פרשת שופטים -  ז' באלול התשע"ה

לכל המאמרים על פרשת השבוע

1947 שנה לחורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו !

---

[gview file="http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2015/08/וידעת-היום-פרשת-שופטים.pdf"]

 

מתחילים החיפושים

שֹׁופְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק ! (פרק טז פסוק יח')

נמצאים אנו בתחילתו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. חודש שבו כל יהודי צריך לעלות מדרגה בחיפוש שלו אחר הקב"ה. בימים אלו צריכים אנו להרבות במתן צדקה וגמילות חסדים, בכדי שכל אלו יהוו כפרקליטים לעזרתנו ביום המשפט. אך הפרקליט הכי רציני של האדם הוא בקשת הסליחה, הווידוי החרטה והקבלה לעתיד. ללא בקשת הסליחה אין סיכוי שנצליח לשכנע את הקב"ה בכנות מעשינו. המטרה שלנו היא להראות לבורא העולם שאנחנו מבינים היטב את חומרת מעשינו, ומתוך כך לבקש סליחה.

הרבה פעמים אנו אומרים לילד או לחבר שעשה מעשה לא טוב, שאיננו מוכנים לסלוח לו עד שיאמר בעצמו מהו הדבר שעשה לא כהוגן. כי מבינים אנו שאם אדם לא מגיע להבנה עמוקה של הבעייתיות במעשיו, אין הוא יכול להשתנות כי הרי מבחינתו אלו דברים של מה בכך. ועל כך אומר הקב"ה: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (ירמיה ב לה'). העונש בסופו של דבר, הוא על כך שאתה אומר שלא חטאת! אין לי בעיה עם זה שאתה טועה, כי הרי אתה נמצא בעולם של ניסיונות ומבחנים, והרי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז כ'). אבל כשאתה עושה מעשים לא טובים ועדיין חושב שאתה בסדר, כאן יש  לנו בעיה!

על מה שייך שאני אסלח לך? הרי אתה בעצמך חושב שאינך זקוק למחילה!

נדרשים אנו רגע לפני שימי המשפט מגיעים, רגע לפני הכרעת הדין, לזהות את הדברים שלא ראויים במעשינו, ולהתבונן בהם על פי מאזני הצדק והאמת. האם אנחנו באמת בסדר כפי שתמיד נראה לנו? אולי אנו רק חושבים שאנו בסדר? כי הרי כך שנו חכמים: "כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ" (נגעים ב משנה ה'). ולכן דרושה פה מידה מסוימת של אמת!

צריכים אנו  לחפש על מנת  לשנות, על מנת  להשתפר ולהיות  יותר טובים.  והמטרה היא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ'). צריך שהחיפוש יוביל אותנו לתשובה שבאה בעקבות כך שאדם מחפש וחוקר היכן הוא היה לא בסדר, ויודע להתוודות על כך ולהגיד: "טעיתי!" "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי" (תהילים לב').

אדם שמגיע בחודש אלול ולוחש את הסליחות בבית הכנסת, מוכן להודות בכך שהוא היה לא בסדר ומבין את חומרת מעשיו, לא בקלות הוא חוטא שוב! ברגע שמתבוננים בהוראות היצרן ויודעים להבין ולהפנים את הדברים שבהם אנו לא מושלמים, זוהי תחילת הדרך. כאן רואים אדם שלא מכחיש את חטאיו, אדם שלא מתחבא מאחורי תירוצים ואמתלות אלה מוכן להודות. ועליו נאמר: "מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם!" (משלי כח יג') רק אדם שמודה ולא מכסה, הוא זה שירוחם!

אם כן, מומלץ וכדאי שיהיה לאדם מודעות למעשיו בכל עת, בכדי שיוכל לעקוב אחריהם ולדעת מתי מתנהג הוא לא בסדר. וכך יוכל להגיע לשעת המשפט בעוד יודע הוא לבטח על מה צריך הוא לבקש סליחה ולהתוודות. איך ניתן לעשות זאת?

