובמקום אחר אמר לו: "זוכר בני, איך שהגענו למקום זה, החולי שלך התגבר?" ובמקום אחר הזכיר לו איך הוא התקרר בגלל האוויר הקר שבאותו מקום. וכך היה אומר לו בכל מקום ומקום שהיו עוברים בדרך חזרה לביתם.

אף כאן כשיצאו בני ישראל מארץ מצריים, היו הם במצב של חולי מחמת טומאת העבודה זרה שהיו שקועים בה. והוציאם משם הקב"ה והוליכם למקום שבו התחלף האוויר. ושם ציפה וחיכה מתי יבריאו ויחזרו בתשובה. ובכל מקום ומקום שעברו, לא היו נקיים הם מאיזה חטא חדש שנדבקו בו באותו מקום. וכך היה בכל הארבעים שנה במדבר, וכל זה בכדי שיחזרו מדרכם הרעה ויתרפאו. ועכשיו שהגיעו לפתחה של ארץ ישראל ונתרפאו לגמרי, אמר הקב"ה למשה: "רצוני שתמנה לפניהם את כל המקומות שעברנו בהם, ותזכיר להם איך עשיתי להם ניסים  והצלתי אותם, אף על פי שהם היו חוטאים ולא שילמתי להם רעה תחת רעה".

המטרה של הזכרת כל מסעות בני ישראל היא שעם ישראל ייזכר בחסדיו של הקב"ה עימו, ואף יבין שלפעמים הוא  עובר תלאות  ומסעות שכל תכליתן זה להעיר אותו מחולי  מסוים שרובץ עליו. תמיד שאנו נזכרים בתקופה שהייתה קשה מבחינתנו, יכולים אנו להצביע על דברים שגילנו בעצמינו דווקא מתוך אותה צרה. כל אדם ואדם זוכה להכיר את הקב"ה בעוצמה הכי גבוהה, דווקא בתקופות של מצוקה מסוימת בחייו.

ולכן צריכים אנו ללמוד מהמסעות שעברנו בחיינו, להתבונן בהם, ולהתכונן יותר טוב להמשך המסעות והמקומות  שנצטרך  לעבור  בהם  בעתיד.  במיוחד ברגע שאנו עוברים תקופה פחות טובה, צריכים אנו לזכור שזוהי רק תקופה, רק מסע אחד מכל אותם מסעות שנעבור במהלך חיינו. והיום אולי המצב קשה ודוחק, אך מעבר לפינה כבר נמצא המסע הבא, שיכול לקחת אותנו מבחינה אישית למקום הרבה יותר טוב. בנוסף צריכים אנו לזכור שתפקידה של התקופה שנמצא בה האדם היא לבחון אותו ולגרום לו לשפר את מעשיו וע"י כך להתרפא. ואם נשכיל ונבין זאת, המסע יהפוך להיות יותר קצר, ונפיק ממנו את המקסימום בהתפתחות אישית ובקרבה אל ה'.

עוד אומרים חז"ל על הפסוק: "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' " (פרק לג פסוק ב'). שאדם לא עובר מאורע כלשהו בחייו אם זה לא על פי ה'. יש מי שמוביל אותנו בכל תלאות הדרך של מהלך חיינו. ולא תמיד אנו מבינים להיכן הולכים, ומהי המטרה. אך צריכים אנו לדעת שהקב"ה הוא אב רחום, שמוליך אותנו כמו אב שמוליך את בנו על מנת שיתרפא, ומחכה הוא שבנו יתעורר וישוב אליו כשהוא בריא וחזק. כפי שאומר הפסוק: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ, לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ!" (דברים ח' טז'). כל הניסיונות שבאים על האדם מטרתם היא לזכך אותו בכדי לקבל את שכרו שלם בעולם הבא.

רואים אנו בחיינו רק את העבר וההווה והם רק חלק מהמסלול. ניתן לדמות זאת לכביש ארוך מלא פיתולים, ואדם שיושב במכונית בתחילת הכביש או באמצעו, אינו יודע כלל איך יראה קטע הכביש שמעבר לפנייה. אך בורא העולם שמשקיף עלינו מלמעלה ורוצה בטובתנו רואה את כל הכביש בשלמותו ומוביל אותנו במסלול שהוא הכי טוב לנו, הן בכדי שנהיה קרובים אליו והן בכדי להטיב לנו לאחר שנשפר את מעשינו ונבריא.

 

1 (43)

 

יום שלישי, 14 ביולי 2015

ארכאולוגיה במדבר סיני

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' (פרק לג פסוקים א'-ב')


יהושוע עציון בספרו "התנ"ך האבוד" (ע' 53). מראה שהממצאים הארכיאולוגיים מתאימים בצורה מפליאה לתיאורי התורה.

אחד הגילויים המעניינים בספרו, הינם שרידים של מסעות בני ישראל במדבר. וכך הוא כותב:

"מקובל לראות בחצי-האי סיני את מקום הנדודים של בני ישראל. סקרים וחפירות ארכיאולוגיות מצומצמות נערכו בחצי-האי כבר בשלהי המאה ה-19. היו שקיוו לגלות בסיני שרידים המעידים על נוכחותם במקום של בני ישראל יוצאי מצרים. ואכן נתגלו בסיני ובמדבר צין ממצאים רבי עניין. ניתן לייחס את רוב הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים בחצי האי סיני וברמת הנגב המרכזית, לבני ישראל שיצאו ממצרים.

