להיות בעל בחירה זו אחריות!

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת, וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ! (פרק כפסוק טו')

ונשאלת השאלה: מה אשמה הבהמה המסכנה, שהייתה בשדה ואכלה עשב להנאתה, ופתאום בא אדם חולה, ועשה איתה עבירה? הרי לא הייתה לה שום אפשרות להתנגד בכלל. למה היא מתחייבת בסקילה ללא רחמים?

מסביר לנו רש"י הקדוש: "אם אדם חטא, בהמה מה חטאה? אלא מפני שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב- תיסקל. קל וחומר לאדם שיודע להבחין בין טוב לרע, וגורם רעה לחברו לעבור עבירה. כיוצא בדבר אתה אומר "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת" [של העבודה זרה] הרי דברים קל וחומר, מה אילנות שאינן רואין ואינן שומעין, על שבאה תקלה על ידם, אמרה תורה השחת שרוף וכלה! המטה את חבירו מדרך חיים לדרכי מיתה, על אחת  כמה  וכמה..."

מוסיפים חז"ל: שלאחר מעשה זה הבהמה נסקלת, ולא משאירים אותה בעולם, כי היא מזכרת עוון לאותו יהודי שבגללה הוא איבד את העולם הבא שלו. לכן אומר הקב"ה שצריך להשמיד אותה, כי היא מזכירה את הדין שקיבל אותו אדם.

לאותה בהמה לא הייתה בחירה, ועדיין כך הוא עונשה. יש ללמוד מכך בקל וחומר לאשה שהולכת בחוסר צניעות ברחובה של עיר ומחטיאה את  הרבים, שלה וודאי ישנה בחירה...

צריך פשוט לברוח!

וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ! (פרק לט' פסוק י')

כותב המדרש תנחומא(וישב ח'): "וכך אמר לה יוסף: אפילו פנויות שלכם אסורות לנו, כל שכן אשת איש. ולא שמע אליה לשכב אצלה, להיות עמה. לשכב אצלה- בעולם הזה, להיות עמה- לעולם הבא בגיהינום!". מלמדת אותנו התורה שלמעשים שאדם עושה בעולם הזה יכולה להיות השלכה חמורה ביותר.

הגמרא(עבודה זרה דף ה.) אומרת: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: "כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא. וכל העובר עבירה אחת, מלפפתו (עוטפת אותו) ומוליכתו ליום הדין". רבי אלעזר אומר: [על אדם שחוטא עם גויה] שהיא קשורה בו ככלב! (כפי שכלב רץ אחר אדוניו, ואינו מרפה ממנו) שנאמר: "וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ(לט' י')" לשכב אצלה- בעולם הזה, להיות עמה- לעולם הבא. וכותב על כך המהרש"א: "יש לחוטא בחטא זה צער גדול מאוד. וזהו גנאי גדול לאותו חוטא, משום שנגלה לעיני כל הנשמות מה פגמו של אותו חוטא".

כמה צריכים אנו ללמוד ממעשיו של יוסף הצדיק, שידע שבעקבות מעשה כזה הוא פשוט מאבד את הכל! ולכן לא ניסה להתמודד, או להתעמת עם הבעיה, אלה "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה (לט' יב')". צריך פשוט לברוח! לא לשחק משחקים! אסור לנסות את עצמינו בכל מיני מצבים, כי אדם שמשחק באש, נכווה!  [ומודה ועוזב, ירוחם]