וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ! (פרק טו פסוק א')
"בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ הוּא" (מתוך הגדה של פסח)! בשעה טובה עם ישראל יוצא ממצרים לאחר שעובר הוא תקופה ארוכה של ניסים ונפלאות שמחזקים אצלו את האמונה בבורא העולם. תקופה שבה כל עם ישראל מגלה את אהבתו הגדולה של הקב"ה לעמו ע"י ה"הִתְעללות" במצרים (י ב'), ובעיקר ע"י ידי הרְאִיָּה הברורה שאנו העם הנבחר, ושלבורא העולם יש יחס מיוחד כלפי בניו מאשר לשאר אומות העולם.
הקב"ה מנווט את מסלול נסיעתם של בני ישראל, כפי שאומר הפסוק: "וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים, דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" מהסיבה ש"פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (יג יז').
עם ישראל עדיין לא בשל באמונתו בצורה מלאה, ולכן הקב"ה מוביל אותו לשפת ים סוף למערכה נוספת. זמן קצר לאחר שהם מגיעים לים סוף, פרעה וצבאותיו מתקדמים ונושפים בעורפם, וכאן מתחיל העם להראות את הסיבה שבגללה הם צריכים שיעור נוסף באמונה.
כותבים חז"ל בירושלמי (תענית פ"ה ה"ה. מכילתא, בשלח): "ארבע כיתות נעשו ישראל על הים. אחת היתה אומרת ניפול לים [מתוך יאוש]. אחת היתה אומרת נחזור למצרים [הכל אבוד! אולי ננסה בפעם אחרת]. ואחת היתה אומרת נעשה עמהם מלחמה [נשמור על כבודנו, ונהרוג מהם]. ואחת היתה אומרת נצווח כנגדן [נִשאַר רק להתפלל, וה' ודאי שיעזור]."
וממשיכים חז"ל ואומרים: "זו שאמרה ניפול לים, אמר להם משה: "הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה" (יד יג'). זו שאמרה לחזור למצרים, אמר להם משה: "אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (יד יג'). זו שאמרה: נעשה עמהם מלחמה, אמר להם: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (יד יד'). וזו שאמרה נצווח (נתפלל) כנגדן, אמר להם: "וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" [תתפללו] (יד יד').
משה מנסה לחזק את המשבר המוראלי שחל לפתע בעם, ועונה להם ארבע תשובות איש כפי שאלתו. עזר או לא? לא ידוע. אך לבורא העולם יש תשובה אחת ויחידה, תשובה שמציבה את כולם במצב של: "וַיִּירְאוּ (מלשון ירְאַה) הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (יד לא'). תשובה שמלווה את עם ישראל ומגדירה את אמונתו עד היום.
התורה כותבת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"! ורק שנבין את התמונה... עם ישראל היוצא ממצרים כולל זקנים נשים וטף, אנשים שעד לא מזמן היו עבדים מוכים וחבולים. מאחריהם צבאו השש לקרב של פרעה. לפניהם נמצא ים סוף הגועש והקוצף לאחר שרוח קדים (מזרחית) שורקת מעליו במשך כל הלילה (יד כא'), וכעת מגיע משה וקורא: "קדימה צעד!" - לאיזה כיוון? לתוך הים. ממתי ניתן לצעוד לתוך ים?? זה בדיוק מה שרבים לא הבינו ...
אך כאן הקב"ה עומד להבהיר לכל עם ישראל, את היסוד הראשון בהבנת מהותו של בורא העולם, ואת האופן בו הוא מנהיג את עם ישראל לדורותיו. זה מתחיל באדם בשם נחשון בן עמינדב, שרואה משום מה שאין מתנדבים לקפוץ אל הים. כפי שאומר רבי יהודה (סוטה לז.): "כאשר בני-ישראל עמדו מול ים סוף וניתן להם הציווי להתקדם, היה כל אחד מן השבטים מתחמק ואומר: "אינני רוצה לרדת ראשונה אל הים". ראה זאת נחשון בן עמינדב וקפץ אל הים. ברגע הראשון לא קורה כלום.. הקב"ה רוצה לבחון את הרצינות... ברגע השני נחשון בן עמינדב כמעט טובע, אך במקום לשחות לחוף הוא מבקש מה' שיעזור לו: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי" (תהילים סט ב'-ג').
משה רבינו מבחין בדרמה המתרחשת למול עיניו וממשיך להתפלל. אך מיד פונה אליו הקב"ה בטענה (סוטה לז.): "ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה?" 
ענה לו משה בחוסר אונים: "ומה בידי לעשות?" ענה לו הקב"ה: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (יד טז'). משה נוטה את ידו על הים ולפתע הים משנה צורה! המים נבקעים, ועומדים כחומה לישראל מימינם ומשמאלם (יד כט'), ואף התהומות מצדם קופאים כעין רצפת שיש (טו ח'). מישהו האמין שכך יהיה? כנראה שלא. אך הקב"ה מוכיח לעמו שאין טבע ומנהגו של עולם כלל! (רמב"ן סוף פר' בֹּא).
זה הכלל הכי חשוב שניתן ללמוד על האמונה בבורא עולם. גם אם אתה נמצא במצב של "בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", תדע שאין ייאוש! כי כל הנהגת העולם היא בדרך של נס ואין טבע כלל! גם אם נראה לך שאין מוצא, ואין דרך לפתרון, תדע שאתה צריך לפעמים לעשות את הצעד הראשון לתוך המים אפילו שזה נראה לא הגיוני. תעשה צעד, ומשם תבטח בה' שברא את העולם וכל הכוחות כולם שלו, ותדע שהישועה קרובה.
