‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בלק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בלק. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 ביולי 2015

"וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" - סוד הקיום של העם היהודי!

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ, הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב! (פרק כג ט')


הברכה הראשונה שאנו מברכים בתפילת העמידה היא: "ברוך אתה ה' מגן אברהם". וצריכים אנו לשאול בשל אלו מעשים זכה אברהם אבינו שהקב"ה היה לו למגן?

חז"ל מספרים לנו שאברהם אבינו נדרש להשתחוות לנמרוד הרשע, שאיים להשליך את אותו לאש. ואברהם אבינו היה מוכן להישרף, ובלבד שלא יתכחש לידיעתו שיש בורא לעולם. זהו המבחן הראשון של אברהם אבינו, והוא היה קשה עד שאפילו מלאכי השרת לא ידעו האם באמת אברהם יהיה מוכן למסור את נפשו בשביל אמונתו בה'.

וכך מביא המדרש רבה (פרשת לך-לך) על מה שנכתב בשיר השירים (ח ח'): "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ"- שאומרים מלאכי השרת לפני הרבש"ע: אחות לנו קטנה והיא אברהם אבינו. אך עדיין הוא לא גילה סמני בגרות שמראים שמאמין הוא בלב שלם. "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ?"- מה נעשה ביום שיידרש הוא להשליך את עצמו לאש ולהוכיח את אמונתו? האם הוא מספיק ראוי שיעשה לו נס?. ועונה להם הקב"ה: "אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף"- אם הוא יוכיח שאמונתו היא כמו חומה שלא ניתן לעבור אותה, נעטוף אותו בכסף שהוא עמיד בפני חום האש, ונציל אותו. "וְאִם דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז!"- ואם אמונתו היא כמו דלת, שפעם נסגרת ופעם נפתחת, נשים עליו לוח מעץ ארז שנשרף בקלות, מכיוון שלא ראוי הוא להינצל.

על זה עונה אברהם: "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת"- אמונתי היא כמו חומה, ששום דבר לא יכול לשבור אותה. ומוכן אני להוכיח זאת!. "אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם". אז אברהם אבינו קיבל חותמת, על כך שהוא עבר את הניסיון הראשון שלו. עמד הוא במבחן הראשון שבו הוא התייצב יחיד בצדו של בורא העולם. ולכן מאז נקרא אברהם אבינו: "אַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית יד יג'). שהיה עומד מן העבר האחד, וכל העולם כולו עמד מן העבר השני. ורק במצב הזה הקב"ה ברוך הוא היה מוכן לעשות לו נס, ולהיות "מגן אברהם".

חז"ל מלמדים אותנו שחייב האדם לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב"?! (ילקוט שמעוני דברים ה'). כלומר, שאיפת האדם צריכה להיות שמעשיו יהיו כשל אבותיו, אברהם יצחק ויעקב. וכמו שאבותינו היו מוכנים לעמוד מול כל העולם, ולא להתחשב בדעותיהם המלומדות והמנומקות, צריכים אנו בכל מעשינו להכריז שיש בורא לעולם ו"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה').

הייחוד של עם ישראל בתור העם שנבחר ע"י בורא העולם, זה להיות אור לגויים! ככתוב "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ (ישעיהו ס ג'). צריכים אנו לא לרדוף אחר דעותיהם ומנהגיהם, אלה לעמוד בעוז על שמירת התורה והמצוות על פי רצונו של הקב"ה, ולהיות כמגדלור שכל מי שמסביבו הולך וניזון על פי אורו.
עלינו לדעת שהאושר המדומה שקיים להם ברודפם אחרי תאוות העולם הזה הוא כאין וכאפס לעומת התענוג הגדול השמור לצדיקים הן בעולם הזה על ידי חיים מלאי סיפוק ואושר, וכמובן למה שמעותד לנו לעולם הבא, ש"עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיה סד ג').