הממצא הבולט, שהתגלה בחפירות ובסקרים, היה שדות קבורה פזורים במרחבי חצי-האי  וברמת  הנגב  המרכזית.  הקברים  נמצאו  לפעמים  בריכוזים  גדולים  ולעיתים  במפוזר.  צורת הקברים לא אחידה. לרוב צוין מקום הקבורה בגלי האבנים הקרויים טומולי, לעיתים היו אלה מבני קבורה ממש. על יד ריכוזי הקברים נתגלו אתרי מגורים.  קשה היה להבחין בדגם ארכיטקטוני מסוים. לרוב נמצאו שרידים של מבנים מעוגלים, שהיו ערוכים מסביב לחצר מרכזית. קירות המבנים היו בנויים טור אבנים אחד. התגלתה כמות קטנה בלבד של אבני מפולת, דבר המעיד שהגג וחלקם העליון של הקירות היו עשויים מענפים, מעורות או מאריגים. התיאור חופף לסיפור המקראי המתאר את ישיבתם של בני ישראל בסוכות". בהמשך הוא מוסיף: "אתרי המעגלים ושדות הטומולי, שנמצאו בסיני מראים בעליל, שבמשך תקופה קצרה בעת העתיקה חלפו דרך סיני המוני בני אדם. מה היו אם כן מקורות המים של רבבות אלה בזמן שהותם במדבר? לפי התיארוך החלופי, המונים אלו הם כאמור יוצאי מצריים.  כמבואר בתורה, שתו בני ישראל מבארה של מרים, שהלך איתם בדרך נס. מקורות המזון של הנוודים הקדומים בסיני, אף הם אינם מחוורים די הצורך. המקרא מספר, שיוצאי מצריים אכלו מן, שירד בדרך נס מן השמיים.

תופעה מעניינת קשורה למבני המגורים של תושבי המדבר המסתוריים: באתרים רבים בחצי האי סיני, שבהם מצויים שרידים של מבני קבע, לא נמצאו חרסים. שהם סממן של מגורי קבע. בשונה מהמקובל באתרים ארכיאולוגים אחרים. מה שמלמד שאלו היו מגורים ארעיים ביותר.

הארכיאולוגים כותבים שאין לתופעה זו הסבר. מצד אחד נראה שאלו היו מבני קבע, ומצד שני לא מוצאים בהם שברי חרסים. אולם לפי הסיפור המקראי, המתאר את חניותיהם של בני ישראל, נפתרת התעלומה. בכל חניה וחניה שחנו במדבר, לא ידעו בני ישראל מראש כמה זמן יחנו, ולכן ליתר ביטחון הם בנו לעצמם מבני קבע. לעיתים אכן החנייה ארכה זמן ממושך, שהצדיק את מבנה הקבע. אך לעיתים היא הייתה קצרה ביותר והמבנה היה מיותר. במקומות אלה, אכן לא נמצאו חרסים"..




 

יציאת מצרים בזווית מדעית-ארכיאולוגית


 גלגלי מרכבות המצרים, גופתו החנוטה של פרעה, תפילה חרוטה בסלע ועוד. השערות וכיוונים שונים – בסרטון שלפניכם:


.



[videojs poster="https://www.youtube.com/watch?v=3Abk1u_lVbY" width="500" height="250" preload="true"]



נחלתם של שבט לוי

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת, וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. (פרק לה פסוק ב')



וכך כותב הרמב"ם (שמיטה ויובל פרק יג): "וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו?
מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג י') "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם. לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן. אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג יא') "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ". וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח כ') "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ".
ממשיך הרמב"ם ואומר: וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד! אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ, וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה', וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹקִים, וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם, הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. עכ"ל.
בכל דור ודור שבט לוי הם האנשים שמוכנים לקבל על עצמם את עול התורה הקדושה, ולהיות חיל ההגנה הרוחני של עם ישראל. מחובתנו לסייע להם ככל יכולתנו, ולעשר להם מממוננו ..

יום חמישי, 24 ביולי 2014

ההבדל שבין צדיק לעם הארץ

אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! (פרק לו פסוק יג')



החיילים ואנשי הצבא אשר למלך, כל מחסורם ניתן להם מאוצר המלך. לכולם, ללא יוצא מן הכלל, יינתנו מדים אחידים, כולם יאכלו את אותו מזון פשוט, וכולם ישנו באותם השמיכות, רכוש הצבא.

ההבדל היחיד בן החיילים ניכר כאשר הם משתחררים מן הצבא ושבים איש איש אל ביתו. העשירים שבהם פושטים את המדים הפשוטים ולובשים את המחלצות השמורות להם, האוכל בביתם משובח לאין ערוך, וכלי המיטה והשמיכות, מבדים משובחים ונעימים למגע. לעומתם, העניים עצובים כאשר מסתיימת תקופת הצבא, שכן בצבא היו להם מדים ומזונות, ואילו בבית אין כל בלתי בלויי סחבות טלאי על גבי טלאי.. מזון אין בלתי לחם יבש ומים לחץ, ובמקום משכבם הנוח בו ישנו בהיותם בצבא המלך, ישנים הם בביתם על מזרון קש קרוע המוטל על הרצפה הקרה..

אומר המגיד מדובנא: בעולם הזה חיים כולם ככלל אחד, וכולם מעורבים זה בזה ואין אתה מכיר ומבדיל. אולם לעתיד לבוא, כאשר מגיע זמנו של כל אחד לבוא לפני בית דין של מעלה, או אז מתגלה ההבדל הגדול שבין צדיק נשגב, לבין עם הארץ. הצדיק, פתוחים לפניו שערי גן עדן, ושכר אין סופי מוכן לו על טוב מעשיו ומצוותיו שהשכיל לקיים בעולם הזה, ואילו עם הארץ... רחמנא ליצלן...