היופי שלך, זה הצניעות שבך!

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל! (פרק הפסוק יב')

פרש רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ: כי תשטה אשתו. תסטה מדרכי צניעות! ומעלה בו מעל. חִללה את קדש ה' אשר אהב בקדושי האישות, כחבוק ונישוק זולת אישהּ (בעלה), ודומיהם.

הגמרא (סוטה יא.) אומרת: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, ובזכות נשים צדקניות עתידים ישראל להיגאל".

בהקפדתן של נשות ישראל על גדרי הצניעות והטהרה, נותנות הן בזה קץ וסוף לגלותן של ישראל. אם כן, מפתחות הגאולה נתונות בידיהן.

ברגע שסוטות הן מדרכי הצניעות, ולא מקדשות את גופן לבעליהן בלבד, מרחיקות הן את הגאולה, ומרבות פריצות וניאוף בעם ישראל. וברגע שמתנהגות הן כיאה לבת מלך, ושומרות את יופיין לבעליהן. מרבות הן קדושה בעם ישראל, משרות ברכה בתוך ביתם, ומקרבות את הגאולה. בת ישראל צריכה להיות שונה ומיוחדת. לא כמו מה שמצוי ברחוב! במיוחד בדור זה, שכל אישה שהולכת בצניעות, היא כמו יהלום בתוך ערימה של חול!

היופי שלך, זה הצניעות שבך! אשרי אישה ששומרת עצמה אך ורק לבעלה, ועליה נאמר: "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁה, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" (משלי לא כה'). מי תשחק ביומה האחרון, רגע לפני שנכנסת היא במחיצתו של הקב"ה? רק זאת ש"עוז והדר לבושה". רק זאת שהתלבשה בהדר וכבוד כיאה לבת המלך.

 

העיקר שיהיה שלום!

זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה, אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת (במדבר פרק ה פסוקים כט'-ל')

בפרשתנו אנו למדים על מצב שבו בעל מקנא לאשתו מפני שנסתרה עם גבר אחר. והוא חושד בה שעשתה מעשה לא ראוי עם אותו אדם. במקרה זה, חייהם של אותו זוג אינם חיים. השלום בבית הופר, הבעל חושד, האישה שבה ומתנערת מאשמה, אין מי שיפסוק עם מי הצדק, ולא ניתן להחזיר את החיים למסלולם.

התורה נתנה פתרון למצב זה מפאת גודל חשיבותו של שלום הבית. אותו זוג, היה צריך ללכת לבית המקדש אל הכהן הגדול, והכהן היה מנסה לברר את העניין.

אם האישה הנחשדת הייתה מודה ואומרת שחטאה, הייתה היא מגורשת ללא כתובה מבעלה. אך אם הייתה שבה ומכחישה, הכהן היה לוקח כלי, וממלא אותו במים מן הכיור שבמקדש, שם בומעט אפר מהקרקע, ולוקח קלף שבו כתוב את פרשת הסוטה כפי שהיא כתובה בתורה, ונותן לאישה לשתות מן המים. אם אותה אישה באמת חטאה לבעלה, נענשת היא בעונש חמור ("וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ"), ואף הנואף שאתו היא חטאה נענש במקביל באופן דומה. אך במקרה שהאישה לא נטמאה ולא חטאה לבעלה, היא תקבל שכר על כל המהלך, שוודאי גרם לה עוגמת נפש. מקבלת היא הבטחה להיפקד בבנים, אם עדיין לא זכתה לפרי בטן ("וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע"). וכל הבנים שעתידים להיוולד להם מעתה יהיו יפים ומוצלחים. וכל זה בגלל שחשדו בה לחינם.

הקב"ה היה מוכן להתערב במקרה זה של אישה סוטה, ולעשות נס גלוי לעיני כולם, ואף למחות את שמו שנכתב על הקלף, וכל זה למען כך שהשלום ישכון בבית היהודי.

ואכן כך במשך כ-1000 שנה, עד כמעט סוף תקופת בית המקדש השני [עד שרבי יוחנן בן זכאי ביטל את טקס הסוטה, עקב ריבוי המקרים], כל יהודי ידע וראה בעיניו, שהקב"ה עושהניסים גלויים לעם ישראל, וגם הנבואה על מה שיקרה לאישה שנחשדה ע"י בעלה, קיימת ועומדת.

ראיה לאמיתות הנבואה, אנו מוצאים בסיפור של חנה, שהייתה עקרה הרבה שנים, ומאוד חשקה בפרי בטן, ביחוד שפנינה, אשתו השנייה של בעלה, ילדה כבר שבעה ילדים. חנה שהתפללה מעומק ליבה, שנה אחרי שנה, לא זכתה לילדים. ובצר לה, שראתה שעדיין לא נפקדה, אמרה בתפילתה להקב"ה: "אם אני לא יפקד בבן, אני אלך ואסתר מבעלי. ואני אגרום לו לחשוד בי שעשיתי מעשה אסור. בעלי ייקח אותי אל הכהן, כדי לברר את העניין. ובעת שאני אשתה מהמים בעוד שלא בגדתי בבעלי, אני אתברך בפרי בטן, כי כך כתבת בתורתך! הרי לא תעשה את תורתך שקר כביכול..."

ובדבריה גרמה חנה שייוולד לה באותה שנה הבן שמואל, שלימים הפך להיות אחד הנביאים הכי גדולים של עם ישראל.