אף בלעם הרשע ידע זאת באומרו, שהזכות קיום של עם ישראל בעולם הזה היא בזכות כך ש"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". כשעם ישראל לא מסתכל בכל עת מאחורי הכתף לראות מה הגויים עושים אלה מתקדם על פי רצון ה', זוהי זכות הקיום שלו! והראייה היא מאבותינו "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" מהאבות שהיו כצורים חזקים, ואמותינו שהיו כגבעות חזקות בדעותיהן. הם אלו ששמרו על עצמם מלהתערבב בין העמים ובדעותיהם ולכן אנחנו היום חזקים כמותם.

הסכנה היא גדולה בעיקר מפני שהקב"ה מזהיר: "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ [הגויים] וָאָקֻץ בָּם! [נמאסו עלי!] וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ'). אנחנו קדושים, מיוחדים ומובדלים מכל השאר. קיבלנו נשמה גדולה, שהיא כמנוע גדול שמאפשר לנו להתקרב אל הקב"ה ע"י המעשים שלנו בעולם. אך אם אנו לוקחים את המנוע העוצמתי שקיבלנו, ומשתמשים בו על מנת לחקות את דרכי הגויים אנו יכולים ומצליחים להיות אף יותר גרועים מהם!

על כך כבר נתבשר אברהם שאמר לו הקב"ה שיהיה זרעו כ"עֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג'), וגם כ"כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כו'). ומדייקת הגמרא (מגילה טז.): בשל מה נאמר גם כעפר הארץ וגם ככוכבי השמיים? אלה "כשהן יורדין, יורדין עד עפר. וכשהן עולין, עולין עד לכוכבים". אם נסתכל בכל עת אל הגויים, ניראה כמותם ונחקה את מעשיהם, נוכל למרות הפוטנציאל הגדול שקיבלנו לרדת ממש עד העפר. בכוחנו כיהודים להתמקד בתורתנו הקדושה, להיות מובדלים לטובה ולעשות קידוש ה' בעולם, וע"י כך להידמות לכוכבים שבשמיים.

להתנסות באש חיה

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ - ל (פרק כג פסוק כג')


המגיד מדובנא מביא משל לשר צבא אחד אשר שמע כי בארץ רחוקה המציא אדם חכם משחה מיוחדת אשר כל המושח בה את גופו לא יזיקו לו שום כלי מלחמה לא חץ ולא חרב.

החליט השר להשיג את המשחה המופלאה, משום כך נסע אל אותה ארץ רחוקה וקנה את משחת הפלאים בממון רב. בדרכו חזרה לביתו פגש שודדים, הללו ירדו לעברו חיצים, אולם השר שהקדים ומשח את גופו במשחת הפלאים לא נפצע כלל...

כאשר ראו השודדים כי עומד מולם אדם שאינו נפגע מחציהם נבהלו ופנו לברוח. קרא להם השר ואמר להם: "עמדו ואל תפחדו בואו ואכבד אתכם ביין ובמגדנות"... "מדוע אתה נוהג עמנו כך"? התפלאו השודדים, "והרי עמדנו להרגך ובתמורה אתה גומל עמנו טובות"!?

"טובה גדולה עשיתם עימי" אמר השר, משום שמשחה נפלאה קניתי המסוגלת להגן על בעליה מפגיעה, אולם כל הדרך ניקר בליבי החשש שמא רימוני? אולי המשחה אינה מועילה כלל? אמנם יראתי לנסות אותה שמא באמת אינה מועילה ואפגע. ועכשיו שיריתם בי ולא נפגעתי, בטוח אני ביעילותה של המשחה ואוכל להתייצב כנגד אויבי ללא פחד!!