השיטה רמוזה כבר בפסוק הראשון של הפרשה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז יח'). שואל רבי חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו של האר"י הקדוש, למה פסוק זה לא נכתב ברבים? [תִּתְּנוּ לָכֶם]. ואומר שיש כאן רמז גדול לעבודת האדם. "לכל אחד ואחד מישראל, יש לו כמה שערים, ואלו הם: שער הראוּת, העיניים. שער השמע, הוא האוזניים. שער הדיבור, הוא הפה. שער הריח, הוא האף. שער המישוש, הם הידיים והרגלים" עכ"ל. ועל כל שערים אלו צריכים אנו לשים שופטים ושוטרים, שתפקידם יהיה לפקח כמו שוטר גבולות, ולהחליט מה נכנס ומה יוצא. הפה רוצה להוציא דבר רכילות, וכבר השוטר עומד בפרץ בכדי לעצור את הרעה. השוטר מורה על סגירת האף וכבר מקבל סיוע אווירי. ברגע שיש מראֵה שעלול להרוס את המחשבה והקדוּשה של האדם, השוטר מזעיק תגבורת "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיה לג טו').

ואם השוטר עומד במקומו ומישהו חלילה הצליח לחמוק דרך השער ולהיכנס או לצאת ללא רשות, ישר תופסים ומעמידים אותו למשפט. ולאחר שהשופט יטיל עליו קנס ואזהרה חמורה, יותר לא יעז להתקרב ללא רשות! וכך גם במקרה של כל ספק שמתעורר, שלא יודע השוטר אם לאפשר כניסה או יציאה, בשביל זה יש את השופט, שלא כמו עורך דין שמגן על צד אחד, השופט אינו משוחד, ושומע את שתי הצדדים ולאחר מכן מחליט על פי דין האמת והצדק.

ללא השוטר והשופט אין פיקוח, והדברים יוצאים מכלל שליטה! ואז, "מה נאמר לפניך יושב מרום, ומה נספר לפניך שוכן שחקים?.."

ולכן העצה היעוצה היא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְ [כך]נָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ').

האם לצמחים יש רגשות ?

כִּי תָצוּר אֶל עִיר… לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה!  (פרק כ פסוק יט')

התורה מצווה את עם ישראל שאף בזמן מלחמה ומצור, אין להשחית את העצים ללא צורך. ומנמקת זאת בכך ש"הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה". וכמו שיש איסור של נטילת חיים מבן אדם, כך גם ישנם חוקים לגבי כריתה והשחתה של עצים (רמב"ם הלכות מלכים פרק ו).

חז"ל אף מתארים לנו ש"בשעה שכורתים את עץ האילן, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, ואין קולו נשמע" (פרקי דרבי אליעזר לד)!

האם יתכן שהצמחים דומים בתכונותיהם לאדם?

מומחה פוליגרף (מכונת אמת) אמריקני, קליב בקסטר, ערך מתוך שעמום ניסוי לא מוסבר. הוא חיבר את האלקטרודות של הפוליגרף, לא לאדם חי אלא לעלים של צמח שגדל במשרדו. למרבה ההפתעה, הצמח הגיב!

המומחה המופתע רצה לקבל תגובה חזקה יותר. הוא החליט לשרוף את העלה ועוד לפני שעשה תנועה כלשהי ''זינקה'' המחט באופן דרמטי כלפי מעלה. ממש כאילו נבדק באותה שעה אדם שהתנסה בפרץ רגשות עז! העלה, ש''עיניו'' כנראה רואות יותר מאשר עיני בשר ודם, פשוט הרגיש בסכנה הקרבה. זו היתה ההתחלה. המומחה האמריקני זנח את כל   עיסוקיו , והתמסר לחקר סגולותיהם המופלאות של הצמחים.

''עד מהרה'', כך כתב, ''גיליתי שהצמחים רואים טוב יותר ללא עיניים, וחשים טוב יותר ללא מערכת עצבים!''

הוא גדש את מעבדתו בסוגים רבים של צמחים. עד מהרה התברר לו דבר נוסף: הצמחים מגיבים לא רק על איומים כלפיהם, אלא גם על איומים בלתי מוחשיים. כאשר נכנס לחדר אדם שלא רחש חיבה לצמחים, הם הגיבו ב''חלחלה'' משלהם. כאשר יצור חי, למשל עכביש שנמלט מאויבו נפגע, הגיבו הצמחים בזעזוע.