כתר יתנו לך

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (פרק ה פסוק יח')

כותב על כך רש"י הקדוש: ופרע. סתר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן!

מעלת כיסוי ראש צנוע לאשה נשואה:

א. זוכה לבנים תלמידי חכמים. כמובא בגמרא (יומא מז.): "שבעה בנים היו לה לקמחית..."

ב. זוכה שתשרה שכינה בביתה. "אמר רב ששת: שיער באשה ערוה" (ברכות כד')

ג. נותנת כח לבעלה שלא להיכשל בנשים אחרות ברחוב. "מידה כנגד מידה".

ד. זוכה ליראת שמים גדולה. ותפילתה נשמעת ביותר, כי שכינה מצויה בביתה.

ה. אם הייתה עקרה זוכה לפרי בטן, שנעשה הקב"ה שותף עמה. (סיפורי צדיקים)

ו. אישה שלא מכסה את ראשה, גנאי הוא לה. ומוותרת היא על הקִרבה לבורא העולם.

כיסוי הראש, הוא נזר הצניעות של האישה הנשואה בישראל.

הוא מוסיף לה יופי, חן ואצילות, ומייחד אותה כבת מלך. יתרה מזאת, מצוות כיסוי הראש, מנחילה אושר ושפע ומזכה את האם, באוצרות שלא יסולאו בפז. שכר, שהוא שאיפתה של כל בת ישראל.

תשמור לעצמך חלק מהקלפים

כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק! (פרק כד פסוק ד')

הגאון רבי יוסף דוב סולביצ'יק שאל: מדוע אומר כאן אברהם לאליעזר בפירוש: "לִבְנִי לְיִצְחָק", ואילו כאשר אליעזר מספר את הדברים בבית לבן, משנה הוא ואומר: "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (פרק כד לח'). מדוע לא מספר אליעזר את הדברים כלשונם כפי שנאמרו לו?

כדי להבין את התשובה המשיל זאת הרב במשל: לעשיר אחד שהייתה לו בת יחידה, שאביה חיפש עבורה שידוך חשוב והגון, בנו של גאון. פעם אחת פנה אליו שדכן ואמר: "יש לי שידוך נפלא לבתך! אמנם, אין החתן בנו של גאון, אולם הוא עצמו גאון!

איני מעוניין בגאון - אמר העשיר - אין אני רוצה שבתי תהיה רבנית... מעוניין אני דווקא בבנו של גאון...

וזהו הנמשל:  אברהם אמר לאליעזר: "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" - בני זה הוא עצמו צדיק גדול!

אולם כאשר בא אליעזר אל בית לבן חשש להפליג בשבחו של יצחק פן יסרבו לשידוך. משום כך אמר רק: "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" – אליעזר דבר רק בשבחו של ה"מחותן" (אברהם)...

הצעה שלא ניתן לסרב לה!

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה.. (לח פסוק כא')

מפרש רש"י: "המשכן משכן" [נאמר] פעמיים, רמז לבית המקדש שנתמשכן בשתי חורבנות על עונותיהן של ישראל!

המגיד מדובנא הטיב לבאר את העניין במשל נפלא: בעיר אחת גר עשיר גדול בעל נכסים ועסקים רבים. לאיש הייתה בת יחידה כלילת המעלות. חיפש העשיר חתן לבתו ומצא בחור מופלג בתורה וביראת שמים אלא שהיה הבחור עני  מרוד - בן עניים.
השכיל אבי הכלה להביט על מעלותיו של הבחור ונוכח לדעת כי אין כמותו בכל העיר, על כן גמר בליבו כי אותו ייקח לחתן. כעבור ימים אחדים נערכו התנאים ברוב פאר והדר. בעיצומה של השמחה פנה אביו של החתן אל אבי הכלה ושאל: מנהג מקובל בעת כתיבת התנאים, להתחייב על סכום כסף כביטחון לקיום התנאים, האם גם אתה יכול להתחייב כן? וודאי - השיב העשיר - אני מתחייב לתת סך של מאה זהובים (סכום עתק) כעירבון לקיום התנאים..

אחד הקרובים של העשיר שמע את השיחה, ושאל את חברו: "אני לא מבין מה קורה כאן?! מדוע אין העשיר גם הוא מבקש דמי ביטחון ממחותנו העני?!. "שוטה שכמותך" - השיב החבר - האם יתכן שהעני יצא מדעתו לבטל שידוך עם עשיר כזה?! האם צריך עירבון לכך?!

לימים, בטיפשותו, ביטל העני את השידוך!... וכן הוא גם הנמשל: המשכן הוא כעירבון שנתן הקב"ה לעם ישראל על קיום הבטחתו לבנות להם את המקדש השלישי שעתיד לבוא, אבל מבני-ישראל לא ביקש מאומה כעירבון, שהרי לא יעלה על הדעת שהם אלה שיפרו התקשרות כזו עם מלכו של עולם?!

וזהו מה שכתוב בנחמיה שמתוודה על חורבן בית המקדש (א ז'): "חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ". אנו לקחו משכון מאת ה' (שמות רבה נא ג') אולם נתהפך הדבר ולא שמרנו את המצוות ואת החוקים ואת המשפטים אשר ציווה הקב"ה ע"י משה עבדו"...