כן הוא גם הנמשל - סיים המגיד,

במשך כל השנים ידעו ישראל "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" הקסמים אינם שולטים בבני ישראל שהרי יעקב היה בבית לבן הארמי והיה לבן מתנכל ליעקב בקסמיו אולם לא היה יכול לו. אולם ידעו ישראל סגולה זו אך פחדו מלנסותה כי מי ירצה להכניס עצמו בסכנה?! והנה כאשר שלח בלק את בלעם לקלל ולהזיק לישראל בקסמיו ולא הצליח, אמר ה' לבלק: "טובה גדולה עשית עם בני ישראל עכשיו יודעים בני לבטח כי מובטחים הם בפני קסמים ולחשים שלא יזיקום!"

ספר הנבואות של 'בלעם ברבער'

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק: הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה, הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה? הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר! (פרק כב פסוק לח')



דמותו של בלעם בן בעור, זכתה אף היא לעדנה בממצאים הארכיאולוגיים.

בלעם בא על-פי בקשתו של בלק בן ציפור, מלך מואב, לקלל את ישראל, ולבסוף ברכם בעל כורחו, עקב רצון ה'.

להלן תמצית מאמרו של ברוך אברהם לוין מאוניברסיטת ניו-יורק, "כתובות בלעם מדיר עלא", בכתב העת "קדמוניות":

"בשנת 1967 חשפה משלחת הולנדית, בראשותו של הארכיאולוג פראנקן (Franken) כתובת על טיח בתל דיר עלא, שבעמק הירדן. התל נמצא כ-8 ק"מ ממזרח לירדן ומצפון לנחל יבוק. בחפירות התגלו ליד אחד המבנים גושי טיח ועליהם סימני כתב הכתובים בדיו. מסתבר, שהגושים נפלו מן הקירות. לאחר איחוי גושי הטיח התברר כי מדובר בשני טקסטים עיקריים. למרבה הפלא התברר כי השם 'בלעם ברבער' ('בר' בארמית  פירושו 'בן' בעיברית,  כלומר בלעם בן בעור) חוזר מספר פעמים בטקסט הראשון. הופעת שמו של בלעם בן בעור בעבר הירדן עוררה עניין רב בקרב חוקרי המקרא.

"הכתובות פורסמו בשנת 1976 בידי החוקרים הופטייזר וואן דו-קוי מאוניברסיטת ליידן שבהולנד. בפרסום הראשוני קובע הופטייזר כי לשון הכתובות היא ארמית, אולם לאחר בדיקות חוזרות ונשנות הסכימו רוב החוקרים כי שפת הכתובות קרובה יותר למואבית ולעברית מקראית. בכתובות משתקפת אמונה מיתולוגית בריבוי אלים ומוזכרת בהם עבודה זרה בשם 'שגר עשתר'.

"בכתובת הראשונה מוצג 'בלעם ברבער' וספר נבואותיו, שהן נבואות זעם ופורענות, ותמציתן הוא אסון המתקרב על הארץ ויושביה. הכתובת מתארת אות מאגי מאותות השמיים.  במיתולוגיה הסורית-מסופוטמית מזוהה האל 'עשתר' עם הכוכב ונוס. בלעם מוזכר כמי שניסה לפרש את האסון הקרב, אולם קשה לדעת אם זה אסון טבע או מלחמות, מכיוון שהשורות האחרונות בחיבור לא שרדו.

"מצב השתמרותו של הטקסט השני היה גרוע מהראשון, עם זאת ניתן להבין משורותיו על אדם (כנראה בלעם בעצמו), שנגזר עליו שלא ישמעו עוד קללותיו, כפי שעשה עד עכשיו. לדעת החוקרים הכתובות מעידות על רמה ספרותית גבוהה מאוד."

(מתוך: "אנחנו לא לבד" של הרב עדי כהן)

כיום ניתן לראות יותר ויותר כיצד הארכיאולוגייה יודעת לספר לנו על האירועים שהתרחשו בעברינו.

כך היא אומנתו של יצר הרע ...