אף הניסוי הבא הקנה למחקר פרסום עולמי: האמריקני החליט לבצע ניסוי מדעי לכל דבר ובלתי תלוי בגורם האנושי.

בתוך המעבדה, הותקן מתקן מיוחד שהפך מדי כמה דקות את תכולתה של קערה לתוך מים רותחים. המכשיר בלבד קבע מתי יהיו בקערה דגיגים שמיועדים לבישול, ומתי יהיו בה רק מים. שלשה צמחים מסוג ''פילודרנון'' הובאו למעבדה וחוברו לגלוונומטר (מכשיר למדידת זרמים חשמליים חלשים).  בכל פעם שהדגיגים הושלכו לתוך המים הרותחים, כל הצמחים הגיבו ברוב עוצמה! ברגע שבקערה לא היו דגיגים, הצמחים לא התרגשו במאומה!
העולם המדעי כבר נתפס להתרגשות. וכ-7000 מדענים ביקשו תדפיסים של המחקר. משם הדרך הייתה כבר קצרה לעוד שורה של ניסויים שהוכיחו מעל כל ספק שעולם הצומח רואה, שומע, ואף מרגיש ויודע מחשבות.

 ודבר זה כבר ידוע לנו מחז"ל: ''מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן (שם מקום), ולא היתה עושה פירות. והיו מרכיבים אותה, ולא היתה עושה פירות. אמר להם רבי תנחומא: דקל תמרה היא רואה מיריחו והיא מתאוה לה בלבה. הביאו ממנה והרכיבו אותה, ומיד עשתה פירות''.(מדרש רבה במדבר ג)

מי שזה נשמע לו מוזר שצמחים מסוגלים "לראות ולהרגיש", יכול לבדוק את התופעה בעצמו. צמח מטפס שנזקק לתמיכה, תמיד זוחל הוא אל המוט הקרוב ביותר, ואם ניקח ונזיז את המוט למקום אחר, הצמח ישנה את כיוון הצמיחה אל כיוון המוט בתוך זמן קצר.

 

צפו בסרטון המדהים של הניסוי של קליב בקסטר:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=RhJf5vJoAwo[/embed]

_

 

הימור מסוכן

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ!   (פרק יח פסוק יג')

על פסוק זה היה הגאון הצדיק רבי ישראל מסלנטר מספר משל נפלא. משל למלך אחד ששלח את אחד מדוכסיו בשליחות למדינה אחרת. "תנאי אחד מתנה אני אותך" אמר המלך לדוכס: "כאשר תגיע לשם בשום פנים אל תסכים להתערבות עם אחד משרי המדינה".

הסכים הדוכס לתנאי המוזר ויצא לדרכו. כאשר הגיע לאותה מדינה, נפגש הדוכס עם שריה, וישב עימם לשיחה בנושאי המדינה.

"אדוני הדוכס" שאל אחד מהם: "האם נכונה השמועה כי אתה גיבן"?

"שקר הדבר"! אמר הדוכס. "מעולם לא הייתי גיבן"!

"הבה נתערב במאה אלף דינר שאכן גיבן אתה" אמר השר. "פשוט את חולצתך,  ונראה כולנו אם גיבן אתה או לא"!

נזכר הדוכס באזהרת המלך, אך מיד חשב בליבו: הרי איני גיבן, ותוצאת ההתערבות ידועה מראש מדוע לא אסכים? הסכים הדוכס ופשט את חולצתו ואכן ראו כולם שאינו גיבן. מיד שלשלו לידיו סכום של מאה אלף דינרים.

כאשר הגיע הדוכס חזרה למדינתו שמח ומאושר, בא לפני המלך וסיפר לו את כל אשר קרה..

"אבוי לי"! אחז המלך בראשו. "מה עשית"? הן אני התערבתי עם שרי המדינה ההיא בחמש מאות אלף דינרים כי לא יצליחו לשכנע אותך להסיר את חולצתך, לכן הזהרתי אותך. וכעת את הסכום הזה אני יגבה ממך...