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (פרק כה א')



הגמרא בסנהדרין (קו.) מספרת שעם ישראל הגיע לידי עבירה לאחר שבעצת בלעם, עמדו נשים זקנות שהציעו למכור את מרכולתם לישראל. משנענו להם, מצאו שיש הצעה יותר זולה, מאישה צעירה שיצאה לפתע מהאוהל. ברגע שהסכימו להצעה, הוזמנו להיכנס לתוך האוהל כי שם יש סחורה יותר טובה. נפתח בקבוק יין בכדי להשלים את העסקה, ואז כטוב ליבם ביין חטאו בגילוי עריות, ולא לפני שטעמו מן העבודה זרה..

"כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה." (שבת קה).

צריכים אנו ללמוד מכך על דרכו של היצר הרע, שכל תכליתו היא להחטיא את האדם בדבר הכי קשה. אך כמובן שאף יהודי לא רוצה לעבור על דבר הכי קשה, רוצה הוא לשמור על נשמתו. מה עושה יצר הרע? מתחיל הוא בדברים קטנים, בוא נלך למקום פלוני, בוא נעמוד במקום פלוני, ולאחר מכן בוא נשב רק כמה דקות.. הרי מה כל כך נורא בלשבת? אנחנו עדיין חושבים שאנו שולטים במצב.. אך משם הדרך לנפילה קצרה מאוד, שותים משקה, מתחילים בשיחה, ואז... וואי, איך הגעתי לפה? מה אני עושה פה? הרגשה של חרָטה..!

נוטים אנו לייחס את הנפילה, למעשה האחרון שעשינו, אך הסיבה היא שלא נמנענו מהדבר הראשון שהתחיל את השרשרת. בכדי לנצח את יצר הרע, חובה להקים גדרות! לא לפול באותו בור פעמיים!

ועל כך כותב דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ! בַּעֲצַת רְשָׁעִים. וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד! וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא  יָשָׁב!" (תהילים א א')  ברגע שאתה מתלבט אם לעבור ליד מקום שלילי תדע, שמי שהלך, סופו לעמוד, ומי שעומד סופו לשבת !

עדיף שיהיה סלון גדול ומרווח

תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ !  (פרק כג פסוק י')


רצה בלעם הרשע, לחיות כמו בלעם, אך לקבל עולם הבא כישראל.

דרשו חז"ל במסכת אבות (פרק ד משנה טז'): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". העולם הזה דומה למבוא המוביל אל העולם הבא שהוא האולם הגדול. כל אדם צריך להכין את עצמו בעולם הזה במצוות ובמעשים טובים, כדי שלעתיד לבוא יוכל להיכנס לטרקלין- העולם הבא.

המשיל זאת ה"חפץ חיים", לעשיר אחד, אשר רצה לבנות לעצמו בית יפה. הזמין העשיר אדריכל כדי שיתכנן את ביתו. "שים לב" אמר העשיר לאדריכל: "בעיקר שיהיה הסלון גדול ונוח, אולם ברצוני שגם המבוא לסלון יהיה גדול ומרווח".

מדד האדריכל את שטח המגרש שעליו רצה העשיר לבנות את ביתו, חישב את חישוביו, ולאחר מכן אמר לעשיר: "דע לך, כי אין מקום גם לסלון מרווח וגם למבוא גדול ומרווח, אמור נא לי מה עדיף לך סלון או מבוא? ...

אשיא לך עיצה טובה, הוסיף האדריכל, עשה את הסלון גדול ומרווח. ואת המבוא הקטן. כי כך הוא מנהג העולם, אם תעשה להפך, מבוא גדול וסלון קטן, יגחכו לך כולם"...

כן הוא הנמשל אמר ה"חפץ חיים", אנו שוהים בעולם הזה, ועלינו לדאוג לתיקונו של העולם הבא, שיהיה חלקנו בו גדול, וכיצד נדאג? על ידי קיום התורה והמצוות!

כמה מגוחך הוא האדם הדואג כל ימיו לעולם הזה לייפותו ולנאותו, דומה הוא לאותו העשיר הבונה לעצמו מבוא גדול וסלון קטן... הלא ילעגו לו כולם!