כן הוא גם הנמשל - סיים רבי ישראל: על האדם מוטלת החובה לקיים את מצוות התורה בתמימות בלא מחשבות ובלא התחכמויות רק  כפי הכתוב עלינו לקיים ותו לא!

לכל המתלבטים למיניהם ...

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל ! ..  (פרק יז פסוק יא')

על כך כותבים חז"ל (ספרי, דברים קנ"ד)  אפילו מראים בעינך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל שמע להם. וכל שכן שאומרים לך על הימין שהוא ימין, והשמאל שהוא שמאל.

לפעמים אדם שומע דבר הלכה, או פסק שנפסק בעניינו, ולא יורד הוא לסוף הבנת הרב. וחושב הוא בליבו: "הרב אולי כבר לא בעניינים". "נראה לי שלא היה נכון להגיד כך". "אולי לא טוב ששאלתי.."

על כך אומרת התורה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". תשמע לקול התורה והחכמים, כי זהו דברו של בורא עולם!

הקב"ה אומר שברגע שיש לך התלבטות בדבר מסוים, תפנה לחכמי ישראל. אותם חכמים ששוקדים יומם ולילה בעומקה של תורה, וכל הליכותיהם על פי ההלכה. וברגע ששאלת את הרב, אתה יכול להיות בטוח שקיבלת תשובה ו"דעת תורה", ממש כפי שזה היה נאמר מפי בורא העולם. וצריך אתה לבטל את מחשבתך גם שזה נראה לך תמוה!

משל למה הדבר דומה? יש תופעה שמלמדים אותה בקורס טיס והיא נקראת "וְרְטִיגוֹ" תופעה שבה טייס טס מעל הים, ולאחר כמה תמרונים, הוא לא בטוח מה זה השמיים ומה זה הים. מה שמלמדים את הטייס זה לא לסמוך על מה שהמוח שלו אומר לו, אלה לסמוך על המחשב שממולו. הרבה טייסים חשבו שהם יודעים מה  הם עושים, וצללו אל תוך הים..

אותו דבר בדיוק בורא העולם אומר לך: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" תדע שלא תמיד  אתה מבין מה טוב  בשבילך,  ולכן כדאי שתשמע  בקול  התורה  והחכמים!

ביצת הזהב

כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ - הַיּוֹם!  (פרק יט פסוק ט')

פעם אמר הצדיק רבי חיים מצאנז זצ"ל: "יהודים רבים, עולים בליבם הרהורי תשובה ומתכננים רבות כיצד ליישם את מחשבותיהם ולחזור בתשובה אולם למעשה אינם עושים דבר".

משל למה הדבר דומה? לאישה כפרית ענייה שביתה ידע עוני ומחסור. בניה הקטנים שאלו לחם אולם לא היה בידה אף לא פרוסה אחת. יום אחד בלכתה ברחוב העיר ניגש אליה כפרי אחד שריחם עליה מאד ונתן לה ביצה במתנה.

הגיעה האישה לביתה שמחה ומאושרת, הראתה את הביצה לבניה ואמרה: "ילדי היקרים! בזכות ביצה זו שוב לא נדע מחסור!".

"מדוע?" התפלאו הילדים?

"את הביצה הזאת" – השיבה האם: "לא נאכל, אלא אבקש מהשכן שיניח אותה תחת אחת התרנגולות שבלול שלו, היא תדגור על הביצה עד שיבקע ממנה אפרוח, ולאחר שיגדל ויהפך לתרנגולת שתטיל לנו ביצים, ומהם יבקעו עוד אפרוחים רבים, אותן נמכור ובכסף נקנה פרה, הפרה תמליט עגלים ואת העגלים נמכור ונקנה שדה וכרמים...."

כך הפליגה האישה בחלומות ומתוך התרגשות נפלה הביצה מידה ונשברה... וכן הוא גם הנמשל – אמר הרבי – פעמים שהתכנון רב אולם למעשה אין עושים מאומה...

חודש אלול (התשע"ה) הוא הזמן שבו חייבים להפוך את המחשבות וההרהורים של כל השנה לתשובה ומעשים טובים!